משנה בבא בתרא ב דפוסים
משנה בבא בתרא, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו, ולא שיח, ולא מערה, ולא אמת המים, ולא נברכת כובסין, אלא אם כן הרחיק מכותל חבירו שלשה טפחים, וסד בסיד.
מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים, וסד בסיד.
מרחיקין את הזרעים, ואת המחרישה, ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים.
ומרחיקין את הריחים שלשה מן השכב, שהן ארבעה מן הרכב, ואת התנור, שלשה מן הכליא, שהן ארבעה מן השפה.
לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית, אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות.
היה מעמידו בעליה, צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים.
ובכירה, טפח.
ואם הזיק, משלם מה שהזיק.
רבי שמעון אומר, לא אמרו כל השיעורין האלו, אלא שאם הזיק, פטור מלשלם.
לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו.
ולא רפת בקר.
באמת, ביין התירו, אבל לא רפת בקר.
חנות שבחצר, יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין.
עושה כלים, יוצא ומוכר בתוך השוק, אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן, לא מקול הפטיש, ולא מקול הריחים, ולא מקול התינוקות.
מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו, לא יסמוך לו כותל אחר, אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות.
והחלונות, מלמעלן ומלמטן, ומכנגדן, ארבע אמות.
מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות, כדי שלא תקפוץ הנמיה, ואת הכותל מן המזחילה ארבע אמות, כדי שיהא זוקף את הסולם.
מרחיקין את השובך מן העיר חמישים אמה.
ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו, אלא אם כן יש לו חמישים אמה לכל רוח.
רבי יהודה אומר, בית ארבעת כורין, מלא שגר היונה.
ואם לקחו, אפילו בית רובע, הרי הוא בחזקתו.
ניפול הנמצא בתוך חמישים אמה, הרי הוא של בעל השובך.
חוץ מחמישים אמה, הרי הוא של מוצאו.
נמצא בין שני שובכות, קרוב לזה, שלו.
קרוב לזה, שלו.
מחצה על מחצה, שניהם יחלוקו.
מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה חמישים אמה.
אבא שאול אומר, כל אילן סרק, חמישים אמה.
אם העיר קדמה, קוצץ ואינו נותן דמים.
ואם האילן קדם, קוצץ ונותן דמים.
ספק זה קדם, ספק זה קדם, קוצץ ואינו נותן דמים.
מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמישים אמה.
לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו, אלא אם כן יש לו חמישים אמה לכל רוח, ומרחיק מנטיעותיו של חברו ומנירו, כדי שלא יזיק.
מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמישים אמה.
ואין עושין בורסקי אלא למזרח העיר.
רבי עקיבא אומר, לכל רוח הוא עושה, חוץ ממערבה, ומרחיק חמישים אמה.
מרחיקין את המשרה מן הירק, ואת הכרישין מן הבצלים, ואת החרדל מן הדבורים.
רבי יוסי מתיר בחרדל.
מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה חמישים אמה, בין מלמעלה בין מן הצד.
אם הבור קדם, קוצץ ונותן דמים.
ואם אילן קדם, לא יקוץ.
ספק זה קדם, וספק זה קדם, לא יקוץ.
רבי יוסי אומר, אף על פי שהבור קודם לאילן, לא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו.
לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו, אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות, אחד גפנים ואחד כל אילן.
היה גדר בינתים, זה סומך לגדר מכאן, וזה סומך לגדר מכאן.
היו שורשים יוצאין לתוך של חברו, מעמיק שלשה טפחים, כדי שלא יעכב את המחרישה.
היה חופר בור שיח ומערה, קוצץ ויורד, והעצים שלו.
אילן שהוא נוטה לשדה חבירו, קוצץ מלא המרדע על גבי המחרישה.
ובחרוב ובשקמה, כנגד המשקולת.
בית השלחין, כל האילן כנגד המשקולת.
אבא שאול אומר, כל אילן סרק כנגד המשקולת.
אילן שהוא נוטה לרשות הרבים, קוצץ, כדי שיהא גמל עובר ורוכבו.
רבי יהודה אומר, גמל טעון פשתן או חבילי זמורות.
רבי שמעון אומר, כל האילן כנגד המשקולת, מפני הטומאה.
משנה בבא בתרא, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב