רא"ש על התורה/דברים/ט
טז[עריכה]
וארא והנה חטאתם. מה ראה ראה שפרח הכתב מעליהן לכך ואתפוש בשני הלוחו' ואשברם לעיניכם. משל לשומר שהיה מהלך בדרך וחותם המלך בידו בא ליכנס במדינה ועבר בנהר ונפלה החותם בנהר ונמחק הכתב מה עשה קרע הנייר ושבר החותם כך משה עד שהוא יורד מן ההר והלוחות בידו ופרחו הכתבים מעליהם ושברן וא"ר חלבו הלוחות היו ארכן ו' טפחים ורחבן ג' והיה מחזיק הקב"ה בשנים וב' טפחים מונחי' באמצע וגברו ידיו של משה ושברן. ד"א ראה עגל שעשו ושברן משל למלך שקדש אשה נאה ואמר לה לאחר זמן אני שולח ליך כתובה עם השושבין בא השושבין והכתו' בידו מצאה זינתה ראה השושבין הקלקול וקרע הכתו' אמ' מוטב שתידון כפנויה ולא כא"א כך הקב"ה קדש ישראל במ"ת ואמר לשלוח להם התורה ע"י מרע"ה השושבין בא משה והכתו' בידו ראה שקלקלו בעגל שבר הכתובה ואמר מוטב שידונו כפנויה ולא כארוסה. ואשליכם מעל שתי ידי זש"ה עת להשליך אבנים זה לוחות הראשונים ועת כנוס אבנים זה לוחות אחרונים:
יח[עריכה]
ואתנפל לפני ה' כראשונה. כמו שעשיתי במ' יום הראשונים שהתפללתי לפני הקב"ה על שאמר הרף ממני ואשמידם עד שהתנה עמי שלא ישמידם שנא' וינחם ה' על הרעה אבל לא מחל העון ועכשיו התנפלתי על מחילת העון כי יגורתי מפני האף והחימה וישמע ה' אלי גם בפעם הזאת למחול העון כמו שנשבע בראשונה שלא להשמיד:
כא[עריכה]
ואכות אותו טחון שלא יהנה אדם ממנו. ובתבערה הם המתאוננים דכתיב ותבער בם אש ה'. ובמסה דכתי' ויקרא שם המקום ההוא מסה. ומריבה ובקברות התאוה שנתאוו לשלו. ומשנאתו אותם. כלומר או שמא לא היה בדעתו ליתן להם הארץ אלא פיתה אותם בדברים עד שהוציאם ממצרים והרגם כי שונא היה אותם כד"א הנה מפתיה והולכתיה המדבר והמיתיה בצמא ובלשון התלמוד יש ווי"ן הרבה שהם במקום או כמו חלץ ועשה מאמר ונתן גט שר"ל או עשה בה מאמר או נתן גט:
כט[עריכה]
והם עמך ונחלתך לפי שהוציאם הקב"ה מכללו שנא' כי שחת עמך הוצרך לו' לו עמך ונחלתך: