ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת כתובות/פרק רביעי

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק רביעי – נערה שנתפתתה[עריכה]

ירושלמי כתובות , פרק ד, הלכה א[עריכה]

מתני’: ד_אנערה שנתפתתה. בושתה ופגמה וקנסה לאביה, והצער גם הוא לאב בתפוסה באנוסה. ד_בעמדה בבית דין עד שלא מת האב, הרי הן של אב. מת האב, הרי הן של אחין. לא הספיקה לעמוד בבית דין עד שמת האב, הרי הן של עצמה:

גמ’: תנן, נערה שנתפתתה. מאן תנא נערה? °רבי מאיר רבי מאיר. ברם כרבנין, ד_גאפילו קטנה. והצער גם הוא לאב בתפוסה מאי בתפוסה? באנוסה. ודלא כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר את האונס מן הצער. עד כדון דברים הבאים מחמת הביאה. חבל בה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד ב] סימה את עינה, קטע את ידה, שיבר את רגלה, למי הוא משלם, לה או לאביה? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ד_דנותן לאביה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, נותן לעצמה. מיסבר סבר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, שמדאוריתא מעשה ידיה שלה עד שתבגור. וחכמים תקנו שמעשה ידיה לאביה. אבל בממון שבא מעלמה לא תקנו, ולכן גם דמי החבלה שלה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ד_המבגורה ואילך מעשה ידיה שלה אבל מקודם מעשה ידיה לאביה הילכך חבלה נמי לאביה. אמר רבי אבין רבי אבין° בשם רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° עד שעת בוגרה פליגין. אבל מבוגרה ואילך, כל עמא מודיי שהן של עצמה. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. ומתניתא מסייעא לרבי יוחנן רבי יוחנן° שסובר שדמי חבלה לאב דתנן, החובל בבתו ובנו של חבירו. של בנו של חבירו יתן מיד. ושל בתו יעשה בהן סגולה יטע אילן והאב אוכל פירות עד שתתבגר. אמר רבי יודן אבוי דרבי יהודה אבוי דרבי מתניה רבי יודן אבוי דרבי יהודה אבוי דרבי מתניה°, את מתני רישא, אבל סיפא מסייעא לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שסובר שהנזק שלה דתנן, החובל בבתו קטנה, ניזקה שלה ופטור מן הבושת ומן הפגם. אחרים שחבלו בה, נזקה שלה, והשאר יעשה בהן סגולה, ובושתה ופגמה של אביה. תנן, לא הספיקה לעמוד בבית דין עד שמת האב, הרי הן של עצמה: מה חמית מימר כן  מה ראיתה לומר כך? הרי בתורה כתוב לאביה תני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי דכתיב (דברים כי תצא כב כט) ונתן לאבי הנערה. ויכל לכתוב ונתן לאביה. אלא פעמים ונתן לנערה ופעמים ונתן לאבי הנערה. הא כיצד? עמדה בדין עד שלא מת אביה, אשכחת אמר ונתן לאבי הנערה. מת אביה, אשכחת אמר ונתן לנערה. עמדה בדין עד שלא בגרה, אשכחת אמר ונתן לאבי הנערה. משבגרה, אשכחת אמר ונתן לעצמה. מנן אילין מיליא  מהיכן נלמדו דברים אלו שאם עמדה בדין משמת האב הכסף לעצמה ואין הבנים זוכים מכח האב? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° דכתיב (ויקרא בהר כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם לרשת אחוזה, אותם לבניכם, ואין בנותיכם לבניכם. בקנס

-----------------------------------דף כד[עריכה]

ירושלמי מאיר כתובות כד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד א] הכתוב מדבר. תני רבי חייה רבי חייא רבה°, אין להן לא בקנסי הבת לא בפתוייה ולא בחבליה. קנס אימתי הוא מתחייב? רבי יונה רבי יונה° אמר משעה ראשונה משעת האונס. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר, בסוף בשעת העמדה בדין. מתיב רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לרבי יונה רבי יונה°, על דעתך דתימר משעה ראשונה, והא תנינן עמדה בדין עד שלא מת האב, הרי הן של אב. מת האב הרי הן של אחין. ואם משעה ראשונה למה תלה בהעמדה בדין? אמר ליה, מטינתה הגעתה לההיא דתני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי, דכתיב (דברים כי תצא כב כט) ונתן לאבי הנערה. ויכל לכתוב ונתן לאביה. אלא פעמים ונתן לנערה ופעמים ונתן לאבי הנערה. מתיב רבי יונה רבי יונה° לרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, על דעתך דתימר בסוף בשעת העמדה בדין. והא תנינן, עמדה בדין עד שלא בגרה, הרי הן של האב. משבגרה, הרי הן של עצמה. ובוגרת יש לה קנס? אמר ליה, מטינתא הגעתה לההיא דתני רבי חייה רבי חייא רבה°. דתני רבי חייה רבי חייא רבה° כתיב (דברים כי תצא כב כט) תחת אשר עינה, לרבות שהיתה נערה ובגרה. ואתיא אילין פלוגוותא, כהלין פלוגוותא. דתנינן תמן, גנב משל אביו טבח ומכר ואחר כך מת האב. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ד_וגנב משל אביו ומת אביו ואחר כך טבח ומכר. משלם תשלומי כפל ואינו משלם ד' וה'. מתיב רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° לרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, על דעתך דאת אמר בעמידת בית דין הדבר תלוי. ניתני גנב משל אביו טבח ומכר בחיי אביו, לא הספיק לעמוד בדין עד שמת אביו, משלם תשלומי כפל? שהרי לדעתך הכל תלוי בשעת העמדה בדין. אמר לו, והן וכי אמרתי גבי ארבעה וחמשה שאינו מתחייב אלא בשעת העמדה בדין? בזה פשיטא שמתחייב מיד בשעת הגניבה. לא אמרתי אלא הכא גבי נערה שנאנסה, דכל עמא מודו שהקנס של עצמה שהרי היא זו שנאנסה אלא שהתורה אמרה שהזכות שלה עובר לאב. אבל אם אין אב פשיטא שהיא זוכה ולא אחר . לא צורכה דא אלא למי הוא נותן, לעצמה או לאביה. והשאלה מהו הרגע שבו אם אין אב היא זוכה לעצמה. ובזה אני סובר ששעת העמדה בדין הוא הרגע הקובע

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה ב[עריכה]

מתני’: ד_זעמדה בבית דין עד שלא בגרה, הרי הן של אב. מת האב, הרי הן של אחין. לא הספיקה לעמוד בבית דין עד שבגרה, הרי הן של עצמה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד ב] °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב, הרי הן של עצמה. מעשה ידיה ומציאתה, אף על פי שלא גבתה, מת האב, הרי הן של אחין:

גמ’: תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה. תני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי כתיב (דברים כי תצא כב כט) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף. מלמד שאין האב זוכה אלא בנתינה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, במגבה הדבר תלוי. ו°רבי רבי יהודה הנשיא אומר, בעמידת בית דין הדבר תלוי. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי עבד לה כמעשה בית דין שאינו זוכה בו אלא משעת נתינה. ורבנין עבדין לה כמלוה שאינו חייב אלא משעמד בדין. על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי גובה בעידית כנזיקין וכל מעשה בית דין. על דעתיה דרבנין, גובה בבינונית כמלווה. על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, אין השביעית משמטתה כמעשה בית דין. על דעתון דרבנין, השביעית משמטתה כמלווה. על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, הבכור נוטל פי שנים שמעשה בית דין נחשב מוחזק. על דעתיה דרבנין, אין הבכור נוטל פי שנים שמלווה נחשב ראוי. רבי זעירא רבי זעירא° שלח לרב נחמן בר יעקב רב נחמן בר יעקב° ולרבי אימי בר פפי רבי אימי בר פפי°, מת האב מעשה ידי הבת של מי? אמר ליה, שוקד אמר, לעצמה. מני שוקד? שמואל שמואל (אמורא)°. אמר רבי מתנה רבי מתנה°. בשם °רבי רבי יהודה הנשיא אמרוה, ומדרש אמרוה דכתיב (ויקרא בהר כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה. אותם לבניכם, ד_חלא בנותיכם לבניכם. במעשה ידי הבת הכתוב מדבר. אמר רבי יודן רבי יודן°

-----------------------------------דף כה[עריכה]

ירושלמי מאיר כתובות כה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד א] מתניתא אמרה כן דתנן, מעשה ידיה ומציאתה אף על פי שלא גבת ומת האב, הרי הן של אחין. מעשה שעשת בחיי האב. אבל עשת לאחר מיתת האב, כל עמא מודו שהן של עצמה. שאם אחר מיתת האב מעשה ידיה של האחים, מה שייך לדון האם גבתה או לא גבתה? הרי בכל מקרה זה יהיה של האחים

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה ג[עריכה]

מתני’: ד_טהמארס את בתו וגירשה, אירסה ונתאלמנה. כתובתה שלו. השיאה וגירשה, השיאה ונתאלמנה, שלה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, פעם הראשונה של אב אפילו נשאה שהמשעת כתיבת הכתובה זכה בה האב. אמרו לו, ד_ימשהשיאה אין לאביה רשות בה:

גמ’: אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°, טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה. אם הוא יודע שאם תתאלמן או תתגרש הכל יחזור אליו. תנן, המארס את בתו וגירשה, אירסה ונתאלמנה. כתובתה שלו. השיאה וגירשה, השיאה ונתאלמנה, שלה. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יצחק רבי יצחק°, ממוציא שם רע למד °רבי מאיר רבי מאיר תנא קמא שאף שבתחילה כשהיתה ארוסה הכתובה שלו, אחרי שנשאה אין לאביה רשות בה. כדתני רבי חייה רבי חייא רבה°, ד_יאזינתה ועודה בבית אביה ארוסה, ומשבגרה הוציא עליה שם רע. אם נמצא ששיקר הוא אינו לוקה, ואינו נותן מאה סלע כיוון שהיא כבר היתה בוגרת והתורה אמרה ונתן לאבי הנערה. ואם נמצא שזינתה או שהעדים זוממים או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה. מכאן שאף שהוציא עליה שם רע על הזמן שהיתה נערה, הולכים אחר זמן העמדה בדין. כך גם לעניין כתובה הולכים אחרי זמן תביעת הכתובה, וכיון שזה אחרי נישואין, אין לאב כלום. רבי מנא רבי מנא° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, הגע עצמך מה הדין שהוציא עליה שם רע בעודה נערה ובגרה? אמר לו בזה שמענו שנותן לאביה. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° קומי רבי זעירא רבי זעירא°, ותמיה אני, היך רבנין מדמו כתובה לקנס שהם מביאים ראיה לכתובה מקנס של מוציא שם רע, ולא דמי. דהא כתובה משעה הראשונה כשחתם התחייב, וקנס בסוף בשעת העמדה בדין, ואת אמר אכן ש°רבי מאיר רבי מאיר למד כתובה מקנס? אמר ליה, ומי יאמר לך שאני סובר שקנס מתחייב רק משעת העמדה בדין? אני סובר שאפילו קנס משעה הראשונה הוא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד ב] ואתייא דרבי מנא רבי מנא° כרבי ירמיה רבי ירמיה° שסובר שזוכה בקנס רק בסוף בשעת העמדה בדין, ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° כרבי זעירא רבי זעירא° סובר שזוכה בקנס מתחילה

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה ד[עריכה]

מתני’: ד_יבהגיורת שנתגיירה בתה עמה וזינתה הבת, הרי זו בחנק, ואין לה, לא פתח בית אב ולא מאה סלע. ד_יגהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, הרי זו בסקילה, ואין לה לא פתח בית אב ד_ידולא מאה סלע. היתה הורתה ולידתה בקדושה. הרי היא כבת ישראל לכל דבריה. ד_טויש לה אב ואין לה פתח בית האב, יש לה פתח בית האב ואין לה אב. הרי זו בסקילה. לא נאמר פתח בית האב אלא למצוה:

גמ’: תנן, הגיורת שנתגיירה בתה עמה וזינתה הבת, הרי זו בחנק. דכתיב (דברים כי תצא כב יט) כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. יצתה זו שאינה מישראל. כי הוציא שם רע על בתולה, לרבות את הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה שתהא בסקילה. ונרבה אותה אף לקנס? לית יכיל, כדתני חזקיה חזקיה בן רבי חייא°, ממשמע שנאמר (דברים כי תצא כב כא) וסקלוה, אין אנו יודעין שהיא מתה? מה תלמוד לומר ומתה? אלא יש לך אחרת שהיא בסקילה, והוא פטור מקנס. ואי זו זו? זו גיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה שתהא בסקילה. כתיב (דברים כי תצא יג יד) כי יקח איש אשה ובא עליה ושנאה. ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע ואמר, את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים. לעולם אינו חייב, עד שיהיה בסדר הזה. שיכנוס ד_טזויבעול ויטעון טענת בתולים. וכתיב (דברים כי תצא כב יד) ושם לה עלילות דברים. יכול אפילו הקדיחה לו את התבשיל? נאמר כאן (דברים כי תצא יג יד)כי יקח איש אשה ובא עליה ושנאה. ושם לה עלילות דברים. ולמטן נאמר (דברים כי תצא יז)והנה הוא שם לה עלילת דברים לאמור לא מצאתי לבתך בתולים. מה עלילות דברים למטן זנות. אף למעלן זנות. אי מה עלילות דברים שלמטן, ממקום בתולין. אף כאן ואקרב אליה ממקום בתולים? מניין אפילו בא עליה בעלה ביאה אחרת? תלמוד לומר (דברים כי תצא כב יד) והוציא עליה שם רע, מכל מקום. (דברים כי תצא כב יד) ואמר את האשה הזאת לקחתי, ואקרב אליה. פרט לייעודין של אמה עבריה. לקחתי

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

9 ד_ט מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה י"א, מיי' פ"י מהל' אישות הלכה י"א, טור ושו"ע אה"ע סי' נ"ה סעיף ז', סמ"ג עשין מח:

10 ד_י מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה י"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ז סעיף ג', סמ"ג עשין מח:

11 ד_יא מיי' פ"ג מהל' נערה בתולה הלכה ז', מיי' פ"ג מהל' איסורי ביאה הלכה י', סמ"ג עשין נה:


[ע"ב]

12 ד_יב מיי' פ"ג מהל' איסורי ביאה הלכה ז', סמ"ג עשין נו:

13 ד_יג מיי' פ ג' מהל' איסורי ביאה הלכה י"א:

14 ד_יד מיי' פ"ג מהל' נערה בתולה הלכה ח', סמ"ג עשין נה:

15 ד_טו מיי' פ ג' מהל' איסורי ביאה הלכה י"א:

16 ד_טז מיי' פ ג' מהל' נערה בתולה הלכה ו':


-----------------------------------דף כו[עריכה]

ירושלמי מאיר כתובות כו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד א] פרט לשומרת יבם. לקחתי, פרט לארוסה אפילו בא עליה בבית אביה. תנן לקחתי, פרט ליעודין של אמה עבריה. אמר רבי יונה רבי יונה°, אפילו למאן דאמר משעה ראשונה יתן כסף לייעודין. לקחתי פרט לשומרת יבם. לא סוף דבר, כמשנה הראשונה, ד_יזשמצות יבום קודמת למצות חליצה. אלא אפילו כמשנה אחרונה, ד_יחשמצות חליצה קודמת למצות ייבום. לקחתי פרט לארוסה. ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים. וחש לומר שמא מצא ואיבד השמיד ראיות? אלא הכוונה ד_יטשהביא הבעל עדים שזינתה עודה בבית אביה. ואלה בתולי בתי. וחש לומר שמא דם צפור הוא? הכוונה שהביא האב עדים להזים עידי הבעל. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, ד_כהפרשה הזו יש בה, עדים וזוממיהן וזוממי זוממיהן. הבעל אומר הרי עדים שזנתה בבית אביה שנאמר לא מצאתי לבתך בתולים. והביא האב עדים להזים עידי הבעל שנאמר ואלו בתולי ביתי ופרשו השמלה לפני זקני העיר . והביא הבעל עדים להזים עידי האב. שנאמר ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו לנערה בתולים. אית תניי תני, אם אמת היה הדבר הזה, לא מדבר שהביא הבעל עדים להזים את עדי ההזמה שהביא האב, אלא בשלא מצא האב עדים להזים עידי הבעל. ופרשו השמלה. הכל משל. תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, זה אחד משלשה מקריות שנאמרו בתורה במשל. (שמות משפטים כא יט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה. וכי עלת על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג על ידיו? אלא מהו על משענתו? על בוריו שהבריא לגמרי ממכה זו. אבל אם לא הבריא אף שלא מת מיד נהרג עליו. כתיב (שמות משפטים כב ב) אם זרחה השמש עליו, דמים לו. וכי עליו לבדו החמה זורחת? אלא מה זריחת השמש מיוחדת, שהיא שלום לכל באי העולם. אף זה, ד_כאבזמן שהוא יודע שהוא שלום ממנו ואם יעמוד מולו לא יהרגנו כגון אביו והרגו, הרי זה חייב. תני °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר, ייאמרו הדברים ככתבן. מהו ייאמרו הדברים ככתבן? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°,ד_כבלעולם אינו חייב עד שיכנוס ויבעול כדרכה ויטעון טענת בתולים. ופרשו השמלה. לא סוף דבר ופרשו השמלה? אלא עד שיתחוורו הדברים כשמלה. רבי אסי רבי אסי° אמר, ופרשו השמלה. לעולם אין העדים נסקלים, ולא הבעל לוקה, ולא נותן מאה סלע. עד שיאמרו, עמנו היה במקום פלוני והבעל שכרן להעיד עדות שקר. אמרו עמנו היה במקום פלוני, ולא אמרו הבעל שכרן להעיד עדות שקר מהו? רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, נאמר כאן שימה דכתיב והנה הוא שם לה עלילת דברים. ונאמר להלן שימה דכתיב לא תשימון עליו נשך. מה שימה שנאמר להלן ממון. אף כאן ממון מכאן שאינו חייב עד שישכור עדים בממון. והתני, ד_כגלא אמר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד ב] לעדים בואו והעידוני, אלא הן באו מאיליהן. הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע. אלא, ד_כדאו היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה. מפני שלא אמר. הא אם אמר, אפילו לא שכרן, כמי ששכרן. וקשיא לרבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° שאמר שאם לא שכר פטור . הביא האב שני כיתי עדים. אחת אומרת, עמנו הייתם במקום פלוני. ואחת אומרת, ראינו שהבעל שכרן להעיד עדות שקר והוזמו שני הכתות. פשיטא שאותן שאמרו עמנו היתם במקום פלוני נסקלין, ואותן שאמרו ראינו שהבעל שכרן להעיד עדות שקר, לוקין ונותנין מאה סלע. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, ולא על ידי אילו ועל ידי אילו היה מתחייב מלקות ולתת מאה סלע? שהרי כל עדות לבד לא מספיקה כדי לחייבו לא מלקות ולא ממון, ואיך נחייב את העדים משום כאשר זמם במלקות וממון? אלא פטורים מתשלום ממון ולוקין משום לא תענה ברעך עד שקר. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא°? הביא האב עדים להזים עידי הבעל, נמצא שהם רצו לחייב את הבעל במאה סלע ואת העדים בסקילה והוזמו עידי האב. האם כשם שהם רצו לחייב את הבעל מאה כסף שדינו בשלושה, ואת העדים הם רצו לחייב סקילה שדינם בעשרים ושלושה. אף הם כשהוזמו, לוקים ונותנים מאה סלע בשלשה, ונסקלין בעשרים ושלשה? או שכיוון שיש בדינם גם מיתה, אפילו למלקות וממון נדונם בעשרים ושלושה? אמר ליה, אילו לא הוזמו עידי האב, לא נמצא הבעל לוקה ונותן מאה סלע בשלשה, ועדים נסקלין בעשרים ושלשה? נמצא שזה מה שזממו. אף להם עושים כפי שזממו לממון דנים אותם בשלושה, ולמיתה דנים אותם בעשרים ושלושה. שסבר רבי זעירא רבי זעירא° שני דינין הן מה שרצו לחייב את הבעל לבד, ומה שרצו לחייב את העדים לבד. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי אבהו רבי אבהו°, כולו דין אחד ודנים אותם בעשרים ושלושה. מתניתא פליגא על רבי אבהו רבי אבהו° דכתיב (דברים כי תצא כב טו) אל זקני העיר. זה בית דין של שלשה. השערה, זה בית דין של עשרים ושלשה. מכאן שיש שני דינים נפרדים. פתר לה שהברייתא כ°רבי מאיר רבי מאיר שסובר ששני דינים הם, אבל אין הלכה כמותו. ד°רבי מאיר רבי מאיר אומר, מוציא שם רע לוקה ומשלם בשלושה, והעדים נסקלים בעשרים ושלושה. תמן תנינן, ד_כההאונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, ד_כומוציא שם רע בשלשה ועשרים, שיש בו דיני נפש. רבי מנא רבי מנא° אמר, בנערה מאורסה פליגין. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, מפסדת כתובתה בשלשה ונסקלת בשלשה ועשרים ששני דינים הם. וחכמים אומרים

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

17 ד_יז מיי' פ"א מהל' נערה בתולה הלכה ב', מיי' פ"ב מהל' יבום וחליצה הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ה סעיף א', סמ"ג עשין נב:

18 ד_יח טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ה סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"א סעיף ו':

19 ד_יט מיי' פ ג' מהל' נערה בתולה הלכה ו':

20 ד_כ מיי' פ ג' מהל' נערה בתולה הלכה ו':

21 ד_כא מיי' פ"ט מהל' גניבה הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ה סעיף א', מיי' פ"ט מהל' גניבה הלכה ח', סמ"ג לאוין קס:

22 ד_כב מיי' פ ג' מהל' נערה בתולה הלכה ו':

23 ד_כג מיי' פ ג' מהל' נערה בתולה הלכה י"א:


[ע"ב]

24 ד_כד מיי' פ ג' מהל' נערה בתולה הלכה י"א:

25 ד_כה מיי' פ"ג מהל' נערה בתולה הלכה ג', מיי' פ"ה מהל' סנהדרין הלכה ג', מיי' פ"ה מהל' סנהדרין הלכה ח':

26 ד_כו מיי' פ"ג מהל' נערה בתולה הלכה ג', מיי' פ"ה מהל' סנהדרין הלכה ג', מיי' פ"ה מהל' סנהדרין הלכה ח':


-----------------------------------דף כז[עריכה]

ירושלמי מאיר כתובות כז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד א] הכל בעשרים ושלושה. ד_כזשבמקום שנסקלת, שם היא מפסדת כתובתה שדין אחד הוא. אבל במוציא שם רע שהבעל הביא עדים שזינתה, ואבי הנערה הביא עדים להזימם, כל עמא מודו, מקום שהעדים נסקלין בבית דין של עשרים ושלושה, שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע. אמר ליה רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, אין דלא פליגי תניתה פליגא  במה שהם לא חולקים אתה אומר שהם חולקים? הרי לפי המשנה דווקא במוציא שם רע פליגין. °רבי מאיר רבי מאיר אומר לוקה ונותן מאה סלע בשלשה, והעדים נסקלין בשלשה ועשרים. ורבנין אמרין, מקום שהעדים נסקלין, שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע. אבל בנערה מאורסה, כל עמא מודו מקום שנסקלת שם מפסדת כתובתה. ואתיא רבי מנא רבי מנא° כרבי זעירא רבי זעירא° שאמר שהם שני דינים. ודרבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° כרבי אבהו רבי אבהו° שהם דין אחד. תני, לעולם אין הבעל לוקה ולא נותן מאה סלע, עד שיסקלו העדים. קנס אימתי הוא מתחייב? רבי יונה רבי יונה° אמר, בסוף בשעת גמר דין. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אומר, משעה ראשונה משהוזמו. מתיב רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לרבי יונה רבי יונה°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד ב] בשלמא לדידי שאני סובר שמתחייב כבר מהתחלה. נמצא שגם חיוב הקנס לבעל וגם הסקילה לעדים חלו כאחד ולכן אפשר ששניהם ידונו בעשרים ושלושה. אבל על דעתך דתימר בסוף, נמצא שהעדים חייבים בסקילה כבר בתחילה והבעל חייב בקנס רק בסוף אם כן קשה, הרי אין קשר בין שני הדינים אז לא נאמר שלוקה ונותן מאה סלע בג', ועדים נסקלין בכ"ג? אמר רבי מנא רבי מנא° אפילו על רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° רבי שסובר ששניהם דין אחד אתייא מקשייה למאן דאמר עדים זוממין צריכין התרייה. שהרי אם לא התרה בהן לוקה ונותן מאה סלע בשלשה. ואם התרו בהם, העדים נסקלין בשלשה ועשרים, כך שרואים שמדובר בשני דינים שונים. אמר רבי אבמרי רבי אבמרי° מאן אמר דו כן? אולי אם לא הייתה התראה כיוון שהעדים לא נסקלים גם הבעל לא משלם קנס כיוון שהם דין אחד. אמר רבי יוסי בי רבי חנינה רבי יוסי בר חנינא°. האונס והמפתה את היתומה פטור. אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°, מחלוקת כ°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי שאמר שהקנס ניתן רק לאב. ונערה שנתארסה ונתגרשה כיוון שיצאה מרשות אביה, אין לה קנס והוא הדין ביתומה. ברם כ°רבי עקיבה רבי עקיבא, ד_כחיש לה קנס וקנסה של עצמה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מתניתא אמרה כן, שליתומה אין קנס כדעת °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי. דתנן גבי נערה מאורסה גיורת, אין לה פתח בית אב ולא מאה סלע. וגיורת לא כיתומה היא? רבי אימי רבי אמי° ורבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° תריהון אמרין, המוציא שם רע על הקטנה ד_כטפטור. אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, ויאות. אילו הוציא שם רע על גדולה שלא התרו בה, שמא כלום היא? והרי קטנה שהתרו בה, כגדולה שלא התרו בה ממילא אי אפשר להוציא שם רע על הקטנה. רבי זעירא רבי זעירא° ורב המנונא רב המנונא° אמרו בשם רב אדא בר אחוה רב אדא בר אחוה°, לעולם אינה מקדמת לבית הסקילה, עד שתהא נערה בשעת הוצאה להורג. אבל אם בשעת הוצאה להורג כבר בגרה אף שזינתה כשהיתה נערה, אינה בסקילה אלא בחנק. מאי טעמא? דכתיב (דברים כי תצא כב כא) והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה. והא תני רבי חייה רבי חייא רבה°, ד_לזינתה עודה בבית אביה, ומשבגרה הוציא עליה שם רע, הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע. אלא או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה אף שכבר בגרה? מתניתא פליגא על רב אדא בר אחוה רב אדא בר אחוה° דתנן, גבי בן סורר ומורה, מי שנגמר דינו וברח, ואחר כך הקיף זקן התחתון, נהרג אף שהוא גדול. תמן בנערה המאורסה אין את יכיל מימר שדי אם היתה נערה כשזינתה, אף אם כעת היא בוגרת דינה בסקילה. שהרי כתיב והוציאו את הנערה וסקלוה. מכאן שצריך שתהיה נערה בשעת הוצאה להורג. אבל בבן סורר ומורה אית לך מימר הכא? הא כתיב והוציאו אותו. ולא נאמר והוציאו את הבן. משמע אף אם גדל בנתיים, תני נערה מאורסה שזינת סוקלין אותה על פתח בית אביה. אין לה פתח בית אביה, סוקלין אותה במקום שזינת. ד_לאאם היתה עיר של גוים, סוקלין אותה על פתח בית דין. ד_לבוהעובד עבודה זרה סוקלין אותו במקום שעבד. ואם היתה עיר של גוים, סוקלין אותו על פתח בית דין. והתני רבי חייה רבי חייא רבה° כתיב (ויקרא אמור כד יד) הוצא את המקלל מחוץ למחנה. מלמד שבית דין מבפנים, ד_לגובית הסקילה מבחוץ. אז איך אמרנו שסוקלים בשער בית דין? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, כל הנסקלים נסקלים מחוץ לשלוש מחנות. אבל שנייא נערה מאורסה ועובד עבודה זרה ובן סורר ומורה. בנערה המאורסה כתוב והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה הוא שער שקילקלה בו. בעבודה זרה כתוב כי ימצא בקרבך באחד שעריך הוא שער שנמצא בו. בבן סורר ומורה כתיב והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו הוא שער שנידון בו. ובמקלל כתוב הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה הוא שער שנסקל בו. כתיב (דברים כי תצא כב כא) כי עשתה נבלה בישראל

-----------------------------------דף כח[עריכה]

ירושלמי מאיר כתובות כח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד א] ישים נבלה זו שבזתה את כל ישראל, לפני כל ישראל ותתבזה בפניהם (דברים כי תצא כב כא) לזנות בית אביה. יבואו אלו שגידלו גידולים רעים, יתנבלו הן וגידולין

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה ו[עריכה]

מתני’: ד_לדהאב זכאי בבתו בקידושיה בכסף ובשטר ובביאה. זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ד_להובהפר נדריה, ד_לוומקבל גיטה, ד_לזואינו אוכל פירות בחייה. ניסית. יתר עליו הבעל, ד_לחשהוא אוכל פירות בחייה, וחייב במזונותיה ובפרקונה, ובקבורתה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, ד_לטאפילו עני שבישראל לא יפחות לה משני חלילים ומקוננת:

גמ’: תנן, האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף ובשטר ובביאה. ניחא בכסף ובשטר האב זכאי, אבל בביאה מה שיך לשון זכאי? תיפתר שאמר לו לכשתקנה לי בתך בביאה, יהיה לך כסף זה. תנן זכאי במציאתה וכ”ו ואינו אוכל פירות בחייה. רבי זכאי דאלכסנדריאה רבי זכאי דאלכסנדריאה° מישאל שאל, מציאה שנפלה לה מחמת שדה. שחצר של אדם קונה לו שלא מדעתו, מה את עבד לה? כמציאה, או כאכילת פירות? אין תעבדינה כמציאה הרי הם של האב. אין תעבדינה כאוכלת פירות הרי הם שלה. תנן, נישאת, יותר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה. מאי טעמא? תקנה תיקנו שיהא מפקח על ניכסי אשתו ואוכל. ואומר אף באב נתקן כן? בלא כך האב מפקח על ניכסי בתו. תנן, וחייב במזונותיה ובפרקונה. תני, הבעל שאמר אי איפשי לא לאכל ולא לפקח, אין שומעין לו. האב שאמר, אני אוכל ומפקח שומעין לו. ובקבורתה. תני, ד_מלא רצה הבעל לקוברה, האב קוברה ומוציא ממנו בדין. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°, לא אמרו, אלא האב שאינו יכול לראות כך את ביתו. הא אחר שקברה, אינו גובה מהבעל. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר, בין אב ובין אחר גובה. ותייאן אילין פלוגתה כהלין פלוגתה דתנינן תמן, מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס אשתו, ד_מאהניח מעותיו על קרן הצבי שיכול לאמר לו מי אמר לך לפרנס את אשתי. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°, לא אמרו אלא אחר. הא האב שפירנסה, גובה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר, בין אב בין אחר אינו גובה. על דעתיה דרבי חגי רבי חגי (אמורא)°, בין לקבורה בין למזוני האב גובה, אחר אינו גובה. על דעתיה דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, אף שלמזונות בין אב בין אחר אינו גובה. ד_מבלקבורה בין אב בין אחר גובה. שלא עלת על דעת, שתהא אשתו מושלכת לכלבים. תני ד_מגכל מקום שנהגו להספיד מספידין

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה ז[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד ב] מתני’: ד_מדלעולם היא ברשות האב עד שתיכנס לרשות הבעל לנישואין. מסר האב לשלוחי הבעל, הרי היא ברשות הבעל. הלך האב עם שלוחי הבעל, או הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל. הרי היא ברשות האב. מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, הרי היא ברשות הבעל:

גמ’: תנן, לעולם היא ברשות האב עד שתיכנס לרשות הבעל לנישואין. ד_מהלא סוף דבר לחופה, אלא אפילו לבית שיש לו חופה. כעין דא אמנותא חדר גדול שיש בו חופה היה טרקילין שממנו נכנסים לקיטון שממנו נכנסים לחופה וממנה לקיטון. ונכנסה לטריקלין מה הדין? תנן, מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, הרי היא ברשות הבעל. להדא מילא נהיית ברשות הבעל אף שעוד לא נשאה? רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר ליורשה אבל לא להפר נדריה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, להפר נדריה. אמר רבי זעירא רבי זעירא°, אף על גב דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר להפר נדריה, זה רק לענין שהאב לא יכול להפר יותר. אבל מודה שאף הבעל אינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה. אמר רבי חונה רב הונא°, מתניתא מסייע לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שאמר שלענין הפר נדריה נחשבת כבר נשואה דתנן, נאמר בנערה מאורסה, לזנות בית אביה. פרט לשמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל ד_מושלא תהא בסקילה אלא בחנק דכתיב לזנות בית אביה. וכשמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, כבר אין היא בבית אביה. ואף בהפר נדרים כתיב בנעוריה בית אביה. ואף כאן כשמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, כבר אין היא בבית אביה ואינו מפר נדריה

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה ח[עריכה]

מתני’: האב אינו חייב במזונות בתו. זו מדרש דרש °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה בכרם ביבנה. הבנים יירשו, והבנות ייזונו. מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהן. אף הבנות אינן ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן:

גמ’: מצוה לזון את הבנות ואין צריך לומר את הבנים. °רבי יוחנן בן ברוקה רבי יוחנן בן ברוקה אומר, חייב לזון את הבנות. אית תניי תני, הבנים עיקר יותר חשוב לזון אותם. ואית תניי תני, הבנות עיקר. מאן דאמר הבנים עיקר, כדי שיתפנו לתלמוד תורה. מאן דאמר הבנות עיקר, שלא יצאו לתרבות רעה. אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בשם רבי יהודה בן חנניה רבי יהודה בן חנניה°, נמנו באושא ד_מזשיהא אדם זן את בניו קטנים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, יודעין אנו מי היה במיניין ואינם ברי סמכה ולא נקבע הלכה כמותם, אבל גוערים בו. עוקבא אתא לגבי רבי יוחנן רבי יוחנן°, אמר ליה, עוקבא זון בניך. אמר ליה, מנן מרי מנין הלכה זו? אמר ליה עוקבא רשיעא זון בניך. אמר רבי עולא רבי עולא° מתניתא אמרה כן שיהא אדם זן את בניו קטנים. דתנינן תמן, ד_מחאם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה כדי שתאכיל גם את התינוק אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בשם רבי יהודה בר חנניה רבי יהודה בר חנניה°, נמנו באושא בכותב כל נכסיו לבניו, אף על פי כן, הוא ואשתו ניזונין מהן. בניו קטנים מה הן? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי בי רבי חנינה רבי יוסי בר חנינא°, ואית דאמרי לה בשם רבי יהודה בן חנניה רבי יהודה בן חנניה°, הוא ואשתו ובניו קטנים ניזונין מהן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

34 ד_לד מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה י"א, מיי' פי"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ז סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' ע"ר סעיף ב', סמ"ג עשין מח, סמ"ג עשין עד:

35 ד_לה מיי' פי"א מהל' נדרים הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף א', סמ"ג לאוין רמב:

36 ד_לו מיי' פ"ב מהל' גירושין הלכה י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף ד', סמ"ג עשין נ:

37 ד_לז מיי' פ"ד מהל' חובל ומזיק הלכה י"ט, טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ד סעיף ז', סמ"ג עשין ע:

38 ד_לח מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ג', מיי' פכ"ב מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ב', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ג', סמ"ג עשין מח:

39 ד_לט מיי' פי"ד מהל' אישות הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ט סעיף א', סמ"ג לאוין פא:

40 ד_מ מיי' פי"ד מהל' אישות הלכה כ"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ט סעיף ב':

41 ד_מא מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' ע' סעיף ח', סמ"ג עשין מח , סמ"ג לאוין פא:

42 ד_מב טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ט סעיף ב':

43 ד_מג מיי' פי"ד מהל' אישות הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ט סעיף א':


[ע"ב]

44 ד_מד מיי' פכ"ב מהל' אישות הלכה א', מיי' פכ"ב מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' נ"ז:

45 ד_מה מיי' פכ"ב מהל' אישות הלכה א', מיי' פכ"ב מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' נ"ז:

46 ד_מו מיי' פ"ג מהל' איסורי ביאה הלכה ד', סמ"ג לאוין צז:

47 ד_מז מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה י"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' ע"א סעיף א', סמ"ג לאוין פא:

48 ד_מח מיי' פכ"א מהל' אישות הלכה י"א, טור ושו"ע אה"ע סי' פ' סעיף י"א, סמ"ג לאוין פא:


-----------------------------------דף כט[עריכה]

ירושלמי מאיר כתובות כט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד א] אלמנתו מהו? אמר רבי זעירא רבי זעירא°, אתתבת ולא אפרשת  נשאלה שאלה ולא נעצתה תשובה. אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°, אתתבת ואפרשת. דאמר רבי אבא רבי אבא°, נראין דברים אם היתה אוכלת בחיי בעלה, אוכלת. ואם לאו כגון שאמרה איני נזונת ואיני עושה, אינה אוכלת. לא אמר אלא כותב נכסיו לבניו, הא מוכר, לא. כתב לבנו והלך הבן ומכר לאחרים האם הוא עדין חייב לזון את אביו? כתב נכסיו לבנו וביקש מנסב אתא  לשאת אשה האם חייבים להאכיל גם אותה? אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, אנא לית מתת ליה  אני לא הייתי נותן. כי אתא רבי מנא רבי מנא° אמר, לא מסתברא שמהנכסים הללו הבנים צריכים אגרין ליה שמשא  לשכור לו משרתת? איתא כמה דו דהיא שמשא  אשה היא כמו משרתת. אם נאמר שאם מכר הבן את הנכסים אינו חייב עוד לזון את אביו. מתו הבנים והורישו לבניהם, בני בנים מה הן? האם הם חייבים לזון את הסבא מהנכסים הללו? רבי מנא רבי מנא° אמר, בני בנים שכאן, הוא בנים של הלן. כמו שהבנים היו חייבים לזון אותו, כך בניהם. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° ורבי מתניה רבי מתניה° הוון יתבין. סברין מימר, הוא בני בנים שכאן הוא בנים של הלן. אמר ליה רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, ד_מטבני בנים קפצה עליהן ירושת תורה, ואינם חייבים עוד לזון את סבם. אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בשם רבי יהודה בר חנניה רבי יהודה בר חנניה°, נמנו באושא, במקפיד את הזקן ובישו בדברים או הכהו, ד_ניינתן לו בושתו שלם לפי כבודו. מעשה באחד שהקפיד את הזקן והכהו ונתן לו בשתו משלם. אמרין רבי יהודה בן חנניה רבי יהודה בן חנניה° הוה אותו זקן. אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בשם רבי יהודה בן חנניה רבי יהודה בן חנניה°, נמנו באושא ד_נאשיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצות. עד איכן מה השיעור הכי קטן שיתן ? רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא°. חד אמר, כדי תרומה ותרומת מעשר שלוש למאה. שתרומה גדולה עין בינונית שתים למאה, ותרומה גדולה אחד למאה. וחרנה אמר (משלי ג', ט') כבד את יי' מהונך, כמראשית כל תבואתך. כתרומה גדולה אחד מחמישים. רבי גמליאל בר אניא רבי גמליאל בר אניא° בעא קומי רבי מנא רבי מנא°, מה חומש בכל שנה? גמר ורשם כל הדיון בהילכתא קדמייתא דפיאה עד לפיקא ולא מות אלא שלא ימות לעתיד לבוא ועיין שם.


 מתוך מסכת פיאה לחמש שנים הוא מפסיד כולה. אמר לו. בתחלה לקרן. מכאן ואילך, לשכר על הרווחים. רב הונא רב הונא° אמר, למצוה עד שליש. מהו, לכל המצות עד שליש? או למצוה אחת? סברין מימר, לכל המצות עד שליש. אמר רבי אבון רבי אבין°, אפילו למצוה אחת. רבי חביבא רבי חביבא° אמר בשם רבנן דתמן. מהו שליש? לדמים. היאך עבידא? לקח אדם מצוה, ומצא אחרת נאה הימנה. עד כמה מטריחים עליו שיוסיף עבור ההידור? עד שליש. תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. כתיב זה אלי ואנוהו. וכי אפשר לו לאדם לנוואות את בוראו? אלא אנווהו לפניו במצות. אעשה לפניו לולב נאה, סוכה נאה, שופר נאה, ציצית נאין, תפילין נאין °אבא שאול אבא שאול אומר. אדמה לו. מה הוא רחום וחנון, אף את תהא רחום וחנון. מעשה ב°רבי ישבב רבי ישבב שעמד והחליק את כל נכסיו לעניים. שלח לו °רבן גמליאל רבן גמליאל. והלא אמרו חומש מנכסיו למצות. ו°רבן גמליאל רבן גמליאל לא קודם לאושא היה? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי לוי רבי לוי°. כך היתה הלכה בידם, ושכחוה. ועמדו השניים באושה, והסכימו על דעת הראשונים. ללמדך שכל דבר שבית דין נותנין נפשן עליו, הוא מתקיים כמה שנאמר למשה מסיני. ואתייא כיי דאמר רבי מנא רבי מנא° כתיב, כי לא דבר רק הוא מכם, ואם הוא רק, מכם הוא. למה שאין אתם יגיעין בתורה. וכתיב, כי הוא חייכם. אימתי הוא חייכם כשאתם יגיעים בו. אמר רבי תנחומא רבי תנחומא° בשם רב הונא רב הונא° כתיב (שמות פקודי לח כב) ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, עשה את כל אשר צוה ה' את משה. אותו משה אין כתיב כאן, אלא אשר צוה ה' את משה. אפילו דברים שלא שמע מפי רבו, הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה מסיני. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי בניי רבי בניי° כתיב (יהושע י"א, ט"ו) כאשר צוה ה' את משה עבדו, כן צוה משה את יהושע, וכן עשה יהושע. לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה. אותו משה, אין כתיב כאן. אלא מכל אשר צוה ה' את משה. אפילו דברים שלא שמע מפי משה, הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה מסיני. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי בניי רבי בניי°, ורבי חונה רב הונא° אמר בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, כתיב (מלאכי ב ו)תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו. תורת אמת היתה בפיהו, דברים ששמע מפי רבו. ועולה לא נמצא בשפתיו, אפילו דברים שלא שמע מפי רבו. ורבנן אמרי כתיב (משלי ג', כ"ו) כי ה' אלהיך יהיה בכסלך, ושמר רגליך מלכד. אפילו דברים שאתה כסיל בהן, ושמר רגליך מלכד. °רבי דוסא רבי דוסא אמר, מן ההורייה שלא תטעה ותורה שלא כהלכה. ורבנן אמרי, מן העבירה. רבי לוי רבי לוי° אמר, מן המזיקין. רבי אבא רבי אבא° אמר. אם נתת מכיסך צדקה, הקדוש ברוך הוא משמרך מן הפיסין, ומן הזימיות, ומן הגלגלות, ומן הארנוניות. כל מיני מיסים מונבז המלך, עמד ובזבז כל נכסיו לעניים. שלחו לו קרוביו ואמרו לו. אבותיך הוסיפו על שלהן ועל של אבותיהן, ואתה ביזבזתה את שלך ואת של אבותיך. אמר לו. כל שכן. אבותי גנזו בארץ, ואני גנזתי בשמים. שנאמר (תהילים פה יב)אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף. אבותי גנזו אוצרות שאין עושין פירות, ואני גנזתי אוצרות שהן עושין פירות. שנאמר(ישעיהו ג י)אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו. אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו. שנאמר (תהילים צז ב)צדק ומשפט מכון כסאך וגו'. אבותי גנזו ממון, ואני גנזתי נפשות. שנאמר (משלי יא ל)ולוקח נפשות חכם. אבותי גנזו לאחרים, ואני גנזתי לעצמי. שנאמר (דברים כי תצא כד יג)ולך תהיה צדקה. אבותי גנזו בעולם הזה, ואני גנזתי לעולם הבא. שנאמר (משלי י ב)וצדקה תציל ממות. ולא מית? אלא שלא ימות לעולם הבא סוף ציטוט ממסכת פיאה


°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה עבד כתובה מדרש, שדרש °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה בכתובה כתוב הבנים יירשו והבנות ייזונו מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהן. אף הבנות לא יזונו אלא לאחר מיתת אביהן ד°בית הלל בית הלל עבדין לה כתובה מדרש דרש °הלל הזקן הלל הזקן לשון הדיוט כך היו כותבין באלכסנדריאה שהיה אחד מהן מקדש אשה וחבירו חוטפה מן השוק וכשבא מעשה לפני חכמים בקשו לעשותן ממזרים אמר להן °הלל הזקן הלל הזקן הוציאו כתובת אימותיכן והוציאו כתובת אימותיהן ומצאו כתוב בהן לכשתיכנסי לביתי תהויין לי לאינתו כדת משה ויהודאי. °בית שמאי בית שמאי עבדין כתובה מדרש ד°בית שמאי בית שמאי דרשי מספר כתובה נלמד שהוא כותב לה שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליכי. ד_נבחזרו °בית הלל בית הלל להורות כדברי °בית שמאי בית שמאי. °רבי מאיר רבי מאיר עבד כתובה מדרש דדרש °רבי מאיר רבי מאיר המקבל שדה מחבירו, ד_נגשמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותנין לו. שהוא כותב לו, אם אוביר ולא אעביד אישלם במיטבא. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי עבד כתובה מדרש. דתני בשם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, ד_נדמביא הוא אדם על ידי אשתו כל קרבן שהיא חייבת. אפילו אכלה חלב אפילו חיללה את השבת. וכן היה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר,

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד ב] פטרה  גרשה, אינו חייב בה. שכן כשפורע כתובתה, בשובר היא כותבת לו ואחרן די אתיין לך מן קדמת דנא  אני פוטרת אותך מכל אחריות שהיתה לך עד עכשיו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא עבד כתובה מדרש. דדרש °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה שהכתובה נכתבה כשטר חוב גובה את הכל. ד_נהמקום שנהגו לכפול מה שהכניסה לו כדי לעשות רושם, אינה גובה אלא מחצה אבל אם כתבו שהוא חייב לה, גובה הכל °רבי אלעזר הקפר רבי אלעזר הקפר עבד כתובה מדרש דדרש °רבי אלעזר הקפר רבי אלעזר הקפר, אין אדם רשאי ליקח לו בהמה חיה ועוף, אלא אם כן התקין להן מזונות כשם שלא ישא אשה אלא אם יש לו במה לפרנסה, שכן כותב לה בכתובה הוי לי לאינתו ואנא אפלח ואוקיר וכו', כך לא יקח חיה ועוף אלא יהיה לו ממה לפרנסם. יש אומרים שהיו כותבים שטר על כך °רבי יהושע בן קרחה רבי יהושע בן קרחה עבד כתובה מדרש. דאמר °רבי יהושע בן קרחה רבי יהושע בן קרחה, המלוה את חבירו, לא ימשכננו יותר על חובו. שכשמשלם הלוה את החוב והמלוה מחזיר לו את המשכון, הוא כותב לו, תשלמתה מן ניכסיה די אתיין לידי דאקנה לקבל דנא יהיה כל תשלומין ששילמתה לי, ליפרע ממני דמי משכון זה שבא לידי ושנקנה לי מזה. ואם משכנו יותר על חובו, נמצא כמשלם ריבית שזיכה אותו במשכון יקר מהחוב רב הונא רב הונא° עבד כתובה מדרש. דרש רב הונא רב הונא° הבנים יירשו והבנות יזונו מה הבנים יורשין מן המטלטלין. אף הבנות ניזונות מן המטלטלין. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, אין הבנות ניזונות מן המטלטלין. מתניתא מסייעא לשמואל שמואל (אמורא)° דתנן, בנן נוקבן דיהון ליכי מינאי יהון, יתבן בביתי ומיתזנן מניכסיי עד דתינסבן לגוברין הבנות שיהיו לך ממני ישבו בביתי ויזונו מנכסי עד שיתחתנו ותני עלה, ד_נוממקרקעי ולא מן מטלטלי אמר רבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא°, אתיא דרב הונא רב הונא° כ°רבי רבי יהודה הנשיא, ושמואל שמואל (אמורא)° כ°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. דתני, ד_נזאחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות, נפרעין מהן למזון האשה והבנות, דברי °רבי רבי יהודה הנשיא, °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, נכסים שיש להן אחריות, הבנים מוציאין מן הבנים אם הגדולים החזיקו באים הקטנים ומוציאים מהם, והבנות מוציאות מן הבנות, והבנים מן הבנות אם הבנות החזיקו כשהיה נכסים מרובים, והבנות מן הבנים אם הבנים החזיקו כשהיה נכסים מועטים. ושאין להן אחריות, הבנים מוציאין מן הבנות, ואין הבנות מוציאין מן הבנים שאין גובין למזון הבנות ממטלטלים. אמרין, חזר ביה רב הונא רב הונא° ממה שאמר שבנות נזונות ממטלטלים. אמרין יאות, ירושת הבנים דבר תורה, ומזון הבנות מדבריהן. ודבריהן עוקרין דבר תורה? ומה שכתוב בכתובה הבנים ירשו והבנות יזונו, אין הכוונה לירושה ממש כמו שהוא הבין בתחילה, וכמו שהבנים יורשים גם מטלטלים, גם הבנות נזונות ממטלטלים. אלא בכסף כתובת אמן פליגין ירושת כתובת בנין דכרין, שזה מתנאי כתובה. וכסף כתובת אמן. לא מקרקע הוא? אף הבנות אינם ניזונות אלא מקרקע. היורד לניכסי אשתו ונתן עיניו בה לגרשה, וקפץ ותלש מן הקרקע, הרי זה זריז ונשכר. היורד לניכסי שבויין, ושמע עליהן שהן ממשמשין ובאין וקפץ ותלש מן הקרקע, הרי זה זריז ונשכר. ד_נחואילו הן ניכסי שבויין כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים ושמע עליהן שמתו וירד לו לנחלה. אבל ניכסי נטושין, מוציאין אותה מידו. ואילו הן ניכסי נטושין, כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים, ולא שמע עליהן שמתו, וירד לו לנחלה. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל, שמעתי, הוא שבויין הוא נטושין. ד_נטאבל ניכסי רטושין מוציאין מידו. ואילו הן ניכסי רטושין, כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו ואין ידוע איכן הוא. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, שבוי, זה שיצא שלא לדעת. שאני אומר שאילו יצא לדעת מסתמא היה מצווהו, לכן מורידים את הקרוב לנכסיו. נטושים מוציאים אותה מידו, שנטוש, זה שיצא לדעת. ולא מורידים אותו לנכסיו, שמסתמא אינו מעוניין שירד זה לנכסיו. תדע לך, שעילה היה רוצה להבריחו מנכסיו. שהרי לדעת יצא ולא ציוהו. רבי אחא רב אחא° רבי אבא רבי אבא° ורב יהודה רב יהודה° אמרו בשם שמואל שמואל (אמורא)°, המטלטלים אין בהן משום ניכסי רטושין ומורידים לתוכן קרובים. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רב יהודה רב יהודה°, קמה עומדת להיקצר, וגפנים עומדות להיבצר, כמטלטלין הן. רב ששת רב ששת° שאל. אילין דיקליא דבבל דלא צריכין מרכבא שאין צורך להתעסק ולהרכיב אותם אלא מאליהם הם גודלים. לא מסתברא מיעבדינן ד_סכקמה עומדת להיקצר וגפנים עומדות להיבצר ?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

49 ד_מט מיי' פ"א מהל' נחלות הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ו סעיף א':

50 ד_נ מיי' פ"ג מהל' חובל ומזיק הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ג סעיף ז', טור ושו"ע חו"מ סי' ת"כ סעיף מ':

51 ד_נא מיי' פ"ז מהל' מתנות עניים הלכה ה', מיי' פ"ח מהל' ערכין הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ט סעיף א', סמ"ג עשין קסב:

52 ד_נב מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה כ"ו, מיי' פ"ז מהל' נחלות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף מ"ג, סמ"ג עשין צו:

53 ד_נג מיי' פ"ח מהל' שכירות הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"ח סעיף ב', סמ"ג עשין פט:

54 ד_נד מיי' פ"י מהל' שגגות הלכה ו', סמ"ג עשין ריז:


[ע"ב]

55 ד_נה מיי' פכ"ג מהל' אישות הלכה י"א, טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ו סעיף י"א, סמ"ג עשין מח:

56 ד_נו מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף ז':

57 ד_נז מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף ז':

58 ד_נח טור ושו"ע חו"מ סי' רפ"ה סעיף א':

59 ד_נט טור ושו"ע חו"מ סי' רפ"ה סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' רפ"ה סעיף ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רפ"ה סעיף ד':

60 ד_ס טור ושו"ע חו"מ סי' רפ"ה סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' רפ"ה סעיף ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רפ"ה סעיף ד':


-----------------------------------דף ל[עריכה]

ירושלמי מאיר כתובות ל


ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה ט[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד א] מתני’: ד_סאלא כתב לה כתובה, בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה, שהוא תנאי בית דין. כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז, או לא כתב לה כל נכסין דאית לי אחראין לכתובתיך, ד_סבחייב. שהוא תנאי בית דין:

גמ’: תנן, כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז, חייב. מתניתא ד°רבי מאיר רבי מאיר, ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר, ד_סגכל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה, הרי זו בעילת זנות. תנן, או לא כתב לה כל נכסין דאית לי אחראין לכתובתיך, חייב. שהוא תנאי בית דין. למי נצרכה? ל°רבי מאיר רבי מאיר. אף על גב ד°רבי מאיר רבי מאיר אומר, שטר שאין בו אחריות נכסין אינו גובה, מודה הוא הכא שהיא גובה. אבל ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אם לא כתב אחריות יש לו אחריות בכל השטרות שזה טעות סופר, אפילו בלא תנאי בית דין

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה י[עריכה]

מתני’: ד_סדלא כתב לה אם תשתביין אפרקיניך ואיתיביניך לי לאינתו  אפדה ואשיב אותך לי לאשה. ד_סהובכוהנותששבויה אסורה לו אהדרינן  ואשיב אותך למדינתיך, חייב, שהוא תנאי בית דין שאם ד_סונשבית חייב לפדותה. ד_סזאמר, הרי גיטה וכתובתה תפדה את עצמה, אינו רשאי. ד_סחלקתה, חייב לרפותה.ד_סט אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה, רשאי:

גמ’: תני, ד_עיבמה שנשבית, אין היורשין חייבים לפדותה. אמר רבי חייה בר אשי רב חייא בר אשי° בשם רב רב (אמורא)°. ד_עאלא סוף דבר שנשבית בחיי בעלה. אלא אפילו שנשבית לאחר מיתת הבעל, אין היורשין חייבין לפדותה. אמר רבי חייה בר אחא רבי חייה בר אחא°, מתניתין מסייע לרב רב (אמורא)° דתנן, ואתיבינך לי לאינתו ואשיבך לי לאשה. והרי גבי יורשים אין כאן אינתו שאסורים בה ואף היבם יכול גם לחלוץ. תנן, ובכהונת שאסורה לו אהדריניך  אשיב אותך למדינתך. מה למדינתך ממש? או ליישוב? תני °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל, אלמנה שחלתה ד_עבכל מכה שיש לה קיצה מתרפאת מכתובתה. ושאין לה קיצה מתרפאת מן הנכסין. כהדא, חדא איתא  אשה אחת אתת לגבי רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר לה, אם היית אצל רופא וקצץ לך הוא אביד. אמרה ליה, לא הייתי אצל רופא ולא קצצו לי את עלות הטיפול. לא כן אמר רבי חגי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, אל תעש עצמך כעורכי הדיינין הכוונה שלא לגלות ליחיד את דינו? יודע היה בה שהיא כשירה

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה יא[עריכה]

מתני’: ד_עגלא כתב לה בנין דיכרין דיהון ליכי מינאי, אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון. חייב שהוא תניי בית דין:

גמ’: מאי טעמא תקינו כתובת בנין דכרין? הדא דאמר רבי אמי רבי אמי°, כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה. תמן תנינן, האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת, או בתי תירשני במקום שיש בן, לא אמר כלום. כי מתנה על מה שכתוב בתורה, ואין דבריו קיימים. ד_עד°רבי יוחנן בן ברוקא רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו, דבריו קיימין. ועל מי שאין ראוי ליורשו, אין דבריו קיימין. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, לא אמר °רבי יוחנן בן ברוקא רבי יוחנן בן ברוקה אלא על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות. אבל בת בין הבנים לא, אח בין הבנות לא. שראוי ליורשו הכוונה שעכשיו הוא ראוי ליורשו. ובת בין הבנים אף שכשאין בנים היא יורשת, כיוון שכעת יש בנים אינה נקראת ראויה לרשת. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מעשה היה והורה °רבי רבי יהודה הנשיא, כ°רבי יוחנן בן ברוקה רבי יוחנן בן ברוקה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד ב] ורבי זעירא רבי זעירא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. °רבי רבי יהודה הנשיא שאל את °נתן הבבלי נתן הבבלי, מה טעמא אמרו הלכה כ°רבי יוחנן בן ברוקה רבי יוחנן בן ברוקה? רבי אבא רבי אבא° ו רבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, כך שאל °רבי רבי יהודה הנשיא את °נתן הבבלי נתן הבבלי, מה ראו חכמים לומר הלכה כ°רבי יוחנן בן ברוקה רבי יוחנן בן ברוקה? ואמר לו °רבי נתן רבי נתן ל°רבי רבי יהודה הנשיא, לא את הוא ששניתה לנו כן, בנין דיכרין דיהון ליכי מינאי, אינון ירתון  בנים זכרים שיהיו לי ממך הם ירשו? ורק אם ראויים ליורשו שייך בהם ירושה. אמר ליה, יטלון תנית לכו. אתא °רבי רבי יהודה הנשיא לגבי °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אבוי, אמר ליה, קפחתה את °נתן הבבלי נתן הבבלי בסתם. שבאמת, לית כאן יטלון אלא ירתון. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, אכין  כך אמר ליה °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל ל°רבי רבי יהודה הנשיא, טעיתי טעות ששניתי לכם יטלון, לית כאן יטלון אלא ירתון. אמר רבי זעירא רבי זעירא°, אף על גב דתנן ירתון, אתיא מתני' ככולי עלמא דהקילו חכמים בתנאי כתובה. דאפילו לשון שאינו מועיל במקום אחר כמו ירושה במי שאינו ראוי לירש, מהני בתנאי כתובה, קל הוא בתנאי כתובה. לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאן אפילו בדברים. לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא למי שהוא בעולם, וכאן למי שאינו בעולם בנין דכרין דיהוין לך מיני. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° קומי רבי זעירא רבי זעירא°, ותמיה אנא איך רבנין מדמו כתובה לירושה ולא דמי. דירושה מדבר תורה, ואיך אדם יכול לעקור ולתת למי שאינו בר ירושה. ד_עהוכתובה מדבריהן ותימר אכן? ואפילו תימר שאף כתובה מדברי תורה, לא מודו בתניי כתובה ד_עושהוא מדבריהן?

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה יב[עריכה]

מתני’: ד_עזבנן נוקבן דיהוין ליכי מינאי, אינון תהון יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתינסבן לגוברין  בנות שיולדו לך ממני ישבו בבתי ויזונו מנכסי עד שיתחתנו, אף אם לא כתב חייב. שהוא תניי בית דין:

גמ’: רב חסדא רב חסדא° אמר, בגרו איבדו מזונות. נישאו ולא תבעו חלקם איבדו פרנסתן עישור נכסים נדוניה. תני רבי חייה רבי חייא רבה°, בגרו ולא נישאו, או ד_עחנישאו ולא בגרו, איבדו מזונותן ולא איבדו פרנסתן. אמר רבי אבין רבי אבין° בשם רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. אף שרבי חייא רבי חייא רבה° חולק וסובר שבת שנשאה לא ויתרה על הנדוניא. מודה ד_עטבאלמנה שהיא תובעת מן היורשין. היא אומרת לא נתקבלתי כתובתי. והיורשין אומרים לה נתקבלת כתובתך. עד שלא נישאת, היורשין צריכין להביא ראייה שנתקבלה כתובתה. נישאת, עליה להביא הראייה שלא נתקבלה כתובתה. והא תנינן, ד_פיתומה שהשיאה אמה או אחיה וכתבו לה מאה וחמשים זוז במקום עישור נכסים, יכולה היא משתגדיל להוציא מידם. טעמא דקטנה, הא גדולה, ויתרה. ואיך רבי חייא רבי חייא רבה° אמר שלא איבדה פרנסתה? תיפתר שנטלה מקצת ובזה גילתה דעתה שויתרה על השאר. לא כן אמר רבי אבינא רבי אבינא° בשם רבי אסי רבי אסי° ד_פאבכור שחלק כפשוט, חזקה וויתר? עוד היא כשנטל חלק כפשוט נחשב כנטל המקצת. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, אין זה כנטל מקצת, שהרי לא נטל זה מבכורתו כלום. אתא עובדא קומי רבי מנא רבי מנא°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

61 ד_סא מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ב', מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ב', סמ"ג עשין מח:

62 ד_סב מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה י', טור ושו"ע אה"ע סי' ק' סעיף א', סמ"ג עשין מח:

63 ד_סג מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ח', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ו סעיף ט', סמ"ג עשין מח:

64 ד_סד מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ב', סמ"ג עשין מח:

65 ד_סה מיי' פי"ד מהל' אישות הלכה י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' ע"ח סעיף ו', סמ"ג עשין מח:

66 ד_סו טור ושו"ע אה"ע סי' ע"ח סעיף א':

67 ד_סז טור ושו"ע אה"ע סי' ע"ח סעיף א':

68 ד_סח מיי' פי"ד מהל' אישות הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ב', סמ"ג עשין מח:

69 ד_סט מיי' פי"ד מהל' אישות הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ג':

70 ד_ע מיי' פי"ח מהל' אישות הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' ע"ח סעיף ח', סמ"ג לאוין פא:

71 ד_עא מיי' פי"ח מהל' אישות הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' ע"ח סעיף ח', סמ"ג לאוין פא:

72 ד_עב מיי' פי"ח מהל' אישות הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' ע"ט סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ד סעיף ז', סמ"ג לאוין פא:

73 ד_עג מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ב', סמ"ג עשין מח:

74 ד_עד מיי' פ"ו מהל' נחלות הלכה ב', מיי' פי"ב מהל' זכיה ומתנה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רפ"א סעיף א', סמ"ג עשין צו, סמ"ג עשין פב:


[ע"ב]

75 ד_עה מיי' פ"י מהל' אישות הלכה ז', מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ו סעיף ו', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ב':

76 ד_עו מיי' פ"י מהל' אישות הלכה ז', מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ו סעיף ו', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ב':

77 ד_עז מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ב', מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ה', מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה י', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ב', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף א', סמ"ג עשין מח:

78 ד_עח מיי' פ"כ מהל' אישות הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף א', סמ"ג לאוין פא:

79 ד_עט מיי' פי"ח מהל' אישות הלכה כ"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף ט"ו:

80 ד_פ מיי' פ"כ מהל' אישות הלכה י"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ג סעיף ז', סמ"ג לאוין פא:

81 ד_פא מיי' פ"ג מהל' נחלות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ח סעיף ח', סמ"ג עשין צו:


-----------------------------------דף לא[עריכה]

ירושלמי מאיר כתובות לא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לא עמוד א] ובעא מיעבד כהדא דרב חסדא רב חסדא° שאם נישאה אבדה פרנסתה. אמר ליה רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°, והא תני רבי חייה רבי חייא רבה° בגרו ולא נישאו, נישאו ולא בגרו, אבדו מזונותן ולא אבדו פרנסתן? אמר ליה, אנא אמרי שמועה ואת אמרת מתניתא. תבטל שמועה מיקמי מתניתא. רבין בר חייה רבין בר חייה° בעי קומי רבי זעירא רבי זעירא°, בא עליה עודה בבית אביה. מעכשיו נתקיימו בה תנאי כתובה? או אינם חלים אלא דרך נישואין כשתכנס לחופה? רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא°, מחלה לו על כתובתה מהו? אמר ליה יש לה כתובת בנין דכרין. ד_פבדזכותה אבדה. זכות בניה לא אבדה.

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה יג[עריכה]

מתני’: לא כתב לה ד_פגואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא מניכסיי כל יומי מיגד ארמלותיך בביתי  את תשבי בביתי ותזוני מנכסי כל זמן אלמנותך, חייב, שהוא תנאי בית דין:

גמ’: רבי זעירא רבי זעירא° שאל שאיל לרב נחמן בר יעקב רב נחמן בר יעקב° ולרבי אבימי בר פפי רבי אבימי בר פפי°, לא היה שם בית ראוי לה וליורשים לגור יחד? אמר ליה, ד_פדהיורשין שוכרין לה בית. מיכן והילך לא הסכימה אלא היא אומרת שרוצה בית בקרקע בעלה, והן אומרים נשכור לה במעות במקום אחר, הדין עם היתומים. כהדא. חדא איתא הוה פורנה אשה אחת היתה כתובתה עשרין דינר. והוה תמן רק חד בית, טב עשרה דינר, והיא מבקשת את הבית תמורת כתובתה. אתא עובדא קומי רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° אמר, או יהבנין לה ביתא, או יהבון לה כ' דינר. אמר רבי מנא רבי מנא°, מכיון דלית ביתא טב אלא י', כמאן דלית לה פורנה אלא עשר מדובר שלא היה קרקע אחרת. ותנן מיכן והילך היא אומרת קרקע והן אומרים מעות, הדין עם היתומין, ואינם חייבים לתת לה אפילו מעות יותר מעשר

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה יד[עריכה]

מתני’: כך היו אנשי ירושלם כותבין כמו שנאמר לעיל אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלם. אנשי יהודה כותבין. עד שירצו היורשין ליתן לה כתובתה. לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה, ופוטרין אותה:

גמ’: אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונן. אנשי יהודה חסו על ממונן ולא חסו על כבודן. רבי חנניה בריה דרבי אבהו רבי חנניה בריה דרבי אבהו°, ואית דאמרי לה בשם רבי אבהו רבי אבהו°, קיסרין כיהודה, ושאר כל הארצות כירושלם. חד בר נש מי דמך אמר, ייבון לאיתתא דההוא גברא פרנא  כשמת אמר תנו לאשתי כתובתה וישלחוה. אתא עובדא קומי רבי מנא רבי מנא° אמר, יתקיימון דברי המת. אמר ליה רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° ד_פהויש אדם מבטל תנאי כתובה בפה? אמר ליה, אנת אמרת. אבל מנא לך שתנאו כאנשי הגליל? אמר ליה, ולא בגליל אנן קיימין שכל הארצות כגליל? וסברנן מימר, אנשי הגליל חסו על כבודן לא על ממונן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

82 ד_פב מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה ד', מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה י"ח, מיי' פי"ז מהל' אישות הלכה ז', מיי' פי"ז מהל' אישות הלכה י"ט, מיי' פי"ח מהל' אישות הלכה כ"ג, מיי' פי"ח מהל' אישות הלכה כ"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף ט', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ה סעיף ד', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"א סעיף ט"ו, סמ"ג עשין מח, סמ"ג לאוין פא:

83 ד_פג מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ב', מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ה', מיי' פי"ח מהל' אישות הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ב', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף ג', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ד סעיף א', סמ"ג עשין מח:

84 ד_פד מיי' פי"ח מהל' אישות הלכה ג', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ד סעיף ה':

85 ד_פה מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף ג':


[ע"ב]

הדרן עלך פרק נערה שנתפתתה

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_כתובות/פרק_רביעי&oldid=2814514"