ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשלג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מזמור לדוד להזכיר ה' אל בקצפך, זהו שאמר הכתוב יסרני ה' אך במשפט, במשפט אין כתיב כאן אלא אך במשפט שהיסורין טובים אלא אל תבא במשפט עמדי, וכן הוא אומר אל תבא במשפט את עבדך, הוכיחני ולא בחמה שנאמר ואל בחמתך, וכן הוא אומר יסר בנך כי יש תקוה אבל לא למות ואל המיתו אל תשא נפשך, ואע"פ שטובה היא התוכחת כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכתיב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, אמר ליה דוד להקב"ה אנו חוטאין ואתה קוצף מתוך כך אין אנו נגאלין אלא כבוש לנו אחת [אחת] וכן הוא אומר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו, אמר ליה האורג הזה בזמן שיושב ואורג כשיודע שהשתי יכול לעמוד אורג בחזקה בארגו וכשיודע שהשתי אינו יכול לעמוד אינו מכה בחזקה, אני המסכת ואתה האורג אין בנו כח לא לקצף ולא לחמה, וכן הוא אומר חנני ה' כי אומלל אני, וכשתה בא עמי בקצף ובחמה אני מת וכן הוא אומר מה צבע בדמי ברדתי אל שחת, מי שאינו יודע להכות מכה במקלל על עיניו או על מוחו והיודע להכות כופתו ומכהו על גבו ולא על ראשו ולא על פניו שלא יסמא את עיניו וכן הוא אומר מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הוכיתי בית מאהבי, המכות האלה גרמו לי להאהב לאבינו שבשמים: