ביאור:בבלי תענית דף ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת תענית:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
| הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אי סבר לה כרבי יהודה בן בתירה - נימא כוותיה [1]!
קסבר רבי עקיבא: כי כתיב ניסוך יתירא - בששי הוא דכתיב [2].
תניא: רבי נתן אומר [בזבחים קי,ב – בשם רבי עקיבא, לא רבי נתן]: (במדבר כח ז) [ונסכו רביעת ההין לכבש האחד] בקדש הסך נסך שכר לה' - בשני ניסוכין הכתוב מדבר: אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין.
אימא תרוייהו דחמרא?
אם כן ליכתוב קרא או 'הסך הסך' או 'נסך נסך'; מאי 'הסך נסך'? [3] שמעת מינה [4]: חד דמיא וחד דחמרא.
אלא הא דתנן [סוכה פ"ד מ"א, דף מב,ב]: ניסוך המים כל שבעה - מני?: אי רבי יהושע - נימא חד יומא; אי רבי עקיבא - תרי יומי [5]; אי רבי יהודה בן בתירה שיתא יומי!?
לעולם רבי יהודה בן בתירה היא, וסבירא ליה כרבי יהודה דמתניתין, דתנן [סוכה פ"ד מ"ט דף מח,ב]: רבי יהודה אומר: בלוג היה מנסך כל שמונה [6];
ומפיק ראשון ומעייל שמיני [7]
ומאי שנא ראשון דלא [8]? דכי רמיזי מ-י-ם - בשני הוא דרמיזי [9]? שמיני נמי [10]?
כי רמיזי מ-י-ם - בשביעי הוא דרמיזי [11]!
אלא רבי יהושע היא [12], וניסוך המים כל שבעה הלכתא גמירי לה; דאמר רבי אמי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות [13], ערבה, וניסוך המים [14] - הלכה למשה מסיני.
רבי יהודה אומר משום רבי יהושע [15]: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג: האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר; ביום טוב הראשון של פסח: הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר;
הי רבי יהושע?: אילימא רבי יהושע דמתניתין - הא אמר ביום טוב האחרון של חג הוא מזכיר'! אלא רבי יהושע דברייתא? האמר משעת הנחתו [16]! ותו - הא דתניא [17]: רבי יהודה אומר משום בן בתירה: 'העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג, האחרון מזכיר [18]'! הי בן בתירה?: אילימא רבי יהודה בן בתירה, הא אמר בשני בחג הוא מזכיר!?
אמר רב נחמן בר יצחק: תהא [19] ברבי יהושע בן בתירה [20]: זמנין דקרי ליה בשמיה [21] וזימנין דקרי ליה בשמיה דאבא [22], והא מקמי דליסמכוהו [23] והא [24] לבתר דליסמכוהו.
תנא: בטל וברוחות [25] לא חייבו חכמים להזכיר [26], ואם בא להזכיר – מזכיר;
מאי טעמא?
אמר רבי חנינא: לפי שאין נעצרין [27].
וטל מנלן דלא מיעצר?
דכתיב [28] ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, וכתיב [מלכים א' יח,א: ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו בשנה השלישית לאמר לך הראה אל אחאב] לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה' - ואילו טל לא קאמר ליה [29]. מאי טעמא? - משום
דלא מיעצר [31].
וכי מאחר דלא מיעצר - אליהו אשתבועי [32] למה ליה [33]?
הכי קאמר ליה: אפילו טל דברכה [34] נמי לא אתי.
וליהדריה לטל דברכה [35]?
משום דלא מינכרא מילתא [36].
[37] רוחות מנא לן דלא מיעצרי?
אמר רבי יהושע בן לוי דאמר קרא (זכריה ב יא) כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה'; מאי קאמר להו? אילימא הכי קאמר להו הקדוש ברוך הוא לישראל: דבדרתינכו בארבע רוחי דעלמא - אי הכי 'כארבע'? 'בארבע' מיבעי ליה!
אלא הכי קאמר: כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות [39] - כך אי אפשר לעולם בלא ישראל [40].
אמר רבי חנינא: הלכך בימות החמה [41] אמר משיב הרוח - אין מחזירין אותו [42]; אמר מוריד הגשם - מחזירין אותו [43]; בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח - אין מחזירין אותו; לא אמר מוריד הגשם - מחזירין אותו; ולא עוד אלא אפילו אמר 'מעביר הרוח [44] ומפריח הטל [45]' - אין מחזירין אותו [46].
תנא: בעבים [47] וברוחות - לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר – מזכיר.
מאי טעמא?
משום דלא מיעצרי.
ולא מיעצרי [48]? והתני רב יוסף: ’[דברים יא,יז: וחרה אף ה' בכם] ועצר את השמים [ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ה' נתן לכם] - מן העבים ומן הרוחות.
אתה אומר מן העבים ומן הרוחות, או אינו אלא מן המטר?
כשהוא אומר 'ולא יהיה מטר' - הרי מטר אמור; הא מה אני מקיים 'ועצר את השמים'? - מן העבים ומן הרוחות'.
קשיא רוחות ארוחות, קשיא עבים אעבים?
עבים אעבים לא קשיא: הא בחרפי [49], הא באפלי [50];
רוחות ארוחות לא קשיא: הא ברוח מצויה - הא ברוח שאינה מצויה [51].
רוח שאינה מצויה חזיא לבי דרי [52]!?
אפשר בנפוותא [53].
תנא: העבים והרוחות שניות למטר [54].
היכי דמי [55]?
אמר עולא ואיתימא רב יהודה: דבתר מיטרא [56].
למימרא דמעליותא היא? והכתיב (דברים כח כד) יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר [מן השמים ירד עליך עד השמדך], ואמר עולא ואיתימא רב יהודה: זיקא דבתר מטרא [57]!?
לא קשיא: הא דאתא ניחא [58], הא דאתא רזיא [59]; [60] [61] הא דמעלה אבק הא דלא מעלה אבק [62].
ואמר רב יהודה: זיקא דבתר מיטרא - כמיטרא [63], עיבא דבתר מיטרא - כמיטרא; שימשא דבתר מיטרא - כתרי מטרי.
למעוטי מאי [64]?
למעוטי גילהי דליליא [65] ושמשא דביני קרחי [66].
אמר רבא: מעלי תלגא [שלג] לטורי [67] כחמשה מטרי לארעא, שנאמר (איוב לז ו) כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו [68].
ואמר רבא: תלגא - לטורי, מטרא רזיא - לאילני, מטרא ניחא - לפירי [69]
הערות[עריכה]
- ^ שיזכיר בשני
- ^ כלומר 'ונסכיה', דמרבי תרי ניסוכין - כתיב בששי; להכי אמר 'בששי מתחיל להזכיר'; ואהני מ"ם יו"ד מ"ם = מים דלא מצינו למימר תרוייהו דיין
- ^ מדשני קרא בדיבוריה
- ^ תרתי
- ^ ותו לא דהא אמר 'ונסכיה' דהיינו בששי מרבה ניסוך המים
- ^ לא סבר כוותיה במה דאמר 'כל שמונה מנסך' אלא במה דאמר 'בשמיני מנסך', וכיון דבשמיני מנסך - משכחת לה לרבי יהודה בן בתירה, דאמר: בשני מתחילין לניסוך המים כל שבעה
- ^ גירסת רש"י דמפיק ראשון ומעייל שמיני: משיב בעל הגמרא: מי מצי אמר רבי יהודה דבשמיני מנסך?
- ^ דקאמר דבראשון אינו מזכיר
- ^ דמ'ונסכיהם' מרבה ניסוך המים
- ^ מי מצי אמר דמנסך
- ^ הא שביעי אמר רחמנא דמ"ם יו"ד מ"ם - מים - כתיב בשביעי, דסיום קראי דניסוך המים בשביעי כתיב 'כמשפטם', ולא בשמיני!
- ^ דאמר 'משעת הנחתו [דהיינו בשביעי] מזכיר', ואף על פי כן סבר דניסוך המים כל שבעה, דגמרא גמיר לה הלכה למשה מסיני דניסוך המים כל שבעה, ודאי כרבי אליעזר אתי שפיר; אבל כרבי יהודה בן בתירה וכרבי עקיבא לא מיתוקמא; אלא להכי לא מוקי לה כרבי אליעזר: דהא לא מיבעי אי רבי אליעזר סבירא ליה הכי, דודאי לרבי אליעזר אתי שפיר, והא דקא מוקים כרבי יהושע - רבותא קמשמע לן; אבל כרבי יהודה בן בתירה וכרבי עקיבא לא מיתוקמא: דרבי יהודה יליף מ'ונאמר בשני 'ונסכיהם כו', אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא ששה ימים, דאיהו לא מפיק ראשון ומעייל שמיני; משום הני פירכא דפריך לעיל לא אתי כרבי יהודה; ורבי עקיבא יליף מ'נסכיה' שנאמר בששי - אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא תרי יומי! אבל כרבי יהושע מיתוקמא; לפיכך אין מזכירין אלא ביום טוב האחרון, דגשמים בחג סימן קללה
- ^ המפוזרות בתוך בית סאה - חורשין כל בית סאה ערב שביעית עד ראש השנה; אף על גב דשאר שדות אין חורשין לפני שביעית שלשים יום - זה חורשין, דהואיל אם אין חורשין סביבן - מפסידין
- ^ כל שבעה
- ^ כעין 'אמר מר' הוא, כלומר: אמרינן לעיל 'רבי יהודה אומר'
- ^ דהיינו בשביעי, והכא קתני 'יום טוב האחרון של חג', דהיינו בשמיני
- ^ במכילתא אחריתי
- ^ הראשון אינו מזכיר
- ^ תרוייהו הא דבעית: 'הי רבי יהושע' והא דבעית 'הי בן בתירה'
- ^ דהאי דקאמר 'רבי יהודה' לעיל 'משום רבי יהושע', והדר קאמר 'משום בן בתירה' - תהא תרוייהו רבי יהושע בן בתירה, ולא קשיא
- ^ דידיה 'רבי יהושע'
- ^ 'בן בתירה'
- ^ לא הוה חשוב, וקרו ליה בשמיה דאבוה
- ^ דקרו ליה בשמיה דנפשיה 'רבי יהושע' -
- ^ 'משיב הרוח ומוריד הטל'
- ^ אפילו בימות הגשמים
- ^ שאלמלא הן אין העולם מתקיים; והאי דאמרינן בתפלה 'משיב הרוח ומוריד הגשם' - לאו משום חיוב, אלא חוק גשם הוא מזכיר; דטל ורוחות מועילות לארץ לתקנה ולנגבה כדבסמוך 'זיקא דבתר מיטרא - כמיטרא'
- ^ מלכים א' יז,א
- ^ 'ואתנה טל ומטר', אלא 'מטר' בלבד
- ^ תענית דף ג,ב
- ^ לעולם אפילו באותן שנים
- ^ 'אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי'
- ^ - הא לא נעצר
- ^ שיצמיח שום צמח
- ^ ולימא 'ואתנה טל ומטר'
- ^ דהא טל הוה מעיקרא, ולא היה אחאב הרשע מודה בחזירה דטל של ברכה, דאי הוה אומר 'ואתנה טל ומטר' - היה אחאב מקנטרו ואומר לו שלא נעצר
- ^ אלא
- ^ 'אלא דמכניפנא לכו מד' רוחי עלמא' לא גרסינן, דהא 'פרשתי אתכם' כתיב בקרא; ואיכא למימר דגרס ליה, והכי משתמע קרא: כי מד' רוחות השמים שפרשתי אתכם משם – אקבצכם; ואריכות לשון בעלמא הוא, דלא כתיב קיבוץ בקרא.
- ^ שלא יתקיים מרוב הבל וחמימות
- ^ שאין העולם מתקיים אלא בשביל ישראל, והכי אמר קרא: כי כד' רוחות השמים פרשתי אתכם לרוחות העולם - כדי שיתקיים, שנאמר (ירמיהו לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי
- ^ מניסן עד החג
- ^ דבלאו הכי לא מיעצר
- ^ דמיעצר; וכיון דבעא אמיטרא - לא התפלל תפלתו כהוגן, וחוזר לראש הברכה, ואומרה בלא 'מוריד הגשם' לפי שהגשמים בקיץ סימן קללה הן מפני הקציר
- ^ שלא ינשב
- ^ שלא ירד
- ^ דלא מיעצרי
- ^ מקשר עבים
- ^ לפיכך לא חייבוהו להזכיר
- ^ עבים בכירות הבאים לפני המטר אינן עצורות
- ^ הבאות מאוחרות, לאחר המטר, דשניות למטר הן, כדלקמן; ובהנהו כתיב 'ועצר'; וכיון דאין כולם נעצרות - לא חייבו להזכיר
- ^ כתיב 'ועצר'; ואפילו הכי לא חייבוהו להזכיר, דסגי ליה במצויה; רוחות לא מצי לתרוצי 'הא בחרפי הא באפלי', דרוח בין במטר בין בלא מטר לא מיעצר, כגון רוח מצויה
- ^ לגורן: לזרות הקשין מן התבואה ונחייב להזכיר
- ^ וו"ן בלע"ז: בנפה וכברה
- ^ כמעט שמועילות כמטר עצמו
- ^ אי זה עבים ורוחות קאמר דשניות למטר
- ^ עבים ורוחות שלאחר המטר
- ^ שהרוח מעלה אבק אחר הגשמים ונדבק בתבואה
- ^ כשירד בנחת אינו מעלה אבק
- ^ בכח
- ^ ואי בעית אימא
- ^ ולא גרסינן 'ואי בעית אימא הא והא כו' אלא הכי גרסינן:
- ^ והיינו הך
- ^ שניות למטר כדקתני בתוספתא
- ^ מאחר דכולהו כמיטרא - מאי קמעטינן דהוי בתריה ולא הוי כמיטרא
- ^ אישלושטר"א [איזה אור שמימי, או ברק] בלע"ז; 'בגילהי הוה קאי' במסכת פסחים (יג,א), ורוב גילהי בליליא שכיח
- ^ שבין העבים, שנראה במקום אחד אורה ובמקום אחר מעונן כקֵרֵחַ שיש לו שערות במקום אחד וקרחה במקום אחר
- ^ וכל שכן לבקעה; אלא הרים אין להם גשמים אלא שלג; שהגשמים יורדין למטה ואין ההר שותה מהן; ועודף שלג שבעמקים נמס והולך מפני החום ששולט שם - כמים הוא, אבל בהרים קרוי שלג
- ^ דהכי משמע קרא: כי לשלג יאמר הוא ארץ: כשיאמר לשלג - הוה ארץ הרי הוא כגשם (1) מטר (2) וגשם (3) מטרות (4-5) והרי יש כאן חמשה
- ^ שיורד בנחת יפה לפירות התבואה