תרומת הדשן/א/רכח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רכח
[עריכה]ראובן בן יעקב בא לחתום בגט אשה וכשרצה לכתוב יעקב טעה וכתב שי"ן במקום העי"ן של יעקב והזהירוהו שטעה קודם שכתב הקו"ף של יעקב אז מחק ראש השמאלית של השי"ן עד שנעשה העי"ן וגמר חתימתו ראובן בן יעקב עד ונתן אותו גט לאשה לגרושין יש להכשירו בדיעבד או לאו:
תשובה יראה דיש פנים הרבה להתיר בדיעבד, וקרוב לענין זה הוה עובדא בדידי שבא לידי גט שסדרו אחד מחבירי וכאשר רצה העד לחתום כתב שמעון כהלכתו והיה צריך לכתוב עוד בן משה עד וטעה ורצה לדלג בן ולכתוב משה ומשך בקולמוס כזה נ ורצה להשלים המ"ם וגערו בו כשהרגישו את טעותו ונבהל ונשמט קולמסו והדביק כמין רצועה בצורה דלעיל עד שנעשה כזה ס והמתין עד שנתייבש וגרר הרצועה עד שנעשה כבתחילה והיה קודם כמין נו"ן ואז הוסיף באותה צורה ועשאה בי"ת גמורה וגמר חתימתו בן משה עד, והכשרתי הגט ההוא בדיעבד כי כבר ניתן וגם המגרש היה מומר ונתן הגט קצת על ידי עישוי והיה לירא אולי לא היה חוזר ונותן אחר, ונתתי כמה פנים להתיר ונחלק עלי חד מרבוותא ושלחתי לכל מופלגי הדור והסכימו כולם על ידי גם החולק חזר בו.
ותורף הראיות והתשובות שיש בהן מששות אבארם פעמים בקוצר פעמים בארוכה. בשמעתא קמייתא דגיטין אמרינן לעולם רבי אלעזר היא וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה לשמה היכא דליכא עדים כלל אבל היכא דאיכא עדים בעי דאמר ר' אבא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול עכ"ל הגמרא, וז"ל התוספות תימא לר"י מה ענין שלא לשמה במזוייף מתוכו בשלמא כשחותמין בו קרובין או פסולין התם כדין מפסל דילמא אתא למיסמך עלייהו ולמימסר באנפייהו ואע"פ שהדבר אמת אין לעשותו אלא בעדות כדמוכח פ' ארבע אחין אבל הכא שהעדים כשרים אלא שחתמו שלא לשמה מה תקלה יש בדבר אם נסמוך עלייהו והא לקמן שרי בשמות מובהקים משום דליכא למיחש לתקלה, וליכא למימר דאי שרינן בחתימה שלא לשמה יבא להכשיר זמנין דיחתמו תחילה ויכתבו גט על גבי חתימתם והתם ליכא עדות כלל דא"כ גם בשאר שטרות היה לנו להצריך חתימה לשמה מזה הטעם, וי"ל דמ"מ איכא למיגזר חתימה אטו כתיבה דאם לא יעשו חתימה לשמה גם כתיבה לא יעשו לשמה עכ"ל התוספות. והשתא נראה דלכאורה כי היכי דפסלינן בחתימה שלא לשמה גזירה משום כתיבה אפילו לרבי אלעזר ה"ה פסול דחק תוכות או שאר פסולין מדאורייתא אע"ג דלא שייך למימר בהו דהוי מזוייף מתוכו אפ"ה פסלינן להו אפילו ר"א דקיי"ל כוותיה משום גזירה אטו כתיבה.
וכתב בספר התרומה ובס"ה וביתר חבורים בשם ר"י שאם נפלה טיפת דיו בתוך הבי"ת ונעשה פ"א או בתוך הדל"ת ונעשה ה"א או מ"ם פתוחה שנדבק חרטום השמאלית למשך התחתון ונעשית סתומה וכה"ג, אין תקנה לגרור הטיפה או הדביקות דהוי חק תוכות ואפילו להעביר קולמוס על האות אח"כ אינו מועיל לשווייה אות ע"כ. ולשון אשירי כך הוא שאם נפלה טיפה דיו לתוך האות ואינה ניכרת אות אין להעביר הדיו ולתקן האות דהוי חק תוכות. ובהגה"ה בסמ"ג כתוב דנהגו העולם לפסול תוכות כה"ג. והשתא שאילתנו הוה ממש חק תוכות לדברי ר"י דלעיל, ובעובדא דידן דכתבינן לעיל איכא להסתפק טובא אם הוי חק תוכות כלל כדבעינן למימר קמן.
ורציתי לחלק מתרי טעמי המבוארים להדיא דשאני פסול דשלא לשמה משאר פסולין למגזר בהו בחתימה אטו כתיבה, טעם האחד דשלא לשמה שכיחי טפי משאר פסולין כדאיתא בהדיא בתוספות בריש גיטין ואמרינן בכל דוכתא מילתא דשכיח גזרו ביה רבנן, תו איכא התם בתוס' דר"ת מפרש לפי שאין בקיאין לשמה כלומר שאין חוששין בדרשה לשמה וא"כ נראה נמי דמש"ה שייך למגזר ביה טפי כדאשכחן נמי בכמה דוכתא דמידי דמזלזלו ביה גזרו ביה רבנן טפי כדי לעשות חיזוק לתורה. ועוד חלקו קצת רבוותא בכמה גוונין.
וכולהו חלוקין שחלקנו יש להקשות כמו שהקשה עלי הנחלק עלי בתחילה ואם יש לחלק בין פסול לשמה לשאר פסולין מאי מקשו התוס' בריש גיטין למה נקט לשמה טפי משאר פסולין כמו מחובר ושינה שמו ושמה וכו' יתרץ דווקא בשביל חששא דלשמה תקנו משום דשכיח או משום דאין עיקר דרשא או מטעם שאר חלוקים סבר רבי אלעזר דפסול בחתימה אבל בשאר פסולין לא פסל רבי אלעזר בחתימה ולא היה צריך לומר בפני נחתם אי לאו משום דלשמה, ועוד מקשו התוס' בההיא שמעתא מ"ש דמודה ר' מאיר לפי ס"ד דבעינן כתיבה לשמה מדרבנן אפילו בדיעבד טפי ממחובר ומאי קושיא שאני לשמה ממחובר כמו שחלקתי לעיל, אע"כ אין חילוק, ואפילו שתרצתי לו יפה כל זה לפי שיטת משא ומתן של פלפול וכן הסכימו כמה רבוותא אשינויא דידי, מ"מ אין לבי אמר לי לסמוך עלייהו לפסק הלכה, ואף כי חד מרבוותא חלק אדרבה איפכא דפסול דחק תוכות אית לן למיגזר ביה טפי מבשלא לשמה משום דמנכרא המחיקה קצת משא"כ בשלא לשמה, ע"כ לא היה נראה להקל בלא ראייה ברורה.
עוד הבאתי ראייה דע"כ לא בכל פסולי גזר רבי אלעזר חתימה אטו כתיבה דגבי גט העולה בערכאות של נכרים פריך תלמודא והא לאו בני כריתות נינהו ומשני ירד רבי שמעון לשיטתו של רבי אלעזר דסבר עידי מסירה כרתי ופריך והא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול ומשני בשמות מובהקים דליכא למיחש בהו דילמא אתי למיסמך עלייהו ע"כ. והשתא אי בכל פסולין גזרינן חתימה אטו כתיבה מה מועיל שמות מובהקין נהי נמי דליכא למיחש דילמא אתי למימסר באנפייהו משום דכ"ע ידעי דנכרים פסולים הם לעדות ובודאי יודעין דאנו אעידי מסירה סמכינן, מ"מ נגזור חתימה אטו כתיבה מטעם איסור אחר שאם נתיר שיחתום נכרי בגט אתי נמי לאכשורי שיכתוב הנכרי גט והוי פסול מדאורייתא משום דבעינן שליחות בכתיבה לר"א לחד פירוש דר"י כדאיתא בתוספות ובאשירי בפ"ב והרמב"ם נמי סבר כההיא פירושא.
והשיב לי חד מרבוותא אהוכחה זו דלדידי נמי תקשי, דהא מודינא דפסול לשמה ודאי גזרינן חתימה אטו כתיבה כדאיתא בהדיא בתוספות א"כ קשה מה מועיל שמות מובהקין אכתי אינם חותמין לשמה דאמרינן פ"ב נכרי אדעתיה דנפשיה קעבד ופסל לכתיבה מהאי טעמא אפילו בישראל עומד על גביו. אמנם נראה דלא קשה לדידי כלל, דיכילנא למימר כיון דשמות מובהקים הם וידעי דנכרים נינהו לא טעינן בה לאכשורינהו לכתיבה מדמכשרינן להו לחתימה דכ"ע ידעי לרבי אלעזר כתיבה לשמה דאורייתא וחתימה דרבנן והך סברא דנכרי אדעתיה דנפשיה קעביד לא פסול ודאי הוא אלא חששא כדפרש"י בפ"ב חיישינן אפי' אם יאמר שהוא כותב לשמה גמר בלבו לשם אחר והך חששא בכתיבה דאורייתא חיישינן לה בחתימה דרבנן לא חיישינן לה אבל אם נכרים פסולין לכתיבה משום דבעינן שליחות כפי' בתרא דר"י שפיר שייך למיגזר חתימה אטו כתיבה אפי' אי ידעינן דנכרים נינהו דיאמר אם כשרים נכרים לעדות אע"ג דלכל עדות הגט בעינן דווקא הני דבני כריתות הן אפי' לפירוש קמא דר"י כדאיתא בהדיא בתוס' פ' שני דרבי מאיר סבר וכתב דקרא היינו וחתם כל שכן דנכשיר אותה כתיבה אפילו לר"א דהא לפירושו קמא דר"י לא בעי ר"א בני כריתות לכתיבה והך פסול דבני כריתות פסול ודאי הוא ולא מחמת ספק.
ואידך מרבוותא השיב לי ורצה להוכיח אדרבה דע"כ בכל הפסולין גזר רבי אלעזר חתימה אטו כתיבה. דאמרינן בפ' שני דרבי יוחנן אסר לעדים שאינם יודעים לחתום לכתוב לפניהם בסיקרא שיחתמו עליו בדיו משום דכתבו לגט בסיקרא כשר אלמא כתב הוא וא"כ לחומרא אמרינן דכתב עליון אינו כתב וכן פריך תלמודא אשמואל דסבר דרושמים לפניהם באבר וחותמים והתני ר' חייא כתבו באבר כשר אלמא כתב הוא, והשתא אי מכשרינן חק תוכות בחתימה ואע"ג דממעטינן נמי מוכתב ולא וחקק ה"ה כתב עליון לאו כתב הוא הו"ל כשר בחתימה אליבא דר"א דאמר עידי מסירה כרתי דהא רבי יוחנן ור' שמעון פסקו בפ"ב כרבי אלעזר. ונראה דלא קשה כלל דאי נימא דכתב עליון אינו כתב כדמסיק התם רבי יוחנן שאם היה כותב הכי בשבת אין מניחים לו להביא קרבן דשמא חולין לעזרה הן וא"כ אין לך מזוייף מתוכו גדול מזה שהרי הוא ממש כמו ראובן שחותם את שמעון דאין כאן עדות כלל ולא דמי כלל לחק תוכות דהתם ליכא שיקרא בעדות כלל אלא דאיכא למיגזר בה משום כתיבה והא לא גזרינא אלא בשלא לשמה כדפרישית.
אמנם נראה דקשה לסמוך להקל ולהכשיר אהני שינויי דשנינן, ע"כ נראה להתיר ולהכשיר מצד אחר ולהביא ראייה וטעם ברור לדבר וכבר כתבתי ג"כ אעובדא דידן, ונראה לומר הא דמדמי תלמודא חתימה שלא לשמה למזוייף מתוכו אליבא דרבי אלעזר היינו דווקא למאי דמשני מתניתין דריש גיטין אתי כר"א אבל לשינוי דרב אשי דמוקי מתניתא כרבי יודא לא צריכנא לומר כלל דפסול לר"א מזוייף מתוכו אלא היכא דאיכא למיחש דאתי למסמך עלייהו כדמקשו התוס' לעיל ונראה דהיינו דדוחקיה לרב אשי לאוקמי דלא כהילכתא משום דלא ס"ל למימר דשלא לשמה פסול כמזוייף מתוכו. ותו נראה דאפי' לשינויא קמא דמוקי מתניתין כר' אלעזר ומחמת שלא לשמה ומזוייף מתוכו לאו אליבא דהילכתא סליק משום דהני שינויא לא צריכינן אלא לרבה דסבר דטעמא לפי שאין בקיאים לשמה אבל לרבא דסבר דטעמא לפי שאין עדים מצויין לא צריכנא מידי לאוקמי מתנית' בשום דוחקא דאתא ככ"ע ובפני נחתם משום קיום ובפני נכתב משום איחלופי כקיום שטרות דעלמא.
ותדע דהכי הוא דאליבא דהילכתא לא מדמינן שלא לשמה למזוייף מתוכו שהרי כתב הרמב"ם בפ' ג' דגירושין וז"ל סופר שכתב גט לשמו ולשמה כהלכתה וחתמו עדים שלא לשמה הואיל ומסרה בעדים כשר לפי שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם יש מי שאומרים שאם חתמו עדים שלא לשמה הואיל והוא מזוייף מתוכו הרי גט בטל וכן יש מי שאומרים שאם אחד מעדיו פסול או שהיה בו עד אחד בלבד אע"פ שנמסר בעדים הרי זה בטל ואין נראה לי דבר זה אלא נראה כמזוייף ולא כמזוייף ודאי הואיל ונמסר בעדים כשרים הרי זה פסול מדבריהם עכ"ל. והשתא לדעת הרמב"ם שחתמו שלא לשמה כשר היאך יפלוג אתלמוד מפורש בהדיא אפילו לרבי אלעזר, אלא ע"כ סבר דהך שינויי לאו אליבא דהילכתא סליק כדפרישית.
אך תימה דבטור אבן העזר כתב וז"ל אפי' נכתב לשמה אם לא חתמו לשמה פסול כתב הרמב"ם י"א שהוא בטל לגמרי מפני שהוא כמזוייף ונ"ל כיון שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם שאין מזוייף ממש הואיל ונמסר בפני עדים כשרים הוי גט פסול מדבריהם עכ"ל, מכאן מוכח בהדיא דצריך להיות כתוב בספר הרמב"ם פסול במקום כשר. וכן מצאתי בשני טופסים דהרמב"ם, ואע"ג דמוכח דלכאורה מתוך לשונו התירא אתי לאשמועינן דהא כתב הואיל ומסרו בעדים, אח"כ כתב נמי לפי שאין העדים חותמים על הגט כו', מ"מ נוכל ליישב הלשון דאיהו כתב נמי בספרו וז"ל כל מקום שנאמר בזה החבור הגט בטל או אינה מגורשת הגט בטל מן התורה ועדיין היא אשת איש אם נשאת תצא כו' עד וכל מקום שנאמר בחבור זה הרי זה פסול אינו פסול אלא מדבריהם ונפסל בו מן הכהונה ולכתחילה לא תינשא ואם נשאת לא תצא כו' עכ"ל וא"כ מצינן למימר דהכי קאמר לעיל הואיל ומסרה בעדים פסול כלומר אינו אלא פסול ולא בטל לגמרי לפי שאין העדים חותמים כו' והשתא נפל שפיר עלה דכתב יש מי שאמר הרי זה גט בטל כלומר בטל אפילו מן התורה ואין נ"ל דבר זה ואי הוה לעיל כתב כשר אין אלו הלשונות נופלים שפיר כ"כ וק"ל. אכן כולהו רבוותא דשקלי וטרו בהדאי בהך מילתא דרמב"ם מתוך דבריהם היה מוכח שהיה כתוב במיימון שלהם כשר כאשר הוא ברוב הספרים שבגבולינו.
ובא"ז כתב וז"ל קי"ל כרבי אלעזר דגט שאין עדים חתומים עליו כלל כשר ותנשא בו לכתחילה אבל חתומים עליו עדים פסולים או שחתמו שלא לשמה פסול ומודה ר"א דעידי חתימה כרתי אפי' בלא עידי מסירה ע"כ, ובא"ז גדול מפרש דשלא לשמה פסול מדאורייתא בחתימה והטעם אע"ג דאית ליה לר"א וכתב דקרא אכתיבה קאי ולא אחתימה היינו דווקא היכא דליכא עדים כלל אבל היכא דאיכא עדים קסבר דשלא לשמה אכולה מילתא דכתיבי בגט קאי ע"כ, ויש לתמוה הרבה על זה דאי בעי ר"א חתימה לשמה מן התורה א"כ היאך מכשיר ר"א שחותמים נכרים אפילו בשמות מובהקים מה מועיל הא אמרינן בפ"ב דנכרי אדעתיה דנפשיה קעביד ושמא גמר בלבו לשם אחר ונמצא פסול הגט מן התורה, ואם באנו לפרש דברי א"ז דר"ל היכא דליכא עידי מסירה כלל בה כדכתב נמי התם דמודה ר"א דעידי חתימה כרתי אפילו בלא עידי מסירה וכיון דאינהו עבדי כריתות א"כ וכתב דקרא קאי נמי עלייהו אבל היכא דאיכא עידי מסירה ועידי חתימה לא אתיא אלא מפני תיקון העולם ודאי אין שום פסול מן התורה שייך בהו, ולפי זה אפשר לנו לומר דסבר א"ז היכא דאיכא בחתימה שלא לשמה אפי' פסול דרבנן ליכא כדברירנא לעיל דלפי המסקנא לא קרינא ביה מזוייף מתוכו, וכן משמע קצת בסמ"ג דלא מהני מזוייף מתוכו לר"א אלא בעדים פסולים ושלא לשמה לא הזכיר, אמנם במרדכי פ' המגרש בתשובת הר' אביגדור כ"ץ למהרי"ח משמע לכאורה דפסקינא חתימה שלא לשמה פסול לר"א מדרבנן.
ע"כ אין נראה כלל לצדד להתיר שום פסול דאורייתא בחתימה אפי' לר"א אם לא שנשאת כבר בגט בכה"ג, ואנא בעובדא דידי לרווחא דמילתא הבאתי כל הני ראיות דלעיל, דלפי הנראה לא הוי חק תוכות בעובדא דידי כמו שאבאר, וכבר לעיל כתבתי דלאחר שהיתה הרצועה נמחקת נעשה הצורה קרוב כמו נו"ן כפופה ועדיין היה צריך לכתוב ולהוסיף עליו משך כדי לעשות ב' וכל חק תוכות שכתבו הגאונים בכה"ג על ידי מחיקה לא כתבו אלא דווקא שעל ידי המחיקה לבדה ניתקן האות מקילקולו אבל היכא שעדיין צריך לכתוב ולהוסיף על המחיקה לשווייה אות בכה"ג לא נפסל משום חק תוכות, וכן השיב לי חד מרבוותא והביא ראיה מלשון הרא"ש ביורה דיעה שכתב מ"ם פתוחה שנדבקת פתיחתה ונסתמה אינו מועיל לגרור וליפתח דכיון שאינו עושה מעשה בגוף האות שנשארה אלא גורר סתימתה ובזה נעשה האות הוי לה כחק תוכות ע"כ, משמע בהדיא דווקא בכה"ג דמחיקה לבדה משוי אות בלתי תוספת כתיבה זה נקרא חק תוכות ולא בענין אחר. ועוד דקדק בסמ"ג בהלכות גיטין דדווקא אם שם האות נגמר ונעשה על ידי המחיקה נקרא חק תוכות אבל יש לדחות אותו ראייה, וסמ"ק שכתוב דקודם שנגמר האות ונפלה עליה טיפת דיו מיקרי טפי חק תוכות משנפלה אחר שנגמר כבר האות לכאורה פליגי אסברותיו דכיון שלא נגמר האות א"כ צריך לכתוב ולהוסיף אחר הגרירה ואפ"ה קרי חק תוכות, אמנם י"ל דאיירי כגון שנפלה טיפה במקום רגל של אלף או תי"ו ומחק מן הטיפה בכל צידיה עד שנעשה הרגל כתיקונו ובדרך זה נגמר האות ע"י מחיקה וגרירה לבדה.
עוד מטעם אחר ברור הכשרתי עובדא דידי ומאותו טעם יש להכשיר גם כן כמו שאילתינו, פ' המגרש תנן וה"נ מסיק תלמודא התם שאם חתם ראובן עד ולא חתם בן יעקב או אם חתם בן יעקב עד ולא חתם ראובן כשר, ולפי' התוספות נקיי הדעת דירושלים כלומר שהיו מקצרים בלשונם היו חותמים כך ולא פלוני בן פלוני, א"כ בעובדא דידן ובענין שאילתינו הואיל ושם עד עצמו וכן עד נכתב כהלכתא אם אירע פסול בתיבת בן או בתיבת שם אביו אין קפידא הואיל וכשר גמור הוא בפלוני עד לחודיה נמצא בן פלוני שלא לצורך נכתב ואין חסרון ושינוי פוסל בו כדבעינן למימר לקמן. וליכא למימר דאפי' פלוני עד לחודיה לא כתב כאן משום דמפסיק בינייהו בן פלוני והוא נכתבה בפסול הא ליתא דבפ' המגרש פריך אשני גיטין זה בצד זה וליתכשר הא בראובן והא בבן יעקב עד ופרכי התוספות אהך פירכא דהיאך יתכשר הגט בראובן לחוד הא תנן פלוני עד כשר אבל פלוני בלא עד לא ומתרצים דפשיטא ליה דעד דכתב ליה בתריה דבן יעקב קאי נמי אראובן דכתב לעיל והוי כאילו כתב להדיא ראובן עד, ונראה למילף נדון דידן מכ"ש מהתם ומה התם דהוי לן לאוקמי שפיר האי עד רק הגט בתרא להכשירו בבן יעקב עד דבן פלוני בלא עד נמי אינו כשר אפ"ה מחלקינא להאי עד אשני גיטין להכשירם כל שכן בנ"ד דלא צריכנא כלל לחלק האי עד אלא דמקדימין ליה למיקם אשם העד עצמו. ואין נראה כלל לאפוכי סברא ונימא דכיון דלא מצי למיקם אמאי דסמיך ליה דהיינו בן פלוני דכתב בטעות א"כ לא מוקמינן ליה בדילוג דאדרבה אשכחן בכ"מ במקראות ובמשניות דכל היכא דמוכרח העניין דלא קאי אשלפניו ניחא טפי לאוקמי אשלפני פניו מהיכא דמצינא לאוקמי שפיר אשלפניו דתו לא מוקמינן ליה אשלפני פניו וק"ל. וכיון דהכי הוא דבן פלוני נכתב שלא לצורך אין חסרון ושינוי פוסל בו.
וראייה ברורה לדבר מהאי דכתבו החבורים בשם ר"י שהתיר הלכה למעשה הגט ששינו בו מקום הלידה ונתן טעם זה לדבר דהואיל ולא צריכינא ליה למכתב כמו שהוכיח התם אין טעותו פסול בו, וכ"ש בנ"ד דאין כאן טעות אלא שלא נכתבה כהלכתא דלא מפסל בהכי הואיל ולא צריכינן ליה למיכתב ולא דמו לעדים שחתמו שלא לשמה דפסילנא אפילו אליבא דר"א אע"ג דלדידיה לא צריכינא לחתימת העדים כלל דשאני התם דנהי נמי דלא צריכא להו מדאורייתא מ"מ חכמי התלמוד הזקיקו להם מפני תיקון העולם אבל מקום הלידה וכן שם הנהר דלא אשכחן דאצרכוהו רבנן כלל אלא שאחרונים הרגילו משום חשש שני יוסף בן שמעון לשנות שמייהו אין חסרון וטעות פסול בו, והכי מחלק בהדיא במרדכי פרק המגרש בתשובת הר"א כ"ץ, ונ"ד נמי דחכמי התלמוד לא הזקיקו בכלום שיחתמו העדים יותר מפלוני עד או בן פלוני עד ולפי התוספות דלעיל נקיי הדעת לא היו חותמים אלא כך הוא הדין והיא הסברא שאין חסרון וטעות פסול במה שאין צריך לכתוב.
אמנם נראה לחלק שפיר דאיכא למימר דלא דמי לשינוי מקום הלידה או שם הנהר, דהתם אינהו לא אתי כלל לידי צריכות לשום תיקון חכמי התלמוד ואינו כלל מטבע חכמים שהזקיקו בגיטין אבל בן פלוני החתימה מטבע חכמים היא היכא דלא חתם כבר פלוני ונהי נמי דהיכא דחתם כבר פלוני תו לא צריכים לבן פלוני מ"מ נימא איפכא דבן פלוני תהא עיקר ופלוני תהא התוספת דהא כל כמה דלא חתם עדיין עד בן פלוני לחוד לאו כלום היא ומאי חזית דמשוי לפלוני עיקר טפי מבן פלוני וכיון דלית לן ברירא לתפוס אחת מהן הפסול והטעות פוסלים בתרווייהו דרמינן כח החתימה אהא כמו אהא וא"ה אין ראייה ממקום הלידה ושם הנהר כדפרישית. אפס נראה דודאי אי הוי חתימת העדים דאורייתא כמו לרבי מאיר היה ראוי לחלק כה"ג אבל אנו דקי"ל כר"א דאין העדים חותמים כו' אין לדקדק ולחלק כולי האי, ואף כי כמה רבוותא הסכימו לי אהך ראייה ולא חלקו כמו שחלקתי: