צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת חקת

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פרשת חוקת: לפשר חטא "מי מריבה"?[עריכה]

חטא מי מריבה

העם מבקש מים
א וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ, וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: ב וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה, וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: ג וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה: ד וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהוָה אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ: ה וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:
"קח את המטה... ודברתם אל הסלע"
ו וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם, וַיֵּרָא כְבוֹד יְהוָה אֲלֵיהֶם: ז וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: ח קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו, וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם:
חטאם של משה ואהרן
ט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ: י וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע, וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: יא וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם, וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם:
העונש
יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: יג הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְהוָה, וַיִּקָּדֵשׁ בָּם:(כ', א-יג)

א. "יען לא האמנתם בי להקדישני"[עריכה]

החטא היחיד של משה ואהרון היה חטא מי מריבה, ובגללו הם לא נכנסו לארץ. אולם החטא עצמו אינו מפורש. להלן נדון בכך וננסה להסביר מדוע. בזכות מרים הנביאה זכו בני ישראל לבאר במדבר. והנה לאחר מות מרים פסקה הבאר. בעקבות זאת "ולא היה מים לעדה...". מאחר וכך העם מבקש מים: "...ויקהלו על משה ועל אהרן: וירב העם עם משה...: ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו" הקב"ה מצוה את משה: "קח את המטה והקהל את העדה... ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע...". משה ואהרן מקהילים את העם ומוציאים לעם מים מן הסלע. כדברי הכתוב: "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו, והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם: ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר צוהו: ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים: וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים, ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם" . לאחר שמשה ואהרן מוציאים מים מן הסלע, ה' מוכיח את משה ואהרן: "...יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" אכן מהדברים עולה כי משה ואהרן חטאו. התורה כותבת במפורש: "יען לא האמנתם בי להקדישני". כלומר, משה ואהרן נענשים, כי הם לא קידשו שם שמים. אולם התורה נמנעה מלאמר במפורש מהו החטא.

ב. סברות שונות מהו חטא מי מריבה[עריכה]

נשאלת השאלה, מדוע התורה סתמה ולא פירשה מה היה בדיוק חטאם של משה ואהרן? לפני שננסה להשיב לשאלה זו, נביא את דברי הפרשנים השונים, אשר מנסים להסביר מה היה חטאם של משה ואהרן.

  1. רש"י: "... לפי שלא ציוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע". לפי רש"י אם כן חטאם היה בכך שהיכו בסלע ולא דיברו, למרות שצוּו במפורש: "ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו".
  2. "שמעו נא המרים": משה מכנה את בני ישראל "המרים". ביטוי זה מורה על כעס. משה רבינו כעס על העם, ואולי זה חטאו. וכן מעיר רש"י לאחר המלחמה במדין בפרשת "גיעולי עכו"ם". בפרשה נאמר "ויקצף משה על פקודי החיל..." , ובעקבות זאת אלעזר הוא שמוסר הלכות הטבלת כלים של גויים . רש"י על אתר מפרט את כל המקרים בהם משה טעה או שכח הלכה בגלל כעסו:"לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי עכו"ם. וכן אתה מוצא בשמיני למילואים שנאמר "ויקצף משה על אלעזר ועל איתמר", בא לכלל כעס, בא לכלל טעות. וכן ב "שמעו נא המורים... ויך את הסלע". על ידי הכעס טעה" .
  3. "המן הסלע הזה נוציא לכם מים...": רבנו חננאל אומר כי חטאם היה בכך שאמרו "נוציא", בעוד שהיו צריכים לאמר: יוציא. היה עליהם לאמר לעם חד משמעית שה' הוא הוא העושה עמנו אותות ומופתים. הוא שמסוגל להוציא מים מן הסלע, ואנו משה ואהרן שליחים בלבד. ואלה דברי רבנו חננאל:

"יען לא האמנתם בי. החטא הוא אמרם: המן הסלע הזה נוציא לכם מים. וראוי שיאמרו יוציא ה' לכם מים... וכן כל הניסים יודיעום כי ה' יעשה עמהם להפליא, ואולי חשבו העם כי משה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה" אכן הבאנו הסברים שונים מהו החטא. אך עדיין לא ברור מדוע התורה לא אמרה במפורש מהו החטא. להלן ננסה לתת הסברים שונים מדוע חטאם לא הוזכר במפורש.



ג. לפשר הפועל "להאמין" בשפה העברית[עריכה]

התורה בחרה להביע את חטא משה ואהרן בפועל להאמין: "יען לא האמנתם בי". ולא בכדי הפועל האמין בבניין הפעיל. בדר"כ בניין הפעיל הינו בעל משמעות של גורם פעולה לזולת, כגון: האכיל, העביד, העסיק, הדריך, השקה ועוד. והנה כאן אנו משתמשים בפועל האמין, כפועל שעושה את הפעולה לעצמו. אדם מאמין, פירושו- עושה את פעולת האמונה לעצמו וכך מצאנו בתורה במקרים רבים:

  • "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית ט"ו, ו)
  • "והאמינו לקל האת האחרון" (שמות ד', ח)
  • "ויאמן העם" (שמות ד', לא)
  • "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות י"ד, לא)
  • ועוד ועוד

נ"ל כי שימושו של הפועל 'האמין' דווקא בלשון הפעיל בא ללמדנו משהו על פעולת האמונה. כל פעולת אמונה שהאדם עושה, כל מצווה שאדם מקיים, הוא משפיע בכך על זולתו וגורם לו להיות יותר מאמין. כלומר, כאשר אדם מאמין בה', הוא גורם בעקיפין או במישרין גם לזולתו להאמין בה'. חטא זה או מצוה זו של להאמין היא היא עניין של קידוש שם שמיים.

ד. חטאם של משה ואהרן- לגודל מעלתם[עריכה]

כאשר אדם פועל ומאמין הוא מקדש שם שמים, ולהיפך- כאשר אדם חוטא, הוא מחלל שם שמים. ברור, שפעולת קידוש שם שמים הינה יחסית בהתאם לדרגת האדם הפועל. בדרגת משה ואהרן כל סטיה קלה שבקלות תיחשב לחטא ולהיעדר קידוש שם שמים, ובלשון התורה "לא האמנתם בי". אשר על כן הדבר הראשון שניתן ללמוד מהשימוש של הפועל "האמנתם" הוא שהתורה רצתה לאמר לנו שחטא זה של משה ואהרן היה אך ורק בשל גודל מעלתם. בכל קנה מידה אחר, מעשה כזה לא היה נחשב לחטא. אצל כל אדם אחר התורה היתה מתעלמת מכך. אבל משה ואהרן בגלל גודל מעלתם, גם מעשה קל שבקלים נחשב לחטא.

ה. חטאם היחיד של משה ואהרן[עריכה]

התורה מזכירה את חטא מי מריבה ארבע פעמים . בכל פעם שהיא תזכיר שמשה ואהרן אינם נכנסים לארץ היא תציין, שזה בגלל חטא מי מריבה. נ"ל שהסיבה העיקרית לכך היא כדי להדגיש שזהו חטאם היחיד. וכן כותב רש"י בהתייחסו לחטא מי מריבה: "יען לא האמנתם בי. גילה הכתוב שאילולא חטא זה בלבד, היו נכנסים לארץ, כדי שלא יאמרו עליהם בעוון שאר דור המדבר, שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, כך היה עוון משה ואהרן" . ושוב כאשר ה' מצווה את משה לעלות להר העברים ולראות את הארץ לפני מותו, התורה מציינת שמשה לא נכנס לארץ בגלל חטא מי מריבה (כ"ז, יב-יג). גם כאן רש"י מעיר אותה ההערה: "בכל מקום שכתב מיתתם, כתב סרחונם לפי שנגזרה גזרה על דור המדבר למות במדבר בעוון שלא האמינו. לכך ביקש משה שיכתב סרחונו, שלא יאמרו אף הוא מן הממרים היה. משל לשתי נשים שלוקות בבית דין. אחת קילקלה ואחת אכלה פגי שביעית וכו'. אף כאן, בכל מקום שהזכיר מיתתן הזכיר סרחונן להודיע שלא היתה בהם אלא זו בלבד" .

ו. ראיה חיובית והתעלמות מהרע[עריכה]

נ"ל סיבה נוספת, מדוע התורה לא ציינה במפורש מה היה חטאם של משה ואהרן. הדבר קשור בדרכה של התורה להדגיש את החיובי ולא את השלילי, לא להבליט את הרע, ואם אפשר לכסות עליו, כפי שנאמר "כבד אלקים הסתר דבר" . כך מצאנו, למשל, בפרשת המבול, התורה התייחסה לניצולים שש פעמים! הגם שהם היו מעטים, רק שמונה בני אדם, ועוד קצת בעלי חיים. לעומ"ז האנשים שהושמדו, בעלי החיים שמתו והיקום שהוכחד, כל אלה מוזכרים רק פעם אחת ורק בשני פסוקים וחצי (בראשית ז', כא-כג) . כך אנו מוצאים לאורך כל התורה כולה. זו דרכה של תורה לא לחטט ברע, לא להחיות את השלילי, לא לדשדש בביצה של החטא או העונש, אלא להיפך להדגיש את החיובי ולפרט את הטוב. זהו חלק משיטה של "לשון נקייה". זהו חלק מחינוך לראיה חיובית, ולחשיבה חיובית שיוצרות אוירה חיובית ועשייה חיובית.

ז. כל אדם יכול להיות צדיק כמשה רבינו[עריכה]

כאמור, זהו החטא היחיד שהתורה מציינת ביחס למשה ולאהרן. נ"ל כי אם הם לא היו חוטאים, התורה היתה חסרה דבר חשוב. מהו? רמב"ם בהלכות תשובה מתייחס לבחירה החופשית וכותב: "כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או שכל וכו'" . למה היה חשוב לרמב"ם לאמר "צדיק כמשה"? רמב"ם רצה לאמר כי לכל אדם יש כוחות נפש אדירים, ובכח הבחירה החופשית, הוא יכול להיות צדיק אפילו כמשה רבינו. כדי שאדם יוכל להעלות בדעתו שאפשר להידמות למשה, הרי משה רבינו צריך להיתפס כאדם ולא כמלאך. לאורך כל התורה משה רבינו נראה יותר על אנושי: 40 יום לא אוכל ולא שותה, פורש מאשתו, מדבר עם השכינה בכל עת שרוצה, מדבר עם ה' "פנים אל פנים" ועוד. והנה משה גם חטא, אומנם לא ברור בדיוק מה חטאו, ואומנם רק לפי גודל מעלתו, אך בסופו של דבר התורה מציינת שהוא חטא, ובגלל זאת אינו נכנס לארץ. הרי לנו שמשה בשר ודם. "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" . האדם מעצם היותו אדם, הריהו חייב לחטוא. אם לא יחטא כלל, אין זה אדם ב"ו [1]. נ"ל אם כן שחטאו של משה בא להדגיש את הצד האנושי שבו וללמדנו שהוא ב"ו, יותר מאשר ללמדנו מה בדיוק היה החטא.

ח. דברי רמב"ם מעודדים את האדם[עריכה]

כאמור, רמב"ם כותב כי כל אדם יכול להיות צדיק כמשה. דבריו אלה של רמב"ם מעודדים מאוד את האדם, ומציבים לו את השמים כגבול. כל אחד ואחד יכול לשאוף לשיא הפסגה, להיות כמשה רבינו. אם כן נמצאנו למדים שהחטא שנכתב בפרשתינו, חטא מי מריבה, יש לו פן נוסף, הפן האנושי של משה. אשר נועד להראותו כאדם וללמד את הפרט, עד היכן כל אחד ואחד מסוגל להגיע. משה שהיה ילוד אישה, משה שהיה אדם רגיל, נשא אישה והוליד ילדים, משה שחטא, ובכל זאת הגיע לפסגת המין האנושי ברוחניות. והנה בא רמב"ם ומעודד כל אחד ואחד ומציב לו את הגבולות, אליהם הוא יכול להגיע: "כל אחד ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו". עניין זה של הצגת משה רבינו כבשר ודם מודגש בתורה מיד עם הולדתו. כבר בפרשה הראשונה שאנו נפגשים עם משה (שמות ב', א-כב), הוא מוצג כאדם בשר ודם. הוא נולד מנישואים של איש ואישה, הוא נולד לידה רגילה, צריך להחביא אותו, ואח"כ מניחים אותו ביאור. כאשר בת פרעה מוצאת אותו, הוא בוכה ככל תינוק, וצריך לאכול ככל תינוק. ובסוף הפרשה הראשונה אודות משה, הוא נושא אישה ומוליד ילד. כל הפרשה באה להדגיש כי משה היה ב"ו, ילוד אישה. אלא שבכח הבחירה שלו ובכוחות הנפ==ש שלו והעבודה העצמית הגיע למה שהגיע. בזכות הקדושה והטהרה הגיע להיות עבד ה', נביא ה' ומוסר התורה.

  1. ^ הגמרא בבבא בתרא מציינת ארבעה שמתו בעטיו של נחש. כלומר, לא חטאו כלל. גם אם נבין גמרא זו כפשוטה, הרי שרק ארבעה אלו לא חטאו. וכל שאר בני האדם כן חטאו.(ב"ב י"ז, ע"א)