ביאור:משנה כריתות פרק ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
----
|
בארבע הרשימות בפרק חוזרים אותם מביאי קרבן, והדבר מצביע על ייחוד שלהם: היולדת, והמצורע (שקרבנם אינו על חטא), הנזיר שנטמא, הנשבעים לשקר והבא על השפחה. וראו סיכום בדף השיחה. |
עבירות שקרבנן שונה[עריכה]
חטיבה I: מחוסרי כיפורים ומביאים קרבן על זדון[עריכה]
(א) אַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כִפּוּרִים אכילת הקדשים שלהם מותנית בהבאת הקרבן,
|
על מחוסרי הכיפורים יש גם לחץ כלכלי חברתי להביא את קרבנותיהם, ולא רק רגשי האשמה. גם הטמא שטבל צריך להמתין עד שתשקע השמש, אבל הוא פטור מקרבן. ראו בסוף הפרק הקודם, לגבי התלות של היולדת בקרבנה לאכילת הקודשים. לגבי הגר ראו דעת בית שמאי בפסחים ח, ח. מחוסרי הכיפורים הם המסיימים תקופת טומאה: הזבים, המצורע שנטהר, היולדת - וכן הנזיר שהשלים את נזירותו, וראו נזיר ו, ט. |
- אַרְבָּעָה מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה.
- אֵלּוּ הֵן מְחֻסְּרֵי כִפּוּרִין: הַזָּב, וְהַזָּבָה, וְהַיּוֹלֶדֶת, וְהַמְצֹרָע.
- רְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: גֵּר - מְחֻסַּר כִּפּוּרִין, עַד שֶׁיִּזָּרֵק עָלָיו הַדָּם,
- וְנָזִיר - יֵינוֹ וְתִגְלַחְתּוֹ וְטֻמְאָתוֹ.
(ב) אֵלּוּ מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה:
|
במקרים אלו מקילים ומסתפקים בקרבן כפרה אפילו על עבירות זדון. וראו תוספתא א, ח, שבאונס כולם חוץ מהנזיר פטורים. לגבי הנזיר שנטמא - ראו תוספתא נזיר ד, ה. |
- הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה, וְנָזִיר שֶׁנִּטַּמָּא, וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן.
חטיבה II: קרבן אחד מכפר, וקרבן עולה ויורד[עריכה]
(ג) חֲמִשָּׁה מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה,
- וַחֲמִשָּׁה מְבִיאִין קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.
|
המשנה והתוספתא א, ז, מפרטות מתי המצורע יכול להביא קרבן אחד על כמה מקרים שהתנגע: לדעת ר' אליעזר בתנאי שעוד לא הביא את הצפורים, לדעת ת"ק (ר' שמעון) אפילו אם הביא את הציפורים, אבל בתנאי שעוד לא הביא את החטאת, ולדעת ר' יהודה - את האשם. וראו נגעים יד, יא. וראו מחלוקת דומה בעניין הנזיר שנטמא, בתוספתא נזיר ד, ז. |
- אֵלּוּ מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה:
- הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה ראו לקמן משנה ה בִּיאוֹת הַרְבֵּה,
- וְנָזִיר שֶׁנִּטַּמָּא טֻמְאוֹת הַרְבֵּה,
- וְהַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי אֲנָשִׁים הַרְבֵּה מתרה באשתו ומחייב אותה בקרבן סוטה על שנסתרת עם כמה אנשים,
- וּמְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגַּע נְגָעִים הַרְבֵּה.
- הֵבִיא צִפֳּרָיו וְנִתְנַגַּע, הֵבִיא צִפֳּרָיו וְנִתְנַגַּע - לֹא עָלָה לוֹ, עַד שֶׁיָּבִיא אֶת חַטָּאתוֹ.
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיָּבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ.
|
זה המקרה החמישי של המביאים קרבן אחד על הרבה עבירות. אמנם לידה (כמו נגע הצרעת) אינה עבירה, אבל היולדת נכנסה לרשימה כי היא מביאה חטאת. ראו לעיל לעיל א, ז, שלדעת רשב"ג מביאה בכל מקרה קרבן אחד, וכן דעת ר' מאיר בתוספתא א, ח. ר' יהודה סובר שכל ההפלות שהיו בתוך 80 יום מלידת הנקבה - פטורות מקרבן. אם המשיכה להפיל בכל 80 יום - בהפלה השניה פטורה בגלל הלידה, וברביעית, שהופלה תוך 80 להפלה השלישית - פטורה, וכן הלאה. קרבן עולה ויורד - ראו ויקרא ה. הוא פחות חמור מחטאת, וראו הוריות ב, ג ואילך. "שמיעת הקול" - לשון מקרא (ויקרא ה א,) וחז"ל פירשו שמדובר בשבועת העדות, וראו שבועות ד. "ביטוי שפתים" - לשון מקרא, (ויקרא ה ד) היא שבועת ביטוי, ראו שבועות ג. טומאת מקדש וקדשיו - ראו שבועות ב, וכן ספרא חובה פרק יג י. כאן נחשבים טומאת המקדש וטומאת קדשיו כמקרה אחד, אבל לעיל א, א נחשבו כשנים. כנראה הסיבה היא הרצון למנות חמישה מקרים בלבד. הנשבעים לשקר אינם עושים מעשה, בדומה למגדף, ראו לעיל א, ב. |
(ד) הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וְלָדוֹת הַרְבֵּה
- הִפִּילָה בְתוֹךְ שְׁמוֹנִים נְקֵבָה, חָזְרָה וְהִפִּילָה בְתוֹךְ שְׁמוֹנִים נְקֵבָה, וְהַמַּפֶּלֶת תְּאוֹמִים,
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְבִיאָה עַל הָרִאשׁוֹן - וְאֵינָה מְבִיאָה עַל הַשֵּׁנִי,
- מְבִיאָה עַל הַשְּׁלִישִׁי - וְאֵינָה מְבִיאָה עַל הָרְבִיעִי.
אֵלּוּ מְבִיאִין קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:
- עַל שְׁמִיעַת קוֹל, וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם,
- וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו,
- וְהַיּוֹלֶדֶת, וְהַמְצֹרָע.
חטיבה III: שפחה חרופה ושאר העריות[עריכה]
מַה בֵּין שִׁפְחָה לְבֵין כָּל הָעֲרָיוֹת? - שֶׁלֹּא שָׁוָת לָהֶם לֹא בָעֹנֶשׁ וְלֹא בַקָּרְבָּן:
- שֶׁכָּל הָעֲרָיוֹת בַּחַטָּאת, וְהַשִּׁפְחָה - בָאָשָׁם!
|
השפחה נזכרה לעיל משנה ב ומשנה ג, וכאן מפרטת המשנה את המיוחד בה: ההבדל החשוב הוא ההבחנה בין האיש לאשה. השפחה אינה רק אשה אלא היא משועבדת חלקית, ולכן הגבר הבא עליה חייב בקרבן, והיא - במלקות. וראו הבדלים נוספים בתוספתא א, ט. משנה ג מקילה על הבא על השפחה. משנה ב מוצגת כאן כחומרה, אולי כדי לאזן, אבל למעשה גם כאן מדובר בהקלה, שהרי בשאר העריות יש עונשים חמורים יותר, וראו משנה ו. |
כָּל הָעֲרָיוֹת, אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה - שָׁוִים בַּמַּכּוֹת וּבַקָּרְבָּן,
- וְהַשִּׁפְחָה - לֹא הָשְׁוָה אֶת הָאִישׁ לָאִשָּׁה בַמַּכּוֹת,
- וְלֹא אֶת הָאִשָּׁה לָאִישׁ בַּקָּרְבָּן!
כָּל הָעֲרָיוֹת, עָשָׂה בָהֶם אֶת הַמְעָרֶה - כַגּוֹמֵר, וְחַיָּב עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה.
- הֶחְמִיר בַּשִּׁפְחָה, שֶׁעָשָׂה בָהּ אֶת הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג.
|
לדעת ר' עקיבא המקרה של שפחה חצי משוחררת מפורש בכתוב, ולדעת ר' אלעזר הוא מסורת; אבל שניהם מסכימים על עצם הדין, ומצמצמים את אשם שפחה חרופה. מעמד השפחה ה"חרופה" דומה למעמד עבד חצי משוחרר, ראו גיטין ד, ה: גם לה אין זהות ברורה, ואולי לכן הסכנה שתהפוך לשפחת מין גדולה עוד יותר מאשר במקרה של שפחה גמורה. בתוספתא א, ט, וכן בספרא קדושים פרק ה, ב נראה שהאיסור תלוי בשאלה למי נשואה השפחה, אבל כאן הנושא הוא מעמדה המשפטי. שפחה שאינה משוחררת - כנראה לדעת ר' עקיבא אין כלל עבירה בביאה עליה, אבל ראו אונקלוס לדברים כג יח, שממנו עולה איסור בעניין, כדעת ר' ישמעאל. נראה שהעבירה של אונס השפחה היתה תופעה נפוצה למדי, גם אם אסורה, לדעת אונקלוס ור' ישמעאל; וראו דברי הלל באבות ב, ז: מרבה שפחות - מרבה זימה! וראו גם בראשית טז ב. |
(ה) אֵי זוֹ הִיא "שִׁפְחָה"? - כָּל שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין,
- שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא יט כ) "וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ", דִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה.
- רְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵי זוֹ הִיא? - שִׁפְחָה וַדַּי.
- רְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: כָּל הָעֲרָיוֹת הַמְּפֹרָשׁוֹת,
- מִשִּׁיּוּר אֵין לָנוּ, אֶלָּא שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חֹרִין.
(ו) כָּל הָעֲרָיוֹת:
- אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטֹן - קָטָן פָּטוּר.
|
בניגוד לשפחה, בשאר העריות אין הבחנה בין האיש לאשה, אלא בין הגדול לקטן, או בין הער לישן ובין המזיד לשוגג. וראו תוספתא א, י, שמוסיפה את מספר ההעלמות ביחסי המין, שעשוי ליצור הבדל במספר חיובי החטאת בין הגבר לאשה. |
- אֶחָד עֵר וְאֶחָד יָשֵׁן - הַיָּשֵׁן פָּטוּר.
- אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד - הַשּׁוֹגֵג בַּחַטָּאת, וְהַמֵּזִיד בַּהִכָּרֵת.