טור אבן העזר קסד
<< | טור · אבן העזר · סימן קסד (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור[עריכה]
היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיו תשעים יום ממיתת הבעל, חוץ מיום המיתה ויום היבום ויום החליצה.
חלצה או נתייבמה תוך שלשה חדשים ולא נמצאת מעוברת, הרי זו פטורה ואינה צריכה כלום, אבל לא תינשא לאחר אף על פי שחלצה עד שיהיו לה ג' חדשים. ומיהו כשישלימו לה ג' חדשים למיתת הבעל תינשא אף על פי שאין לה ג' חדשים אחר החליצה.
אבל אם מת היבם תוך ג' חדשים, או אפילו אחר הג', צריכה להמתין שלשה חדשים אחרי מיתתו.
חלצה ונמצאת מעוברת וילדה, אם הולד של קיימא, אין החליצה כלום ומותרת לכהונה ומותר בקרובותיה. ואם הפילה או ילדה ולא חיה ל' יום, צריכה חליצה אחרת, שחליצת מעוברת לא שמה חליצה.
וכתב הרמב"ם: וחולץ לה או הוא או אחר משאר האחין. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שלא יחלוץ לה הוא, אף על גב דחליצה קמייתא לאו כלום היא, מכל מקום הורעה זיקתו והרי הוא כאילו נתן גט ולא מצי חליץ חליצה כשירה. עד כאן.
וכן ביאת מעוברת לא שמה ביאה.
לפיכך הכונס או חולץ ליבמתו תוך ג' חדשים ולה צרה, לא תינשא עד שתלד זו, דשמא תפיל ולא היתה הביאה והחליצה כלום, והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם.
היבמה לא תתיבם בעת נדותה, אבל חולצת היא. ואם עבר ויבם ובא עליה בעת נדותה, קנאה.
הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת, מפרישין אותה ממנו, ואם הפילה יחזור ויקיים, ואם ילדה ולא שהה הולד שלשים יום, הרי זו ספק וצריכה גט וחליצה. והרמ"ה כתב כיון דספק הוא אין מוציאין אותה ממנו. ואם שהה ל' יום, הרי זה של קיימא ויוציא ואינה צריכה כלום.
ואם יש לספקו בראשון, כגון שכנסה לסוף ב' חדשים וילדה לסוף ז', ספק אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לשני, יוציא בגט והולד כשר. ואם בא עליה אחר כך וילדה, הוי ספק ממזר.
יבמה שילדה אחר מיתת הבעל, ומת הולד בתוך ל' יום או ביום ל', חולצת ולא מתייבמת. ואם עמדה ונתקדשה לשוק, אם לישראל נתקדשה חולצת, ואם לכהן נתקדשה שתיאסר עליו אם תחלוץ, לא תחלוץ.
ואם נתייבמה, כתב הרמ"ה: כיון דספיקא הוא אין מוציאין אותה ממנו. ולא נהירא, דהא טעם דשרינן לה לכהן מספק, משום דסמכינן אדרבנן דאמרי אף על פי שלא שהה הוי בר קיימא והיא מותרת לשוק, ואם כן אדרבא מהאי טעמא נמי תצא מיבם, דלרבנן הוי בר קיימא והוי אשת אחיו שלא במקום מצוה.
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיו לה תשעים יום ממיתת הבעל כו' משנה בפרק החולץ (דף מא) היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיו לה ג' חדשים וכן שאר כל הנשים לא יתארסו עד שיהיו להן שלשה חדשים ומסיק בגמרא צריכה להמתין ג' חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו:
חלצה או נתייבמה תוך ג' חדשים ולא נמצאת מעוברת הרי זו פטורה ואינה צריכה כלום אבל לא תינשא לאחר אף ע"פ שחלצה עד שיהיו לה ג' חדשים ומיהו כשישלמו ג' חדשים למיתת הבעל תינשא ואף ע"פ שאין לה ג' חדשים אחר החליצה בפ' החולץ (שם) ת"ר יבמה שחלצו לה אחין בתוך ג' צריכה להמתין ג' חדשים לאחר ג' אין צריכה להמתין ג' חדשים הני ג' חדשים שאמרו משעת מיתת הבעל ולא משעת חליצת היבם: אם חלצה תוך ג' חדשים למיתת בעלה אם צריכה לחזור על כל האחים עיין בהגהות מרדכי דסוף גיטין :
ומ"ש אבל אם מת היבם תוך ג' חדשים או אפי' אחר ג' צריכה להמתין ג' חדשים אחר מיתתו כ"כ שם התוס' ז"ל והרא"ש והמרדכי בשם ר"ת דדוקא חלץ שהחליצה מוכחת שלא בא עליה מידי דהוה אממאנת לפי שמיאונה מוכיח עליה שהיא קטנה אבל אם מת היבם אחר ג' חדשים צריכה להמתין שלשה חדשים דיותר קרובה היבמה לביאה מארוסה דגזרינן אטו נשואה וכתוב בת"ה סימן רכ"ד דהיינו דוקא היכא שאין שם אלא יבם אחד אבל אם היו ב' יבמים ומת אחד מהם מותרת להתייבם לשני תוך ג' חדשים למיתתו של ראשון:
חלצה ונמצאת מעוברת וילדה אם הולד של קיימא אין החליצה כלום ומותרת לכהונה ומותר בקרובותיה משנה ר"פ החולץ (דף לה.):
ומ"ש ואם הפילה או ילדה ולא חיה שלשים יום צריכה חליצה אחרת שחליצת מעוברת לא שמה חליצה שם איתמר החולץ למעוברת והפילה ר"י אמר אינה צריכה חליצה אחרת מן האחין דחליצת מעוברת שמה חליצה ור"ל אמר צריכה חליצה מן האחין דחליצת מעוברת לא שמה חליצה ואיפסיקא בגמ' בהא הלכה כר"ל:
ומ"ש או ילדה ולא חיה ל' יום הוא ע"פ שנתבאר בסימן קנ"ו שכל שלא חיה באדם ל' יום דינו כנפל אא"כ ידוע שכלו לו חדשיו:
וכתב הרמב"ם וחולץ לה הוא או אחד משאר האחין בפ"א וכ"כ התוס' בר"פ החולץ:
וא"א ז"ל כתב שלא יחלוץ לה הוא וכו' ז"ל בר"פ החולץ אהא דאמר ר"ל צריכה חליצה מן האחין לאו דוקא דאיהו נמי מצי חליץ לה דחליצה קמייתא לאו כלום הוא ולא פקע זיקתו א"נ אחין של מת קאמר א"נ אע"ג דחליצה קמייתא לאו שמה חליצה מ"מ הורעה זיקתו והוי כאילו נתן גט ולא מצי תו חליץ חליצה כשרה עכ"ל ומשמע לרבינו דלשון אחרון עיקר וכ"כ ר"י בשם הרמ"ה וכתב עוד שאם כנס אין מוציאין מידו וכל זה מיירי שיצא לאויר העולם קיים דאם לא יצא לאויר העולם קיים או חולצת או מתייבמת :
וכן ביאת מעוברת לא שמה ביאה שם פלוגתא דר"י ור"ל והא איפסיקא בגמ' הלכתא כר"ל דלאו שמה ביאה:
ומ"ש לפיכך הכונס או חולץ ליבמתו תוך ג' חדשים ולה צרה לא תינשא עד שתלד זו דשמא תפיל ולא היתה ביאה והחליצה כלום והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם ברייתא שם:
היבמה לא תתייבם בעת נדותה אבל חולצת היא ואם עבר ויבם ובא עליה בעת נדותה קנאה ז"ל הרא"ש בריש יבמות יש שואלים אשה שהיתה נדה כשמת בעלה תאסר להתייבם אפילו טבלה כמו אחות אשה שאינה מתייבמת אף ע"פ שמתה אשתו תשובה לדבריהם דלא שייך למילף מאחות אשה דלא דמיא לעריות שאסורות ליבם משום קורבא ומותרת לשאר העולם אבל נדה אסורה לכל ואף על גב דלאו בת ייבום היא חליצתה חליצה בעת נדתה ולא דמי לחליצת מעוברת דלא שמה חליצה לר"ל משום דאינה עולה לייבום דשאני נדה שהיא עומדת לטבול ולטהר כדרך כל הנשים אבל מעוברת שמא תלד ועוד דאף אם בא עליה בעת נדתה קנאה כדמוכח בפסחים פרק אלו דברים (עב:):
הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת מפרישין אותה ממנו ואם הפילה יחזור ויקיים כן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א וכתב ה"ה מ"ש רבינו מפרישים אותה פשוט הוא שהרי ספק אשת אח שלא במקום מצוה הוא ומ"ש אם הפילה הוא כשילדה ולד שלא נגמרו סימניו ולא כלו לו חדשיו שהוא קרוי נפל כנזכר למעלה בדעתו ז"ל וכתב ר"י יקיים ויחזור ויבעול דביאה ראשונה שהיתה מעוברת לא שמה ביאה וכתב הרמ"ה ואם רוצה לחלוץ אינו די לה בחליצה אלא צריכה נמי גט כדי שלא יאמרו יבמה כנוסה יוצאה בחליצה:
ומ"ש רבינו ואם ילדה ולא שהה הולד שלשים יום הרי זו ספק וצריכה גט וחליצה ז"ל הרמב"ם שם ואם ילדה אפי' מת ביום שנולד ה"ז מוציאה בגט וחולץ לה ואח"כ תהיה מותרת לאחרים וכתב ה"ה מ"ש ואם ילדה הוא בשלא נודע בבירור שכלו לו חדשיו אלא שנגמרו סימניו ולפיכך אינה צריכה חליצה בהכרח שכבר נתבאר למעלה שולד כזה פוטר מן התורה ואינו פוטר מדבריהם ולפי שאינו פוטר מדבריהם צריכה חליצה לזיקתו שאין ביאת המעוברת ביאה לפטור מן הייבום כנזכר למעלה וסבור ג"כ רבינו שא"כ צריכה גט לביאתו דדמיא לכנוסה וכן דעת קצת המפרשים וכ"נ שהסכים הרא"ה ז"ל עכ"ל:
ומ"ש רבינו בשם הרמ"ה כיון דספק הוא אין מוציאין אותה ממנו. ואם שהה ל' יום ה"ז של קיימא ויוציא ואינה צריכה כלום זה פשוט דכיון שהיא ערוה עליו אינה צריכה לא גט ולא חליצה. וכתב ה"ה בפ"א דה"ה אם נודע בבירור שכלו לו חדשיו שיוציא ואינה צריכה כלום (וע"ל סימן קנ"ו):
ומ"ש ואם יש לספקו בראשון כגון שכנסה לסוף ב' חדשים וכו' יוציא בגט והולד כשר דמספיקא צריכה גט והולד כשר ממ"נ והכי איתא במתני' פ' החולץ (ד' לה:):
ומ"ש ואם בא עליה אח"כ וילדה הוי ספק ממזר כלומר הבנים שהוליד ממנה הוו ספק ממזרים דהו"ל ספק אשת אח והכי איתא בברייתא בפרק הנזכר:
יבמה שילדה אחר מיתת הבעל ומת הולד בתוך ל' יום או ביום ל' חולצת ולא מתייבמת ואם עמדה ונתקדשה לשוק אם לישראל נתקדשה חולצת ואם לכהן נתקדשה שתיאסר עליו אם תחלוץ לא תחלוץ בפרק החולץ (דף לו:) ובפרק ר"א דמילה (קלה.) אמר רבינא משמיה דרבא אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצת ורב שרביא אמר אחד זו ואחד זו חולצת וכתב הרי"ף בפרק החולץ וקי"ל כרבינא דכיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרשב"ג דאמרי אע"ג דלא שהה ולד מעליא הוא גבי אשת כהן דלא איפשר דאי חליץ לה איתסרא על בעלה עבדינן כרבנן ולא מצרכינן לה חליצה ולגבי ישראל דלית בה פסידא עבדינן כרשב"ג הילכך חליץ לה ועיילא לה לגבי גברא ואי כשנתקדשה מותבינן לה תותי גברא כ"ש אם נישאת דלא מפקינן לה מתותי גברא והך דאמרינן התם לענין שומרת יבם שנישאת בלא חליצה לא שייך בהא מילתא דהתם ודאי בעיא חליצה אבל הכא כיון שמת תוך ל' יום ספיקא הוי ומספיקא לא מפקינן איתתא מתותי גברא וכ"כ שם הרא"ש ז"ל: (ב"ה וכן פי' הרמב"ם בס"פ שני ועיין עוד שם:) וכתב עוד אהא דאמר גבי אשת כהן דאי חלצה מיתסרא על בעלה עבדינן כרבנן ולא מצרכינן לה חליצה ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בספק יבמה לשוק דאורייתא ואם היתה חולצת ונשארת תחת בעלה היתה עומדת בספק חלוצה דרבנן מ"מ הא עדיפא טפי דאי חלצה אמרי קמו רבנן בולד דנפל הוא ולהכי הצריכוה חליצה ואתי למשרי חלוצה לכהן אבל כי לא מצרכת לה חליצה אמרי קמו רבנן בולד דולד מעליא הוי ולהכי לא אצרכוה רבנן חליצה ולא אתי למשרי יבמה לשוק עכ"ל:.
ואם נתייבמה כתב הרמ"ה כיון דספיקא הוא אין מוציאין אותה ממנו ולא נהירא דהא טעם דשרינן לה לכהן מספק משום דסמכינן אדרבנן וכו' וא"כ אדרבא מהאי טעמא נמי תצא מיבם וכו' דברי רבינו ברורים בטעם שכבר נתבאר בסמוך דטעמא דשרינן לה לכהן מספיקא משום דסמכינן אדרבנן כולי ולהרמ"ה צ"ל שהוא סובר דלא הוי טעמא משום הכי דכיון דקי"ל דהלכה כרשב"ג לא חיישינן לרבנן אלא טעמא הוי משום דלא מפקינן לה מיניה מספיקא ולטעמיה אזיל שכתב גבי הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה ולא שהה ל' יום כיון דספק הוא אין מוציאין אותה ממנו ומיהו יש לתמוה עליו דכיון דספיקא דאורייתא ה"ל למיזל הכא והכא לחומרא (וצ"ע): ב"ה צריך להעביר הקולמוס על וצ"ע ולכתוב במקומו וי"ל דמשמע ליה שזו ספיקא דרבנן היא כמו שכתב הרמב"ם בסוף פרק שני:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
היבמה לא תחלוץ וכו' הכי אסיקנא פ' החולץ (דף מ"ג) וחומרא מדרבנן הוא דלא צריך מדינא אלא ב' חדשים ויום אחד כמ"ש בסימן קס"ג ס"ב: כתב בהגהות מרדכי סוף גיטין דבחלצה תוך ג' נחלקו בה רבותינו אם חליצה פסולה היא וצריכה לחזור על כל האחין או יחלוץ לה החולץ פעם שנית ולא תחזור על האחין משמע דאפי' למ"ד א"צ לחזור על כל האחין מ"מ החולץ צריך שיחלוץ לה פעם שנית לאחר ג' ותימה על מ"ש הרמב"ם בפ"א ורבינו דאין צריך כלום אלמא דאין צריך לחלוץ לה פעם שנית וצ"ע:
חלצה ונמצאת מעוברת וכו' פי' ובשעת חליצה לא היה ניכר כלל עוברה ונראית חליצה מעולה ואפ"ה אם ילדה בר קיימא לא פסלה מן הכהונה ואם הפילה צריכה חליצה אחרת ומ"ש שאם הפילה צריכה חליצה אחרת כ"כ הרמב"ם ספ"א וכתב ה"ה לשם דאסור בקרבותו בחליצה זו אע"פ שאינה פוטרת ואף רבינו סבר כן וקצר בלשונו כמנהגו הטוב עכ"ל
ומ"ש לפיכך הכונס או חולץ ליבמתו תוך ג' חדשים ונמצאת מעוברת ולה צרה וכו' והולד אינו פוטר וכו' ריש פ' החולץ ריש (דף ל"ו) אסיקנא דברייתא הכי קתני הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת ה"ז לא תינשא צרתה שמא לא יהא ולד בן קיימא וחליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה וא"ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:
הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת מפרישין אותה ממנו ואם הפילה יחזור ויקיים משנה וגמ' ר"פ החולץ ובנ"י לשם כתוב שהקשו למה לא קנסו חכמים שיוציא בגט (ובחליצה) כי היכי דקנסו בנשא מעוברת חבירו כדלעיל בסימן י"ג ותירצו דכיון שלא הוכר עוברה וסבור היה לעשות מצוה לא רצו לקונסו ומיהו אם הוכר עוברה כתבו הריטב"א ורבותיו ז"ל דבהא ודאי קנסינן ליה להוציא בחליצה (ובגט) ואף ע"פ שאין הולד של קיימא עכ"ל מיהו לפי מ"ש הרא"ש בהא דיוציא מעוברת חבירו שהוא כדי שלא יבא עליה א"כ הכא דאיסורא דאורייתא קעביד אם יבא עליה ל"ח שיבא עליה ולא בעיא גיטא אלא הפרשה בעלמא כמ"ש הרא"ש לשם ר"פ החולץ (סוף דף קל"ג) ול"ק מידי מיהו נראה דבהוכר עוברה וכנסה מודה גם הרא"ש דלא סגי בהפרשה אלא צריך שיוציא בגט ובחליצה כיון דהוכר עוברה וכנסה א"כ אינו חושש לאיסור דאורייתא ויבא עליה והכי נקטינן דבהוכר עוברה וכנסה דאסור לקיימה אלא יוציא לכל הדיעות ודו"ק:
והרמ"ה כתב כיון דספק הוא אין מוציאין ממנו פי' כיון דפליגי בה רשב"ג ורבנן דלרשב"ג לא שהה ספיקא הוא אי הוו בר קיימא ולרבנן ולד מעליא הוא ולא איפסיקא הילכתא מצי אמר קים לי כרשב"ג ואין מוציאין ממנו ובסמוך נמי היכא דילדה ולא שהה ונתייבמה אח"כ אין מוציאין מה"ט דמצי אמר קים לי כרשב"ג ורבינו ס"ל דכיון דגבי כהן אין מוציאין אלמא דסמכינן אדרבנן שהם רבים ודבריהם עיקר ולכן השיג על הרמ"ה בסמוך ואינה השגה דלגבי כהן מצי אמר קים לי כרבנן ולגבי יבם מצי אמר קים לי כרשב"ג דהא לא איפסיקא הילכתא לא כמר ולא כמר ומה שלא השיג רבינו על הרמ"ה הכא בנתייבמה ונמצאת מעוברת ה"ט דכיון דבשעה שכונסה לא הוכר עוברה ואנוס היה שפיר הוא דאין מוציאין ממנו כיון דלא איפסיקא הילכתא ומצי אמר קים לי כרשב"ג אבל בכנסה לאחר שילדה ולא שהה דבמזיד עבר אדרבנן סבירא ליה לרבינו דכיון דגבי כהן סמכינן אדרבנן הכא נמי סמכינן אדרבנן ולא מצי אמר קים לי כרשב"ג ומוציאין אותה ממנו כנ"ל לפרש דעת הרמ"ה ודלא כפי' ב"י ואח"כ חזר ותמה עליו והניחו בצ"ע גם נתיישב אמאי השיג רבינו אהרמ"ה גבי ילדה ולא שהה ונתייבמה ולא השיג עליו בייבמה ונמצאת מעוברת וילדה ולא שהה וסברא זו לחלק בכך ס"ל לנ"י שהבאתי בסמוך ס"ג ע"ש:
דרכי משה[עריכה]
(א) דף תרי"ח ע"ד כתב דחליצתה פסולה וצריכה לחזור על כל האחין שיחלצו לה ועיין שם.
(ב) אבל בהגהות מרדכי דגיטין ד' תרי"ח ע"ד כתב דאם חלצה כשהיא מעוברת הוי החליצה פסולה וצריך לחזור על כל האחין וע"ש מצאתי כתוב בהגהות אלפסי ריש החולץ חליצת מעוברת פסולה מיהו פוסלת מן הכהונה כשאר חליצה פסולה וכן הוא במשנה ר"פ החולץ:
(ג) בנ"י פרק החולץ דף תי"ד ע"ב דוקא שכנסה קודם שהוכר עוברה אבל אם הוכר עוברה וכנסה מוציאין אותה ממנו אף לאחר שהפילה וכן הוא בהגהות אלפסי שם.
(ד) וכ' נ"י פרק החולץ דף תי"ד ע"ב ודוקא שהוא ספק בן ט' או ודאי בן ח' שגמרו צפרניו ושעריו אבל בן ח' שלא גמרו צפורניו ושערותיו צריכה חליצה אף ע"פ שנישאת לכהן כתב בתשובת מהר"י מינץ הא דאם נישאת לישראל חולצת היינו דוקא כשהיבם כאן אבל אם אין היבם כאן אינה צריכה לצאת מתחת בעלה וע"ש: