כף החיים (פאלאג'י)/ג
סימן ג[עריכה]
אשית עצות, וכליות יועצות, בענין קימת חצות.
א. הנה נא ערכתי מוסר השכל שיקום ולא יתעצל אדם ילוד אשה קצר ימים ימיו כצל, איתא בברכות דף ג', שלשה משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי כו', וכתב הרא"ש שם, וראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג באותה שעה, ולשפוך תחנונים על חורבן בית המקדש כמו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות, וכן כתב הטור באו"ח ס"א וזה לשונו, לכן צריך האדם להתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, ואף אם ישיאנו יצרו בחורף לאמר איך תעמוד כי הקור גדול, או ישיאנו יצרו בקיץ לאמר איך תעמוד ממטתך ועדיין לא שבעת משנתך, והתגבר עליו לקום שתהא אתה מעורר השחר ולא יהא הוא מעירך כמו שאמר דוד המלך עליו השלום, עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר, אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי, וכל שכן אם ישכים קודם אור הבוקר לקום להתחנן לפני בוראו מה יופיו ומה טובו, וטוב למי שמקדים שיכוין לשעות שמשתנות המשמרות שהן בשליש הלילה, ולסוף שני שלישי הלילה, ולסוף הלילה, שבאלו הזמנים הקדוש ברוך הוא נזכר לחורבן הבית וגלות ישראל בין האומות, והתפלה שיתפלל האדם באותה שעה על החורבן ועל הגלות רצויה וקרובה להתקבל וכן כתב הרשב"א בחדושיו לשם בשם רבינו האי גאון
ב. וכתב הרב ראשית חכמה בשער הקדושה פ"ז דף קע"ה ע"א וזה לשונו, בזמנים אלו העצבות הוא טוב, או אם יתעצב על עונותיו אין כל זה פגם בלב, אבל העצבות שהוא מצד דברי העולם הזה הוא הפוגם, עכ"ד, ויתכן דלזה כיוון דוד המלך עליו השלום במקראיו דאמר, כי עוני אגיד אדאג מחטאתי, כלומר כשאני בא להתודות ולפרט עונותי אז הותר לי בבוא דו"אג, כי אינו מסיבת הבלי העולם הזה אלא מפאת חטאתי
ג. ישער בדעתו דאם חס ושלום היה נופל דליקה בחצרו בחצות לילה או סמוך לו כמה היה מזרז לקום ממיטתו (כן כתב הרב רבינו יונה בריש ספר היראה), והרב ראשית חכמה פ"ז משער הקדושה כתב, וראוי שיחשוב שאם לא ישוב בתשובה ולקום לעסוק בתורה יפול בדליקה שהוא אשו של גהינם, שעל כל לילה שלא קם עתיד ליתן את הדין, עוד כתב שם דף קפ"ב ע"א, דישער בדעתו דאילו היו אומרים לו שבקומו ממיטתו היה מוצא מטמון זהב וכסף היה קם בזריזות, כל שכן לעסוק בתורה שהם הנחמדים מזהב ומפז רב, (וכדברים האלה כתב מוהרש"א בספר מדרש שמואל פ"ה דאבות על מתניתין ורץ כצבי), ועוד יתן דעתו דאם חס ושלום באו אליו גנבים ושודדי לילה, ומה גם אם באו להרוג נפש דאיכא סכנת נפשות, אין ספק שיקום בעוד לילה ויעש ברי"חים, ועד מהרה ירוץ כדי להתמלט נפשו ועיין בקונטרס תוכחת חיים סדר בא מה שכתבתי שם מאשר חנני אלהים לעבדו
ד. עיני ראו בספר הנחמד ספר הברית ח"ב מאמר י"ב פ"ט, דהוכח יוכיח טובה תוכחת מגולה בענין קימת חצות, והכי אמר מר, גם תרדוף אחר מרגליות טובות ואבני חפץ המאירים ככוכבים לעולם ועד בסגולתם, והם קימת חצות לילה להתאבל על גלות השכינה ולהשתתף בצערה וצער הקדוש ברוך הוא אשר כארי ישאג על נוהו ואדכר לן לישראל בניו, ויבכה על חורבן בית המקדש ועל הר ציון ששמם, על עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו ואפס עצור ועזוב, אשר בעונותינו הרבים יצאו מה שיצאו ממספר השנים ועדיין בן דוד לא בא ועדיין לא שבנו לארצנו, ואחר כך יתגבר באור תורה עד נכון היום, אך אם חושיו וכחותיו הגופניים חלשים בטבעם, אזי יותר מצוה שישן אחר כך ולא ישחית חוש הראות שלו ולא יחליש כחו אשר בהם יעבוד את ה' כל ימי חייו, עיין שם שהאריך, והביא בידו מעשה רב בענין זה בצדיק אחד שהיה נוהג לקום תמיד בחצי הלילה, ואם טוב בעיניך לך נא ראה
ה. איתא בירושלמי פ"ה דברכות סימן ה', הלומד בצנעא בלילה לא במהרה הוא שוכח, ופירש מהר"ל בצנעא שלא לשם גאוה, והרב ראשית חכמה שם בשער הקדושה פ"ז כתב, כי מאחר שאמרו במדרש רבה סדר נצבים על פסוק כי המצוה הזאת, דהתורה נמשלה לבת מלך ואינה מתגלית אלא לאהובו של מלך, אם כן בלי ספק כי יותר בת מלך תגלה לאהובה בלילה טפי מהיום כי בלילה הוא דרך צניעות וכתיב ואת צנועים חכמה
ו. איתא בעירובין דף י"ח, כל בית שאין נשמעין בו דברי תורה אש אוכלתו שנאמר תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו, ואין שריד אלא תלמיד חכם שנאמר לשרידים אשר ה' קורא, כל לעומת זה מרובה מידה טובה, איתא התם, כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב, ופירש רבינו שבגולה הגאון המפורסם מרן זקני זיע"א בספר מערכי לב, דמאי דקאמר כל, אתא לרבויי דאפילו דבבית זה ישמע קול זני זמרה, ואמרינן זמרא בביתא חרבא בביתא, עם כל זה אי איכא נמי קול תורה, התורה אגוני מגנא, ולכן דייק לומר שוב אינו נחרב, דתיבת שוב בא ללמדנו דהיתה ראויה ליחרב וחוזר לאחוריו שלא יחרב, זה תוכן דבריו
ז. אמרו בזוהר הקדוש סדר ויחי דף רמ"ג, מי שקם בחצות לילה לעסוק בתורה הוא כופה לסטרא אחרא וכפית ליה לחמור, בגיני כך יששכר דאשתדלותיה באורייתא כפית ליה לחמור ונחית ליה מההוא גרם המעלות, יעויין שם, וכתב הרב ראשית חכמה שם דף קע"ה ע"ב, דכיון דהוא כופה לסטרא אחרא עונותיו מתכפרין, בזה יבוא שאין לו בלבול מחשבות, לא בעת עוסקו בתורה ולא בעת שמתפלל
ח. קימת חצות הוא סיוע גדול לבעל תשובה, לכן צריך כל בעל תשובה להתנודד שינה מעיניו ובזה משבר הקליפה הקשה, (הרב ראשית חכמה שם), וכתב עוד שם דף קע"ו ע"ב דאם כן ראוי הוא לכל בעל תשובה הקם בלילה לעסוק בתורה, דטרם כל יתודה ויבכה על כל עונותיו ואחר כך יסייעוהו מן השמים, והטעם שמשבר הקליפה הקשה הוא, כי הקליפה הקשה מכל הקליפות הוא המיתה, והשינה אחד מששים מהמיתה, וכיון דנודד שינה מעיניו נמצא הקליפה משתברת מאליו, יעויין שם, ולפי זה שמשברת הקליפה על ידי עסק התורה בחצות לילה, הנה עלה בידינו כטעם לצ"ד דהלומד בלילה אינו שוכח, כי ידוע כי השכחה באה מצד הקליפה והסטרא אחרא כאומרם זכרונם לברכה, וכיון דבא עד משב"ר להקליפה, בדין הוא דתלמודו יקויים בידו וזכרו תורת ועיין בקונטרס תוכחת חיים שם
ט. אמרו בזוהר הקדוש סדר אחרי, דעלמא מתקיימא בגינהון דקמין בחצות לילה לאשתדלא בפולחנא דקודשא בריך הוא ושלטין על כל גזרין קשין דלעילא ותתא, עיין שם דף ס"ח ע"א, גם אמרו בזוהר הקדוש סדר ויקרא דף כ"ב ע"א וזה לשונו, ואפילו בזמנא דמאריהון דדינא קיימין למידן עלמא, לא דיינין עליה דינא בגין דהא יתרשים ברשימו דמלכא דאשתמודעא דאיהו מהיכלא דמלכא ובגין דא לא דיינין עליה דינא, עד כאן, והרב ראשית חכמה שם דף קע"ה ע"ב כתב דזוכה דנהפך מדת הדין למדת הרחמים ומחושך לאור
יוד. אמרו בתיקונים תקון ע' דף פ"ט, דאדם בחטאו גורם גלות לקודשא בריך הוא ושכינתיה ממקום למקום, ועל ידי שנודד שינה מעיניו מחזירן למקומן, כמו שאומרים ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו, ודוד המלך עליו השלום אמר אם אתן שינה לעיני עד אמצא מקום לה', וכתב הרב ראשית חכמה שם דף קע"ו ע"א, כי דוד המלך עליו השלום על ידי שנדד שינה מעיניו החזיר להקדוש ברוך הוא למקומו, וממנו ילמוד כל יחיד ויחיד שמאחר שבחטאו גורם גלות להקדוש ברוך הוא ושכינתיה, ראוי שישוב בתשובה וינדד שינה מעיניו כדי להחזירם למקומן, ובקונטרס תוכחות חיים שם כתבתי דעל ידי זה זוכה לקרב את הגאולה, עיי"ש
יא. כאשר יסתכל האדם שאחר מיתתו עיניו סתומות מלראות, כמה יהיה תוהה אז על הראשונות לומר, בעוד עיני פתוחות מדוע לא הסתכלתי בהם בעסק התורה לנדד שינה מעיני, לכן בעוד רוח חיים בקרבו יתרחק מהמיתה וידבק בתורה שהיא עץ החיים, עד שאמרו בזוהר הקדוש פרשת נשא דף קכ"ז, כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא, אקדים ברכי נפשי את ה' עד לא תיפוק מעלמא, אלה הדברים אשר דיבר הרב ראשית חכמה שם דף קע"ו ע"א
יב. איתא בתמיד דף ל"ב ע"ב, כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד, ואומר שפכי כמים לבך נכח פני ה', עוד אמרו בגמרא פרק קמא דעבודה זרה, כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמו, (ומלתא כדנא איתא נמי בזוהר הקדוש סדר בראשית דף ד' ע"א, ובסדר תרומה דף קמ"ט ע"א ובכמה דוכתי מהזוהר הקדוש), ובסדר ויקרא דף כ"ג ע"ב אמרו, דכד נהיר צפרא איתער אברהם בההוא חוטא דיליה דכתיב אם מחוט ועד שרוך נעל, וסמוך לו מלפניו דף כ"ב ע"א אמרו, דמההיא חוטא אתעטר בר נש בעטרא דמלכא ומיניה דחלין עילאין ותתאין, ושם בסדר תרומה דף קמ"ט ע"א, חד חוטא נפיק מאור הגנוז ואתמשך על אינון דלעאן באורייתא, הדא הוא דכתיב יומם יצוה ה' חסדו
יג. מי שקם בחצות הלילה לעסוק בתורה איקרי חבריה דקודשא בריך הוא וכנסת ישראל, ולא עוד אלא שהוא בכלל אחים ורעים שנאמר למען אחי ורעי ונכתב בספר הזכרון, ואפילו בזמן שיש דינין ומאריהון דדינא בעולם, הוא עולה בכל השערים ולית דאתמחי בידוי, זכאה חולקיהון דצדיקיא דמשתדלים באורייתא וכל שכן בזמנא דמלכא תאיב על מילי דאורייתא, ומאן דאתעסק באורייתא נותן כח לשכינה ומאן דלא אתעסק באורייתא מחליש חילא דלעילא, כן איתא בזוהר הקדוש סדר ויקרא דף כ"ב ע"א, וביאר הרב ראשית חכמה שם דף קע"ט, דמי שאינו קם בחצות הלילה לעסוק בתורה אינו משגיח לתת כח התעוררות לשכינה ומתיש כח עליון, וכמו שאמרו בזוהר הקדוש סדר וישלח דף קע"ד ע"ב על פסוק התרפית ביום צרה צר כחכה, דעל המתרפה מדברי תורה נאמר דצר כח השכינה, כי בלי ספק על ידי שעוסק בתורה נותן כח לשכינה, והטעם שאמרו דהמתרפה מדברי תורה צר כח של מעלה הוא, דכיון דס"מ יבא לקטרג עליו, השכינה אין לה פנים של סניגוריא להשיב בעדו, דעומדת בדוחק ובצער, והכח שלה מצטמצם ואינה נותנת כחה לתחתונים כראוי דהם בניה האומה ישראלית
יד. מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הבא להרגך השכם להורגו קאי על היצר הרע, דעל ידי השכמה זוכה להרוג ליצר הרע כן כתב הרב ברכי יוסף בא"ח סימן א' אות ב' משם מר זקנו הרב בעל חסד לאברהם יעויין שם, וכן נראה מדברי התקונים בהקדמה דף ח' ע"ב, ועיין בספר דבש לפי מערכת ה', ובמה שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים שם בא"ח סימן א' בס"ד
טו. מי שקם בחצות לילה לעסוק בתורה מקיים מצות ואהבת את ה' אלהיך כמבואר בזוהר הקדוש סדר אחרי דף ס"ח ע"א, ואמרו שם, מרחימותא דבעי בר נש דירחם לקודשא בריך הוא, הוא למיקם בכל ליליא לאשתדלא בפולחנא עד דיתער צפרא, וכתב רבינו יונה בריש ספר היראה, דיתן אהבת הקדוש ברוך הוא בלבו שהטיב עמו להחזיר נשמות לפגרים מתים, כי כמה שכבו על מיטתם ולא קמו רחמנא ליצלן, והרב ראשית חכמה שם דף קע"ז ע"ב כתב, דהקם בחצות לילה לעסוק בתורה צריך שיהיה לאהבת ה' דוקא ולא לשום פניה לזכות למעלות שנאמרו בו
טז. כמה מעלות טובות דזוכה מי שקם בחצות לילה, עלית על כולנה דעושים לו בריה חדשה, הדא הוא דכתיב ולא אמר איה אלוה עושי כדאיתא בזוהר הקדוש סדר ויקרא דף כ"ג ע"א, ועוד הן בה מה שאמרו בזוהר הקדוש שם דזוכה למלכות הוא ובניו אחריו, דעל דא ירית דוד מלכותא ובנוי לעלמין לדרי דרין, וכן נראה מדברי הזוהר הקדוש סדר לך לך דף פ"ב ע"ב
טוב. עוד מעלה אחרת דאיתא בזוהר הקדוש סדר ויחי דף רמ"ג ע"א, דזוכה להיות שמור גופו ונשמתו לעילא ותתא ולא דחיל מפגעי עלמא. (וכן אמרו שם בזוהר הקדוש סדר לך לך דף צ"ב ע"א, וסדר וישלח דף קע"ח ע"ב)
חי. איתא בזוהר הקדוש סדר לך לך דף צ"ב ע"א וזה לשונו, זכאה חולקיה דבר נש דקאים לאשתעשע באורייתא, דהא קודשא בריך הוא וכל צדיקיא דבגנתא דעדן כולהו צייתין לקליה, הדא הוא דכתיב היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, עד כאן, והכי איתא בסדר ויקרא דף כ"ב ע"א והוא מכוון למה שהבאתי לעיל מזה מזה הדובר ב"י, דנעשה חבר לקדוש ברוך הוא, וראיתי בספר צח ואדום בהקדמתו בדף ט' ע"א וזה לשונו, נראה לי דהטעם הוא דכיון שהן חברים מקשיבים, הדין הוא דאחד מן השותפים שחלה מתרפא מן האמצע, על כן יפה אמרו דשומרים אותו, יעויין שם. (ועיין בדרשותי מה שפירשתי בהקדמה זאת כיד ה' הטובה עלי)
יט. עוד אמרו שם בזוהר הקדוש סדר לך לך דף פ"ב ע"ב על פסוק חצות לילה אקום להודות לך, אקום ודאי בעמידה לאתעסקא בשירין ותושבחן דאורייתא, ובגין כך דוד מלכא חי לעלמין ואפילו ביומי דמלכא משיחא איהו מלכא, יעויין שם, לנו לעינים דזוכה להקרא חי, דנראה דהטעם פשוט כי השינה הוא בחינת מות דרגא דמותא, וכיון דדוד המלך לא היה ישן שיתין נשמי ויהי ע"ר בחצות לילה ממש ולא היה באתר דמותא, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש סדר ויגש דף ר"ו, לכן יאה ויאה שיורד על פי מדותיו שיהיה חי לעלמין
ך. תו איתא התם בזוהר הקדוש סדר לך לך דף צ"ב ע"א, אמר חזקיה כל מאן דאשתדל בהאי שעתא ודאי אית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי, גם בזוהר חדש אמרו דכשאדם עוסק בתורה בחצות הלילה הקדוש ברוך הוא וכל הצדיקים והמלאכים שומעים לקולו, ואומר הקדוש ברוך הוא הרימי קולך בתורה ואתן לך שכר חסד בעולם, גם בפרק שירה בפרק שיר לעופות, התרנגול אומר בקול גדול, עמדו צדיקים ועסקו בתורה כדי שיהיה שכרכם כפול לעולם הבא, ונראה דהטעם הוא משום דהעוסק בתורה בחצות הלילה מורה על היותו לומד בתורה לשמה ומפני זה שכרו כפול, והוא ממש כמו שאמרו בתנא דבי אליהו דשכר העושה מאהבה הוא כפול כאשר יע"ש
אך. ואשכחן רבותא טפי בזוהר הקדוש סדר בשלח דף נ"ז ע"א כמה מעלות טובות כזויות מחוטבות, בחדא מחתא לעילא מכל ברכתא וזה נוסחו, בר נש דאשתדל בפלגות ליליא באורייתא משכין עליה חד חוטא דחסד ואתעטר ביה בר נש ודחלין מיניה כולא, כדין האי בר נש אקרי ברא לקודשא בריך הוא, בר היכלא דמלכא, כיון דעל בכל תרעוי לית דימחי בידיה בשעתא דקרי להיכלא דמלכא, עליה כתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, עד כאן, (ועיין למעלה מזה אות ט' ואות י"ב וי"ג), גם בזוהר הקדוש סדר ויקרא דף כ"ג ע"ב אמרו כי האי לישנא, ומאן דקאים בליליא למלעי באורייתא אורייתא קא מודעא ליה חוביה, ולא כאורח דינא אלא כאימא דאודעא לברה במלה רכיך, והוא לא אנשי ליה ותב בתיובתא קמי מאריה, ואי תימא דוד דהוה קם בפלגו ליליא אמאי אתערו ליה בדינא, אלא שאני דוד דאיהו עבר במה דאתקשר ובעא דינא ובמה דעבר אתדן, הוא חטא לקבליה למלכותא קדישא, עד כאן, וכזאת וכזאת איתא בזוהר הקדוש סדר שמיני דף ל"ו ע"א, תא חזי כל אינון דמשתדלי באורייתא מתדבקין ביה בקודשא בריך הוא ומעטרי בעטרי דאורייתא ואתרחימו לעילא ותתא, וקודשא בריך הוא אושיט לון ימינא, כל שכן אינון דמשתדלי באורייתא נמי בליליא והא אוקמוה דאינון משתתפי בשכינתא ואתחברו כחדא, וכד אתי צפרא קודשא בריך הוא ושכינתיה מעטר להו בחד חוטא דחסד, עד כאן
בך. ובזוהר הקדוש סדר תולדות דף קל"ו ע"א אמרו, הנה ברכו את ה' העומדים בבית ה' בלילות, אינון אקרון עבדי ה' אלין אתחזון לברכא למלכא וברכתא דילהון ברכתא, הדא הוא דכתיב שאו ידיכם קדש וברכו את ה', אתון אתחזון דמלכא קדישא יתברך על ידיכו וברכתא דעל ידיכו ברכתא היא, עכ"ל, (ועיין עוד בזוהר חדש במדרש הנעלם דף י"ב ע"א), ובספר מדבר קדמות מערכת ב' אות י' כתב, דהברכה שמברכים באותה שעה שהוא בעמוד השחר מתקיימת שהוא שעה שהמלאכים והכוכבים משוררים, יעויין שם, והנראה משם שהוא במברך אדם לחבירו, והדבר קשה לשמוע ממה שאמרו בזוהר חדש במדרש רות דף קכ"ח ע"ד, דאסיר ליה לאיניש לברכא לחבריה עד דמברך למאריה בשירותא דצלותא כאשר יעויין שם, אם לא שנאמר דהוא אחר תפילת שחרית דהתפלל בבקר השכם, כי תקדמנו ברכות טוב לקודשא בריך הוא ושכינתיה ואחרי כן מברך לרעהו ועיין מה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן רוח חיים בא"ח סימן פ"ט סעיף ב' בס"ד
כג. עוד מעלה אחרת מה שכתב הרב ראשית חכמה שער הקדושה פ"ז דף קע"ו בביאור מאמר הזוהר דדיוקנו חקוק למעלה, וזהו שנאמר העומדים בבית ה', פירושו שדיוקנו למעלה עומד ונחקק בשכינה שהיא בית ה' ומשתתף בזאת שהיא השכינה, דכיון שהוא משתתף עמה, השכינה אינה מנחת אותו שידחה ממנה ושישלוט בו יצר הרע להחטיאו כיון שהוא רוצה להיות מעבדי ה' והבא לטהר מסייעין אותו, עכ"ד, ויכון בצדק במה שכתבתי באות י"ד, וגם בזוהר הקדוש סדר ויגש דף ק"ז אמרו, אדני אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה, אימתי איהו ישועתי בההוא יומא דאקדמית תושבחתא בליליא לגבך, כדין איהו ישועתי ביממא, עד כאן, ולפי האמור אתי שפיר דאין לך תשועת עולמים כמו מי שניצול מיצר הרע
כד. ורבינו תם בספר הישר כתב, שתיקון העינים הוא שיקום באשמורת וכל שכן אם לא ישן כל הלילה, ונראה לי שלזה כיוון דוד באומרו קדמו עיני אשמורות לשיח באמרתך, דהכונה העינים שחטאו ינדדו השינה מהם ויקדמו באשמורות לעסוק בתורה על דרך שפירשו בפסוק פלגי מים ירדו עיני, וסיוע לזה מצאתי בתקונים דף קמ"ג ע"ב, ועיינין דנהרין באורייתא עלייהו אתמר עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, וצריך בר נש לאתעסקא בהון תדיר ערב ובוקר, ואוליפנא תמיד מתמיד, תמיד דערב ובוקר לתמיד דתמיד עיני ה' אלהיך בה, (הן הם הדברים אשר אמר מר הרב ראשית חכמה בשער הקדושה פ"ח דף ק"צ ע"ב), ומה נעים לפי זה מה שאמרו בזוהר הקדוש סדר אמור דף צ' ע"א על פסוק ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, מאן ביתה דכל אינון דמשתתפי בהדה בליליא אקרון ביתה ובני ביתה ובגין כך טרף נתן ליראיו, מהו טרף טרף ממש דאיהי נטלא מאתר רחיקא עילאה דכתיב ממרחק תביא לחמה, ועל פי זה יבא על נכון מה שאמרו בתיקונים דעלייהו אתמר ואתה נותן להם את אכלם בעתו וכדבר האמור
כה. אנא נפשאי כתבית יהבית בספרי הקטן תוכחות חיים סדר בא מוסר השכל, כי בבוא עת חצות בקיץ בארבע שעות וחצי ובחורף בשבע שעות וחצי, שלא יהיה עוד בשום משתה ושמחה ואפילו בבית חתונה ובשמירה דברית מילה וכדומה בתוף וכינור ושירים ושירות, יען הוא זמן שהקדוש ברוך הוא כביכול שואג כארי על חורבן בית המקדש ואין ראוי להיות משורר בתופים ובכנורות, ויעויין שם באורך, והן עתה אבא בקול תוד"ה דמצאתי בספר לחמי תודה דף י"ד ע"א שכתב וזה לשונו, אמנם באמת הוא עון פלילי לפי דהשם יתברך בשלוש משמרות של הלילה שואג כארי בכל משמר אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי, ואם כן איך יתכן ענין רע ומר הלז להיות ריקוד בתופים ובמחולות בבני ישראל באותן שלוש משמרות עצמן מבלי משים לב על חורבן הבית ושריפת ההיכל כו', יעויין שם
כו. איתא בזוהר הקדוש סדר בחוקותי דף קי"ג ע"א, אמר רבי שמעון ויעש דוד שם, וכי דוד עבד ליה אלא בגין דאזיל באורחי דאורייתא ועביד פקודי אורייתא ואנהיג מלכותא כדקא יאות, כי עשה שם לעילא ולא מלכא בעלמא דזכה להאי כדוד דהוה קם בפלגות ליליא ממש והוה משבח ליה לקודשא בריך הוא עד דסליק שמא קדישא בכורסיא בשעתא דסליק נהורא דיממא כביכול הוא עבד שם ממש כמה דאת אמר ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ובגין כך ויעש דוד שם, ועל דא ועשיתם אותם כתיב, ואי אתון תשתדלון למיעבד לון לאתתקנא שמא קדישא כדקא יאות כל אינון ברכאן דלעילא ישתכחון גבייכו כדקא יאות, עכ"ל
ויש לפרש דרך פשט מה שאמרו והוה משבח לקודשא בריך הוא עד דסליק שמא קדישא בכורסייא כו', כי אחד מן הסגולות ממצוה זאת דקם בחצות לילה לעסוק בתורה הוא דמקרב הגאולה, וידוע מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק כי יד על כס יה דאין השם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, ואם כן זהו אומרו עד דסליק שמא קדישא שהוא הוי"ה ברוך הוא בכורסייא, דישלים השם והכסא, והיינו מה שכתוב ויעש דוד שם, שם דייקא דהיינו שם הוי"ה ברוך הוא, ואתי שפיר ההי"ב ועיין לעיל אות י'
כז. מי שאינו קם בחצות הלילה לעסוק בתורה אמרין עליה ווי לפלניא נזיף דמאריה, שבקא דמאריה דלא אשגח ליקרא דמאריה, (כן אמרו בזוהר הקדוש סדר ויקרא, ובסדר ויגש דף ר"ז, וכן כתב הראשית חכמה שער היראה פרק ט"ו דף נ"ז ע"א, ובדף קע"ז ע"א, ודף קע"ח ע"ב), ובדף קפ"א ע"א הביא הא נמי דאינו משגיח על כבודו יתברך, וכל מי שלא חס על כבוד קונו ראוי הוא שלא בא לעולם, וראוי הוא לישרף בגהינם דאיהו מעצים יבשים דהקדוש ברוך הוא בוכה על מי שאינו עוסק בתורה בלילה, ואם יתעורר משנתו ואינו קם ומבקש לישן יותר נענש, יעויין שם, ואני אומר דיותר יגדל עונשו אם קם ואינו עוסק בתורה וכל שכן אם מדבר דברים בטלים, או דמגמתו הוא לשתות קאפ'י ומעלה עשן ואינו עוסק בתורה, כי בודאי הגמור דהרי הוא נזוף ועונשו גדול, כי לא יש לו שום אונס שאנסתו שינה והרי הוא מזיד גמור, וכבר נטיתי ידי ורחב פי בזה בקונטרס תוכחות חיים שם בסייעתא דשמיא, וכתב הרמב"ם בספר המורה, דיזהר בכל שעות מהלילה שהוא נעור שלא לאבדם כי שעות מבורכות הן להצליח בלימודו, ולכן יעסוק בתורה ולא יאבד רגע. ועיין נמי בספר אורחות צדיקים מגורי האר"י דף י"ד ע"א
כח. מה נמלצו אמרי יושר של הזוהר הקדוש סדר לך לך דף צ"ב ע"ב, דצריך להכין לו תרנגול כדי שיקיצנו משנתו כאשר יעויין שם, ומה טוב אם יהיה לו שעה המעוררת אותו בקולי קולות דוגמא לכנור שהיה לו לדוד, והרב ראשית חכמה שער הקדושה פ"ז דף קפ"ג ע"א כתב, דאם אין לו תרנגול יבקש חבר דאינו ישן עד חצות כדי שיקיצנו בחצות הלילה ממש, וחבירו יש לו שכר כדכתיב בענין דוד עם אנשיו, כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו, וכן יעשו דיחליפו בלילה אחרת, דמי שהיה מתחילת הלילה יהיה בסוף הלילה, או יבקש בעל מלאכה שאינו מקפיד על הדבר, ואם הוא במקום שלא יש אחד מאופנים אלו אז ראוי הוא שלא ישכב למיטה מוצעת ולא יפשוט כל גופו וכמו שהיה עושה הרב מוהר"י טייטאצאק זכרונו לברכה, דסיפרה אשתו אחר מיתתו דארבעים שנה לא ישן במיטה מוצעת אלא משבת לשבת והיה דרכו לישן על גבי תיבה ורגליו תלויות, והיה קם בחצות הלילה ממש ולא ידע איש, יעויין שם, והרב שם הגדולים הביא כן להגיד שבחו של יוסף הצדיק, ובספר חסידים הביא קרוב לזה מעשה בחסיד אחד כאשר יעויין שם, והגם כי ענין של ספר החסידים היה לסבול יסורים ולא בשביל קימת חצות, הצד השוה נקוט מיהא דהמצא תמצא דיש מי שסובל צער יותר מזה
כט. כתב הרב יוסף אומץ בתשובות סימן נ"ד, וקבלתי מפום רבנן קדישי יודעי דעת ומביני שלומי אמוני, כי מי שהוא ער ברגע חצות טוב לומר תיקון חצות בו בפרק דדבר בעתו מה טוב, יעויין שם, ונראה לומר כי גם מי שהוא ישן על מיטתו ישתדל להיות מתעורר, ויקום בחצות הלילה סמוך לו מלפניו כדי שבהגיע רגע חצות יהיה נעור ויאמר תכף תיקון חצות, ואם יכביד עליו השינה יחזור לישן, ועל כל פנים מי שהוא ער כל הלילה ובא העת לומר תיקון חצות יקרא קריאת שמע קודם שיאמר תיקון חצות כמו שכתב הרב המקובל האלהי מהר"ש מזרחי שרעבי בספר נהר שלום דף ס' ע"ב
ל. ואין חילוק בחיוב קימת חצות בין תלמיד חכם לעם הארץ ובין ארץ ישראל לחוצה לארץ כמו שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן א' בס"ד, ומכל מקום תלמיד חכם שהגיע להוראה ומחדש בתורה יאמר התיקון חצות בקצרה ולא יאריך כדי לחדש בתורה, ורק שיהיה תורתו לשמה דבזה יעלה ארוכה אשר אנחנו מבקשים ביתר שאת שאין לך מדה טובה ממנה, (כן כתב בספר צח ואדום דף ט' ע"א), ובספר תולדות אדם להגאון רבי זלמן הביא, דאדם גדול היה נזהר לכתוב כל מה שהיה מחדש בלילה בספר בפני עצמו וקרא שם הספר רסיסי לילה, והיינו כי לימוד התורה של לילה היא מובחרת טפי מהיום והכל לגבוה סלקא שהוא מבלי שום פניה, ואברך את ה' אשר יעצני אף לילות, דאנכי תקנתי קריא"ה נאמנה אשר תקראו אותם בכל לילה ולילה לכל לילות השנה חק נתן ולא יעבור כסדר חק לישראל באים בימים, האל ברוב רחמיו יזכני להוציא לאור תורה כדי לזכות את הרבים, זה הסידור נקרא "חוקות החיים" והכל בסייעתא דשמיא, ושם בתחילת הספר הבאתי מה שצריך לכוונות הלילה אשר הועתק מספר מדרש תלפיות דף קצ"ח סוף ע"ד, לכן לא הבאתיו פה עמנו ודוגמא לזה תיקן הרב הקדוש מוהר"ח ן' עטר זיע"א לליל מוצאי שבת והוזכר לקמן סימן ל"ב
לא. בעת שאומר תיקון רחל צריך שישנה מקומו עד שיגמור אמירת תיקון רחל, וטוב שישב על הארץ, אכן בתוך רבים יחוש משום יוהרא וישנה קצת מקומו
לב אין חילוק בין ימות הקיץ לימות החורף, דלפי דברי הזוהר הקדוש לעולם חייב אדם לקום לעסוק בתורה בין בימות הגשמים בין בימות החמה, שהרי אמרו מאן דלא מצפה דא בכל יומא, וכמו שכתב הרב ראשית חכמה דף קפ"ג ע"א, יעויין שם, וזכור לטוב זכר צדיק לברכה עטרת ראשי הרב אבא מארי, דבין בבחרותו בין בזקנותו לא עבר עליו חצות גם קיץ גם חורף, ויקץ יעקב משנתו עד עת בא פקודתו, יהי רצון דיגן זכותו עלי ועל צאצאי
לג. זמן תיקון חצות בקיץ ובחורף הוא שתים עשרה שעות אחר חצי היום, וסברא זאת היא היותר מוסכמת מהש"ס והפוסקים והמקובלים, כמו שהבאתי בספרי הקטן לב חיים ח"א סימן ו', ובספרי הקטן רוח חיים בא"ח סימן א' יע"ש בס"ד, עוד הבאתי שם ברוח חיים בסימן א' דאם יקום בליל הקיץ סמוך לבוקר דאין שהות לומר התיקון וגם לעסוק בתורה, הנה יותר טוב הוא לומר תקון חצות מלעסוק בתורה היכא דלא אפשר לקיים שתיהם דדבר בעתו מה טוב, וכמו כן בחודש אלול ועשרה ימי תשובה שאומרים סליחות באשמורת, יאמר בתחילה תיקון חצות, ואם יש שהות יאמר סליחות יע"ש
לד. ימים שאין נופלים על פניהם אין לומר כי אם תיקון לאה ולא תיקון רחל, וכן בימי העומר, ומראש השנה עד מוצאי סוכות, והיינו עד ב' חשון לא יאמר תקון רחל, ובליל שבת אין לומר אפילו תקון לאה, ובליל יום טוב יאמר תיקון לאה כמו שכתבו המקובלים, (ועיין בספר חסד לאלפים), זולת דבליל ערב ראש השנה יאמר תקון רחל ותיקון לאה ככל השנה, (כמו שכתוב באגרות הרמ"ז דף י"א ע"א), גם בלילות הקיץ אף שעלה עמוד השחר יש מציאות לעשות התיקון למה שכתב הרמ"ז שם, (ובספרי הקטן לב חיים דף י"ב ע"ד, ועיין עוד בהשמטות ספרי סמיכה לחיים, ובסוף ספרי הקטן נשמת כל חי ח"ב), ומכל מקום אחר שהאיר היום לא יאמר תיקון רחל כי אם תקון לאה ועיין בספר משפט כתוב באו"ח סימן א'
לה. עתה ראיתי דבר חדש במורה באצבע דפוס פיסא, שיש תוספת ממוהרש"ך מר ניהו המגיה של הרב הגדול חיד"א, דמצא בכתיבת יד של הרב הגדול ז"ל שלא לומר תיקון רחל ליל השישי וליל מוצאי שבת, והשתוממתי על המראה כי מספרי גורי האר"י לא משמע כן, אדרבא להפך נמצא הדבר מפורש, ועל זה רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט, וחיים שאל על ידי כתב כתוב לחיים בירושלים להרב המופלג בדורנו ראשון לציון אג"ן הסהר בעל ספר מנחה טהורה וספר חוקי חיים, והשיבני דבר דנוהגין לומר בין בליל השישי בין בליל מוצאי שבת, וכך ראה לרבותיו בקהל חסידים לקדושים אשר בארץ המה דהיו אומרים תקון רחל גם בליל השישי ובליל מוצאי שבת, ובכן אין ספק דזה שהיה כתוב אצלו היה מקטנותו, ושוב הדר ביה הד"ר הוא לכל חסידיו, וזו היא סיבה דלא העלהו על הדפוס, והרב המגיה לא יהיב דעתיה דלא על חינם הוא מה שלא הביאו הרב ז"ל בעודו בחיים בתוך ספרו, וקרא שמיט"ה כי לאו בר סמכא הוא, ומכל מקום בבית האבל וגם בבית החתן אין לומר תיקון רחל אלא תיקון לאה בלבד ועיין בספר חסד לאלפים שם
לו. וכזאת וכזאת אירע בשנים של השמיטה, דחשבו דגם בחוצה לארץ אין לומר תיקון רחל, וליתא להא כי דוקא בארץ ישראל הוא דאין אומרים בשנת השמיטה אבל בחוצה לארץ הוא בכל השנים (כמו שתראה בספר חסד לאלפים סימן א' אות כ', ובספר אמת ליעקב למוהר"י נינייו ז"ל דף ק"א ע"ד, ובספר אבני שוהם לעמיתנו בתורה הרב המובהק כבוד מורינו הרב ר"א פרץ ז"ל דף פ"א ע"ג, והן עתה האיר וזרח ספר המזוקק פתח הדביר לרב ספרא נר"ו, וראיתי שם בסימן א' אות י"ג ואות י"ד שמסכים לזה לשני האותות האלה עיי"ש
לז. עוד איכא אחריתי דוגמא לזה, והוא דבספר מורה באצבע סימן ב' אות מ"ה כתב דיאמר אוי כו', והרב אבא מארי היה אומר על היכלי אבכה בקול בכיה גדולה, וכשהיינו עם נכדו של הרב הגדול חיד"א הדר הוא לכל חסידיו, הרב כמוהר"ן זרחיה אזולאי זלה"ה, כמה פעמים אשר יחדיו נמתיק סוד עם מורנו הרב חסין קדוש שארנו הפרד"ס זצוק"ל, לא היה מניח אותנו לומר כל זה כי אם פסוקי הקינות עד פסוק ואל תפר בריתך אתנו ותו לא, ואחר כך התנערי מעפר ותיקון לאה, כי בא סימן כ'י לא'ה, ובספר אורחות צדיקים דף י"ג ע"ב לא הזכיר נוע תנוע, אך במורה באצבע סימן ב' אות מ"ז הביאו, וכן אנו נוהגים לאומרו
לח. וזה חזיתי ואספרה מאי דאיתא בתוספת הזוהר הקדוש בחלק ג' סימן י' דף ר"ג ע"ג וזה לשונו, ואוליפנא האי מאן דאתער בליליא בההוא שעתא דעאל קודשא בריך הוא בהדי צדיקיא בגנתא אצטריך למימר קרא דא ברעותא דלבא ולכוונא דעתיה, ולבתר אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, והיינו שבחא דחסידי קדמאי כד אתערו בפלגו דליליא ובתר מסדרי שבחייהו ולעאן באורייתא, עד כאן, והנה מאי דקאמר אצטריך למימר קרא דא היינו פסוק ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן, דכך מביא שם קודם זה, וכן מצאתי בזוהר חדש סדר בלק דף ע"ה ע"ד וזה לשונו, אודה שמך כו' אמונה אומן, ואוליפנא האי מאן דאתער בליליא בשעתא דקודשא בריך הוא עאל בגנתא לאשתעשע בצדיקיא בעי למימר פסוקא דא ברעותא דלבא ולכוונא דעתא ביה ובתר כן יאמר אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, לבתר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ולבתר ה' אלהי אתה ארוממך כו', דהיינו שבחא דחסידי קדמאי כי מתערי בפלגות ליליא ולבתר מסדרי שבחייהו ולעאן באורייתא, עד כאן, ומשטח הלשון של התוספת בחלק ג' יורה דמלשון הזוהר חדש הלז לוקח, אך יש תוספת בזוהר חדש עצמו כאשר עיניך תחזינה מישרים, וצריך לכפול הפסוק תחילה וסוף, גם יאמר התפילה הסדורה בקונטרס עתרת החיים סימן ל"ו כאשר יעויין שם, ומה שהוזכר לקמן סימן ל"ג
לט. לפי מה שהביא בספר ילקוט ראובני סדר קדושים, נראה דראוי להזהר דאף אם הוא נעור כל הלילה לא יאכל שום דבר אפילו מיני מתיקה אחר אור היום קודם שיתפלל כי אם מים וקאב'י בלבד, וגם יזהר שלא ישן בעת שיאיר היום, ואפילו מי שקם בעוד לילה יזהר שלא ישן בעוד שיאיר היום כדמוכח מלשון הזוהר הקדוש חלק א' דף ט' ע"א, ובלאו הכי צריך להשתדל לקשור מדת לילה ביום ומדת יום בלילה בלימוד התורה ובעבודת ה' כאשר מבואר אצל עין רוגל בפרק כל כתבי הקודש לרבינו האר"י זיע"א, וצר לי מאד על העושים קשר שאינו של קיימא היושבים בקרנות ולשוח בשדה שיחת חולין לפנות בוקר, ערב סמוך ללילה, ובבוקר בבוקר, כי הוא זמן להגות בתורת ה' ובונה עולמות לעתות כאל
מ. כתב בספר חמדת ימים (פ"ב מחודש אלול אות ל"ו - ל"ח) וזה לשונו, ונראה לי דכמו שיועיל למי שאי אפשר לו ללמוד מפני טירדותיו או מפני שאינו ראוי ללמוד, דמספיק לאחרים הלומדים ונחשב לו כאילו הוא לומד בעצמו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אילו נאמר ארור אשר לא ילמוד לא היתה תקומה, אלא אשר לא יקים, אילו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה לא היתה תקומה, אלא עץ חיים היא למחזיקים בה, כן תועיל להם לאותן בני אדם אשר לא עצרו בכחם לעמוד על נפשם בקיום מדה זו, גם לזה יש תיקון שיבררו כל אחד איש ירא אלהים העומד בבית ה' בלילות ויחזיקו בידו לפרנסו ולכלכלו ויהיה להם חלק בתורתו ויוכלו לצאת קצת ידי חובה על ידי האנשים האלה, אכן אין זאת כי אם בשאר ימות השנה, אבל בבא עת וזמן ימים נוראים ואדירים בין ראש השנה ליום הכיפורים, לא יוכלו להרפא כי אם חרוד יחרדו לקום ולהתעורר, עכ"ד, ותיקון זה שהמציא לנו הרב, למנות איש ממלא מקומו שיקום בעדו ובשמו, כן ראיתי שכתב הרב דעת חכמה שער העבודה פרק ב' ועתה ראיתי לעמיתנו בתורה הרב כמוהרחב"ף נר"ו בספרו המשובח פתח הדביר סימן א' אות י"א שכתב כן וחידש לנו מספר מעיל צדקה עיין שם
מא. אל יקשה בעיניך לנדד שינה מעפעפיך מתוקה שנ'ת, כי לגבי הטובות והמעלות אשר יבואו עליך והשיגוך יהיה הדבר קל בעיניך, והילך לפניך דברי התיקונים תקון ע' דף קל"ב ע"א, זכאה חולקיה מאן דאשתדל למיעבד רעותיה דלית פומא יכיל למימר אגרא דיליה בההוא עלמא דאיהו לדרי דרין, בר נש עביד לקודשא בריך הוא רעותיה דאיהו לפום שעתא בהאי עלמא, ובני ליה בניינא ביה, קודשא בריך הוא בני ליה לבר נש בעלמא דיליה בניינא לדרי דרין עכ"ל, עוד תשוב ותראה בתיקון ס"ט דף ק"ה ע"ב וזה לשונו, אמר רבי שמעון לחברייא זכאה חולקנא דעילאין ותתאין אינון באסכמותא לסייע לן, האי איהו דאוקמוה מאריה מתניתין דבר נש דאשתדל בפולחנא דמאריה דכל בריין דעלמא אינון בסייעתא דיליה, כמה דאוקמוהו כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה ואפילו שרפים וחיות ואופנים לא איתבריאו אלא לסיעתיה, עכ"ל, וכן מצינו ביעקב אבינו עליו השלום שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והביאו רש"י בחומש על פסוק וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו דאמרו מלאכים ממש, וכן אמרו בירושלמי על פסוק לא יחמוד איש את ארצך, דכשהיו עולים לרגל היו המלאכים באותה הבית נראים כבני הבית, וכי האי גוונא איתא במדרש חזית על פסוק חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב כאשר יעויין שם, הביטה וראה דמי שעושה רצון קונו לעובדו בכל לבבו, אז טוב לו בעולם הזה ובעולם הבא טובה דאין למעלה הימנה, וזה ישים האדם אל לבו בעת שיצרו מתגבר עליו לעבור על אחת ממצוות ה' אשר לא תעשינה או שיתעצל שלא לקיים ממצוות ה' אשר צונו לעשות, כי בעת ההיא אז תקרא שני המאמרים הללו מהתיקונים אשר העתקנו ויבושם לך, האל ברחמיו יזכנו לקיים כל מצוותיו שלא על מנת לקבל פרס ובלי שום פניה כלל אכי"ר