עץ חיים/שער כד/פרק א
פרק א - מ"ב[עריכה]
מ"ב הג' מוחין בין בצלם אבא בין בצלם אמא יש בכולן עלייה וירידה, אור ישר ואור חוזר, בין בעיבור ויניקה וגדלות כנזכר במ"א, וזהו בכל הפרצופים דז"א ויעקב ולאה ודור המדבר ורחל :
אחר שכבר נתבאר בפרטות כל בחי' שצלם דז"א נבאר עתה בפרטי פרטות באורך כל בחי' התפשטות ז"א ובחינץ הצלם כבר נודע כי כל ספירה כלולה מי' וי' מי' עד אין קץ.
והנה ז"א בהיותו בסוד עיבור לא נתגלה בו רק ג' ספירות שהם בחינות נה"י שבו, ולא הנה"י של הכללות אלא של פרטות, כי ודאי שהעיבור יש בו רמ"ח איברים הנפרטין בי' ספירות, וכל אבר כלול מעור ובשר וגידין ועצמות. וענין זה ישנו בין כשהוא בעיבור ובין כשהוא תינוק ובין כשהוא איש גמור, ואין הפרש בו במנין איברים כי האברים לא נתוספו כפי הזמנים הנ"ל זולת תוספת הגדלתם בהם בעצמם ואבר קטן נעשה גדול.
וענין זה נחלק לב' בחינות, אם בגובה שהוא באורך ואם בעוביו שהוא הרוחב. פירוש, כי אם היה אבר הירך או הזרוע זרת ארכו וטפח הקיפו הנה כשיגדל יהיה אמה ארכו וב' טפחים הקיפו נמצא שגדל באורך ובקומה וגם ברוחב העובי ואם כן צריך לידע מה ענין הגדלה זו ובאיזה אופן הוא.
דע כי בזמן העיבור בירר מן ז' מלכים בחינות הנה"י שלו, כי כן האדם מתחיל לקנות הנפש ואחר כך הרוח ואחר כך הנשמה, וגדל ממטה למעלה, וכן האילן גדל ממטה למעלה וכן האדם. נמצא כי תחלה בירר הנה"י שבו ואינם הנה"י כולם אמנם הנה"י שיש בנה"י שלו לבדו.
פירוש, כי הנה הנצח הכללי דז"א הוא קו ימין, ויש לו ג' נקודות: ראש תוך סוף שהם חח"ן, והם חכמה שבו וחסד שבו ונצח שבו, וכולם בחינת נצח שבו הכולל דז"א, וכל אחד מאלו הג' כלול מחכמה חסד נצח כנודע, כי כל אחד מהג' נקודות הנ"ל יש בכל אחד ואחד רת"ס, נמצא שבחכמה דנצח כללי של הז"א יש חח"ן, ונקרא שלשתן חכמה, והוא בחינת פרק עליון של נצח הכללי. ואחריו פרק ב' והוא חסד דנצח הכללי, ונחלק גם הוא לג' והוא חח"ן, והם בחינת פרק אמצעי שבנצח הכללי, ונקרא שלשתן חסד שבנצח הכללי. ואחריו פרק ג' והוא נצח דנצח הכללי, ונחלק גם הוא לג' והם חח"ן. ושלשתן נצח דנצח הכללי והרי הם ט' בחינות בנצח דז"א.
וזהו ע"ד שהזכיר בתקונים דק"ח בענין טפת הזרע שהוא י' אחת, כי אין דבר קטן מנקודת היו"ד, ונקודה זו יש בה ג' קוצין וזה רת"ס, וכל אחד מהן יש בו ג' קוצין, הרי הם ג' של ג' ג' וכללותן הם י', ולכן אות י' חשבונו עשרה והם י' טפין דאזדריקו מקשת ואתפליגו לי' ניצוצין. ועד"ז הם ט' בחינות בהוד וט' בחינות ביסוד, וכולם הם כ"ז בחינות נגד כ"ז אותיות התורה והבן זה.
והנה זה הטפה שהוא י' בתחלה היא בחינת מלכות, ואחר כך בסוד העיבור הוגדלה בבחי' ג' קוצין שהם נה"י, ואחר שנולד כל קוץ נגלה בג' קצוות ואז נשלם לי' ספירות כמ"ש בע"ה באורך. נמצא כי בתחלה היתה טפת הזרע נקודה אחת קטנה. והענין, כי לא נתגלה בו רק בחינת המלכות שבכל בחינה ובחינה כמ"ש בענין הנה"י ומשם תלמד לזה כי איני רוצה להאריך.
ואמנם כלל זה יהיה בידך: בכל מקום שתמצא ענין נקודה כמו המלכות שמתמעטת בסוד נקודה ואומרת "אל תראוני שאני שחרחורת" כנזכר בזוהר שיר השירים וכיוצא, פי' על בחינת המלכות שבמלכות.
ונחזור לענין, כי בסוד הטיפה לא ניכר רק המלכות שבכל בחינה ובחינה, ואחר כך בעיבור הגדילה הטפה, והוא כי נתוספה עליה בחינת הנה"י שבכל בחינה ובחינה באופן זה.
כי הנה נתבאר שיש בקו ימין נצח דז"א הכללי ויש בו ג' פרקין וכל אחד כלול מחח"ן. ואמנם עתה בעיבור נתוסף בז"א ג' הנצחים שיש בג' פרקין, ואלו הג' נצחים משמשין לו במקום חח"ן, וכן עד"ז בקו שמאל בהוד שלו ג' פרקין ונכללו בו ג' הודות שיש בג' פרקין ושמשו לו במקום בג"ה, וכן עד"ז בקו אמצעי ביסוד שלו ג' פרקין ונכללו בו ג' יסודות שיש בג' פרקין ומשמשין לו במקום דת"י, ואלו בחי' ט' ספירות דז"א בעת העיבור וכולם אינם רק בחי' נצחים של נצח הכללי והודות של הוד הכללי ויסודות של יסוד הכללי.
והנה הג' ראשונות שהם הנה"י העליונים ששמשו לו במקום חב"ד הם הנקרא מוחין דעיבור כי שלשתן הם בחי' ג' פרקין עליונים הנקרא חב"ד דנה"י כנ"ל. ודע כי כל בחינות חב"ד שיש בעולם בכל בחינה, כולם נמשכין מאו"א ודעת דאצילות כי הם שרשים לכל החכמות והבינות והדעות, ולכן אי אפשר לז"א לקבלם אם לא על ידי שאו"א יתנו חלקם מהם עצמן, והם הנה"י שבהם להלביש ועל ידם נכנסין ומתפשטין בז"א ויקבלם. ועיין ותבין כי כמו שז"א עצמו עתה הוא בחינת נה"י, כן עד"ז ממש הוא בחינת נה"י דאו"א להלביש מוחין אלו תוך ז"א.
והנה אלו הנה"י דאו"א הם הבחינות אשר נתנו או"א מעצמותן בבנים להגדילם ולתקנן ולסבה זו הבן חייב בכבוד או"א. וזהו סוד שארז"ל "ברא כרעא דאבוה" וכן אמרו "עובר ירך אמו הוא", והבן זה כי אינו לוקח רק בחינת הכרעיים והירכיים (שהם) ג' תחתונות נה"י שלהם לבד.
והנה ג' בחינות הנצחים הנ"ל המה שהיו בעובר במעי אמו אינם פשוטים זה למעלה מזה, אכן הם זה תוך זה, כי הנצח שבפרק תחתון מלביש לנצח שבפרק אמצעי, ונצח אמצעי מלביש לנצח שבפרק עליון, נמצא כי אין שיעור אורך העובר רק דבר מועט לבד שהוא נצח שבפרק תחתון לבד שהוא חלק אחד מט', כי הרי אורך הקו כולו של נצח הכללי הם ט' בחימןץ כנ"ל, וכן הענין בקו שמאלי היה ההוד שבפרק תחתון מלביש להוד של פרק אמצעי והוד שבפרק אמצעי מלביש להוד של פרק עליון ולא נתגלה רק הוד של פרק תתחון לבד. וכן בקו האמצעי יסוד של פרק תחתון מלביש ליסוד של פרק אמצעי ויסוד של פ"א מלביש ליסוד של פרק עליון ולא נתגלה רק יסוד של פרק תחתון נמצא כי בזמן העיבור לא נתגלה מכל בחינות הז"א רק נה"י תחתונים שבג' פרקין תחתונים.
וזהו סוד בתוספתא פרשת בשלח כי הז"א ג' כליל בג' - פירוש, כי הנה"י שבו היו מלבישין לחג"ת שלו, ואלו חג"ת ר"ל הנה"י שבג' פרקין האמצעיים הנקרא חג"ת של נה"י הכוללים כנ"ל.
ומה שלא אמר ג' כלילין בג' וג' בג', הוא לפי שאפילו חג"ת אינן עולין בשם רק דרך כללות, יען הם מתלבשין תוך נה"י (פירוש כללות - ר"ל התלבשות, וזכור זה), ומכל שכן שהג' אחרים שבתוך החג"ת אינם מתגלין כלל. ונמצא כי עיקר מה שנגלה הם הנה"י האחרונים לבד. וזהו סוד העובר שמקופל ועומד במעוי דאמא ראשו בין זרועותיו וגופו על ברכיו ועגבותיו מכסין תחת הירכים שלו והוא עגול ככדור מקופל בג' קפולים.
וז"ש בספרים כי החג"ת היו בכח ולא בפועל כי אע"פ שנקרא חג"ת אינם רק נה"י אלא שנשרשים מכח חג"ת אמנם אינם רק נה"י א"כ הם בכח ולא בפועל, וכן עד"ז המוחין בתוכם היו בכח ולא בפועל ע"ד הנ"ל:
צמח: כי בחינות אלו נמצא בז"א לבד והוא הנקרא תורה לכן הם בחי' כ"ז כמנין אותיות התורה:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |