שולחן ערוך חושן משפט רסא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רסא | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · באר היטב · קצות החושן · נתיבות (ביאורים · חידושים) · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים:    תא שמע על התורה ספריא שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org · SefariaENG

דין המוצא במקום שניכר שאינה אבידה
ובו ארבעה סעיפים:
אבגד

סעיף א[עריכה]

מצא חמור או פרה רועים בדרך ביום – אין זה אבידה. בלילה (או אם רואה חמור וכליו הפוכים) (טור) – הרי זה אבידה. בפנות היום ובנשף, אם ראה אותם שלושה ימים זה אחר זה – הרי זו אבידה, ונוטל ומכריז.


סעיף ב[עריכה]

ראה פרה רצה בדרך, אם פניה כלפי העיר – אין זו אבידה, כלפי השדה – הרי זו אבידה. מצאה רועה בין הכרמים – חייב להחזיר משום אבידת קרקע. לפיכך אם היו הכרמים של עכו"ם כשימצאנה מפני שהפסידה הכרם – הרי זו אבידה, ונוטל ומכריז.

(והוא הדין במקום שפורעין קנס בהמות שרועים בשדות אחרים.) (ר' ירוחם נ"ב)

סעיף ג[עריכה]

מצא פרה ברשות הרבים, אם עומדת ברשות הרבים – חייב להחזירה. היתה רועה בעשבים, או שהיתה ברפת שאינה משתמרת ואינה מאבדת – לא יגע בה, שאין זו אבידה.

הגה: ויש אומרים שאם הרפת חוץ לתחום חייב להחזירה (טור וכן כתב הרא"ש). מיהו נראה לי דהכל לפי הענין, ואף הסברא הראשונה מודה אם היא בענין שאינה משומרת.

סעיף ד[עריכה]

המאבד ממונו לדעת – אין נזקקין לו. כיצד? הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה והלך לו (ויש אומרים דרפת לא מקרי אבידה וחייב להחזירה), השליך כיסו ברשות הרבים והלך לו – הרי זה איבד ממונו לדעתו. ואף על פי שאסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו – אינו זקוק להחזיר, שנאמר: "אשר תאבד" – פרט למאבד לדעתו.

ויש אומרים דאבידה מדעת הוי הפקר, וכל הקודם זכה (טור).