ילקוט שמעוני/שופטים/רמז ס

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ויעשו בני ישראל. אמר רבי סימון לא כל מי שירצה לומר שירה אומר שירה אלא כל מי שנעשה לו נס וכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו על כל עונותיו ונעשה בריה חדשה. ישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחל להם עונותיהם שנאמר ויסע משה את ישראל שהסיעם מעוונותיהם. וכן אתה מוצא בדבור וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה. ומנין שנמחלו עונותיהם, רבי איבו בשם רבי אבא בכל מקום הוא אומר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע, וכאן כתיב ויעשו בני ישראל תחחלת עשייה והיכן הם מה שעשו לשעבר אלא מחל להם הקב"ה מה שעשו לשעבר, וכן אתה מוצא בדוד שנעשה לו נס ואמר שירה ומנין שנמחלו לו כל עונותיו דכתיב בתר שירה ואלה דברי דוד האחרונים והיכן הם הראשונים אלא מלמד שמחל לו הקב"ה:

והיה אם זרע ישראל. אמר רבי הונא בר פפא לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה שנאמר והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק וכתיב וידל ישראל:

וידל ישראל מאד שלא היה להם להקריב מנחה דכתיב (ח) ואם דל הוא: