צדקת הצדיק/ח
וזמן ההכנה הזו – הכל לפי מה שהוא אדם; וחסידים היו שוהים רק שעה אחת לתפלה, כדאיתא בברכות (דף ל:).
וזה טעם גם כן שהרחיבו בזמן של ערבית עד עמוד השחר, כי בחשכת־ליל קשה למצוא בהירות מלכות שמים פעמים עד עלות השחר, כולי האי ואולי. מה שאין כן ביום, כמ"ש (תהילים צב ג): "להגיד בבוקר חסדך" – אז אפשר "להגיד", מיד "בבוקר" מתוך אור הניכר; מה שאין כן בלילות – רק האמונה בלב, ולא ההגדה שהוא ההוצאה מכח אל הפועל על העבר, אלא הקיווי על העתיד, כאשר אתא בוקר גם בכל הלילה כולה.
ולכך תפילת ערבית רשות, כי תפלה הוא הכרת הנוכח יותר מקריאת שמע (כמו שכתבנו לעיל אות ו'), ואי אפשר לחייב בלילה, ד"זה שמי לעלם" כתיב (שמות ג טו), בעולם הזה שדומה ללילה, רק רשות למי שחננו ה' להיות לילה כיום יאיר לו ע"פ תהילים קלט יב., רק האידנא – בעקבות דמשיחא קרוב לאור היום – קבלינהו לחובה.
ותפילת השחר גם כן זמנה עד חצות, יותר מזמן קריאת שמע, כי לקבלת הנוכח ממלכות שמים צריך הכנה יותר. ולכך יש תשלומין לתפלה אצל תפלה הסמוכה, אף־על־פי שעבר הזמן, מה שאין כן בתפלה השלישית, הוי "מעוות לא יוכל לתקון" (קהלת א טו), דבתרי זימני הוי חזקה לגבי אותה, דלא מצי מכוין לה.