משנה סוטה ו ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ו · משנה ג | >>

שהיה בדין, ומה אם עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם, אינה מתקיימת בפחות משנים; עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם, אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים?

תלמוד לומר: "ועד אין בה", כל עדות שיש בה.

קל וחומר לעדות הראשונה מעתה, ומה אם עדות אחרונה ו שאוסרתה איסור עולם, הרי היא מתקיימת בעד אחד; עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם, אינו דין שתתקיים בעד אחד?

תלמוד לומר (דברים כד) "כי מצא בה ערות דבר", ולהלן הוא אומר (דברים יט), "על פי שנים עדים יקום דבר".

מה להלן על פי שנים עדים, אף כאן על פי שנים עדים.

משנה מנוקדת

שֶׁהָיָה בַּדִּין:

וּמָה אִם עֵדוּת רִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם,
אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם;
עֵדוּת אַחֲרוֹנָה, שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם,
אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּם בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְעֵד אֵין בָּהּ",
כָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ.
קַל וָחֹמֶר לָעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה!
וּמָה אִם עֵדוּת אַחֲרוֹנָה, שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם,
הֲרֵי הִיא מִתְקַיֶּמֶת בְּעֵד אֶחָד;
עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם,
אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּעֵד אֶחָד?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר" (דברים כד, א),
וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר" (דברים יט, טו);
מַה לְּהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים,
אַף כָּאן, עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים:

נוסח הרמב"ם

שהיה בדין,

ומה אם עדות הראשונה - שאין אוסרתה איסור עולם,
אינה מתקיימת - בפחות משנים,
עדות האחרונה - שהיא אוסרתה איסור עולם,
אינו דין - שלא תתקיים בפחות משנים?
תלמוד לומר "ועד אין בה" (במדבר ה יג) - כל שיש בה.
קל וחומר לעדות הראשונה מעתה -
ומה אם עדות האחרונה - שהיא אוסרתה איסור עולם,
הרי היא מתקיימת - בעד אחד,
עדות הראשונה - שאינה אוסרתה איסור עולם,
אינו דין - שתתקיים בעד אחד?
תלמוד לומר "כי מצא בה ערוות דבר, וכתב לה" (דברים כד א),
ולהלן הוא אומר: "על פי שנים עדים, או על פי שלשה עדים, יקום דבר" (ראה דברים יט טו),
מה דבר האמור להלן - על פי שנים עדים,
אף דבר האמור כאן - על פי שנים עדים.

פירוש הרמב"ם

עדות הראשונה - עדות סתירה אחר הקנוי כמו שנקדם. וכבר בארנו בתחילת המסכת שלא תתקיים אלא בשני עדים, ושהיא אסורה אחר הסתירה על בעלה עד שתשתה מי המרים, ואין זה איסור עולם.

ועדות האחרונה - היא עדות טומאה. וכבר בארנו בתחילת המסכת שתתקיים בעד אחד, ותאסר עליו לעולם.

וכבר בארנו ראיה לזה, והוא מה שאמר "ועד אין בה", רוצה לומר אין שם עדות שלימה אבל יש שם עד אחד בלבד שהוא קצת עדות. ואמר "והיא לא נתפשה" רוצה לומר שאינה אנוסה ולכך היא אסורה לעולם, לפי שסלוק התפיסה מחייב האיסור. והראיה שיהיה "עד" עדות, ואין הכוונה בעד אחד, ממה שאמר "לא יקום עד אחד", ואילו היה גם כן עד מורה על האחד לא היה צריך שיפרש אותו באחד. וזה שאנו אומרים שעד אחד נאמן בסוטה לפוסלה מכתובתה ולא תשתה, אמנם הוא כשנקדם הקנוי והסתירה כמו שבארנו בתחילה המסכתא.

וכבר זכרנו שערות דבר הוא גם כן דבר זימה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שהיה בדין - שלא יהא נאמן בה עד אחד, אם לא מגזירת הכתוב: עדות הראשונה:

סתירה שאין אוסרתה איסור עולם - אלא עד שתשתה:

אינה מתקיימת בפחות משנים - כדבעינן למימר מגזירה שוה, ור' יהושע היא:

עדות האחרונה - טומאה:

כל עדות שיש בה - נאמן בה דכתיב ועד אין בה, וכל עד האמור בתורה סתם אינו אלא שנים, מדאיצטריך קרא לומר (דברים יט) לא יקום עד אחד באיש, שמע מינה דעד שנים במשמע, עד שיפרוט לך הכתוב אחד. והכי קאמר קרא תרי לית בה אלא חד, וקאמר והיא לא נתפסה לאוסרה ה, אלמא עד אחד מהימן:

פירוש תוספות יום טוב

ועד אין בה כל עדות שיש בה. כתב הר"ב וה"ק קרא תרי לית בה אלא חד. וקאמר והיא לא נתפשה לאוסרה וכן לשון רש"י ובגמ' אסורה וכלומר קרא דקאמר והיא לא נתפשה לומר דאילו הוה בה עד אחד והיא לא נתפשה היתה אסורה:

ומה אם עדות אחרונה כו'. כתבו התוס' פ"ק דף ג' וז"ל תימה ה"מ למפרך. מה לעדות אחרונה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ע"כ. ולפי מה שכתבתי בריש פ"ק לר"א דאתקוש סתירה לטומאה י"ל דאהא סמיך. אע"ג שאמרה בדרך ק"ו:

ת"ל כי מצא בה ערות דבר. מקשים בגמרא תיפוק לי דהא ממעטינן מועד אין בה. בה ולא בקינוי. בה ולא בסתירה. כמ"ש בריש פרק קמא ומתרצינן דה"נ קאמר ת"ל בה. בה ולא בקינוי. בה ולא בסתירה וטומאה בעלמא בלא קינוי ובלא סתירה דלא מהימן עד אחד מנלן. נאמר כאן דבר כו'. וכתבו התוס' בפ"ק דף ג'. תימה למה לי גזרה שוה אפילו בלא גזרה שוה מהיכא תיתי לי דלתהימן בה עד אחד. מעדות אחרונה ליכא למילף דאיכא פירכא. ע"כ:

כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר וכו'. עיין בסוף מסכת גיטין ומה שכתבתי שם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) וכן לשון רש"י. ובגמרא, אסורה. וכלומר קרא דקאמר והיא לא נתפשה לומר דאלו הוה בה עד אחד והיא לא נתפשה היתה אסורה:

(ו) (על המשנה) ומה כו' תימא דהוי מצי למיפרך התם איכא רגלים. לדבר ולפי מה שכתבתי בריש פרק קמא דאיתקיש סתירה לטומאה יש לומר דאהא סמיך:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שהיה בדין:    וכו' פ"ק דסוטה דף ג'.

עדות הראשונה שאינה אוסרתה איסור עולם:    אינו דין שתתקיים בעד א' ת"ל כי מצא בה ערות דבר וכו' בגמ' מפ' למתני' הכי ת"ל בה פי' בה בטומאה דלאחר קנוי וסתירה על פי שני עדים הוא דהימניה רחמנא לעד א' האומר בפני נטמאה משום שרגלים לדבר שהרי קנא לה ונסתרה אבל בקנוי ובסתירה בעינן שני עדים והיינו דממעטי בה ולא בקנוי בה ולא בסתירה וטומאה בעלמא בלא קנוי ובלא סתירה דלא מהימן עד א' לומר בפני נטמאת מנלן נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר מה להלן וכו' ולא תימא אטומאת אשה הימניה רחמ' ל"ש לאחר קנוי ל"ש בלא קנוי: ותמהו התוס' ז"ל שם פ"ק סוף דף ג' תימה למה לי ג"ש אפי' בלא ג"ש מהיכא תיתי לן דליתהמן בה עד א' מעדות אחרונה ליכא למילף דאיכא פרכא ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

שהיה בדין:    שלא יהא עד א' נאמן אטומאה:

ומה אם עדות ראשונה:    שעל הסתירה:

שאין אוסרתה איסור עולם:    רק עד שתשתה:

אינה מתקיימת בפחות משנים:    כפר"ק משנה א':

עדות אחרונה:    שעל טומאה:

שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים:    ואי"ל מה לעדות אחרונה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. י"ל לפמ"ש תוס' [ד"ז] דבשתתה ולא בדקוה המים, ואח"כ בא ע"א אטומאה, אסורה. אף דבכה"ג מדלא בדקוה המים, איכא רגלים לדבר איפכא שהעד משקר. עוד י"ל עריפת עגלה יוכיח [כלקמן פ"ט מ"ח]:

ועד אין בה כל עדות שיש בה:    דכל עד סתם בתורה, שנים במשמע. והכא ה"ק קרא שנים אין בה רק עד אחד:

כי מצא בה ערות דבר:    הך קרא לאו בקנוי וסתירה כתיב וגם בש"ס מקשה תיפוק ליה דאין קנוי רק בב' עדים מדכתיב בטומאת סוטה ועד אין בה, בטומאה לבד סגי עד אחד ולא בקנוי. ומשני דה"נ קאמר דקנוי בע"א לא מהני היינו ממעוטא דמלת בה אבל אטומאה בעלמא שלא יהא בעלה חייב לגרשה בעד א' אומר שנטמאת ילפינן מדכתיב כי מצא בה וגו':

בועז

פירושים נוספים