ילקוט שמעוני/שופטים/רמז נט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. שנו רבותינו הנעלבין ואינם עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ואע"ג דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, כגון דנקיט כלביה עד דמפייסי ליה. ואוהביו כצאת השמש בגבורתו זה אחד מששה דברים שנטלו מאדם הראשון וכו' (כתוב בפסוק אלא תולדות פרץ ברמז תר"ט):

רבי שמעון בן מנסיא אומר מי גדול האוהבין או המאוהבין הוי אומר המאוהבין, ק"ו האוהבין כצאת השמש ק"ו המאוהבין. רשב"י אומר אל תקרי שובע שמחות אלא שבע שמחחות (כתוב ברמז תרנ"ז). פניהם של צדיקים דומים לעתיד לבוא לחמה ללבנה לרקיע לכוכבים לברקים לשושנים למנורת בית המקדש לחמה וללבנה מנין יפה כלבנה ברה כחמה וכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. לרקיע ולכוכבים מנין, דכתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים. לברקים מנין כברקים ירוצצו. לשושנים מנין למנצח על שושנים. למנורת בית המקדש מנין ושנים זיתים עליה:

והמשכילים יזהירו זה דיין שדן דין אמת לאמתו. ומצדיקי הרבים אלו גבאי צדקה, במתניתא תאנא והמשכילים זה דיין וגבאי צדקה. ומצדיקי הרבים אלו מלמדי תינוקות כגון רב שמואל בר שילת. ורבנן מאי אמר רבינא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו: