סידור בית יעקב (עמדין)/סדר הקרבת קרבן פסח

כדי שנשלמה פרים שפתינו. ראוי לעסוק בסדר קרבן פסח בערב פסח אחר תפילת המנחה, שהיא נגד תמיד של בין הערבים. ויש אומרים לאמרו אחר קטורת קודם ה' צבאות עמנו:

רבון העולמים. אתה צויתנו להקריב קרבן הפסח במועדו, בארבעה עשר לחודש הראשון. ולהיות כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם קוראים את ההלל. ועתה בעונותינו חרב בית המקדש ובטל קרבן הפסח, ואין לנו לא כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו ולא ישראל במעמדו, ונשלמה פרים שפתינו. לכן יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו. שיהיה שיח שפתותינו חשוב לפניך. כאלו הקרבנו את הפסח במועדו ועמדנו על מעמדו ודברו הלוים בשיר והלל להודות לה'. ואתה תכונן מקדשך על מכונו. ונעלה ונקריב לפניך את הפסח במועדו. כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך. כאמור:

דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית: ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות איש לפי אכלו תכוסו על השה: שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו: והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים: ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם: ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו: אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו: ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו: וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא ליהוה:

כךְ היתה עבודת קרבן פסח בארבעה עשר בניסן. אין שוחטין אותו אלא אחר תמיד של בין הערבים. ערב פסח בין בחול בין בשבת, היה התמיד נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה. ואם חל ערב פסח להיות ערב שבת, היו שוחטין אותו בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה, והפסח אחריו. כל אדם מישראל, אחד האיש ואחד האשה^(א), כל שיוכל להגיע לירושלים בשעת שחיטת הפסח^(ב), חייב בקרבן פסח. מביאו מן הכבשים או מן העזים. זכר תמים בן שנה^(ג). ושוחטו בכל מקום בעזרה, אחר גמר עבודת תמיד הערב ואחר הטבת הנרות. ואין שוחטין הפסח ולא זורקין הדם ולא מקטירין החלב על החמץ^(ד). שחט השוחט^(ה) וקיבל דמו כהן שבראש השורה בכלי שרת. ונותן לחבירו וחברו לחברו. כהן הקרוב אצל המזבח (זורקו) זריקה אחת כנגד היסוד^(ו). וחוזר הכלי ריקן לחבירו וחבירו לחבירו, מקבל את המלא ומחזיר את הריקן. והיו הכהנים עומדים שורות ובידיהם בזיכין שכולן כסף או כולן זהב, ולא היו מעורבים. ולא היו לבזיכין שוליים, שלא יניחום ויקרש הדם.

אחר כך תולין את הפסח באונקליות^(ז), ומפשיט אותו כולו, וקורעין בטנו ומוציאים אימורים. החלב שעל הקרב. ויותרת הכבד. ושתי הכליות וחלב שעליהן. והאליה^(ט) לעומת העצה. נותנן בכלי שרת ומולחן ומקטירן הכהן על המערכה, חלבי כל זבח וזבח לבדו, בחול ביום, ולא בלילה שהוא יום טוב. אבל אם חל ערב פסח בשבת, מקטירין והולכין כל הלילה. ומוציא קרביו וממחה אותן עד שמסיר מהן הפרש^(י). שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו דוחין את השבת. שאר עניניו אין דוחין.

בשלש כתות הפסח נשחט. ואין כת פחותה משלושים אנשים. נכנסה כת אחת, נתמלאה העזרה, נועלין אותה. ובעוד שהן שוחטין ומקריבין וכהנים תוקעין, החליל מכה לפני המזבח. הלוים קורין את ההלל. אם גמרו קודם שיקריבו כולם, שנו. אם שנו, שלשו. על כל קריאה תקעו והריעו ותקעו. גמרה כת אחת להקריב, פותחין העזרה. יצתה כת ראשונה, נכנסה כת שניה. נעלו דלתות העזרה. גמרה, יצאה שניה, נכנסה שלישית. כמעשה הראשונה כך מעשה השניה והשלישית. אחר שיצאו כולן, רוחצין העזרה מלכלוכי הדם ואפילו בשבת. אמת המים היתה עוברת בעזרה, שכשרוצין להדיח הרצפה, סותמין מקום יציאת המים והיא מתמלאה על כל גדותיה, עד שהמים עולין וצפין ומקבצין אליהם כל דם ולכלוך שבעזרה. אחר כך פותחין הסתימה ויוצאין המים עם הלכלוך, נמצאת הרצפה מנוקה. זהו כבוד הבית.

יצאו כל אחד עם פסחו^(יא) וצלו אותם. כיצד צולין אותו? מביאין שפוד של רימון. תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו, ותולהו לתוך התנור והאש למטה. ותולה כרעיו ובני מעיו חוצה לו. ואין מנקרין את הפסח כשאר בשר^(יב). בשבת אינן מוליכין את הפסח לביתם, אלא כת הראשונה יוצאין בפסחיהן ויושבין בהר הבית^(יג). השניה יוצאין עם פסחיהן ויושבין בחיל. השלישית במקומה עומדת. חשכה יצאו וצלו את פסחיהן.

כשמקריבין את הפסח בראשון, מקריבין עמו ביום י"ד זבח שלמים, מן הבקר או מן הצאן, גדולים או קטנים, זכרים או נקבות. והיא נקראת חגיגת ארבעה עשר. על זה נאמר בתורה: "וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר". ולא קבעה הכתוב חובה, אלא רשות בלבד. מכל מקום היא כחובה מדברי סופרים, כדי שיהא הפסח נאכל על השבע. אימתי מביאין עמו חגיגה? בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט. ונאכלת לשני ימים ולילה אחד. ודינה ככל תורת זבחי שלמים. טעונה סמיכה ונסכים ומתן דמים שתים שהן ארבע ושפיכת שיריים ליסוד. זהו סדר עבודת קרבן פסח וחגיגה שעמו בבית אלהינו שיבנה במהרה בימינו. אמן:

[אשרי העם שככה לו. אשרי העם שה' אלהיו. אלהינו ואלהי אבותינו, מלך רחמן [רחם עלינו], טוב ומיטיב הדרש לנו. שובה אלינו בהמון רחמיך, בגלל אבות שעשו רצונך. בנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו. והראנו בבנינו ושמחנו בתיקונו, והשב שכינתך לתוכו. והשב כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם. והשב ישראל לנויהם. ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון: יהיו לרצון וגו']

הערות

(א) בני ביתו הגדולים והטהורים ונימולים. וכשם שמילתו מעכבת מלעשות הפסח ומלאכול בו, כך מילת בניו הקטנים ומילת עבדיו בין גדולים בין קטנים וטבילת אמהותיו מעכבת.

(ב) ולעניין החיוב לבוא וליראות את פני ה' ולעשות חובת הרגל, הוכחתי בתשובה (ש"י סימן קכז) שהקרובים לירושלים בתוך מהלך שלושים יום, בין בארץ בין בחוץ לארץ, ודאי חייבים לעלות לרגל, ואין צריך לומר להקריב קרבן פסח במועדו. יעויין שם דברים נחמדים בעניין זה בס"ד.

(ג) אינו טעון סמיכה.

(ד) אפילו היה כזית חמץ ברשותו של אחד מבני החבורה בשעת אחת מהעבודות של קרבן פסח, הוא לוקה, והפסח כשר.

(ה) אפילו זר.

(ו) עיין פרק איזהו מקומן.

(ז) או במקלות דקים. מניח על כתפו ועל כתף חברו ותולה.

(ח) ובשבת עד החזה, ומשם ולמטה שקל ליה בברזי.

(ט) אם היה ממין הכבשים. עיין בהקישורים ליעקב מה שכתבתי בס"ד.

(י) כדי שיהיו נקיים כשצולהו עמם.

(יא) ועור שלו.

(יב) עלח"ש פרק כיצד צולין ובמהדורא וש"י סימן יא.

(יג) עיין קונטרס בניין בית הבחירה.