ירושלמי יבמות א ו

<< | ירושלמי · מסכת יבמות · פרק א · הלכה ו | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הלכה ו משנה

בית שמאי מתירין את הצרות לאחים וב"ה אוסרין חולצו ב"ש פוסלין מן הכהונה וב"ה מכשירין נתייבמו ב"ש מכשירין ובית הלל פוסלין אע"פ שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי כל הטהרות והטמאות שהיו אילו מטהרין ואילו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אילו על גב אילו

הלכה ו גמרא

רבי סימון בשם ר' יוסי בשם נהוריי טעמון דבית שמאי (דברים כה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר החיצונ' לא תהיה לאיש זר אתייא דבית שמאי כאילין כותייא שהן מייבמין את הארוסות ומוציאין את הנשואות דאינון דרשין חוצה החיצונה מה מקיימין ב"ש (שם) ובן אין לו אמר רבי יעקב דרומייא קומי ר' יוסי ובן אין לו מן הנשואה החיצונה לא תהיה לאיש זר אמר ליה לא יחסדונן כותאי דאת מקיים דרשיהון תני רבי שמעון בן אלעזר נומיתי לסופרי כותים מי גרם לכם לטעות דלית אתון דרשין כרבי נחמיה דתני בשם רבי נחמיה כל דבר שהוא צריך למ"ד מתחילתו ולא ניתן לו ניתן לו ה"א בסופו כגון לחוץ חוצה לשעיר שעירה לסוכות סוכותה מתיבין לרבי נחמיה והא כתיב (תהילים ט) ישובו רשעים לשאולה אמר רבא בר זבדא לדיוטי התחתונה של שאול תני אמר רבי יוחנן בן נורי ראה היאך הלכה זו רווחת בישראל אם לקיים דברי בית שמאי הוולד ממזר מדברי בית הלל אם לקיים דברי בית הלל הוולד ממזר מדברי בית שמאי בואו ונתקן שיהו הצרות חולצות ולא מתייבמות תני לא הספיקו להתקין עד שנטרפ' השעה אמר רבן שמעון בן גמליאל ואם כן מה נעשה לצרות הראשונות שנישאו אמר רבי לעזר אע"פ שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות מודין היו שאין הוולד ממזר שאין ממזר אלא מאשה שהוא אסורה עליו איסור ערוה וחייבין עליה כרת אמר רבי טרפון תאב אני שיהא לי צרת הבת שאשיאה לכהונה שאלו את רבי יהושע בני צרות מה הן אמר להן הרי אתם מכניסין את ראשי בין שני ההרים הגבוהים בין דברי בית שמאי ובין דברי בית הלל בשביל שיריצו את מוחי אבל מעיד אני על משפחת בית ענוביי מבית צבועים ועל משפחת בית נקיפי מבית קושש שהיו בני צרות והיו בני בניהם כהנים גדולים עומדין ומקריבין על גבי המזבח ר' יעקב בר אידי בשם ר' יהושע בן לוי מעשה שנכנסו זקנים אצל ר' דוסא בן הרכינס לשאול לו על צרת הבת אמרו לו את הוא שאת מתיר בצרות אמר לון מה שמעתון דוסא בן הרכינס אמרו לו בן הרכינס אמר לון יונתן אחי הוה בכור שטן ומתלמידי בית שמאי הוזהרו ממנו שלש מאות תשובות יש לו על צרת הבת אזלון לגבי' שלח וכתב לי' היזהר שחכמי ישראל נכנסין אצלך עלון ויתיב להו קומוי הוה מסביר להון ולא סברין מיסבר להון ולא סברין שריין מתנמנמין אמר להן מה אתון מתנמנמין שרי מישדי עליהון צרירין ואית דמרין בחד תרע עלון ובתלתא נפקין שלח אמר ליה מה שלחת לי בני נש בעו מילף ואמרת לי אינון חכמי ישראל אתו לגביה אמרון ליה את מה את אמר אמר להן על המדוכה הזאת ישב חגי הנביא והעיד שלשה דברים על צרת הבת שתינשא לכהונה ועל עמון ומואב שהן מעשרין מעשר עני בשביעית ועל גירי תדמור שהן כשרין לבא בקהל אמר תלון שני עיני דניהמי לחכמי ישראל ראה את רבי יהושע וקרא עליו (ישעיהו כח) את מי יורה דעה זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה את ר"ע וקרא עליו (תהילים לד) כפירים רשו ורעבו מכירו אני שאדם גיבור בתורה הוא ראה את רבי לעזר בן עזריה וקרא עליו (תהילים לז) נער הייתי גם זקנתי מכירו אני שהוא דור עשירי לעזרא ועינוי דמיין לדידיה אמר רבי חנינה דציפורין אף ר' טרפון הוה עמהן וקרא עליו כהדא דרבי לעזר בן עזריה ר"נ בר יעקב אמר מקבלין גרים מן הקרדויין ומן התדמוריים ר' אבהו בשם ר"י מתני' אמרה כן שגירי תדמור כשירין תמן תנינן כל הכתמין הבאין מרקם טהורין הא גירי תדמור כשירין ר' יעקב אמר שמועתא רבי חנינ' ורבי יהושע בן לוי חד מכשיר וחד מקבל מאן דמכשיר מקבל ומאן דמקבל לא מכשיר רבי יוסי בי ר' בון בשם ר' נחמן בר יעקב אבל ליוחסין עד נהר זרוק רבי יוסי בי רבי בון אמר רב ושמואל חד אמר עד נהר זרוק וחורנה אמר עד נהר וואניי רבי יהודה אמר בין הנהרות כגולה ליוחסין ר' חנינה ברוקא בשם רבי יהודה בני מישא לא חשו להו אלא משם ספק חללות וכהנים ששם לא הקפידו על הגרושו' תמן קריין למישא מתה למדי חולה עילם וגווכאי גוססות חבל ימא תכילתא דבבל שניות עוונייא וגווכיא וצוצרייה תכילתא דחביל ימא אע"פ שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות ובאחיות ובגט ישן ובספק אשת איש ובמקדש בשוה פרוטה והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מב"ש אלא נוהגין באמת ובשלום שנא' (זכריה ח) והאמת והשלום אהבו ממזרות בנתיים ואת אמר הכין היך עבידא קידש הראשון בשוה פרוטה והשני בדינר על דעתיה דבית שמאי מקודשת לשני והוולד ממזר מן הראשון על דעתי' דבית הלל מקודשת לראשון והוולד ממזר מן השני ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן מודין ב"ש לבית הלל לחומרין מעתה בית שמאי ישאו נשים מבית הלל דאינון מודיי להון ובית הלל לא ישאו נשים מבית שמאי דלית אינון מודיי להון רבי הילא בשם ר' יוחנן אילו ואלו כהלכה היו עושין אם כהלכה היו עושין בדא תנינן שלחו להן ב"ש ופחתוה שב"ש אומרים עד שיפחות את רובה אמר רבי יוסי בי רבי בון עד שלא בא מעשה אצל בית הלל היו בית שמאי נוגעין בו משבא מעשה אצל בית הלל לא היו בית שמאי נוגעין בו אמר ר' אבמרי יאות מה תנינן טימאו טהרות למפרע לא מיכן ולהבא רבי יוסי בי רבי בון אמר רב ושמואל חד אמר אילו ואילו כהלכה היו עושין וחד אמר אילו כהילכתן ואילו כהילכתן ממזרות בנתיים ואת אמר הכין המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם כהדא דתני כל הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל על זה נאמר (קוהלת ב) והכסיל בחושך הולך כקולי אילו ואילו נקרא רשע אלא או כדברי בית שמאי כקוליהם וכחומריהם או כדברי בית הלל כקוליהם וכחומריהם הדא דתימר עד שלא יצאת בת קול אבל משיצאת בת קול לעולם הלכה כדברי ב"ה וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה תני יצאתה בת קול ואמרה אילו ואלו דברי אלהים חיים הם אבל הלכה כבית הלל לעולם באיכן יצאת בת קול רב ביבי בשם רבי יוחנן אמר ביבנה יצאת בת קול