ילקוט שמעוני/קהלת/רמז תתקעו
גם את זה לעומת זה. שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, מאי דכתיב גם את זה לעומת זה עשה האלקים, א"ל כל מה שברא הקב"ה ברא כנגדו, ברא הרים ברא גבעות, ברא ימים ברא נהרות, אמר ליה עקיבא רבך לא כך אמר, אלא ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם, כל אחד ואחד יש לו שתי חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, אמר רב משרשיא מאי קראה, גבי צדיקים כתיב לכן בארצם משנה יירשו, גבי רשעים כתיב משנה שברון שברם. דבר אחר עשה הקב"ה צדיקים ורשעים כדי שיהיו מכפרים אלו על אלו, ברא הקב"ה עניים ועשירים כדי שיהיו מתפרנסין אלומאלו, ברא גן עדן וגיהנם כדי שיהו מצילות זו מזו, וכמה ריוח יש ביניהם, רבי חנינא אומר כותל רחבו טפח:
את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אובד בצדקו. מנשה הכניס צלם בהיכל ונכנס בשלום ויצא בשלום, ונדב ואביהוא נכנסו להקטיר לכבודו של הקב"ה ונשרפו, על זה נאמר יש צדיק אובד בצדקו. מעשה ביוסף הכהן שעלתה גומי ברגלו וקרא לרופאים לחתוך אותה, אמר לחוניא בנו כשיגיעו לחוט השערה הודיעני וכך עשה, אמר ליה בני עד כאן היית חייב ליטפל בי מכאן ואילך אי אתה חייב ליטפל בי לאבר מן החי, וכשבא דבר לפני חכמים אמרו יש צדיק אובד בצדקו, אמר הקב" עד שהוא בצדקו אסלקנו. אל תהי צדיק הרבה מדבר בשאול (כתוב בשמואל ברמז קכ"א):
אל תרשע הרבה. דרש רבא בר עולא הרבה הוא דלא לירשע הא מעט לירשע, מי שאכל שום (ואין ריחו) [וריחו] נודף יחזור ויאכל שום אחר שיהא ריחו נודף, אלא אם רשעת אל תרשע הרבה דא"ר ברכיה בני אל תלך בדרך אתם ואם תלך מנע רגלך מנתיבתם:
טוב אשר תאחוז בזה זה מקרא, וגם מזה אל תנח [את] ידך זה משנה, כי ירא אלקים יצא את כלם זה ר' (יצחק) [אבהו] דקיסרין:
החכמה תעוז לחכם זו תשובה ומעשים טובים מעשרה שליטים שתי עינים ושתי אזנים שתי ידים ושתי רגלים וראש הגויה ופה. דבר אחר וכי יש עשרה שליטים במקום אחד, והלא אין שם אלא שליט אחד זה הרוח וגבאי אחד זה מלאך המות, ומה תלמוד לומר מעשרה, אלא שאפילו אדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים יושב בתענית ומאכיל רעבים ומשקה צמאים ומלביש ערומים ומלמד שהוא נצול מעשרה דברים (שמחייבין) [שמשמשין] אותו אלו הם העינים כו' (כדלעיל). ד"א החכמה תעוז לחכם זה נח, מעשרה שליטים, מעשרה דורות שמאדם ועד נח מכלם לא דברתי אלא עמך שנאמר וידבר אלקים אל נח ואל בניו. דבר אחר החכמה תעוז לחכם זה אברהם, מעשרה שליטים מעשרה דורות שמנח ועד אברהם מכל לא דברתי אלא עמך שנאמר ויאמר ה' אל אברם. דבר אחר זה יוסף אין נכון וחכם כמוך, מעשרה שליטים אלו השבטים שנאמר כי נבהלו מפניו. דבר אחר זה יעקב וירא יעקב כי יש שבר במצרים, מעשרה שליטים אלו השבטים. דבר אחר זה משה דכתיב ויאמר משה אל העם אל תיראו, הרי משה מזרזן להודיע חכמתו של משה היאך עומד ומפייס לכל אותם האלפים ולכל אותם הרבבות. דבר אחר זה משה, מעשרה שליטים מעשרה דברים שמשמשין את הגוף מפומא לוושטא, ומוושטא להמססא, ומהמססא לקיבתא, ומקיבתא לאסטומכא, ומאסטומכא לכרוכא קטינא, מכרוכא קטינא לכרוכא עבה, מכרוכא עבה לכנתא דמעיא, מכנתא דמעיא לפיטרכא, מפיטרכא לעזקתא, ומעזקתא לברא, ומכלם לא צריך משה לא להוציא ולא להכניס הדא הוא דכתיב שם עם ה'. דבר אחר זה דוד, מעשרה שליטים אלו עשרה בני אדם שאמרו ספר תהלים אלו הם, אדם, ומלכי צדק, אברהם, משה, דוד, שלמה, ואסף, ושלשת בני קרח:
כי אדם אין צדיק בארץ, רבי יהודה ברבי שמעון אמר וכי יש צדיק עושה צדקה וחוטא, אלא אלו מפרנסי הדור ומחלקי צדקה לעניים שנותנים שלא כהוגן להגון (וכהוגן להגון), וכהוגן לאשר לא הגון:
כל זה נסיתי בחכמה, לא הנחתי חכמה בעולם שלא עמדתי עליה, וכיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (כתוב במלכים ברמז קע"ח):
ומוצא אני מר ממות. רב כי הוה מפטר מבי רבי חייא א"ל רחמנא ליצך ממידי דקשה ממותא, אמר מי איכא דקשה ממותא, נפק דק ואשכח דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה, רב הוה מצערא ליה דביתהו, א"ל עבידי טלופחי עבדא ליה חימצי, חימצי עבדא ליה טלופחי, כי גדל חייא בריה אפיך לה אמר ליה איעליא אמך, א"ל אנא הוא דאפכינא לה, א"ל היינו דאמרי אינשי דנפק מינך טעמא לילפך ואת לא תעביד הכי שנאמר למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו, במערבא כי נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי מצא או מוצא. מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב, מוצא דכתיב ומוצא אני מר ממות, ואמר רבא בוא וראה כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה, כמה טובה אשה טובה, דכתיב מצא אשה מצא טוב, אי בגווה משתעי קרא כמה טובה שהכתוב משבחה, אי בתורה משתעי קרא כמה טובה שהתורה נמשלת בה, כמה רעה אשה רעה דכתיב ומוצא אני מר ממות, אי בגווה משתעי קרא כמה רעה שהכתוב מגנה, ואי בגיהנם משתעי קרא כמה רעה שגיהנם נמשלה בה:
את האשה אשר היא מצודים וחרמים, צדה בעולם הזה וצדה לעולם הבא, המצודה הזו צדה ביבשה ולא בים והחרם הזה צד בים ולא ביבשה, אבל האשה צדה בים וביבשה:
טוב לפני האלקים ימלט ממנה זה יוסף, וחוטא ילכד בה זה זמרי, טוב לפני האלקים זה בועז, וחוטא ילכד בה זה שמשון. טוב לפני האלקים זה פלטי, וחוטא זה אבשלום. טוב לפני האלקים זה שרואה אשה במטה ובורח, וחוטא ילכד בה זה שנתפש עמה (כתוב ברמז ע"ח):
אסורים ידיה, משל לכלבא נושכת שהיתה מנשכת בני אדם, מה עשה לה בעלה קשר לה שלשלת ואעפ"כ נושכת, כך אלולא שכתוב בה אסורים ידיה כיון שאדם יוצא לשוק היתה אומרת לו בוא ושמש עמי כמו שעשתה אשת פוטיפר ותתפשהו בבגדו וגו':