ביאור:יהושע ו י
יהושע ו י: "וְאֶת הָעָם צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: לֹא תָרִיעוּ וְלֹא תַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלְכֶם, וְלֹא יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר, עַד יוֹם אָמְרִי אֲלֵיכֶם: הָרִיעוּ, וַהֲרִיעֹתֶם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ו י.
לֹא תָרִיעוּ וְלֹא תַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלְכֶם[עריכה]
הָעָם[עריכה]
העורך משתמש במילה "הָעָם" מספר רב של פעמים, אולם לא ניתן להבין מדבריו במי מדובר:
- האם זה כל הצבא, למעט החלוץ והמאסף?
- האם זה הצבא וגם הנשים, הזקנים והטף?
לפעמים רואים ש"הָעָם" זה רק החיילים, כי יהושע פוקד עליהם להתקיף את העיר לאחר שהם יריעו בקול חזק. לפעמים הדבר לא ברור, האם הנשים, הזקנים והטף לא צפו בשום דבר, ונשארו מרחוק במחנה. אם הצעירים לא ראו את גדולת אלוהים, אז פחות אנשים ופחות זמן (ודורות) ידעו לספר, מידע אישי, על עוצמתו של אלוהים.
וְלֹא יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר[עריכה]
ארון אלוהים מובל על ידי כהנים תוקעים בשופר, ומוגן מקדימה על ידי החלוץ ומאחור על ידי המאסף. וכל הקבוצה הזאת הולכת ומקיפה את העיר תל יריחו במעגל, במרחק של ירי רובה קשת או רצועת קלע, מהחומה.
אנשי העיר ראו שבני ישראל רק עושים מצעד ראוה, ועלו לגגות הבתים שיצרו את חומת העיר. לבטח הם קפצו ורקדו על החומה (כמו קהל במשחק כדורגל). סביר שהם התנהגו כמנהג הארץ וחרצו לשון לבני ישראל, כפי שנאמר בהמשך שהם הפסיקו את המנהג הזה, ככתוב: "לֹא חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְאִישׁ אֶת לְשֹׁנוֹ" (ביאור:יהושע י כא). הם שרו ביחד וקראו קריעות בוז לבני ישראל ואלוהיהם. ככל שעברו הימים אנשי יריחו נעשו חצופים יותר והאמינו שבני ישראל מפחדים להתקיף אותם, כי חיילי המלך הם "גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל" (ביאור:יהושע ו ב).
לאלוהים היה חשוב שברגע אחד, לפי סימן, בני ישראל "יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה" (ביאור:יהושע ו ה) ויתקיפו את העיר. על גגות הבתים יעמדו אלפי אנשים בצפיפות גדולה, מתבוננים בבני ישראל ונהנים מעצמם. ברגע ההתקפה כולם יסוגו לאחור ברתיעת אימה. המסה של האנשים נעים ביחד אחורה בתאוצה, תפעיל כוח נגדי על החומה דרך קורות הגג, והחומה, שלא היתה לה תמיכה מבחוץ, תפול.
כדי שאנשי יריחו ימשיכו לשמוח על החומה היה חשוב שבני ישראל יתאפקו בסבלנות "וְלֹא יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר". שקט מוחלט - לא צחוק, לא קללות, לא תגובות, לא שירים, לא ריקודים - לא כלום. מי שיפתח את הפה יוענש קשות, כי חשוב מאוד שתגובת אנשי יריחו יבהלו ביחד בצורה כֹּחָנִית, מהירה ותקיפה. אם חלק מאנשי יריחו יתחילו לפחד לפני הזמן, אז המסה על החומה תקטן, הכוח שהרתיעה תצור יקטן, ואולי החומות לא יפלו.
עַד יוֹם אָמְרִי אֲלֵיכֶם: הָרִיעוּ, וַהֲרִיעֹתֶם[עריכה]
יהושע מכין את העם לתפקידם. אתם תשתקו ותתאפקו, אולם זה לא לנצח. יגיע יום, ותקבלו פקודה להריע - אז תריעו בכל כוחכם, והשאגה האדירה הזאת תפיל את חומות יריחו, כמו בנס אלוהי.
יהושע לא הכין ראמי שיבור חומות, או סולמות. הוא היה בטוח שתוכניתו של אלוהים, כדבריו: "וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ" (ביאור:יהושע ו ה) תצליח. ואפילו אם לא, אז יש לו מספיק זמן להתקיף פעם שניה. העיר לא הלכה לשום מקום.