ביאור:בבלי מועד קטן דף כד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מועד קטן:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בעא מיניה רבי יוחנן משמואל: יש אבילות בשבת או אין אבילות בשבת?
אמר ליה: אין אבילות בשבת.
יתבי רבנן קמיה דרב פפא, וקאמרי משמיה דשמואל: אָבֵל ששימש מטתו בימי אבלו חייב מיתה.
אמר ליה רב פפא: 'אסור' אתמר, ומשמיה דרבי יוחנן אתמר; ואי שמיעא לכו משמיה דשמואל - הכי שמיע לכו: 'אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: אָבֵל שלא פרע ושלא פירם - חייב מיתה, שנאמר (ויקרא י ו) [וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו] רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ [וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה’] - הא אחר שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה'.
אמר רפרם בר פפא: תנא באבל רבתי [1]: 'אָבֵל אסור לשמש מטתו בימי אבלו; ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גוייתו [2]'.
אמר שמואל: פח"ז חובה נת"ר רשות: פריעת הראש [3], חזרת קרע לאחוריו, זקיפת המטה – חובה [4]; נעילת הסנדל [5], תשמיש המטה, רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית – רשות;
ורב אמר: אף פריעת הראש רשות.
ושמואל, מאי שנא נעילת הסנדל, דרשות? דלאו כולי עלמא עבידי דסיימי מסאנייהו; פריעת הראש נמי, לאו כולי עלמא עבידי דמגלו רישייהו [6]?
שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: כל קרע שאינו בשעת חימום [7] - אינו קרע, וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים - אינה עטיפה. [8]
מחוי רב נחמן [9] עד גובי דדיקנא [10].
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: לא שנו [11] אלא שאין לו מנעלים ברגליו, אבָל יש לו מנעלים ברגליו - מנעליו מוכיחין עליו [12].
כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע? והא אמרו ליה לשמואל: נח נפשיה דרב - קרע עליה תריסר מני, אמר "אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה [13]"!? אמרו ליה לרבי יוחנן: נח נפשיה דרבי חנינא; קרע עליה תליסר אצטלי מלתא [חלוקים מצמר נקי], אמר "אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה"!?
שאני רבנן דכיון דכל שעתא מדכרי שמעתייהו - כשעת חימום דמי.
אמר ליה רבין בר אדא לרבא: אמר תלמידך רב עמרם תניא: אָבֵל, כל שבעה - קורעו לפניו, ואם בא להחליף - מחליף וקורע [14]; בשבת - קורעו לאחוריו, ואם בא להחליף - מחליף ואינו קורע!
כי תניא ההיא - בכבוד אביו ואמו [15].
אותן קרעין, מתאחין או אין מתאחין?
פליגי בה אבוה דרב אושעיא ובר קפרא: חד אמר אין מתאחין, וחד אמר מתאחין.
תסתיים דאבוה דרב אושעיא דאמר 'אין מתאחין', דאמר רב אושעיא: 'אין מתאחין'; ממאן שמיע ליה? לאו מאבוה [16]?
לא, מבר קפרא רביה שמיע ליה!
אמר רבא: אָבֵל מטייל באונקלי [17] בתוך ביתו.
אביי אשכחיה לרב יוסף דפריס ליה סודרא ארישיה [18] ואזיל ואתי בביתיה, אמר ליה: לאו סבר לה מר אין אבילות בשבת?
אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: דברים שבצינעא נוהג [19].
רבי אליעזר אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת [רבן גמליאל אומר: ראש השנה ויום הכפורים כרגלים; וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא: עצרת – כרגלים; ראש השנה ויוה"כ – כשבת.]:
אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל;
ואיכא דמתני להא דרב גידל בר מנשיא אהא: 'כל שלשים יום תינוק יוצא בחיק [20] ונקבר באשה אחת ושני אנשים, אבל לא באיש אחד ושתי נשים [21];
אבא שאול אומר: אף באיש אחד ושתי נשים;
ואין עומדין עליו בשורה [22], ואין אומרים עליו ברכת אבלים [23] ותנחומי אבלים [24];
בן שלשים יוצא בדלוסקמא [25];
רבי יהודה אומר: לא דלוסקמא הניטלת בכתף [26] אלא הניטלת באגפיים [27];
ועומדין עליו בשורה, ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים;
בן י"ב חדש יוצא במטה;
רבי עקיבא אומר: הוא בן שנה ואבריו כבן שתים [28], הוא בן שתים ואבריו כבן שנה - יוצא במטה;
רבי שמעון בן אלעזר אומר: היוצא במטה - רבים מצהיבין [29] עליו; אינו יוצא במטה - אין רבים מצהיבין עליו;
רבי אלעזר בן עזריה אומר: ניכר לרבים [30] - רבים מתעסקים עמו, אינו ניכר לרבים - אין רבים מתעסקים עמו;
ומה הן בהספד [31]?
רבי מאיר בשם רבי ישמעאל אומר: עניים בני שלש [32], עשירים בני חמש;
רבי יהודה אומר משמו: עניים בני חמש, עשירים בני שש, ובני זקנים כבני עניים'.
אמר רב גידל בר מנשיא אמר רב: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי ישמעאל.
דרש רבי ענני בר ששון אפיתחא דבי נשיאה: יום אחד לפני עצרת [33] ועצרת - הרי כאן ארבעה עשר [34].
שמע רבי אמי ואיקפד, אמר: אטו דידיה היא? דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא היא!
דרש רבי יצחק נפחא אקילעא דריש גלותא: יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן ארבעה עשר; שמע רב ששת – איקפד, אמר: אטו דידיה היא? דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא היא, דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה? שנאמר (דברים טז טז) [שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר] בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת [וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם]; מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה - אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה.
אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש: יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר.
אמר רבינא: הלכך יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו - הרי כאן עשרים ואחד יום!
רבינא איקלע לסורא דפרת, אמר ליה רב חביבא מסורא דפרת לרבינא: אמר מר יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר?
אמר ליה: אנא – 'מסתברא כרבן גמליאל' הוא דאמינא.
משנה:
אין קורעין ולא חולצין [35] ואין מברין אלא קרוביו של מת;
ואין מברין אלא על מטה זקופה [36].
הערות[עריכה]
- ^ מסכת שמחות [פ"ג הלכה א]
- ^ כל גופו, ואיכא דאמרי: אבר שלו
- ^ שמגלה האבל ראשו בשבת, ואינו מתעטף
- ^ בשבת
- ^ דלאו כולי עלמא סיימי מסאנייהו בשבת, ולא מוכח דאבל הוא
- ^ בשבת, ואף על פי שמתעטף - לא מיחזי כאבל
- ^ בשעת התחלת הצער, בשעת מיתה
- ^ הלכך, כיון דכל ימי שבוע שהוא אבל - מתעטף כישמעאל; אם אינו נוטלה בשבת - נראה כנוהג אבילות, דכולי עלמא לא נהיגי בעטיפה זו אלא אבלים בלבד.
- ^ עטיפת ישמעאלים
- ^ גומות שבלחי, למטה מפיו
- ^ פריעת הראש בשבת: דצריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכוסה בימי אבלו, להודיע כי אין אבילות בשבת
- ^ דאינו אבל, אבל לגלות ראשו - אינו צריך, ואם בא להתעטף בצינעא, אפילו כעטיפת הישמעאלים - אין בכך כלום
- ^ בקושיות
- ^ אף על פי שאינו שעת חימום
- ^ אבל לכולי עלמא - אין קורע אלא בשעת חימום
- ^ ממאן שמיעא לרב אושעיא הא דאמר 'אין מתאחין' - שמע מינה האי דאמר אין מתאחין - אבוה דרב אושעיא
- ^ שייפינ"ש, חלוק שקורעו
- ^ בשבת, משום עטיפה, דנהיג אבילות
- ^ שבצינעא מותר לנהוג אבילות בשבת
- ^ בן שלשים יום מוציאו בחיק לבית הקברות, ולא בארון
- ^ שאין מתייחדין עם האשה
- ^ אין צריך לעמוד עליו בשורה: כשחוזרין מבית הקברות עוברין לפני האבל בשורה, וכל אחד אומר לו "תתנחם"
- ^ ברכה שאומר ברחבה, כדאמר בכתובות (ח,ב)
- ^ כל שבעה הולכין לנחמו בביתו
- ^ ארון
- ^ באדם אחד
- ^ בשני בני אדם, דרך כבוד
- ^ שאבריו גדולים
- ^ מרגישין ומצערין
- ^ שהיו מכירין כבר, שהיה רגיל לצאת מן הבית
- ^ כמה יהא גדול שמצוה להספידו
- ^ לפי שהעני מצטער על בניו יותר מן העשיר, לפי שאין לו שמחה אחרת
- ^ היה אבל
- ^ דעצרת חשוב כשבעה, וזהו יום שלפני עצרת - חשוב שבעה, דסבר כי האי תנא דלעיל (מועד קטן כ א) דאמר: אפילו יום אחד, אפילו שעה אחת, וכמאן דאמר עצרת כרגלים
- ^ כתפיהן
- ^ יושבין המנחמין