ספר הפליאה/עו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד"ה אמר לו רבי והלא מאריכין לו ימיו[עריכה]

א"ל ר' והלא מאריכין לו ימיו ושנותיו א"ל ה"מ יחיד אבל עם הצבור יחשוב עם הצבור ולא יאריך יותר מן הצבור. ובק"ש תהא נזהר מאד מה שתוציא מפיך והשמע לאזניך רמ"ח תיבות שבו, וכן אמר לי כשעלה מרע"ה לרקיע שאל להקב"ה למה חסר הג' תיבות מק"ש עד שיצטרך האדם להשלים ואם הקב"ה מחסרן אדם מאין לו להשלימם. והשיב גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל ללכת בארץ לא להם ארץ נכרים יעלו עליהם בהמות טהורות גם טמאות שפן וגמל שמו עליהם כי פנו מדרכי השם, ור"ל בגלות יתגלגלו בבהמות אפי' בטמאות ויפנו ממצות השם אל האלהים אחרים ואין הטומאה נוגעת רק עד ו' קצוות והוא מת אבי אבות הטומאה, שני לו אב הטומאה, ר"ל מי שנגע במת הוא אב הטומאה, שלישי לו ראשון, רביעי לו שני בחולין, חמישי לו הוא ג' בתרומה, ששי לו הוא רביעי בקודש, ע"כ חסר הקב"ה בזו השמיטה ג' תיבות מק"ש המעיד על רמ"ח איברים של אדם והוא נגד כתר חכמה בינה להרמיז כי אף בגלות לא נאמר על אלו הג' העניים והאביונים מבקשים מים ואין, ר"ל מבקשים גם אותה המדה הנקראת אי"ן וכ"ז בגלות רק ששת ימי בראשית אשר הטומאה מגעת שם. אבל הג' הם כתר חכמה בינה אין שום טומאה מגעת שם. ולכן חסר הג' תיבין בקריאת שמע להודיעך קושט דברי אמת, אך האדם אשר הוא דוגמא העליונה צריך לכללם בחזרת שלש שמות אני ה' אלהיכם אמת הרומזים לג' שאמרתי, אני רומז לחכמת אלהים, כענין אני חכמה אלפים לעולם קדומה, ור"ל אני של יהוה שהוא כ"ע האצלתי אלהיכם הוא הבינה, והנה ג' רוחניים הם ברמז ולכן אנו כופלים אני ה' אלהיכם, נעלמים בנעלמים, והנגלים הם כנגד הנגלים, ר"ל נעלמים הוא הכפל. ונגלים הם הנראים והנקראים והם נגד הנגלים, ר"ל אני רומז לחכמת שלמה כענין אני בכר אתנהו. ור"ל אני חכמת שלמה, יהו"ה שהוא ת"ת ישראל לקחני מבית אבי הוא פח"ד יצחק שהוא אלהיכם והמליכני עליכם, והרי כאן ששה שמות ג' נעלמים וג' נגלים. ואם הוא העלימם מפני הכבוד אתה צריך להעלותם כי הוא אמונתינו ועל שק"ש הוא עדות ברורה פעמיים בכל יום ע"פ שנים עדים חייבים כל ישראל להעלות עדות זו פעמיים בכל יום. ואשה פסולה לעדות לכן אשה פטורה מק"ש ומבשרי אחזה אלוה שהיא ראשך כמין י', והי' קטן ונעלם מן האותיות ויש לו קוץ למעלה להרמיז אל הכתר וקוץ למטה להרמיז אל הבינה, וע"כ במוח שכל חכמה ובינה, והראייה שמשם בא בלבול אדם, והטיפה שהולד נוצר בה נמשך מן המוח ומתפשט בחוט השדרה ומשם לגידין אילך ואילך עד הצדיק וצדיק חונן ונותן לאשה. והנה דוגמתו במרכבה העליונה, ואצילות מן המוח הוא כתר חכמה ובינה בחוט השדרה שהוא תפארת ישראל ומשם לצדיק שהוא הברית ומברית לאשה והאשה בעולם השפל. ואם לא יבין בגופו ובשרו לא יאמין הנה הכחיש בדוגמתו כפר בעשרה מאמרות אל יענו אוון מפיהו כי אין קדושתו קדושה ויוציאוהו מעליהם כי טמא הוא מחוץ למחנה מושבו הוא ירבעם הרשע, לכן יזהר להשלים, ויש לך להתבונן ארבע פרשיות בקדושה חמורה והם תפילין שבראש וד' בקדושה קלה הם תפילין של יד וכ"י מתעטרת בהם הרי כאן ט' והברכה כולל העליון ואין כאן חילוק, ובעבור שהם עדות של יחוד ע"כ צריכים שלימות, גם התבונן בסוד הקדושה אחדות העשר קדושות זו בזו והם הספירות ע"כ אין לפחות מי', והנה עשר שמות אינם נמחקים להרמיז אל הענין גם עשרת הדברות ג' מצות עשה וז' מצות לא תעשה, ויש שרוצים להשלים בא"ל מל"ך נאמ"ן וטעות הוא בידם שאינן ג' ראשונים נרמזים באלו כי הם אברהם יעקב דוד ועוד אינם מגוף הק"ש ובק"ש בעינן להשלים רמ"ח: