שולחן ערוך אורח חיים רלא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן רלא | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אורח חיים · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    משנה ברורה · ביאור הלכה · באר היטב · ט"ז · מגן אברהם · כף החיים · ביאור הגר"א · פרי מגדים ·
שו"ע באתרים אחרים:    תא שמע על התורה ספריא שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org · SefariaENG

שכל כוונותיו יהיו לשם שמים
ובו סעיף אחד:

סעיף א[עריכה]

אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת צהריים – יישן.

הגה: וכשניעור משנתו, אין צריך לברך "אלהי נשמה" (בית יוסף). ויש אומרים שיקרא קודם שיישן "ויהי נועם" (כל בו).

ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס, שהוא שיתין נשמי. ואף בזה המעט – לא תהא כוונתו להנאת גופו, אלא להחזיק גופו לעבודת השם יתברך.

וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג ו), ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמיים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו. שאפילו היה צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאתו – אינו משובח, אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו.

וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו – להשלים חפצו ותאותו – אינו משובח, אלא אם כן עשה לשם שמיים.

וכן בשכיבה, אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצוות לא יתגרה בשינה לענג עצמו, אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו – אם עשה להנאת גופו אינו משובח; אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות, שלא תיטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה.

וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה, אם עשה להשלים תאוותו או להנאת גופו – הרי זה מגונה. ואפילו אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו – אינו משובח, אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו, או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו.

וכן בשיחה אפילו לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו.

כללו של דבר: חייב אדם לשום עיניו וליבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך – יעשהו, ואם לאו – לא יעשהו. ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד.