תורה לשמה/תקכב
בענין שרח בת אשר.
שאלה הרי"ף ז"ל אין דרכו להביא הלכתא למשיחא א"כ ילמדנו למה הביא בפ' במה מדליקין מימרא דענני בר ששון בענין שמונה בגדי כהונה שמכפרין. עוד רצינו לדעת במש"ה בפ' פנחס ושם בת אשר שרח למה אמר ושם והול"ל ובת אשר שרח.
תשובה על שאלה הראשונה להכי הביא הרי"ף ז"ל מימרא הנז' כי ממנה אנו למדין חומר איסור הרהור הלב ולא תאמר דברים שבלב אינם דברים. גם נלמד ממנה חומר איסור עזות פנים שהוא קל בעיני האדם וכאן נראה שהוא שקול כנגד עבירות חמורות ג"ע גילוי עריות ושפיכות דמים שצריך לו אחד מגו שמונה לכפר עליו. וגם נלמד חומר לשה"ר =לשון הרע= וגאוה אף על גב דיש לזה גילוי גם בשאר מאמרים.
ועל שאלה השניה הנה קושיא זו מצאתי בספר לקוטים כ"י לראשונים ז"ל ותירץ שם לפי ששמה היה ידוע יותר בחסידות ובמעשים טובים כתיב עליה ושם עכ"ד. ולדידי נראה לומר כי אפשר בפי העולם היתה נקראת באות סמ"ך כמו וסרח העודף אך באמת היא מן הלידה קראו אותה שרח בשי"ן שמאלית ולכן בא הכתוב לומר ושם בת אשר שרח ר"ל עיקר השם שלה הוא שרח בשי"ן שמאלית. או י"ל שבפי העולם לא היתה נקראת בשמה אלא היו קורין אותה בת אשר דוקא ולכן בא הכתוב לומר ושם בת אשר שרח ר"ל שם בת אשר השגור בפי העולם הוא שרח או י"ל כי הכתוב בכונה כתב והוסיף מלת ושם כי רצה השי"ת לרמוז כאן שם קדוש הנקרא ובא"ש והוא נרמז בר"ת ושם בת אשר שרח ודו"ק.
או נראה לומר בהקדים מ"ש רבינו הגדול האר"י זצ"ל בשער הגלגולים הנמצא אצלנו בכ"י וז"ל והנה נתבאר למעלה כי אין שום נשמה בעולם שאין לה לבוש אחד של קליפה מזוהמת הנחש ואותה הקליפה היא סוד היצה"ר הנכנס באדם מיום שנולד כי הנה ע"י חטאו של אדה"ר נשתרש ונדבק עמו היצה"ר והקליפה ההיא עם אותה הנשמה מעת שחטא אדה"ר ואילך עד שכמעט נעשו שניהם הנשמה וקליפה כעיסה אחת מעורבת מסולת וסובין קשורים יחד בתכלית, ובזה תבין סוד למה היצה"ר יש כ"כ כח בידו להטות לאדם להנהיגו בדרך רע לפי שהוא בעה"ב גמור בתוך גוף האדם כנז'.
והנה נתבאר כי אין כל הקליפות שוות כי כל קליפה וקליפה היא ניצוץ נפש רעה מסט"א מאבר פרטיי שברמ"ח אברי אדם הבליעל הטמא ע"ד מה שנתבאר בדרושים שקדמו בענין ניצוצות נשמות הקדושה שכל אחת ואחת היא מניצוץ אבר פרטיי שבאדם העליון הקדוש וכמו שנשמות הקדושות כל אחת ואחת יש לה שם ידוע כפי בחינת אבר שממנו חוצבה וכמו שארז"ל על פסוק אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות כך כל ניצוץ וניצוץ שבקליפה יש לה שם ידוע בפני עצמו ונמצא כי היצה"ר שבאיש הזה אינו כעין היצה"ר של האיש האחר. ונמצא כי כאשר נולד האדם וקוראים לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם אינו באקראי ובהזדמן כי אם הקדוש ברוך הוא משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא כמש"ה אשר שם שמות בארץ כפי מקום האבר שבאדם העליון אשר ממנו חוצב והשם הזה נרשם למעלה בכסא הכבוד כנודע ולכן ארז"ל שמא גרים, גם זהו טעם אל ר' יהושע בן קרחא ורבי מאיר דהוו בדקי בשמא.
והנה גם את זה לעומת זה עשה האלהים וכמו שיש שם קבוע אל הנשמה הקדושה אשר באדם והוא השם שקוראים לו אביו ואמו בעת שנימול כנודע כך יש שם קבוע בקליפה שהוא היצה"ר הנכנס באדם מיום שנולד ונמצא שכל אדם יש לו ב' שמות אחד מצד הקדושה ואחד מצד הקליפה. והנה אם האדם בהיותו בחיים חיותו בעוה"ז היה יכול להשיג ולדעת מה שם הקליפה ההיא אשר בו היה יכול לחקור מהיכן נחצבה ובאיזה בחינה היא באדם הבליעל ועי"כ היה יודע מקום הפגם ומציאות תיקון הצריך לו והיה יכול לתקן הפגם ההוא בנקל ועי"כ היתה הקליפה ההיא נפרדת ממנו בנקל בחייו ולא היה צריך להפרידה ממנו ע"י חבוט הקבר כלל ולכן כשנפטר האדם הצדיק אינם שואלים ממנו מה שמו מסט"א כי כיון שבחייהם טרחו וסבלו היסורין להפריד מעליהם הקליפה ההיא כנז"ל ובקלות גדול נגמרת להפרד ע"י חבוט הקבר. אבל הרשע שאדרבא גרם לקשרה בחוזק גדול בו צריכין מכות ועונשים גדולים להפרידה ממנו בחבוט הקבר ואלו היה יודע בחייו שמו דמסט"א היה מתקן הדבר בחייו בקלות גדול ולכן מכים אותם הכאות נמרצות על שאינם יודעים אותו השם ולא חקרו לדעת אותו בחייהם כיון שלא רצו לטרוח במעשיהם כדרך שטרחו הצדיקים עכ"ל זלה"ה.
והנה ידוע כי שרח בת אשר לא מתה אלא נכנסה בחיים לגן עדן א"כ זו הוראה שלא היה לה לבוש של קליפה מזוהמת הנחש כי אם דבר קלוש מאוד דלא סליק בשמא דאינו נחשב לכלום כי הראיה שלא הוצרכה למות וידוע כי המיתה נמשכה לאדם מן הלבוש הזה על כן מוכרח לומר שהיה לבוש קלוש מאוד מאוד שנתבטל בחיים ומאחר שהיה קלוש מאד שלא גרם לה מיתה מוכרח דלא היה שיעור ראוי שיקרא לו שם ומאחר דלא סליק לבוש זה בשמא נמצא לא היה לה לשרח בת אשר ב' שמות כשאר בני אדם כי אם רק היה לה שם אחד שהוא שרח שזה השם הוא של הנשמה שלה וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל לעיל שהשם שקורין אביו ואמו לולד הקדוש ברוך הוא משים בפיהם השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא ולזה דייק קרא ואמר ושם בת אשר שרח ר"ל לא היה לה כי אם שם זה בלבד. או אפשר אפי' אם נאמר שתחלה היה לה שם אחד מצד הקליפה כשאר אדם עכ"ז היא לרוב צדקותה וחסידותה כבר ביטלה אותו מעת היותה בחיים ולא נשאר לה אלא שם של הקדושה בלבד ובעת שכתב מרע"ה את התורה היא היתה בחיים ובאותו זמן כבר הפרידה הקליפה מעליה ולא היה לה אלא שם אחד של קדושה. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו