תורה לשמה/תקכ
- בענין מנהג ההקפות לצורך חולה ובבית הקברות, ובענין הדלקת נר לע"נ הנפטר.
שאלה מנהג העולם מי שיש לו ילד חולה מביאין אותו לבית הכנסת ומקיפין אותו התיבה שיהיה אחד נושא אותו ומקיף התיבה אם יש לזה המנהג יסוד ושורש מפי סופרים ומפי ספרים. גם רצינו לדעת מה שנוהגין ההולכים להשתטח על המצבה של הצדיקים שיהיו מקיפין את המצבה כמה פעמים ויש מקפידין להקיף ז' פעמים אם יש לזה המנהג ג"כ שורש ויסוד.
גם רצינו לדעת מה טעם יש בהדלקת הנר למנוחת הנפטר בבית תוך שבעה ובשלמא מה שמדליקין בביהכ"נ יש לומר דאיכא בזה מצוה לכבוד ביהכ"נ דכתיב באורים כבדו ה' וא"כ מצוה זו היא בכלל המצות שעושין למנוחת הנפטר אבל מה שמדליקין בבית הנפטר תוך שבעה מה מצוה יש בזה ומה תועלת יש ובפרט מה שמדליקין הנר יומם ולילה מה אהני שרגא בטיהרא.
תשובה איתא במסכת שמחות פ' וא"ו מעשה באשה שחלה בנה והקיפה את העזרה והביא זה בספר אגודה וכתב מכאן נראה שנהגו להקיף בית הקברות ע"ש. והנה הרואה יראה במסכת שמחות הנז' שמנה עם המקיפין העזרה דרך שמאל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ומי שאבד לו אבידה והרואהו מקיף שם אומר לו מה לך מקיף על דרך שמאל והוא משיב שיש לו חולה בתוך ביתו ואז זה הרואהו א"ל השוכן בבית הזה ירחם עליו מיד. ועל זה מביא שם מעשה באשה אחת שחלתה בתה ועלתה והקיפה העזרה ולא זזה משם עד שבאו ואמרו לה נתרפאת וכן מי שאבד לו אבידה א"ל השוכן בבית הזה יתן בלב מי שמצאה ויחזירה לך מיד מעשה באלעזר בן חנניא בן חזקיה בן גוריון שאבד לו ספר תורה שלו לקחה במאה מנה ועלה והקיף ולא זז משם עד שבאו ואמרו לו נמצא הספר תורה ע"כ ע"ש.
והנה נמצא שיש שורש לזה המנהג מה שהיו מקיפים העזרה בביהמ"ק כל מי שיש לו צרה ואם יש לו חולה אין צריך שהחולה יבא ויקיף אלא אביו או אמו מקיפין לבקש עליו רחמים וכל הרואה שואל את המקיף כדי שידע מה היא צרתו ויבקש ג"כ עליו רחמים ולזה היו בעלי הצרות משנים הקפתם דרך שמאל כדי שירגישו הרואים וישאלו. ולכן עתה שבעוה"ר חרב בהמ"ק ורק בבתי כנסיות הם עומדים במקום המקדש כמ"ש ואהי להם מקדש מעט על כן מקיפין את התיבה דוגמת הקפת העזרה ונהגו יותר להביא החולה עצמו להקיף אך ודאי צריך שזה המקיף עם החולה יבקש רחמים בדרך הקפתו גם צריך שכל הנמצא בביהכ"נ ורואה מקיפים את החולה שיבקש עליו רחמים בינו לבין עצמו ויאמר המשרה שכינתו בבית הזה ישלח רפואה שלימה לחולה הזה גם טוב לומר ג"כ פסוק זה ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה.
ועל דבר מספר ההקפות נראה טוב להקיף ז' פעמים ובכל פעם יעמוד ויאמר פסוק אחד מן ז"פ של אנא בכח גם בכל פעם יכוין בספירה אחת מן ז' ספירות חג"ת נהי"ם.
ומזה תבין שגם להקפת המצבה של הצדיק יש לה טעם ושורש ע"פ האמור וכמ"ש בספר האגודה שהבאתי דבריו לעיל מכאן נראה שנהגו להקיף בית הקברות ע"ש והמנהג לומר בהקפת המצבה של הצדיק פסוקים של אשת חיל מי ימצא וכו' עד ויהללוה בשערים מעשיה ויכוין שכל פסוקים אלו הם אמורים בשבח נפש הצדיק ויקיף ז' הקפות במשך הפסוקים הנז' רמז לדבר סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה ר"ל תקיפו את המצבה הנקראת ציון וככתוב ובנה אצלו ציון ובעת שתקיפו ספרו מגדליה ר"ל שבחים וגידולים של הנפש והם שבחים האמורים בפסוקי אשת חיל שהם שבחים וגידולים של הנפש הקדושה.
ועל מה ששאלת בענין הדלקת נר בתוך השבעה בבית הנפטר דע כי כתב רבינו בחיי ז"ל בפ' תרומה וז"ל וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה מאור השכל ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אעפ"י שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט. ועל כן המשילה שלמה הע"ה לנר הוא שאמר נר ה' נשמת אדם עכ"ל הרי לך שהנשמה יש לה הנאה מן האור ואל תתמה על זה כי גם מן הריח מצינו שהנשמה נהנית בעודה שוכנת בגוף וכמ"ש רז"ל איזה דבר שהנשמה נהנית בו זה הריח והטעם מפני שהריח הוא רוחני ולכן מגיע ממנו הנאה לנפש שהיא רוחנית וכ"ש האור שהוא יותר דק ורוחני מן הריח ועל כן בתוך השבעה אשר נפש הנפטר עודנה מצויה בתוך הבית כפי ההתחלקות וכמ"ש רבינו האר"י זצ"ל בטעם ז' ימי אבלות לזה מדליקין נר שם בעבור הנאת הנפש אך אחר ז' שמסתלקת לגמרי מן הבית אין טעם להדליק וכן אם לא נפטר האדם שם אעפ"י שהאבלים הם שם אין מדליקין. אך טוב להדליק נר תוך י"ב חודש בביהכ"נ למנוחת הנפטר וכן בכל שנה ביום יא"ר צי"ט /יארצייט, יום זכרון/ והיינו כי צריך שיאמר בפיו בשעת הדלקת הנר שהוא מדליק הנר הזה למנוחת נפש פב"ב ואז בקריאה זו שהוא מוציאה בפה יגיע הנאה לנפש האדם ההוא אפילו מרחוק וכ"ש אם מדליק על המצבה עצמה ששם משכן חלק מחלקי הנפש. והרי הודעתי לך לפי דרכינו שיש טעם ג"כ בהדלקת נרות אצל מצבות הצדיקים זיע"א כשהולכים העולם להשתטח שם.
גם דע כי באור הנר יש חמשה גוונים הידועים למשכילים וכנ"ז בר"ח והם כנגד חמשה חלקי הנפש שהם נרנח"י וד"ז גם בדברי רז"ל בתלמוד הוא מפורש במה שאמרו חמשה שמות יש לנשמה ועל כן אור הנר הוא דוגמא לנשמה ולזה יהיה לה הנאה מן האור הנדלק על שמה אך ודאי צריך להזכיר בפה שהוא מדליק שמן זה למאור למנוחת ולעילוי נשמת פב"פ וכאשר אמרנו כי בכל ענין תמצא שהדיבור פועל וכאשר תראה מה שאמרו בצרכי שבת שצריך לומר בערב שבת בכל עסק של תבשיל וכיוצא שהוא עושה זה לכבוד שבת קודש וע"י הדיבור הזה ממשיך הארת קדושה מקדושת השבת על אותו הדבר שעוסק בו וכל זה נחשב מכלל כבוד השבת כנודע.
ולכן ודאי טוב ונכון שהנר שמדליקין תוך ז' בבית וכן תוך י"ב חודש בביהכ"נ וכן בכל שנה ביום יא"ר צי"ט צריך שהבן עצמו ידליק הנר בידו בעבור אביו או אמו ויאמר בפיו בכל פעם שמדליק הריני מדליק שמן למאור נר זה למנוחת ולעלוי נפש וכו' ודבר זה נחשב לו בכלל כבוד או"א ודי בזה למשכילים. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו