חידושי הריטב"א על הש"ס/חולין/פרק יב

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו גרשום | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: חידושי הריטב"א | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קלח עמוד א

פרק שילוח הקן

מתני' שילוח הקן נוהג בארץ ובח"ל וכו' ואומר בכיסוי הדם משילוח הקן שכיסוי הדם נוהג בחיה ובעוף וכו'. וכ"ת אמאי לא קתני נמי שכיסוי הדם בזכרים משא"כ בשילוח הקן: ואיכא למימר היינו דלא מתני ליה שהרי שילוח הקן נוהג לר"א בקורא זכר:

גמ' רבי אבין ור' מיישא חד אמר כל היכי דתנן בארץ ובח"ל שלא לצורך בר מראשית הגז דאיצטרך למתני לאפוקי מדר' אלעאי וכו': עד ולא תיקשי לך פי' דאלו לאשמעי' דולדות קדשים במעי אמו קדושים לא הוה האי דוכתיה וה"ל למתני בעלמא:

מוקדשין מאי טעמא לא איכא למידק והיכי אפשר דנהוג במוקדשין וכי יש לו לשלח מה שהוא הקדש ואפשר לומר משום דכתיב קרא שלח תשלח אח האם והדר את הבנים תקח לך. הוי אמינא גזירת הכתוב היא שכ"ז שלא ישלח האם שלא יקח את הבנים והכא כיון דלא מצי לשלח האם מפני שהוא של הקדש לא יטול את הבנים קמל"ן קרא שלח תשלח את האם פרט לזה שאתה מצווה להביא ביד גיזבר. ואיכ' דקשי' ליה אכתי תיפוק ליה מדכתיב תקח לך פרט לזה שאין אתה יכול ליטול בעצמך דאית בהו מעילה: וכדאמרי' לקמן בטהור רובץ על ביצי עוף טמא: ומתרצי' דכי איצטרך קרא היינו לקדשי מזבח דלית בהן מעילה מדאוריתא אלא מדרבנן הוא דאסירי בציהם אבל בשל בדק הבית שיש מעילה בבציהם מן התורה לא צריך קרא וברייתא לכ"ע בקדשי מזבח מתוקמא ואיכא דמפרשי דאיצטריך קרא להיכא שרובצת על ביצי חולין שאינו שלה וכגון יונה על ביצי חסיל דאמרי' לקמן דדכותי' בחולין חייב לשלחו וזה יותר נכון:

דף קלט עמוד א

אי דגמר דינא בר קטלא היא פירש"י ז"ל ומהיכן נמלט. ולא נהירא דדילמא בשברח אלא מסתבר ליה דה"פ בר קטלא הוא ואסור בהנאה דכיון דנגמר דינו למיתה נאסר כדדרשי' בב"ק מסקול יסקל השור וכיון שכן לא אמרה תורה שלח לתקלה ולא עוד אלא שכל המוציא מחויב להמיתו: והיכי אמר בי' רחמנא לשלחו אלא דבעי לאתויי' לבי דינא לקיומ' ביה ובערת הרע מקרבך פי' באדם כן כ"ש בבעלי חיים:

ואלא דחזא לן בעלמא ואקדש איש כי יקדיש את ביתו קודש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל שהוא ברשותו פי' לאו דוקא ברשותו אלא כל שהוא כמו ביתו. ומיהו הכא אלו היה ביצים שלו אע"פ שאינה בחצר שלו פטור מלשלוח דחשיב מזומן אע"ג דהוי בחצר משתמרת שלא לדעתו והכי מוכח בפ' השואל. אלא הכא בשאינן שלו ולהכי אמרינן דלא מצי לאקדושינהו הא אם היה שלו אע"פ שאינ' ברשותו יכול הוא להקדישו כל היכא דאידך דהוי ברשותא לא גזלי' מיניה דאלו גזלי ההיא שעתא לא מצי לאקדושינהו מדברי יוחנן דאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש. אלא דאגבה לאם וקדשה. וכ"ת וכי אפשר דאגבה' לאם והא תנן הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב וא"ל דמיירי בשנטלן שלא ע"מ ליטלה לעצמו ולא יטיל ג"כ את הבנים אלא ע"מ להקדישה וכיו' שכן איחייב לי' בשילוח מעיקרא. רבי' הגדול ז"ל. ורב מוקי ליה במקדיש פירות שובכו פי' להכי נקט פירות שובכו משום דיונים אינם ראוים למזבח אלא בעודם קטנים. ופרכינן בשלמא שמואל לא מוקי לה כרב דמוקי' מתני' בבדק הבית פי' ובהא אשמעי' רבותא טפי כדמפרש ואזיל דאשמועינן דאע"ג דמרדו כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתא. אלא רב מ"ט לא אמר כשמואל פי' דקס"ד דמודה רב כשמואל בעיקרא דדינא וא"כ ה"ל למימר כדשמואל דהוי רבותא טפי ואמרי' דרב פליג עליה דדוקא קדשי מזבח דקדושת הגוף נינהו אע"ג דמרד' לא פקעי קדושתייהו אבל קדשי בדק הבית דקדוש דמים נינהו. כיון דמרדו פקעי קדושתייהו ונפקא לחולין לגמרי וחייב לשלח. איכא למידק ובקדשי בדק הבית נמי קדושה שבהם להיכי הלכה וא"ל דכיון דהקדש דמים אין בו קדושת הגוף אין להקדש בו קנין הגוף אלא שיעבוד ממון וכיון שנתיאש הגיזבר או המקדיש מפני שמרדו הוה ליה כהפקר ופקע ליה שיעבוד ממון שהיה לו עליו דבעלמא אפי' במידי דהוה ביה קנין הגוף לבעלים מפסדו ליה בכה"ג כדאמרינן לקמן נשברה חביות של דבש ולענין שטף נהר חמור חבירו וכן לענין שיירה שעמד עליהם גייסות שכל זמן שאיו הבעלים יכולין להציל יכול כל אדם ליטול לעצמו ולומר מהפקר' קא זכינ' לפי שכבר יצא מרשות בעלים והפקר הוא. אף זו כיון שמרדה וא"א לגזבר להחזיר יצאת מרשות גבוה ונעשית חולין של הפקר ואליבא דרב אפי' בקדשי מזבח הוי נמי אמריכן הכי כדאמרינן בעלמא בקנין הגוף. אי לאו דמיעטיה קרא משילוח הקן ואשמועינן דקדשי מזבח דהוה קדושת הגוף לא פקעה קדושתייהו. ולית הלכתא כוותי' דרב ואע"ג דקייל"ן דרב ושמואל הלכ' כרב באיסורי שאני הכא דר"י ס"ל כשמואל והילכתי' כוותיה הלכך אף בקדשי בדק הבית שמרדו לא יצאו לחולין ופטור מלשלח:

הא דאמר עלי הא דאמר זו. פי' כשאמר עלי מכיון שמרדו נתחייב מקדיש באחריותן וה"ל כחילול ומפקי' לחולין אבל אמר הרי זה שלא נתחייב זה המקדיש באחריותן אע"פ שמרדה דין קדושת' עליה משום דלה' הארץ ומלואה ופטור מלשלם:

א"ל והאדמה על ראשו פי' מדלא קרי' ליה עפר שמעינן שאע"פ שהוא בראש אדם עדיין שם אדמה עליה והשתא נמי על הארץ קרינא ביה.

דף קמ עמוד א

נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ וכו' פרש"י ז"ל מכשיר בפנים אשם מצורע וחטאת של מחוסרי כפרה דזבין ויולדת וכו'. מכפר בפנים כל חטאות ואשמות דעלמא מכשיר בחוץ ציפורי מצורע שבאין לטהר מכפר בחוץ שעיר המשתלח שמכפר על ישראל וכשם שבפנים עשה בו מכשיר כמכפר לכל ענין כשרותו לטהר והכשר ושלא יהיה בו מום פוסל שהרי גם המכשירין קריבין אמורי' שלהם אף בחוץ עשה צפורי מצורע הבאין להכשיר כשעיר המשתלח הבא לכפר שאסור במום דבעינן ראוי לשם שבאיזה שנפל בו הגורל לשם יהיה ראוי למזבח. וק"ל א"כ דאיתקש מכשיר למכפר בחוץ לענין מום אכתי חיות למעוטי בעלי מום שאין חיין ראשי איבריהם למה ליה מדתניא דבי ר' ישמעאל נפקא שהרי מחוסר אבר אין לך בעל מום פסול למזבח גדול ממנו ופרצו רבותינו בעלי התוס' ז"ל דרב נחמן בר יצחק ורבי אבא לא פליגי אהדדי ולר' נחמן בר יצחק טהורות למעוטי טריפות וחיות למעוטי שלא יזוגנה עם אחרות. ולר' אבא טהורות למעוטי שלא יזוגנה וחיות למעוטי של עיר הנדחת. וא"ת אכתי אמאי לא מימעטי של עיר הנדחת נמי דאסור בהנאה מדתנא דבי ר' ישמעאל דהא ודאי כיון דאסורי להדיוט אסורים הן לגבוה דבעינ' ממשקה ישראל וכו'. ותרצו דלא ממעטיני' לגבוה משום דמשקה ישראל אלא אסורים מעיקרא שלא היתה להם שעת הכושר מעולם אבל כל שהיה בו שעת הכושר ונאסר להדיוט לא ממעטינין אלא נרבע ונעבד ומוקצה דמעיטנהו קרא. ואי משום הנאה מצוה לאו להנות ניתנו. ומהאי טעמא נמי צפרי' שהחליפן בע"א כשרין לגבוה והיינו דלא אתי' ליה לרב פפא מדתניא דבי רבי ישמעאל ומייתי להו מדכתיב טהורות ומה"ט נקט ציפרין שהחליפו בע"א ולא נקט צפרים הנעבדים משום דהנהו אסורין לכפרה ומדתניא דבי ר' ישמעאל נפקא. ואין זה מחוור דהא בגמ' לא מייתי מעיקרא הא דתנא דבי ר"י אלא אטהורות בלחוד ולא לטריפה והנכון דלא מצי למילף מכשיר ממכפר בחוץ לענין מומין דהא לא דמי להו אהדדי דאלו מכפר דחוץ דהיינו שעיר המשתלח שהוא בהמה נפסלת במום ואלו מכשיר בחוץ שהם צפרי מצורע אינם נפסלין במום דתמות וזכרות לבהמה ואין תמות וזכרות לעופות הלכך מדתנא דבי רבי ישמעאל לא ממעטי מחוסר אבר בצפרי מצורע אבל טריפה שהוא שוה בין בעוף בין בבהמה ואסורים להדיוט ולגבוה ממעט מיני' שפיר והכא ה"פ אף בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר שאסור בטריפה וכן פי' הרמב"ן ז"ל ופרכי' ולמאי אי לשלוח לא אמרה תורה שלח לתקלה מכאן הוכיח ר"ת ז"ל שאותן עופות שנמצאין במקצת מקומות שנוצרין באילנות שהן מותרי' בסימני טהרה ואינם בכלל שרץ העוף שהרי לא אמרה תורה שלח לתקלה. ואין הראיה נכונה שאם אומר שיהיה בכלל העופות האסורין לית ביה מצות שילוח דהא תנן עוף טמא פטור מלשלח ורבותי' ז"ל הסכימו לאיסור בדבורי' הנבראי' באילנות וכן הדבר נראה:

דף קמ עמוד ב

שני סדרי ביצים זו על גב זו פרש"י ז"ל סדרי ביצים בני קיימא אם נתכוין ליטול את התחתונים מי הוי האמצעים חוצצין ופטור מלשלח והקשו עליו דהא מ"מ האם רובצת על הביצים העליונים ואפי' לא יטול לא עליונים ולא תחתונים ה"ל כאומר הריני נוטל את האם ומשלח את הבצים דהיינו עליונים שהוא חייב כדתנן בהדיא ופי' רבינו הגדול ז"ל דאיירי כשהיו עליונים ביצי עוף טמא או שאינם ממינה שהוא פטור עליהם ואין חייב אלא בשביל התחתונים ואסיקנא דקורא נקבה הכל מודים שחייבת בשילוח אע"פ שרובצת על ביצי' אחרים ובקורא זכר הילכתא כרבנן דפטורים מלשלחם ויונה ע"ג חסיל וחסיל ע"ג יונה בעייא בגמ' ולא איפשט' ולחומרא ואם היתה יושבת על שני רובדי אילן רואין כל שאלו תשמט נופלת עליהם כך חייב לשלח ואם לאו פטור היתה יושבת ביניהן פטור מלשלח היתה מעופפת וכנפי' נוגעות בקן מן הצד פטור מלשלח ואם אין שם אלא אפרוח א' או ביצה א' חייב לשלח היה שם אפרוחים מפריחים או ביצים חוזרות פטור מלשלח דלהכי כתיב על אפרוחים או על הבצים ולא כתיב עליהם לאקושי אפרוחים לביצים וביצים לאפרוחים:

דף קמא עמוד א

לא צריכא דעבר ושקלי לאם דעבר ללאו וליכא תו אלא עשה דשילוח אמרי' הניחא למ"ד דקיימו ולא קיימו וכו' פי' דלמ"ד בטלו ולא בטלו כל היכא דמצי לתקן לאו דהיינו היכא דאיפשר ליה לקיימו לעשה אינו לוקה על הלאו אע"פ שהתרו בו על הלאו וקבל התראה וכל כמה דלא שחטה לאם לא חשיב דעברי ללאו דאכתי מצי לתקן בשילוח משא"כ למ"ד קיימא ולא קיימ' דלדידי' אם לא קיים עשה שבו תוך כדי דיבור דלאו לא מתקן לאו ולוקה עליו אע"ג דקיימי לעשה בתר הכי ואליבא דמ"ד בטלו ולא בטלו איכא פלוגתא בין רבנן ז"ל איכא מאן דסבר ששחטי' לאו דוקא וה"ה מתה דכיון דעברי' ללאו במזיד ברצון כל כמה דלא מקיים עשה שבה לוקה ומסתבר' כלישנ' קמא דאי לא בטלו לעשה בידים פטור ומלישנא מוכח הכי וכן יש הוכח' במקומו במס' מכות ושם נאריך בזה בס"ד.

דף קמא עמוד ב

ת"ר יוני שובך ויוני עלי' חייבת בשילוח ואסורות משום גזל משום דרכי שלום ואם איתא להא דאמר ר' יוסי בר חנינא וכו' אמר רב ביצה עם יציאת רובה וכו' ומקנא לא קניא עד שתפול לחצירו וכו' ופרכינן א"ה אמאי אסורות כלומר אא"ב כשנפלה כבר לחצירו וליתא לדר"י ולא זכי בהו מדינא אלא מפני דרכי שלום משום דדעתיה עלויה שפיר דכיון דלא זכו בהו אלא מדרבנן לא קרי' ביה מזומן אא"א דמתני' איירי ביציאת רובה אמאי אסורות דהא באמן ליכא אפי' מפני דרכי שלום מדלא קתני חייב אאמן וביצה כל זמן דאדוק' בגופא כגופ' דמיא דאזלי' ופרחי ופרקי' דאאמן נמי איכא מפני דרכי שלום דדעתי' עלי' וביצה כגופא. ואב"א לעולם אביצה ולאו אאמה וכו' זהו דרך רש"י ז"ל ולא נהירא וה"פ א"א דבאדיקה בגופא עסקי' אע"ג דבאמן איכא מפני דרכי שלום דדעתי' עלייהו דהדרי מ"מ אביצה לא סמכי' דעתיה דמימר אמר פרחא ורמי לה בדוכתא אחרינא ומפרקי' וכי קתני אסורות לאו אביצה אלא אאמן בלחוד ואב"א דלעולם אף אביצה סמכה דעתיה דמימר אמר הכא שרי ליה ולהאי פירוש' בין למאי דקס"ד מעיקרא בין למאי דאסיקנא השתא באמן איכא מפני דרכי שלום ואתיא שפיר כפשטא הא דתניא במס' סנהדרין יוני שובך ויוני עלי' יש בהן מפני דרכי שלום אבל לפרש"י ז"ל למאי דקס"ד מעיקרא וללישנא בתרא דאמרינן לעולם אביצה ופירש הוא ז"ל דדוקא אביצה אבל אימ' כיון דלא ניח' לתפס לא סמכינן דעתי' עלה היכי אתי מתנית' דהתם וכ"ת דמוקי ליה אביצים כדמוקמינן מתני' דהכא וכדקא פרקי מקצת רבנן הא ליתא. דבשלמא דמתני דהכא אע"ג דלא אידכר ביצים בהדיא כיון דקתני חייבות בשילוח ולא סגיא בלאו הכי כמאן דאידכר ביצים דמי ואיכא לדחוקי דאסורות דקתני קאי אביצים אלא במתנית' דהתם דלא איירי בשילוח כיון דלא אידכר ביצים כלל ואינם במשמעות דברי התנא האיך אפשר לפרש דכי קתני אסורות אביצים קאי דלא אידכר שמה לא בסתם ולא במפורש הא ודאי ליתא וכבר פרשתי שמועה זו יפה בפרק השואל בס"ד והלכתא אסור לזכות בבצים כל זמן שהאם רובצת עליהו:

לוי בר סימון אקני פירות שובכו אתא לקמיה דשמואל א"ל זיל טרוף אקן דלתגבהו ותקנינהו ולמאי אי למיקנהו ליקנה ליה בסודר פי' דקס"ד דפירי מתיקי הוי שכבר זכה בהן בעל השובך וקאמר ליה דליטרוף אקן דליתגבהו מחמתה כי היכי דליקנהו בהגבהה וש"מ תרתי חדא דלא בעינן הגבהה בידו ממש דה"ה כל שמגבין מפמת' ואידך דלא בעינן הגבהה ג' טפחים כדסבר רש"י ז"ל במס' קידושין דהא הכא משום טירוף קן לא מתגבהת ג' טפחים ובירושלמי אמרי על הא דקתני ההופך את הגלל הדא אמרה כל המטלטלין נקנין בתפיסה כלומר בפחות מג' טפחים ואין כאן מקומו להאריך יותר ואסיקנא דפרי הוי שלא עמדה האם על הבצים ולא זכה בהן שאסור לזכות בהן ולהכי קאמר ליה דליטרוף אקן כל היכא דליתנהו אימהות ותזכה לו חצרו ומצי לוי בתר הכי למקנינהו לר"י כשאר מטלטלין: