טור ברקת/תרלה
שולחן ערוך[עריכה]
- סימן תרל"ה - דין סוכה גנב"ך ורקב"ש - ובו סעיף אחד
- (א) סוכה -- אף על פי שלא נעשית לשם מצוה -- כשרה. והוא שתהיה עשויה לצל כגון סוכת גוים, נשים, בהמה, כותיים, רועים, קייצים, בורגנין, שומרי שדות. אבל סוכה שנעשית מאליה פסולה לפי שלא נעשית לצל. לפיכך החוטט בגדיש ועשהו סוכה -- אינה סוכה שהרי לא עומד גדיש זה [1] לצל .
- לפיכך אם עשה בתחילה כשנתן שם הגדיש חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה, וחטט בה אחר כך והשלימה לעשרה, כשרה, שהרי נעשית סכך שלה לצל. ואם הגדיש גדול ולא הניח אלא חלל טפח במשך שבעה, ושוב חקק בה הרבה ועשה בה סוכה גדולה - אינה כשרה כולה על ידי משך שבעה שהניח תחלה. ואם חקק משני צדדים ארבע אמות יותר על השבעה - אף השבעה פסולה, דסכך פסול פוסל מן הצד בארבע אמות.
טור ברקת[עריכה]
פירוש ראשון[עריכה]
אף על גב שכבר נתבאר למעלה שהקפידה הכתוב על מעשה הסוכה כי יהיה דבר חדש שנאמר "חג הסוכות תעשה לך" ודרשו חז"ל "תעשה ולא מן העשוי" -- עתה יאמר כי "סוכה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה כשרה", להיות כי כך דרש ר' אלעזר בן עזריה "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה ואף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
ולכן יאמר נא "סוכה אף על פי שלא נעשית לשמה כשרה" דהיינו כי זה האדם לא היה מתכוין בעשותו אחת מכל מצות ה' להשלים את נפשו. כי כשם שבשעת מעשה המצוה צריך האדם להתכוין להשלים מצות ה' אשר צוה, וכן צריך לכוין להשלים נפשו לפי כי כאשר נשלם נפש האדם על ידי המצות אז חוזר השלימות ופנה למעלה. ובזה תבין עיקר הדבר מה שאמרו חז"ל "כל הקורא קריאת שמע ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאילו עשאוני כביכול". ולכן התבונן בזה כי להיות הנפש חלק אלוה מלמעלה - לכן על ידי שמשלים נשמתו נמצא השורש שלה למעלה מתוקן.
ובזה תבין כי בכל ענין דרשה שהיה אומר אחד מן החברים אומרים לא "זכאה חולקך". ומי לא ידע כי הצדיק ולומד בתורה אשרהו? אלא כי יאמרו על עיקר זה, להיות כי כל הנשמות הם נשרשים למעלה באדם העליון, וכפי המעשה אשר יעשה האדם או בלימוד התורה כך נשלם השורש שלו למעלה ומאיר ביותר. כדרך שאמרו חז"ל בענן השבט שהיה עושה מצוה אצלו מאיר וכאשר לא טוב עשה אבנו היתה מכהה את אורה (מאמר). כך הוא למעלה. כפי המצוה או כפי הלימוד אשר ילמד האדם כך מאיר שורש נשמתו למעלה. ולכן כאשר היה אומר דברים מחודשים, וביותר שהם על דרך האמת, לכן היו אומרים לו "זכאה חולקך" - אשרי החלק שלך למעלה כמה הוא מאיר עתה באדם העליון.
ולכן נתחייב מזה כי כאשר האדם יעשה מצוה שלא כתקנה אינו נתקן בנפשו מכל שכן למעלה, ואינו יכול לעשות לו סוכה הרוחנית, מכל מקום היא "כשרה" ונחשב לו כאילו עשאה לשמה. "והוא שתהיה עשויה לצל" לפחות כי לכן יהיה צל ראשו להציל לו מרעתו כאשר בצל שדי הוא יתלונן. והיינו מה שאמר הכתוב "החכם עיניו בראשו וכו'" - ירצה כי החכם הנלבב, עיקר עיניו ומעייניו, "בראשו", בעיקר שלו בשורשו שהוא צל על ראשו לתקן אותו. אמנם "והכסיל" לפי שהוא נשרש בקליפה מפני מעשיו, לכן "בחשך הולך".
ובזה תבין המאמר שנתבאר בהלכות פסח מה שאמרו חז"ל כל אדם יש לו שני חלקים; חלק בגהינם וחלק בגן עדן (מאמר). עיקר הדבר כך הוא: כי כל אדם יש לו שני חלקים, חלק אחד בגן עדן - הוא כינוי אל הקדושה על דרך מה שאמרו חז"ל "וירח את ריח בגדיו" שנכנס עמו גן עדן שהוא כינוי אל השכינה. כך בזה. וחלק בגהינם הוא כינוי לקליפה. וזה החלק בוא מצד הגוף. והרשע על ידי מעשיו נוטל חלקו וחלק חבירו בגהינם שהוא בקליפה. נמצא שנאבד מן הקדושה ותשכון עליו עננה של הקליפה. ולכן "הכסיל בחשך הולך" כנזכר.
ולכן צריך כי סוכה זו אשר יעשה האדם - "אף על גב שלא נעשית לשם מצוה כשרה ובלבד שתהיה עשויה לצל", בצל שדי יתלונן. "כגון סוכת גוים נשים וכו'". וראוי להתרמז אל האדם בענין שבעה סוכות הללו שהם עושים לצל ולא לצניעות בלבד. והנה עיקר הדבר כי צל זה הוא הצלם אשר הוא על ראש האדם כדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף רכ"ה (ח"ג רכה, א) וזה לשונו: "וסוכה תהיה לצל יומם, דאתמר בה בצל שדי יתלונן, ולא בצל הדיוט דאגין על גופא משמשא אלא צל לאגנא על נשמתא. בצלו חמדתי וישבתי - אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים, צל עם ם איהו צלם דאתמר ביה "אך בצלם יתהלך איש וכו'".
והנה שבעה סוכות הללו הם צל ולא יהיה לכם צלם כי הנה סוכת גוים - שם נאמר "סר צלם מעליהם", דהיינו לומר כי אין להם רק צל ולא צלם. משמע אותיות צלם כי אין להם לפי שהוא מן הקליפה שנאמר בה "וחסרון לא יוכל להמנות". וכן "סוכת נשים" אין בה צלם רק צל בלבד. וכן כולם. מכל מקום מאחר כי נמצא להם צל "כשרה" כי האדם על ידי מעשיו יכול לתקן הדבר לפי כי הנה נתבאר למעלה כי האדם הוא כלול מכל העולמות; בחינת נפש מעולם העשיה, רוח מעולם היצירה, נשמה מעולם הבריאה. ולכן נמצא כח בו לתקן כל צל מאלו ולעשות אותם צלם קדוש להציל לו מרעתו כנזכר.
"אבל סוכה שנעשית מאליה פסולה לפי שלא נעשית לצל". וכיצא ימצא? "כגון החוטט בגדיש ועשהו סוכה אינה סוכה" לפי שהגדיש אינם מצות גמורות, כמו שהגדיש עדיין לא נגמר מלאכתו כך עשה מצות גלומות. וחז"ל ז"ל אמרו "לא עם הארץ חסיד". וז"ש "שהרי לא עומד אותו גדיש לצל" שהרי לא נשלם המצוה להגן עליו להיות צל על ראשו.
"לפיכך אם עשה בתחילה כשנתן שם הגדיש" בזמן שעשה המצוה עשה "חלל טפח" שרצה לומר כבר העמיק בענין בחזקת היד בכל דעתו, "במשך שבע" - באמצעות שבע מצות שניתנו מתחילה לבני נח אף על גב כי חוזר הקב"ה ופירש אותם לישראל, "וחטט בה אחר כך" עוד הוסיף לחטט אחר ידיעת המצוה, "והשלימה לעשרה" - כלומר השלים המצוה בע** עשרה דברות שנאמרו מפי הגבורה כך היה בכונתו בתשלום המצות. "כשרה שהרי נעשית סכך שלה לצל", והיא בערך המצות הגדולות שנעשה בהם הסכך של הסוכה כנ"ל.
"ואם הגדיש גדול" - הוא המצוה זו היא גדולה בכל חלקיה הצריכים לה, "ולא הניח שם חלל אלא טפח" כי לא העמיק הרחיב בהכנת המעשה, אמנם אחר כך שוב העמיק "וחקק בה הרבה ועשה בה סוכה גדולה", "אינה כשרה כולה" להגן עליו "על ידי משך שבעה שהיה מתחילה".
"ואם חקק משני צדדין ארבע אמות יותר על השבעה", דהיינו כי על ידי מה שחקק והבין בענין מעשה המצות מה מעשיה והנצרך לעשות בשעת מעשה, והבין זה על ידי "ארבע אמות" של הלכה. וזה "יותר על השבעה" - נוסף על הידיעה של שבע מצות הנזכר, "אף השבעה פסולה" מלהגן עליו. וכבר נתבאר לעיל. "דסכך פסולה פוסל מן הצד בארבע אמות".
פירוש שני לצד עילאה[עריכה]
וכאשר נשוב להבין מה ענין זה למעלה מה ענין סוכות הללו, וכך היה אומר:
"סוכה אף על פי שעשאה שלא לשם סוכה כשרה" - דאף על גב כי לתיקון סוכת דוד הנופלת צריך לתמכה ולסעדה בכונה גמורה כמו שאמר הכתוב "סמכוני באשישות", כי כך אמרה לישראל בנהא סמכוני מנפילה זו. "אף על פי שלא נעשית לשם מצוה כשרה" - הוא הדבר הנזכר בזוהר פרשת תרומה דף קל"ד (ח"ב קלד, א) הובא למעלה, וזה לשונו: "בשעתא דאיהי אתת בעולמתהא ובעאת לאתפרשא מסטרא אחרא, אתת כמאן דמזדמנת למחמי ביקרא דמלכא ולא יתיר. והכי מכרזי דיזדמנון למחמי ביקרא דמלכא. כדין סטרא אחרא לא ניחא ליה למחמי ואתפרש מינה, כמה דאת אמר צאינה וראינה בנות ציון - כמה דאת אמר במל שלמה פוקו למחמי. כיון(?) דאתת כל עולמתהא עיילין לה לחופה בלחישו ברזא בהדי מלכא. דאלמלא לאו הכי לא יתפרש מינה ההוא סטרא אחרא ויתערבב חדוותא וכו'".
הנה מבואר מדברי המאמר כי לא מדעת נעשה הייחוד של סוכ תדוד שהרי בתחילה מכריזין "צאינה וראינה בנות ציון" כדי שיחשבו שהכונה לתת להם רשות שיבאו לראות. אבל אין כונתם לייחד הכלה עם דודה. אם כן הנה למדנו מזה כי סוכת דוד "אינה נעשית לשם מצוה", היינו מצות עונה. "ואף על פי כן כשרה" שהרי שמשהא עיילין לה לחופה אחר כך.
"והוא שתהיה עשויה לצל" לפי כי כן נמי למעלה סוכת דוד נבנית ונעשית לצל. כי כן הצדיק מסתופף בצל שלה. "כגון סוכת גוים" - לפי כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים. והנה גם סטרא אחרא שהם 'גוים' יש להם סוכה כי כך אמרו חז"ל "לא נבנית צור אלא מחרבנה של ירושלים". ונמצא כי הסוכה של גויים היא עצמה מסוכת דוד הנופלת כי חוזרת לעלות למקומה למעלה. ולכן היא כשרה.
"וכן סוכת נשים" - כי הנה כל העולמות מן האצילות ולמטה כולם הם נקראים 'עלמא דנוקבא'. ולכן הסוכה אשר נעשית למטה היא כשרה כי הנה נתבאר בתיקונים בפסוק "כי עוף השמים - דא מטטרון דמתייחדן צדיק וצדק על ידוי ביומין דחול". וכדאיתא בזוהר בענין שליחות אליעזר להביא את רבקה. וכן בפסוק "טוב ילד מסכן - דא מט"ט חכם דאתכליל ביה חכמה תתאה" בסוד "כי שמי בקרבו". ולכן סוכת נשים כשרה.
"וכן הנעשית לבהמה" הרבוצה על אלף הרים. וכן כולם.
"אבל סוכה שנעשית מאליה כגון החוטט בגדיש" - והנה הרמז בזה כי גדיש הוא בסוד מט"טרון שעולה בגימטריא די"ש, נשאר אות ג' לרמוז כי חכמת שלמה גמלתהו טוב. "והחוטט בו" באותיות ט"ט שבתוכו שעולה י"ז בגימטריא טוב, סוד "אמרו צדיק כי טוב", כך יעשה בה לעשות שם סוכה לתקן סוכת דוד להכין אותה ולחבר אותה עם הצדיק כי טוב בסוד היבום הנעשה על ידי מט"ט כמו שנתבאר אצלי מ"ש בפרקי ר' אליעזר "אמר מט"ט תופר מנעלים הייתי ועל כל תפירה ותפירה הייתי מייחד שמו של הקב"ה". ולכן במדה זו שלם לו הקב"ה והעלהו למעלה והוא תופר שם המנעל של החליצה. ואמנם גם היבום נעשה על ידו לפי שהיה מייחד שמו של הקב"ה כאמור.
אמנם העושה באופן זה וחוטט לעשות ולתקן סוכה שם, אף על גב כי נעשה הייחוד, "אינה סוכה", וצריך להעלות אותה למעלה לפי כי ייחוד זה הוא הנעשה בחול כדאיתא בתיקונים בפסוק "כי עוף השמים - דא מט"ט וכו'", ועל ידו מתייחדין צדיק וצדק ביומין דחול, אבל הסוכה צריך להיות בעולם העליון כאמור.
והסיבה "לפי כי גדיש זה לא עומד לצל" - כלומר דאע"ג כי ידענו כי מט"ט יש בו צל (כדאיתא בזוהר בפסוק "כעבד ישאף צל" - עבד זה מט"ט) - מכל מקום אינו עשוי רק להגין ואינו עומד לצל, היינו סוד מה שאמרו חז"ל "שמענו יש כנפים לארץ שנאמר מכנף הארץ וכו'. כנפים לחיות - וקול כנפי החיות וכו'. גדולים בעלי גמילות חסדים ובעלי מצות שאינם חסים אלא בצל מי שאמר והיה העולם שנאמר ובני אדם בצל כנפיך יחסיון".
"לפיכך אם עשה בתחילה" כשעשאה כמו "חלל טפח" בסוד "במחוקק במשענותם", "במשך שבע" מדות שממשיך מהם ונותן לה שבע ברכות לשם סוכת שלום, "וחטט בה אחר כך" בייחוד עליון "להשלימה לעשר" מדות, "כשרה שהרי נעשה סכך שלה לצל" להסתופף הצדיק שם.
"ואם הגדיש גדול" - הוא מט"ט שהוא בסוד "זקן ביתו". "ולא הניח אלא חלל טפח במשך ז'" מדות, "ושוב חקק בה הרבה ועשה בה סוכה גדולה" - שגדלה שם חכמת שלמה. "אינה כשרה כולה במשך ז' שהניח בתחילה", רק היא צריכה לעלות למעלה.
"ואם חקק במדה זו משני צדדים ד' אמות יותר על השבעה, אף השבעה פסולה" לפי כי המדה זו נשתבחה שהיא בתולה ואיש לא ידעה כדרך בנות עכו"ם שמשמרות ערותן ומפקירות עצמן ממקום אחר. ולכן כאשר חקק בסוכה זו משני מקומות מורה כי מדה זו ח"ו נפגמה משני מקומות הנזכר. ולכן "גם השבעה שלה פסולה דסכך פסול פוסל מן הצד ד' אמות" שהרי מאחר שהי' בסוד צורת ד לרמוז שעומדת בסוד תנה"י של הזכר, והגיע בה ענין העדר זה מורה פגם. ולכן גם בגשמי סוכה זו פסולה בד' אמות כדאמרן.
- ^ בדפוס שו"ע של ויקיטקסט כתוב "עימר גדיש זה" - ויקיעורך