חיים ביד/לה
סימן לה[עריכה]
זה זמ"ר זמן רב דאנכי עשיתי אר'ש גזרה על ההולכים לבית המינים ונדפס בס' מעשה אברהם סי' ז"ך ושם עמדו על דברי מע' הב"ד שבאותו זמן דרך ארוכה ועתה ה'ן לי פה להשיב על כל דבריהם בקציר'ת האומ'ר
תחילה כמ"ש בענין הגירסאות שבש"ס מהיכא נפק"ל מהרחק או מאל תקרב וכו' אנכי ראיתי את כל הכתוב ולא נפק"ל מידי לענין דינא ולענין איסורא ולא דבר ריק הוא דכך דרכו של הרמב"ם כנודע ומ"ש דלאהוב הוא ממקום אחר וכו' גם זה קצרתי אחרי שראיתי להתשב"ץ כמו שהבאתי בפסק שלי שם בס"ד גם מ"ש דלא ברירא להו מ"ש דאסור לילך למינים ולהביאם אי מיירי במיני ישראל וכו' יע"ש לא ידעתי מאי קאמרי וכי אינן יודעים כי המין ג'ואני שנק' יוחנן כהן והמין הולכי נקרא בשם יהידות והמין שאצלו הוא משומד מעיר קושטא ונק' בשם יהידות וזהו למטונייהו כי לדעתי מבואר בש"ס ובפוסקים דבכגון דא דנ"ד שהמין רוצה לפתות נפשות ברצי כסף כידוע ומפורסם וגם המה רצים להחניפו ולגנוב דעתו כדי שיצא לקראת נשק זהו אסור לכ"ע בכל מין שבעולם ובכל מקום ובכל זמן אין מתיר אפי' עפ"י ס' זרה ורק היא יחידאה והמעיין יראה דהרמב"ן ופסקי תוס' מנדין וניח"ל לנדותו ולשמתו כיון שהמדבר עם המין הוא לקטרג ולחלל תורת ה' ושלא לשמוע לקול מורים ומ"ש משום כבוד הרמב"ן אין לנדותם זת"ד מלבד דאין ראיה מדברי השכנה"ג לנ"ד זאת ועוד כי כבר הוכחתי במ"א בהוראת הרמב"ן עצמו להתיר נגד רבים דכתבו דהמתיר כהרמב"ן ראוי לנזיפה וכ"ש בנ"ד. גם מ"ש איסור למכור להם ספרים למינים וכו' זת"ד בלא"ה הרי קי"ל דאסור למסור ד"ת לכותי ובכלל הוא ספרים כמ"ש בס' לקט הקמח ביו"ד:
עוד ראיתי בד"ק דההולכים דליכא דיינא בארעא וכו' זת"ד זהו מתופשי התורה אינו אומר כן ועיין בשורש דין זה בתשו' לחח"מ בס"ד אחרי היות ג' רבנים זקנים הי"ו וג' רבנים מב"ד של ג' שפסקו דין פשוט עפ"י התורה וגם שהסכימו וחתמו לכל החכמים שבעיר מקטנם ועד גדולם בזה מי יאמר כי ליכא דיינא בארעא אחרי שיצאו מעוררין על הדבר הזה. גם מ"ש וגם דאעיקרא לא רצו לשמוע להם זת"ד זהו פלא פלאות הם היו עמנו כשעמדו לדין בבית אחד מהגדול שבהם הוא הראש בפעם ראשונה כמעמד כל הרבנים ושמענו כל טענותיהם ושוב פעם ב' בבית הועד של הכולל ושוב פעם ג' בבית הגביר מא' משבעת טובי העיר הי"ו כאשר הוא גלוי ומפורסם בכל העיר וגם במכתב בכמה חתימות חתם ומעשה ב"ד והסכמות ואגרות אין מספר בהם לו' שאחרי טענותיהם פעם ושתים וג' וראינו שאין בהם ממש גזרנו והסכמנו מה נשאר לנו לעשות.
תו חזינא להו דכתבו שהלכו בערכאות של גויים כששניהם רוצים וכו' זת"ד ליתא כי כת הגבירים בפעם הזאת לא זזו מד"ת ואדרבא עשו מחאה והסכמה וחתמנו בפנקס הכולל כי כל המנגד נגד הרבנים והב"ד וחכמי העיר ומוציא הוצאות הם מכיסם שלא יעברו אח"ך לחש' הכולל. והכת האחרת ע"י שלא רצו לקבל בקשו עזר מהמינים ומאה"ע כי ידעו כי אינם שומעין ינקמו מהם בערש"ג כמו שהדין כך בח"מ סי' ב' וסי' כ"ו דבאדם אלם ולא ציית דינא מוסרים אותו לערש"ג עו"כ מתורת מנהג שהיה במחלוקת העיר בזמנים שעברו זת"ד אנכי אומר כי אם יהיה אסור מדינא אין מנהג להתיר את האיסור כמ"ש בתשו' במ"א ועוד אפשר כי הענין בהיתר ע"י הרבנים כשהם לא צייתי דינא:
ועל מה שכתבו בענין ההסכמה וכו' שנתקבלה ולא נתקיימה זת"ד לא ידעתי מאי קאמרי אחרי כי מעיקרא הסכמה שהיא עשויה מחמת הדין בלא"ה וגם הרבנים אשר הסכימו כתבו בפי' עד כי יבא שילה איך יתכן ביטול על זה ובפרט באיסור העש"ג שהוא חמור כע"ז שהיא אחד מג' עבירות הגדולות שבהם דהוא מחלל ה' והוי הגדולה שבגדולות שבד' חלוקי כפרה וכמ"ש התשב"ץ ושאר הפוסקים והם לא ידעו להבחין מה בין איסור זה לאיסור שחוק ושאר דברים שנתבטלו כי מי שיש לו מוח בקדקדו יראה ההפרש כי אם יקילו באיסור זה לילך לערש"ג לא תשאר מתורתינו הקדושה אפי' אות אחת ומה ביטול שייך בזה גם לא ראה בזמן הרב הגדול מר אביו ז"ל עם סיעת מרחמוהי הרבנים כמה חרדה היו עושים למי שהולך בעש"ג וכמה הסכמות נעשו בזמנו ע"ז כי ההולך לעש"ג נגד הרבנים הוא בחרם ונידוי ושמתא ואם יהיה א' שלא בא מידם לעשות לו משפט אין מביאין ראיה מהעבריינין כמ"ש בסה"ק חקק"ל חיו"ד מסי' מ' ואילך. ומ"ש בשם הרב מ"ד תנא דב"א ז"ל מה שהיה חלוק אינו בעיקר האיסור ללכת ולפעול ע"י אוה"ע כ"א במה שהסכימו לחתום כל אחד בחתימת ידו וע"ז עמדתי אנכי כנגדו והבאתי מס' עזרא ונחמיה וד"ה שעשו כעין זה קשר ושטר וחתימות לקיים התורה וגם הוא העונש שלא נתקיים וכי חדשות הוא מגיד גם אנכי עמדתי בתשו' וכתבתי כ"ו סעיפים למצוא היתר להתיר העונש אבל האיסור עצמו ללכת לערש"ג נגד תורת משה מי יתירנו וע"ד שכתב מז"ה הגדול ז"ל במה שהתירו הרבנים כל חרם והסכמות שבהסכמה כי בלא"ה הוא אסור מדינא אין כח ביד הרבנים להתיר האיסור ובסה"ק גנזי חיים מערכת ה' הבאתי ראיות רבות לזה וק"ל:
גם מ"ש והבאתי את הג' וכ' שפסק מורינו הרב כמוהרש"ח ז"ל דאין חייבים לחתום וכו' זת"ד לא היה ולא נברא ואדרבא אנכי הצעיר הייתי בבית דינו של שלמה ז"ל והוא כי הגזים זה הגביר עם הקונסול לבטל ההסכמה ושלא לחתום ואנחנו עמדנו כנגדו ולא נתייראנו ממנו ואמרנו כי הדין נותן לחתום ומה שלא נתקיים הענין היה מפני שגם מהחתומים גם בהסכמות השחוק והמדרשות וכו' זת"ד אין כאן סתירה כלל כי בהסכמה שלא ללכת לאוה"ע שהוא איסור גמור ומפורסם והתינוקות יודעים ל' רש"י כמ"ש התשב"ץ ובס' יכין ובועז והן עוד היום מנדין להולך בערש"ג ומתמלאים עליו עברה מה דמות יערוך עם השחוק וכו' והוא פלא.
גם מ"ש לפי טענתם שהלכו לערש"ג נידוי ליכא איסורא איכא זת"ד ק"ט מהו לפי טענתם דאין כאן טענה כלל כי הוא שקר ודבר כזב כאשר המה יודעים איך יתכן להעלות על הספר דבר שהוא שקר מפורסם להליץ בעדם במה שהם יודעים שהוא שקר ולחלל כבוד התורה ולומדיה וכבודם כי עמנו הייתם וגם זאת הפשרה כי איסורא איכא ונידוי ליכא דאם הוא אסור אפי' מד"ס חייב נידוי כמבואר בש"ס ובכל הפוסקים ומ"ג במעשה רע ומר כזה. ויותר קשה מ"ש דאם לוקח ספרי מינים מאן לימא לן דאסור מדברי הרא"ש וכו' זת"ד לא ידעתי אם יש ס' בעולם שיאמר כדבר הזה חז"ל אסרו דאסור לקרב לפתח המינים וצריך ריחוק ד"א מפתח ביתם איך יתכן להיות היתר ליקח מספרי מינים בידו. אך בזאת מ"ש מה שהביא מדברי הרשב"ש סי' תק"ד דלא חזינן כי האי סימנא וכו' זת"ד בזה האמת איתם כי ראו להתיר ליקח ספרי מינים אין שום ראיה מדברי הרשב"ש ברם הרשב"ש כתב דהאומר מה תכלית ללמוד בתלמוד הוי כופר בתורה שבעל פה א"כ כל שכן הלוקח ספרי מינים בידו:
ואוסיפה לך במ"ש וז"ל אבל אם מחו לה בערש"ג מכות גדולות כנ"ד שמחו לכ' אנשים בערש"ג עצים וכו' זת"ד איך באו לשנות את הידוע כי לא הכו כ"א מכות קטנות ומועטות ועו"ק מינם ובם שכתבו בסוף דבריהם דעתה שיש טאנזימאט אינן יכולים לענוש ולהנקם וכו'. גם מ"ש בענין הוכחה ומוטב שיהיו שוגגים וכו' זת"ד לא נגע ולא פגע בנ"ד דכולם פורשים כשיש מוכיח ישראל קדושים ושומעים לקחת מוסר השכל ומיעוטא דמיעוטא ספק אם לא יחדלו. ומ"ש בהסכמת הרב כמהרי"ו ן' סינייור מקצתם שמעו ומקצתם לא שמעו וכו' זת"ד לדידי אנכי הרואה דכולם שמעו ומאותו היום ואילך נתבטל ההליכה למינים בשבתות ואפי' בחול ולא נשארו כ"א שנים ואלו היה ע"י הוראה מי שהורה להקל וא"כ הו"ל כולם שמעו וכן הוא בכל עת ובכל זמן כשיש מוכיח כולם שומעים. ובזה גם הראיה שהביאו ממה שהחרמנו לשנים וזלזלו זת"ד וכי לא ידעו הם כי זה שהעיזו פניהם הוא ע"י הוראה מי שהורה להקל ולזלזל הלא"ה גם אלו היו שומעים באופן שכל דבריהם תמוהים הם בעיני מראשם לסופם. וגם מה שדחו תשו' הרשב"א כמו שיע"ש לא יש לא טעם ולא ריח כאשר יראה הקורא וצ"ע.
ויותר חרה לי מ"ש בענין רוצה בקיומו של איסור ומשום מראית העין זת"ד לא היו צריכים לכל זה כי כגון דא שהמין משתמש ממנו כי הוא מכת שלו שהביאו לאמונתו ולוקח שכר ע"ז הרי הוא מקיים האיסור בגופו ממש ומ"ש שלא היה עונש לדניאל ולחנניא שקראם בשמות של ע"ז וכן מ"ש גבי יעקב אה"ע שלא יעשום ע"ז וכמ"ש בתשו' לחאה"ע בה' גיטין יעש"ב בזה כי הוא בכונה מכוונת הולך להשתעבד אליו בעבור הנאתו ובעבור זה המין נהנה ממנו הנאה כזאת אין מי שיתיר בזה לא משום איסור רוצה בקיומו של איסור ולא משום מראית העין כי כל מראית העין שאפשר שיש מקום להתיר כי הענין מצד עצמו היתר אבל כי ההליכה היא אסורה מה מקום להתיר. ומי זוטר מ"ש שלא יקראו בעשרת הדברות כמו שהיו נוהגים מפני תרעומת המינים הגם שהיה לימוד בתור' שהיא מצוה ותקנת חז"ל ובבהמ"ק עכ"ז בטלו א"כ עתה מבקשים זכות שלא לבטל הליכה למינים ממש גם במס' פרה פ"ג מ"ג ר' יוסי אומר אל תתנו מקום לאפיקורוסים לרדות אלא הוא נוטל ומקדש. גם במשנה ומטמאים היו הכהן השורף את הפרה מפני הצדוקים שלא יהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית יע"ש. ואפי' אם מדבר עם המינים כדי להשיב הרי אמרו בסנהדרין ל"ח דאם יודע להשיב כרב אידי ישיב ואם לאו לא ישיב יע"ש. ומאחר שכתב הרמב"ם פ"ג מה' תשו' אבל יש מהם שאין להם חלק לעוה"ב אלא נידונים בגהינם לדורי דורות האפיקורוסים והכופרים בתורה והכופרים בתה"מ ובביאת הגואל וכו' יע"ש. גם דרשו רז"ל בפ' חלק כי דבר ה' בזה זה אפיקורוס. ובכמה מקומות בתלמוד ואחד מהן בחולין אין שוחטין לתוך גומא שלא יחקה את המינין הרי בכמה מקומות חששו על תרעומת המינים וגם כי אנחנו עושים המצות לש"ש כדי שלא ליתן פתחון פה למינים ואיך יתכן ליקח מספריהם או לילך לבתיהם להראות כי הוא משלהם שיהיה אדם בר דעת בעולם שיאמר שדבר זה מותר והוא ברור. ובת"כ ריש ס' ויקרא פ"ב ה"ה ר' יוסי אומר כל מקום שנאמר קרבן לה' אמור ביו"ד ה"א שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות יע"ש ועיין בק"א משפ"י ומה שהביא שם מפי' הראב"ד ז"ל.
ועוד תמהני טובא הפלא ופלא כי אחרי שהבאתי מר"א שנהנה מהמין מד"ת ונענש בזה שנתפס למינות איך יתכן לדחות זה בהבל פיהם כי שאני ר"א. אחרי שיש ללמוד איסור מר"א לכל אדם ובפרט לעמי הארצות אלף ידות לאיסורא שעם היות ר"א חכם גדול ולא כיוין לחנופה וגם שהיה שמועה מד"ת עכ"ז נתפס מי שהוא עם הארץ וגם הוא להחניפו וגם אינו הנאה מד"ת כ"א הנאה אסורה להחזיק במחלוקת ולהמרות עיני הרבנים והב"ד ולעשות ככל אשר יחפצו כמה הדרגות יש לאיסור יותר מר"א ואדרבה מצינו כי חכם גדול שיודע להשיב ישיב כדאמרינן בסנהדרין וכמש"ל וכמ"ש ודע מה שתשיב לאפיקרוס. ועוד כתבתי על דבריהם בסה"ק גנזי חיים מע' תיו בקונטריס תשובה מחיים והכל כתבתי כחותה על הגחלים
ועוד ראינו נס בתוך נס כי באותן הימים ע"י ערמה ותחבולה לקחו המינים ב' נפשות מישראל קטן וקטנה כדי להמירן ולעשותן מינים ע"י ממון הרבה וכשנתוודע לנו כתבנו להרב החסיד אג"ן לעיה"ק ירוש' ת"ו אשר הלכו לשם ותכף ומיד עמד הרב החסיד הנז' בפרץ עם סיעת מרחמוהי רבנן תקיפי ארעא דישראל העי"א ולקחן מידם והביאם לביתו וקירבן לתורה והוא דבר גלוי ומפורסם לכל באופן כי כ"י רצה ה' לזכות את ישראל ולבלתי ידח ממנו נדח ובכל עת ובכל זמן אשר ימצא באומה ישראלית וביותר ברבני וחכמי הדור להיות זהירים לעמוד בפרץ כדבר האמור ה' צבאות יגן עלינו להיות לנו הוד והדר והדרך צלח רחב וחפץ ה' בידינו יצלח אמן ודי בזה והותר למי שהוא חכם ירא וסר מרע שלא להתעצל בדבר הזה ושלא להיות כמחריש ומשים עצמו כמי שאינו כי בעבירה זאת ההתעצלות והשתיקה עושה פועל כידוע וכאשר נתבאר כי כן שומר נפשו ירחק מזה ומן הכיעור והדומה לו ומאת ה' תהיה משכורתו שלימה אמן:
וכבר נשאלתי בפרטות על מי שהוא מין ומומר לעע"ז ומחלל שבתות בפרהסיא וגם כופר בדברי חכמים והדפיס ספרי תנ"ך בדפוס טוב והוא מחלק לבני עמינו בחינם אם יש לחוש משום ספר שכתבו מין וגם אם איכא איסור ליהנאות מהם ליקח מאלו הספרים בחינם או מותר. והשבתי דידוע מ"ש הרב בני חיי ביו"ד בסי' רפ"א אם דפוס הוי ככתיבה ועמ"ש הרט"ז א"ח סס"י רפ"ד ועיין בזה לקמן סי' פ' מ"ש בס"ד ואם מותר להנאות מהמינים עיין בע"ז י"ז ע"א בר"א שנתפס למינות ע"י ששמע ממין אחד ד"ת והנאו ואם כה היה בשומעו ד"ת כ"ש כשיהיה הנאה ממנו בדברים גשמיים ועדין צ"י. וכתב הרב שה"ג בשם ריא"ז סביב הרי"ף שם בפ"ק דע"ז וז"ל ואפי' דבר טוב אסור ללמוד מן המינים שנא' הרחק מעליה דרכיך וכן מבואר במסכת ע"ז פ"ק יע"ש ובאבות דר"נ פ"ב וז"ל איזהו סייג שעשו כתובים לדבריהם הרחק מעליה דרכיך ואל תקרב אל פתח ביתה הרחק מעליה דרכיך זו אפיקורוסים שאומר לו לאדם אל תלך בין האפיקורוסים ואל תכנס לשם שמא תכשל בם ואם אמר בוטח אני בעצמי שאעפ"י שאני הולך שם איני נכשל בם שמא תאמר שומע אני את דבריהם וחוזר בי ת"ל כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים יע"ש. וכתבו התוס' שם י"ז ע"א ד"ה הרחק והא דאמרינן בפ' כל כתבי דכמה אמוראי הוו אזלי לבית אבידן זהו להתווכח עמם לפסול תורתם ולא היה מקום מינות ממש אלא מקום ויכוח ומקבצים חכמי אומות ונושאים ונותנים בדיניהם ומאן דלא הוה אזיל היינו מיראה שלא יהרגום וכו' ודלא כפירוש הקונ' ועיין להרב פרשת הכסף ד"א ע"ג שרצ' לחלק ולתרץ לקוש' התוס' בין אפיקורוס גוי לאפיקורוס ישראל דאפיקורוס ישראל פקר טפי וכאן בנ"ד אלו המינים שיצאו בזמנינו כולם הן בעונותינו הרבים ישראל משומדים ה' יחזירם בתשו' ומ"מ נראה לי דמה שאסרו בגמ' משום הרחק מעליה דרכיך ואל תקרב אל פתח ביתה שדרשו זו מינות כבר פי' הר"ן בה' שהוא מקום שמתאספים שם המינים אבל אם הולך לבית המין לדבר אליו איזה דבר או לשאול ממנו איזה ענין בעלמא שאינו בדברי מינות דלא גרע מגוי עע"ז או מומר וגיר' התוס' אין להחמיר הית' שם בגמ' אל תקרב אל פתח ביתה זו מינות כמ"ש המפ' ז"ל. אלא דלטעם הרב הלבוש שכתב ביו"ד רס"י ק"ן משום חשדא וכו' קשה דאם הולך לבית המין יאמרו כי הוא רוצה להיות מין וכו' ונראה דדוקא במקום הועד שלהם אסרו משא"כ שלא במקומם ליכא חשדא. ואיתא בסה"ח סימן תתקל"ח וז"ל ואם מומר לע"ז רצה לבנות ביהכ"נ או ס"ת להשכיר הסופר לכתבו אין שומעין לו ואין מקבלים ממנו וכו' יע"ש ועיין בס' החסידים סימן תכ"ט וכתוב בספרים אלו ביחזקאל סי' ז' פסוק כ"ה הוה על הוה ומ"ש התוס' בעירובין י"ג ע"א ד"ה או וכו' ע"ש ועיין במגילה ע"פ וחכיתי וכו'. ועיין עוד בע"ז ז"ך ע"כ במעשה דבן דמא שהכישו נחש ולא הניחו ר"י להתרפאות מיעקב איש כפר חנניא תלמיד ישו מל' זה יש להבין דאפי' לא ביאר יעקב איש כפר חנניא שבא לרפאותו בשם רבו ישו אלא על הסתם ולא הניחו ר"י מפני שהמון סתמו כמפ' כמ"ש הרב דינא דחיי לאוין ע"ה דמ"ט ע"ג וכ"ש באלו המינים כי כל דבורם הוא באמונת ישו וכפירות תורה שבכתב ותורה שבע"פ בפירוש בודאי דאסור. גם התוס' שם בפ"ק ז"ך ע"כ ד"ה לא ישא ויתן עם המינים כתבו וז"ל פי' להאריך עמהם בדברים פן ימשכוהו יע"ש ועיין בתוס' פסחים דף כ"ז ע"א ד"ה חוץ ועיין בס' שמן המשחה להרב מר שמואל חיים ז"ל סימן וי"ו שהי"ל ויכוח בזה עם רבני עירנו זלה"ה ועיין בס' עיני דוד למרן מלכא מורינו הרב מוהרד"א ז"ל ועמ"ש חכם בני הי"ו פס' שמע אברהם דרך ארוכה בענין להתרפאות מהן יע"ש: