ביאור:בבלי מועד קטן דף ח
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מועד קטן:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דהא עצים [1] ואבנים בעלמא לא מטמאו [2] - והכא מטמאו!
ורבי אמר: אצטריך [3]! דאי כתב רחמנא (ויקרא יג יד) וביום הראות בו [בשר חי יטמא], הוה אמינא 'לדבר מצוה – אִין, לדבר הרשות – לא' כתב רחמנא (ויקרא יד לו) וצוה הכהן [ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית]; ואי כתב רחמנא 'וצוה הכהן', הוה אמינא 'הני – אִין, דלאו טומאה דגופיה, אבל טומאה דגופיה - אימא מיחזא חזיא ליה [4]' – צריכא.
אמר מר יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו; מאי משמע?
אמר אביי: אם כן ליכתוב רחמנא 'ביום'; מאי 'וביום'? שמע מינה יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו.
רבא אמר: כולה [5] קרא יתירא הוא, דאם כן לכתוב רחמנא 'ובהראות' מאי 'וביום'? - שמע מינה יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו.
ואביי?
ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה;
ורבא, ביום ולא בלילה מנא ליה?
נפקא ליה מ'לכל מראה עיני הכהן' [6] (ויקרא יג יב ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני הכהן);
ואביי?
ההוא מיבעי ליה למעוטי סומא באחת מעיניו.
ורבא נמי מיבעי ליה להכי?
אין הכי נמי, ואלא ביום ולא בלילה מנא ליה?
נפקא ליה מ’[ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר] כנגע נראה לי בבית (ויקרא יד לה): לי ולא לאוּרי [7]!
ואביי?
אי מהתם הוה אמינא 'הני מילי טומאה דלאו דגופיה, אבל טומאה דגופיה אפילו לאוּרוֹ נמי' - קא משמע לן [8].
משנה:
ועוד אמר רבי מאיר: מלקט אדם עצמות אביו ואמו [9] מפני ששמחה היא לו [10];
רבי יוסי אומר: [11]אבל הוא לו.
לא יעורר אדם על מתו [12], ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום [13].
גמרא:
ורמינהו המלקט עצמות אביו ואמו - הרי זה מתאבל עליהם כל היום, ולערב אין מתאבל עליהן [14], ואמר רב חסדא: 'אפילו צרורין לו בסדינו' [15]!?
אמר אביי: אימא 'מפני ששמחת הרגל עליו' [16].
ולא יערער על מתו:
מאי לא יערער על מתו?
אמר רב: כד הדר ספדנא במערבא, אמרי 'יבכון עמיה כל מרירי ליבא' [17].
קודם הרגל שלשים יום:
מאי שנא שלשים יום?
אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל, ובא ספדן ועמד על פתח ביתו ונטלתן אשתו ונתנתן לו, ונמנע ולא עלה [18]; באותה שעה אמרו: לא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום.
ושמואל אמר:
לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום [19].
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דקעביד בחנם [20].
משנה:
אין חופרין כוכין וקברות [21] במועד [22], אבל מחנכין את הכוכין במועד [23], ועושין נברכת במועד [24] וארון עם המת בחצר [25];
רבי יהודה אוסר [26] אלא אם כן יש עמו נסרים [27].
גמרא:
מאי כוכין ומאי קברות?
אמר רב יהודה: 'כוכין' – בחפירה, וקברות – בבנין.
תניא נמי הכי: אלו הן כוכין ואלו הן קברות: כוכין בחפירה וקברות בבנין.
אבל מחנכין את הכוכין:
כיצד מחנכין?
אמר רב יהודה: שאם היה ארוך – מקצרו;
במתניתא תנא 'מאריך בו ומרחיב בו'.
ועושין נברכת [במועד]:
מאי נברכת?
אמר רב יהודה: זו 'בקיע'.
והתניא הנברכת והבקיע?
אמר אביי, ואיתימא רב כהנא: גיהא ובר גיהא [28].
וארון עם המת בחצר [29]:
תנינא להא, דתנו רבנן: 'עושין כל צורכי המת: גוזזין לו שערו, ומכבסין לו כסותו, ועושין לו ארון; מנסרין המנוסרין מערב יום טוב [30];
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף מביאין עצים ומנסרן בצינעא בתוך ביתו.'
משנה:
אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מייבמין, מפני ששמחה היא לו [31],
אבל מחזיר הוא את גרושתו [32];
ועושה אשה תכשיטיה [33] במועד;
רבי יהודה אומר: לא תסוד [34], מפני שניוול הוא לה [35];
ההדיוט תופר כדרכו, והאומן מכליב;
ומסרגין את המטות [36];
רבי יוסי אומר: ממתחין.
גמרא:
וכי שמחה היא לו מאי הוי [37]?
אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לפי שאין מערבין שמחה בשמחה [38].
רבה בר רב הונא אמר: מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו.
אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבה בר רב הונא - דרב הוא, דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מנין שאין נושאין נשים במועד? - שנאמר (דברים טז יד) ושמחת בחגך [אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך] – 'בחגך' - ולא באשתך.
עולא אמר: מפני הטורח [39];
רבי יצחק נפחא אמר: מפני ביטול פריה ורביה [40].
מיתיבי: 'כל אלו שאמרו אסורין לישא במועד -
הערות[עריכה]
- ^ פשוטי כלי עץ
- ^ לא מקבלי טומאה
- ^ כלומר: אף על גב דיליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו גופיה לדבר הרשות מ'וצוה הכהן' - איצטריך 'ביום הראות בו'
- ^ דלא יליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו גופיה לדבר הרשות מ'וצוה הכהן' דהוה אמינא חידוש הוא - קא משמע לן 'וביום הראות' דהיינו טומאה דגופיה דממתינין לו לדבר מצוה, והואיל ואשכחן דממתינין לו לטומאה דגופיה - מיהא לדבר מצוה אית ליה נמי כח למילף מ'וצוה הכהן' דממתינין לטומאה דגופיה לדבר הרשות נמי, אף על גב דחידוש הוא
- ^ כלומר: כולה תיבה ד'ביום הראות'
- ^ משמע ביום שיכול לראות
- ^ שאין צריך לאור הנר דהיינו ביום ובההוא שעתא נמי ובא הכהן אלמא דאין רואין אלא ביום
- ^ וביום הראות בו – דבו, היינו: טומאה דגופיה
- ^ ומוליכן למקום אחר לקוברן בקברות אבותם
- ^ שקוברן בקברי אבותיו ולא מצטער במועד
- ^ לא ילקט מפני ש
- ^ אם מת לו מת חדש או חדשים קודם המועד - לא יערער; מפרש בגמרא 'כד הדר ספדנא במערבא' כלומר שלא ישכור ספדן לחזור על קרוביו לומר "בכו עמי כל מרי נפש"
- ^ שאם מת לו מת בתוך שלשים יום לפני הרגל - לא ישכור ספדן להספידו; ו'שלשים יום' - אתרוייהו קאי; וטעמא דשלשים יום מפרש בגמרא
- ^ וקשיא לרבי מאיר דאמר 'מפני ששמחה היא לו'
- ^ שאינו מלקטן ואינו רואה אותן - הרי זה מתאבל כל זמן שלא נקברו
- ^ כלומר: הרבה הוא עוסק בשמחת הרגל, ואינו מצטער במלקט עצמות אביו ואמו
- ^ הכי אסור למימר במועד, היינו לא יעורר על מתו
- ^ כלומר: שהיו לו מעות מזומנין לצורך לעלות לרגל, ונתנתן אשתו להספדנים, ונמנע מלעלות לרגל
- ^ כלומר: כיון דמת אין משתכח מן הלב שלשים יום, אם מספידו פחות משלשים יום לפני הרגל - אתי למספד ברגל, דעדיין לא שכחו
- ^ מאן דאמר משום מעות שזימן לרגל, כיון דספדן עביד בחנם - שפיר דמי; ומאן דאמר לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום - בחנם נמי אסור
- ^ לצורך מתים
- ^ שדרכן לחפור כוכין וקברות לזמנן: לצורך מתים שימותו, דטירחא יתירא הוא
- ^ מפרש בגמרא
- ^ בריכה של כובסין, ולית ביה טירחא כולי האי
- ^ בחצר שהמת שם - מותר לעשות ארון ולנסר הנסרים מתחילה לצורך הארון, ולעשותו כולו, אבל לא בחצר אחרת: שלא יאמרו מלאכה אחרת היא
- ^ להביא עצים ולעשותן נסרים לצורך הארון
- ^ אלא אם כן היו מנוסרים בתחילה קודם יום טוב
- ^ גיהא = בריכה גדולה שעושין בחצר שיכנסו בו כל השופכים; 'בקיע' = בר גיהא = בריכה קטנה שעושין סמוך לגדולה כדי שיכנסו המים היוצאין מן הגדולה לקטנה שהיא מליאה, ונכנסין לקטנה
- ^ כלומר: כשמת בחצר, דמוכחא מילתא דלצורך המת עבידא - מצי למיעבד ארון ובאותה חצר
- ^ יש עמו נסרין מתוקנין מערב המועד, דטורח גדול לעשותן במועד
- ^ מפרש בגמרא
- ^ דאינה שמחה כל כך
- ^ הני תכשיטין דקא מפרש בגמרא
- ^ בסיד
- ^ שניוול הוא אצלה עכשיו במועד שהיא תסוד בסיד ומצטערת
- ^ בגמרא מפרש
- ^ וכי שמחה אסורה ביום טוב
- ^ כלומר: בעינן דלישמח בשמחת מועד לחודיה
- ^ ליטרח לצורך נישואין וטירחא במועד אסור
- ^ דאי שרי נשואין ביום טוב, אין אדם נושא אשה כל השנה כולה אלא ממתין עד המועד שיהא עושה סעודה אחת למועד ולנשואין