ספר הפליאה/רצב
ד"ה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ[עריכה]
וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה. וכל שיח השדה ר"ל השדה הזה הוא שדה של תפוחים ולא היה בארץ העליונה, וכל עשב השדה טרם יצמח לרדת בארץ השדה של רחמים, ולמה לא ירדו עדיין כי לא המטיר ה' אלהים הם החכמה והבינה על הארץ, כי עדיין הוא בכח בעבור שאדם שהוא הת"ת אין ר"ל היא בכח ובגזירת האי"ן, וא"כ מי יעבוד את האדמה ר"ל כל זמן שהיא בלא אדם היא אדומה כי היא צריכה לאדם לשומרה ולהשקותה, וע"כ וכל שיח השדה וכל עשב השדה טרם יצמח עד שנברא אדם העליון, ואחר זה יש לדעת שכל הדברים העליונים בהגלותם נגלה דוגמתם בעולם השפל, ועתה נתגלה דוגמתם. דע לך כי אין ספק כי כפי התעוררות שנעשה למטה כך נעשה למעלה, וע"כ בהיות עולם התחתון בשלימות גם עולם העליון בשלימותו, ואם ח"ו עולם התחתון אינו בשלימותו הנה הפגם ההוא עולה במסילה העולה נוכח העטרה ועולה למעלה ופוגם במרכבה העליונה, וזה הפסוק בזה הדרך הוא מראה כך כל זמן שאדם הגשמי לא היה לו עזר ולא נתחבר עם זוגתו פנים אל פנים אע"פ שהמרכבה הוא למעלה מ"מ השלימות לא היה נראה במרכבה עליונה עד עשות התעוררות למטה, וא"כ כוונת הפסוק הוא כך וכל שיח השדה הם ו' קצוות עדיין לא השפיעו בארץ בעבור שלא המטיר ה' אלהים שהם חכמה ובינה על הארץ כי האדם שהוא הת"ת אינו בא לו השפע מאין לעבוד את האדמה שזולתו הוא אדומה, וכ"ז עד עשות התעוררות למטה אז יתוקנו הצינורות למעלה והמרכבה בשלימות. וראה הכוונה אמתית מהמשכן שהוא דוגמת הבריאה וכתיב הוקם המשכן משמע משכן אחר הוקם עמו וכל זמן שלא הוקם התחתון לא הוקם העליון, כן הדבר בזה הענין. בא וראה העליונים צריכים לתחתונים וברוך מאריך אפים ואינו מחריבו. א"ל ר' מנלך שכל שיח הם ארזי הלבנון אימא שיח נטיעה אחת, א"ל וכל כתיב יאמר כל שיח מאי וכל, א"ל אם היה אומר כל שני נטיעות לבד לכן אמר וכל להורות הו' שהם ו' נטיעות, א"ל יאמר ושיח השדה היינו ו' נטיעות, א"ל אם היה אומר ושיח הייתי אומר שלא בא הו' אלא לומר לך איזה שיח הוא הו' שהוא תפארת לבדו, ולמה אמר וכל שכל ריבה, וכמה, ו' נטיעות. א"ל ר' מהו השדה, א"ל בני הוא הארץ וקוראה שדה שהיא שדה תפוחים שהם זרועות עולם, א"ל ר' ויאמר שדה, א"ל בני כמה פעמים אמרתי לך שזה השדה הכל אוהבים לטייל בו וגם האם היא עמהם, א"ל ר' יכתוב אדם אין מאי ואדם, א"ל אדם הוא נגלה והוא נסתר והוא ו' ומשך הו', א"ל רבי מהו אין, א"ל העטרה נקראת אנ"י והכתר נקרא אין זהו אני ראשון ואני אחרון, א"ל ואותיות אי"ן במה רומזים א"ל א' בכתר י' בחכמה ן' בבינה, ונעשו שלשתם ראש אחד ונקראו אין לענין השגה, מ"מ הא' משתמש עם י"ן והוא נעלם מכלם: