כף החיים (פאלאג'י)/ב
סימן ב[עריכה]
אשים דברתי בשבחא דאתי ממיל'א, סדר הלילה, היא העולה, עט'ים ממללות, אמונתך בלילות.
א ריש תורה ליזהר בתפילת ערבית להקדים לה תורה אור, כמו שאמרו בפרק קמא דברכות דף ד' ע"ב, אדם בא ממלאכתו בערב, אם רגיל לקרות קורא, לשנות שונה, ולא יאמר אוכל קימעא ואישן קימעא ואחר כך אתפלל, וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, יעויין שם, (וזה עשהו עיקר הרב החסיד בספר ראשית חכמה בשער הקדושה פ"ז דף קפ"ב ע"ב), ולכן נהגו בעירנו איזמיר יע"א מימי עולם ושנים קדמוניות, שבכל לילה ולילה קודם תפילת ערבית בא יבא חכם המוכיח בבית הכנסת קהילה קדושה תלמוד תורה יכון בצדק, להשמיע לעם הנמצאים דברי מוסר ומילי דאגדתא ולומר קדיש על הלימוד שלומד ואחר כך מתפללים ערבית, והוא מנהג נכון וכן ראוי לנהוג בכל מקום, עתה מחמת השרפה, לא תקום פעמים צרה, נתבטל זה, יהא רעוא דתשוב כבראשונה בעבור ישמע העם ליראה את ה' אלהיו, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, ומכל מקום לא התירו לקרות בתורה קודם תפילת ערבית כי אם דוקא כשיש לו שיעור קבוע ללמוד, אבל אין לו שיעור אסור, וכמו שכתב הרב ט"ז באורח חיים סימן תל"א סוף ס"ק ב', ועיניך תראנה בחילוקי דינים שכתב בזה מורינו הרב אבי התעודה מרן החבי"ב בספרו פ"מ בתחילת הספר יע"ש
ב אם בא לבית הכנסת וכבר מצא שמתפללים הציבור תפילת שמונה עשרה, יתפלל עמהם כדי להיות מתפלל עם הצבור ואחר כך יאמר קריאת שמע וברכותיה, (כמו שפסק מרן בשולחן ערוך אורח חיים סימן רל"ו ס"ג), ואין בזה שום פקפוק לא על פי הפשט ולא על דרך הסוד, וכל זה בתנאי שלא יפסיק בדבורים של חול, וגם שמובטח לו שלא ישכח ויצא, שלא לומר כלום עוד אלא יתן דעתו היטב לגמור תפילתו
ג ואם בא לבה"כ בשעה שמתחילים ברכו והוא לא התפלל מנחה, שהוא במקום שמתפללין ערבית מבעוד יום, יתפלל מנחה בעוד שהם קורין קריאת שמע וברכותיה ואחר כך יתפלל ערבית עם הציבור, ואחרי כן יקרא קריאת שמע עם ברכותיה בלילה, (הרב מגן אברהם בסימן רל"ו ס"ק י"ג, ועיין נמי להרב ט"ז שם), ועיין להפוסקים ז"ל לגבי ערב שבת, דאם אירע לו כן, דיצא לעזרה להתפלל מנחה
ד אשה יראת ה' היא תתהלל ליתן דעתה על בעלה ובניה קודם אכילה אם התפללו ערבית, וכן האב ישים עין השגחתו על בניו שלא ישכחו מלומר ערבית, וכן בקריאת שמע שעל המיטה, ובפרט לבניו הקטנים שירגיל אותן שיאמרו עמו קריאת שמע אות באות תיבה בתיבה, דכשישן האב שינת קבע אשרי בניו אחריו, וגם הנשים צריכות להזהר בקריאת שמע שעל המיטה דאינהו נמי בעו שמירה, אליהו רבה סימן רל"ט
ה מנהג רבינו האר"י זיע"א לסגור העינים ולחבק הידים מתחילת ברכת אשר בדברו עד סוף העמידה, נגיד ומצוה, וחסד לאלפים דף קמ"ב ע"א
ויו יאמר אחר קריאת שמע שעל המיטה שבע פעמים פסוק קראתי בכל לב, ויכוין בכל פעם לחוק אחד שהם שבעה בזה הסדר, פרה אדומה, יבום, שעטנז, שעיר המשתלח, כרובים, קרבנות, מחצית השקל. (מדרש תלפיות דף קצ"ח ע"ד).
ז כתב מרן בשולחן ערוך סימן רמ"ט סעיף י"ד, טוב ליתן פרוטה לעני קודם כל תפילה שנאמר אני בצדק אחזה פניך, עכ"ל, ומדכתב קודם כל תפילה נראה דעל שלש תפילות קאמר ואפילו בתפילת ערבית, וזה יורה דלא כסברת הרב רגל ישרה דכתב דאין ליתן צדקה בלילה, וכתב שכן העידו על רבינו האר"י ז"ל, (וכבר השיב על דבריו הרב פתח עינים סוף פ"ק דב"ק יעויין שם), וכן יש להוכיח ממה שאמרו באבות דרבי נתן פרק ג' וזה לשונו, הוא היה אומר אם נתת פרוטה לעני שחרית ובא עני אחר ועמד לפניך ערבית תן לו כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידיך אם שניהם כאחד טובים, שנאמר בבקר זרע את זרעך, עד כאן, (ועיין בכס"ר), וזה נראה דכוונו רבותינו זכרונם לברכה שם באבות דרבי נתן פרק ד' דאמרו וזה לשונם, אלא מה הן גמילות חסדים, הנותן פרוטה לעני ומתפלל שלשה פעמים בכל יום תפילתו מתקבלת ברצון, עד כאן, דהכונה כי עיקר גמילות חסדים הוא לתת פרוטה לעני בכל תפילה ותפילה קודם שיתפלל, ולא יחוש דבתפילת ערבית מעורר הדין, אדרבא תפילתו תקובל ברצון וליכא משום לא תסיג ולא תחסום. (ועיין בספר מר דרור בסוף הספר, ועיין בקשר גודל בהנהגות אות ט"ז).
ח צריך ליזהר בלימוד הלילה יותר מביום דלא איברי לילה אלא לגירסא, ואם יש לו חק קבוע ביום והיה טרוד ישלימנו בלילה, (כמו שכתב בשולחן ערוך אורח חיים סי' רל"ח), וכתב הרב מגן אברהם שם ס"ק ב', ישלימנו בלילה דהוי נדר, ולכך יתנה בתחילה שלא יהיה עליו נדר, והרב הקדוש ראשית חכמה בשער האהבה סוף פ"ט כתב, דאמרו בגמרא, יזיף ביממא ופרע בליליא, צריך ליזהר שלא יאחר הפרעון דאם יתאחר מלפרוע יכבד עליו החוב, ולכן דבר יום ביומו גדל פר'ע בימים שהיה לו טירדא.
ט קודם שישכב יבדוק במעשיו במה שעשה ביום, ויכתוב מעשיו אשר לא טובים ברמז לבל ישכחם לקיים וחטאתי נגדי תמיד כמו שכתב בספר החסידים, ואיתא בזוהר הקדוש דף קע"ח ע"א על פסוק כי אין מעשה וחשבון ודעת וזה לשונו, מאן דאית ביה עובדא טבא או דאיהו מאריה דחושבנא, הא אוקמוה דבכל ליליא וליליא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא ויתוב מנייהו ויבעי עלייהו רחמי, מאי טעמא בגין דבההיא שעתא אילנא דמותא שרי בעלמא, וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא ובעי בההיא שעתא למעבד חושבנא דעובדוי ויודה עלייהו בגין דהיא שעתא דמותא, ואינון איקרון מאריה דחושבנא, עכ"ל, ובענין הוידוי יש עוד פרטים רבים אשר נתבארו בזוהר הקדוש, וטוב מאד שיבכה על עוונותיו כשמתודה, שכאשר תעלה נשמתו על ידי דמעה בודאי שתעלה למעלה בקדושה, שכל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה כן דבר בקדשו הרב ראשית חכמה שער הקדושה פ"ז דף קפ"ב ע"ב