מכות טז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ר"ל אומר אינו לוקה משום דהוי התראת ספק וכל התראת ספק לא שמה התראה ותרוייהו אליבא דרבי יהודה דתניא (שמות יב, י) ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר וגו' אבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו דברי רבי יהודה ר' יוחנן דייק הכי טעמא דבא הכתוב הא לא בא הכתוב לוקה אלמא התראת ספק שמה התראה ור"ל דייק הכי טעמא דבא הכתוב הא לא בא הכתוב לוקה אלמא לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ור"ש בן לקיש נמי הא ודאי התראת ספק הוא סבר לה כאידך תנא דר' יהודה דתניא הכה זה וחזר והכה זה קילל זה וחזר וקילל זה הכה שניהם בבת אחת או קילל שניהם בבת אחת חייב רבי יהודה אומר בבת אחת חייב בזה אחר זה פטור ורבי יוחנן נמי הא ודאי לאו שאין בו מעשה הוא סבר לה כי הא דאמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם א"ר יצחק א"ר יוחנן ר' יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי בכל לא תעשה שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו גחוץ מן הנשבע ומימר והמקלל את חבירו בשם קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה אי לר"ש בן לקיש תרי תנאי אליבא דרבי יהודה אי לרבי יוחנן לא קשיא הא דידיה הא דרביה תנן התם הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכ"א דמשלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה א"ר יוחנן אין לנו אלא זאת ועוד אחרת א"ל ר' אלעזר היכא א"ל לכי תשכח נפק דק ואשכח דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו בשלמא גבי שילוח הקן משכחת לה אלא אונס ביטלו ולא ביטלו היכי משכחת לה אי דקטלה קם ליה בדרבה מיניה אמר רב שימי מחוזנאה הכגון שקיבל לה קידושין מאחר אמר רב אי שוויתיה שליח איהי קא מבטלא ליה אי לא שוויתיה שליח כל כמיניה ולא כלום היא אלא אמר רב שימי מנהרדעא כגון שהדירה ברבים הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה אלא למ"ד יש לו הפרה מאי איכא למימר דמדירה לה על דעת רבים דאמר אמימר הלכתא ונדר שהודר ברבים יש לו הפרה זעל דעת רבים אין לו הפרה ותו ליכא והא איכא (סימן גז"ל משכ"ן ופא"ה) גזל דרחמנא אמר (ויקרא יט, יג) לא תגזול (ויקרא ה, כג) והשיב את הגזלה משכון דרחמנא אמר (דברים כד, י) לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו השב תשיב לו העבוט כבא השמש ומשכחת לה בקיימו ולא קיימו וביטלו ולא ביטלו התם כיון דחייב בתשלומין חאין לוקה ומשלם מתקיף לה רבי זירא הא איכא משכונו של גר ומת הגר
רש"י
[עריכה]משום דה"ל לאו שאין בו מעשה - אבל משום התראת ספק לא הוה מפטר דהתראת ספק שמה התראה:
משום דהויא לה התראת ספק - אבל משום לאו שאין בו מעשה לא הוה מפטר דקסבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו:
ותרוייהו אליבא דרבי יהודה - דאמר גבי נותר איצטריך לנתוקי לאו לעשה אע"ג דהתראת ספק היא ולאו שאין בו מעשה הוא ר' יוחנן דייק מינה אלמא התראת ספק שמה התראה ור"ל דייק מינה אלמא לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ולקמיה פריך דתרוייהו איכא למידק מינה:
הא ודאי התראת ספק היא - הך דנותר ואיכא למידק נמי מינה התראת ספק שמה התראה:
כי אידך תנא - דאמר לא שמה התראה:
הכה זה כו' - מי שגירש את אשתו ונישאת וילדה ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון הכה זה וחזר והכה זה בשתי התראות דהויא לה כל חדא התראת ספק:
בבת אחת - בהתראה אחת בתוך כדי דיבור דהויא לה התראת ודאי דממה נפשך חד מינייהו אבוהו:
חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם - של הקב"ה וטעמא מפרש בתמורה בפ"ק ואי קשיא הא דלעיל נמי נשבע הוא ואמאי פטר ליה ר' יוחנן משום לאו שאין בו מעשה בהדיא מוקמינא לה להא דקתני נשבע בדבר שאין בו מעשה לוקה בשבועה דלשעבר כגון אכלתי ולא אכל או לא אכלתי ואכל אבל באוכל ולא אכל לא לקי וטעמו מפרש בשבועות ובתמורה מקראי:
קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה - לתרוייהו:
לר"ש - דקשיא ליה התראת ספק תרי תנאי אליבא דר' יהודה:
לר' יוחנן - דקשיא ליה לאו שאין בו מעשה:
הא דידיה והא דרביה - לר' יהודה לאו שאין בו מעשה לוקין עליו והא דתניא אין לוקין עליו משום ר' יוסי הגלילי אמרה:
לוקה ואינו משלח - קסבר שלח מעיקרא משמע לא תקח האם אלא שלחנה קודם לקיחה ואע"ג דכתיב בתר לא תקח לאו למימרא דאם לקחת שלח וניהוי לאו שניתק לעשה אלא לאו שקדמו עשה הוא:
וחכ"א כו' - קסברי שלח אחר לא תקח משמע כדכתיב והוה ליה ניתק לעשה ואם לקחת שלח:
זה הכלל כל מצות לא תעשה כו' - אין לוקין עליה אלא יקיים העשה ויפטר:
א"ר יוחנן אנו אין לנו כו' - כלומר משלח ואינו לוקה הא לא שלח לוקה ורבי יוחנן ביטלו ולא ביטלו אית ליה ומשמע ליה משלח דקתני משלח לכשירצה ואינו לוקה ואימתי הוא לוקה כשיהרגנה ויבטל את העשה בידים והיינו דקאמר אנו אין לנו כו' כלומר אע"ג דקתני מתני' זה הכלל כו' דמשמע כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה שוות לזו אנו אין לנו בכולן שוה לזו שיהא פטור המלקות תלוי בקיום העשה אלא בין קיים בין לא קיים פטור אלא זו ועוד אחרת דמשכחת בהו דלקי על ידי ביטול העשה דאילו בכולהו לא משכחת ביטלו אלא בהני תרי:
מחזיר ואינו לוקה - אף כאן תלה פטורו של מלקות בקיום העשה:
הניחא למאן דתני - לא קיימו לוקה משכחת ביה מלקות בלא קיימו:
אלא למאן דתני ביטלו - לוקה היכי משכחת לה:
הניחא בשילוח הקן משכחת לה - ביטלו כששחטה אלא הכא היכי משכחת לה:
בדרבה מיניה - מיתה ואין בו מלקות:
כל כמיניה - בתמיה וכי כל הימנו שתתקדש על ידי קבלתו:
הניחא למאן דאמר כו' - פלוגתא היא במסכת גיטין בהשולח גט (דף לה:):
על דעת רבים - שמצא בה עון שאסורה לו והדירה על דעת רבים ועל דעת בית דין:
ותו ליכא - מצות לא תעשה שיש בה קום עשה דלילקי עלה:
משכון - משכחת לה ביטלו ששרפו:
הרי משכונו של גר - ושרפו בחיי הגר ומת הגר ואין לו יורשין דליתא בתשלומין:
תוספות
[עריכה]אי דקטלה קם ליה בדרבה מיניה. ואם מתה א"כ לא בטלה איהו ואם תאמר דלמא מיירי דקטלה ומ"מ לא הוי קם ליה בדרבה מיניה דמיירי שהרגה בשוגג וי"ל דא"כ היינו כמו מתה מאליה כיון דהרגה שלא במתכוין כך הקשה משי"ח ותירץ:
כגון שהדירה ברבים. פי' הקונט' שמצא לה עון שאסורה לו והדירה ולא נראה דא"כ אינו מצוה לקיימה אלא נראה שהדירה בלא שום עון ושפיר חל עליה כגון דאמר קונם תשמישך עלי כדאיתא בנדרים (דף פא:):
והא איכא העבט תעביטנו לא תבוא אל ביתו השב תשיב לו ומשכחת לה כו'. וא"ת והא הוי עשה שקדמו לאו דהשבת העבוט שייך קודם שיעבור לילך אל ביתו לעבוט עבוטו דבמשכנו ברשות שייך השבת העבוט. וי"ל דדרשינן בפרק אלו מציאות (ב"מ לא:) מיתורא דהשב תשיב דקאי למשכנו שלא ברשות א"כ על כרחך שייך עשה דהשב תשיב לו לאחר שעבר כדאמרינן לעיל אם אינו ענין לפניו תנהו ענין לאחריו:
התם איתא בתשלומין. כששרפו וחייב ממון הלכך לא משכחת ביה בטלו דכל אימת דיש לו ממון לא ילקה ויש ספרים דגרסי ואינו לוקה ומשלם כלומר הכא על כרחך אינו לוקה הואיל ומיפטר בתשלומין אבל ליכא לפרושי דתרתי לא עבדינן ליה מלקות וממון משום כדי רשעתו והלכך משלם ואינו לוקה דזה אינו חדא דא"כ אדרבה יש לנו לומר ילקה ולא ישלם דבפ' אלו נערות (כתובות דף לב:) אמר ר' יוחנן דהיכא שמצינו ממון ומלקות מילקא לקי ממונא לא משלם ועוד
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/מכות/פרק ג (עריכה)
כו א מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה י', ומיי' פי"ח מהל' פסולי מוקדשין הלכה ט':
כז ב מיי' פי"ח מהל' סנהדרין הלכה א', [ וברב אלפס שבועות סוף פ"ד דף שג. ]:
כח ג מיי' פי"ח מהל' סנהדרין הלכה ב', [ וברב אלפס שם ]:
כט ד מיי' פי"ג מהל' שחיטה הלכה א', סמג עשין סה, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ב סעיף ו':
ל ה מיי' פ"א מהל' נערה הלכה ז', ועיין בכסף משנה בפט"ז מהלכות סנהדרין הל' ד:
לא ו מיי' פ"ו מהל' שבועות הלכה ח', סמג לאוין רא, טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ח סעיף כ"ג:
לב ז מיי' פ"ו מהל' שבועות הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ח סעיף כ"א:
לג ח מיי' פט"ז מהל' סנהדרין הלכה י"ב, ומיי' פי"ח מהל' סנהדרין הלכה ב', ומיי' פ"ג מהל' גניבה הלכה א', ומיי' פ"א מהל' נערה הלכה י"א, ומיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה ו', ומיי' פ"ד מהל' חובל הלכה ט', טור ח"מ סי' שנ:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/מכות/פרק ג (עריכה)
ותרוייהו אליבא דר' יהודה דתניא ולא תותירו ממנו עד בקר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו דברי ר' יהודה. ר' יוחנן דייק הכי טעמא דבא הכתוב הא לא בא הכתוב לוקה אלמא התראת ספק שמה התראה.
וריש לקיש דייק לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. ואקשינן לריש לקיש והא התראת ספק היא שמתרין בו לא תותירו ויתכן שלא יותיר ואם יותיר ישרפנו ולמה אמר טעמא דבא הכתוב הא לא בא הכתוב חייב. ופריק ריש לקיש דאמר (באידך דלא כר') [כאידך תנא דר'] יהודה דתנינן בענין מי שגירש אשתו ולא שהתה ג' חדשים וניסת וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון אם בן ז' לאחרון ועמד זה הילוד והכה זה וחזר והכה זה קילל זה וחזר וקילל זה כו' ר' יהודה אומר בבת אחת חייב שאחד מהן אביו.
בזה אחר זה פטור שמפני כשמתרין בו כך אומרים לו אל תכה זה שאם תחזיר ותכה האחר תתחייב נמצאת התראה זו בספק שיתכן שלא יכה ושלא יקלל האחר ולא יתחייב וכל כי האי גוונא בהתראת ספק פטור. ואקשינן ולר' יוחנן לאו דנותר לאו שאין בו מעשה הוא אמאי תני ר' יהודה טעמא דבא הכתוב הא לא בא הכתוב חייב. ופריק ר' יוחנן דאמר כי האי דאמר ר' יהודה משום ר' יוסי הגלילי כל לא תעשה שבתורה יש בו מעשה לוקין עליו אין בו מעשה אין לוקין חוץ מן הנשבע ומימר והמקלל את חברו בשם. אי הכי קשיא דר' יהודה אדר' יהודה הכא תני טעמא דבא הכתוב הא לא בא הכתוב לוקה מכלל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו והדר תני כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו.
ופרקינן הא דידיה לוקין עליו. הא דר' יוסי הגלילי רביה דאמר אין לוקין עליו. וכן פריק ריש לקיש בהתראת ספק תרי תנאי ואליבא דר' יהודה.
תנן התם במסכת שחיטת חולין הנוטל אם על הבנים ר' יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכ"א משלח ואינו לוקה. זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה. א"ר יוחנן אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת.
נפק ר' אלעזר דק ואשכח הא דתנן אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר.
ואמרינן הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו נמצא אונס שגירש שוה לנוטל אם על הבנים.
אלא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו בשלמא גבי שילוח הקן משכחת לה ביטלו כגון דשחטה לאם אלא גבי אונס היכי משכחת לה דביטלו אי קטלה לאיתתיה קם ליה:
(והשאר חסר)
והא דאמרינן בנותר בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין. ה"ק לומר שאין לוקין עליו בשלא ביטל עשה שבו אבל זרק הנותר בים או האכילו לכלבים לוקה ככל ל"ת שביטל עשה שבו והתראת ודאי היא כיון שבשעת ביטול עשה שבו מתרה ביה ודרכו של רש"י ז"ל לפי פירש פשוט בפירושיו, ובירושלמי במס' שבועות שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ר"י וריש לקיש תרווייהון אמרין פטור לא דאמר אהן אמר אהן טעמא דר' יוחנן שאין ראוי לקבל התראה וטעמיהי דר"ל משום שהוא בלא תעשה שאין בו מעשה מאי מפקא מביניהון והשליכה אין תאמר משום שאינו ראוי לקבל התראה פטור אין תאמר משום שהוא בל"ת שאין בו מעשה הרי יש בו המעשה משמע מיהא דהתראה בשעת איסור בעינן כדברי רש"ח ז"ל וצ"ע, ומיהו הא דאמרינן לקמן אי דקטלה קים ליה בדרבה מיניה הכי משמע התראה בשעת ביטול עשה שבו אתא דאי לאו הכי מאי קים ליה בדרבה מיניה איכא מעידנא דגרשה עבריה ללאו ואההיא שעתא הוא דלקי והשתא בעידנא דקטלא הוא דאיחייב ליה מיתה וגלויי בעלמא מתגלי דמחייב מלקות משום ביטול עשה היא והלכך שעת התראה הוא כדפרישית:
הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו. אדק"ל והא ר' יוחנן קיימו ולא קיימו לפי גרסת הספרים שכתבנו, ואין מקום לקושיא זו דאנן מתני' קא קשיא לן דקתני זה הכלל למאן דתני בטלו ולא בטלו לאיתויי מאי אלא הא איכא לאקשויי דאמרינן לקמן אלא זאת ועוד אחרת אהאי אבל אונס לא, והא ר"י תני קיימו ולא קיימו והיכי אמר אין לנו אלא עוד אחרת הא אית ליה, ויש מי שכתב דכל היכא דליתיה בבטלו ליתיה בלא קיימו ודברי הבאי הם דא"ה היכי אמרינן הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו לכ"ע אלא ה"ק ר' יוחנן אנו אין לנו אלא דומה לזו אלא עוד אחרת ואע"ג דלעין אין חייבין עליה דקתני מתני' באונס נמי משלם ואינו לוקה משמע הא אם א"א לומר בה קום עשה לוקה והיינו דאקשינן בכולה שמעתא היכי משכחת לה דלקי:
הא דאמרינן הכא כגון שהדירה על דעת ב"ד. ותמיה לי אם מצא בה היאך הוא לוקה הרי אינו רשאי לקיימה כדתנן מצא בה ערות דבר אינו רשאי לקיימה, וא"ת כגון שאמר הוא מצאתי בה ערות דבר ואין אנו מאמינין לדבריו ולפיכך הוא לוקה ומ"מ נדרו נדר שאם אמר בדבריו כך חל נדרו על דעת רבים אין לו הפרה, וא"כ היאך אמרינן לקמן שלדבר מצוה יש לו הפרה והרי אין כאן מצוה להתיר נדרו אלא שלא להתירו.
ואיכא לפרושי כגון דאמר מצאתי בה ערות דבר פלוני וגרשה והדירה על דעת רבים בלא שום תנאי בעולם ונמצא שם רע שאינו כגון שבאו עדים שזינתה או שהיתה פסולה והוכחשו או הוזמו והוא יודע בהן שאין אותו שם רע כלום לפיכך הוא לוקה שעדיין אסורה לו מחמת הנדר על דעת רבים שהיו סבורין שהיתה אסורה לו כמו שהעידו אותן הראשונים אע"פ שנמצא שם רע שאינו מתירין לו שאין דעת הרבים אלא לקיים המצות ולא לבטלן זהו תורף פירוש רש"י ז"ל, ולמדנו מדבריו ז"ל שאין נדר על דעת רבים כלום אלא בשנדר לקיים מצוה אבל לדבר הרשות לא, ויש לסברא זו רגלים בפ' השולח דאקשינן התם ולידרה ברבים ואמרינן דיש לו הפרה ולא אקשינן ולידרה על דעת רבים, ולדעתי לא נתכוין הרבה בפי' הזה אלא לומר שאין על דעת רבים חל בדבר איסור ואונס שהדיר אסור לו והיאך הרבים נסמכים לו, וכבר כתבנו שם הרבה בענין זה, ודעת ר"ת ז"ל דכי אמרינן דלדבר מצוה יש לו הפרה דוקא כי הנך מילי דמיקרי דקרדקי דהוו סברי רבנן דמדרי ליה למעבד מצוה ואשתכח דאיסורא הוא ולא אשתכח דדייק כותיה ועל דעת אביהם של תינוקות הודר ועל דעתם הותר ואנן סהדי שנתחרטו אבל אם היתה שם מצוה אחרת אין מתירין לו בחרטה אחרת שמא לא נתחרטו הרבים ואם נתחרטו שנולדה להם דעת חדשה איהו למיסר ליה שויוה שלוחין ולא למשרייה ודאיק לה מדקאמרינן כי הא אלמא לא בחרטה אחרת ואין פי' זה מחוור שהרי אונס שהדיר את אשתו אין בו כעין מצוה זו אלא א"כ הוא מפרש שהדירה על דעת רבים משום חשש עורה כדברי רש"י ז"ל ולא נתכוונו ובמס' גיטין כתב רש"ל ז"ל כגון שהדירה על דעת רבים ואמרו לה אם על דעתנו אנו משביעין אותך משמע שאין נדר נדר עד שיהא על דעת רבים וברבים, אבל אם אינן שם אין על דעת רבים כלום וכן דעת רבינו האיי גאון ז"ל בתשובותיו:
קשיא דר' יהודה אדר' יהודה: גרסת הספרים שלנו לר' יוחנן לא קשיא הא דידיה הא דרביה לריש לקיש לא קשיא תרי תנאי אליבא דר' יהודה אבל רש"י ז"ל גורס בהפך לר' יוחנן ל"ק תרי תנאי אליבא דר' יהודה לריש לקיש הא דידי' הא דרבי' ושתי הגרסאות יוצאת לדרך א' דהא לכולי עלמא דוקיי דמתניתין דאל תותיר קשיא למתני' דהכא זה וחזר והכה את זה ולאידך דר' יהודה משום ר' יוסי הגלילי ולפי גרסת הספרים מקשינן מדוקיי דמתני' דאל תותירו לאידך מתניתין בין לדוקיותא דר' יוחנן בין לדקיותא דריש לקיש דלדקיותא דר' יוחנן קשיא מתני' דהכה זה ופרקינן תרי תנאי היא אליבא דר' יהודה ולדייקותא דריש לקיש קשיא דר' יהודה משום ר' יוסי הגלילי דהא אל תותירו דר' יהודה ואידך דרביה דר' יוסי הגלילי ולגרסי' ז"ל עבדינן עיקר קויין ממאי דאיפליגו ר' יוחנן וריש לקיש בשבועה שאוכל ככר זו אליבא דר' יהודה דלר' יוחנן דאמר התם אינו לוקה משום לאו שאין בו מעשה קשיא הא דר' יהודה משום ר' יוסי הגלילי ופרקי' הא דידיה הא דרביה ולריש לקיש דאמר התם דהתראת ספק שמה התראה קשיא מתני' דהכה זה ופרקינן תרי תנאי אליבא דר' יהודה. וזה ברור. ואנן הא קי"ל אליבא דהלכתא דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו כרבנן וכר' יוסי הגלילי והתראת ספק שמה התראה כרבנן דמתני' דהכה זה וכר' יהודה דדוקיא דמתני' דאל מותירו:
תנן התם: כן גורס כאן רש"י ז"ל ואע"ג דתנינן לה בפירקן משום דעיקרא בפ' שלוח הקן אבל בפ"ק דפסחים לא גריס תנן התם גבי תנן אוכלין כל חמש כדגרסי בעיקר נוסחי משום דליתא לההיא מתניתין בשום דוכתא אלא בההוא פרקא גופא:
הנוטל אם על בנים ר' יהודה אומר משלח ואינו לוקה: פרישנא טעמא בפ' שלוח הקן דשלח מעיקרא משמע. כלומר לא תקח האם על בנים אלא שלחה ואח"כ את הבנים תקח לך וכן פירש"י ז"ל ולאו משום טעמא דלאו שקודמו עשה דא"כ תיקשי לריש לקיש דאמר לאו שקודמו עשה אין לוקין עליו וליכא למימר דתיקום מילתא דלעיל כרבנן ודלא כר' יהודה וכדמוכחא סוגיין לעיל דאמרינן דאזדו לטעמייהו וכדכתי' לעיל אלא דאמר לך ריש לקיש דשאני הכא דלא כתב רחמנא ואם לקחת שלח כדכתיב גבי נותר ושרפת את הנותר באש או והשיב את הגזילה הלכך אע"ג דכתבי' לבסוף לא בא הכתוב לנתקו לעשה אלא לומר לא תקח אלא שלח ור' יוחנן סבר דטעמא דר' יהודה משום דאפשר לקיימו קודם הלאו אבל ודאי לאו שניתק לעשה הוא אפילו לר' יהודה אבל רבנן פליגי ואמרי דלא משמע שלח אלא לבסוף ולהכי כתביה רחמנא לבסוף:
א"ר יוחנן אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת: הא ודאי לא בא ר' יוחנן לומר שאין לנו לא תעשה שיש בה קום עשה שאין חייבין עליו מלקות אלא זאת ועוד אחרת דהא ליתה דהא ודאי איכא טובא שאין חייבין עליהם בשקיים העשה או בשלא בטלו כנותר וגזל ואחרינו טובא. עוד דבסוגיין כולה לא שקלינן וטרינן אפטורא אלא אחיובא אלא על כרחנו אין לנו לא תעשה שיש בה קום עשה שיהיו חייבים עליו מלקות אלא זאת ועוד אחרת דאית בהו מלקו' בשלא קיים העשה או שבטלו אבל כולה ואידך לא משכח' בהו מלקות וכן פי' בתוספות וזהו מה שכתב רש"י ז"ל דבאלו משכחת דלקי ע"י בטול העשה דאלו בכולהו לא משכחת בטלו:
הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו מאי היא וכו': הא קשיא לגרסת הספרים דלעיל דהא מאריה דהאי מימרא דהכא רבי יוחנן ואיהו הא ס"ל לעיל קיימו ולא קיימו ולא קשיא דר' יוחנן ודאי הא דהכא לדברי הכל אמרה בין למאן דתני קיימו ולא קיימו בין למאן דתני בטלו ולא בטלו דלא משכחת מלקות בשלא קיים או שבטל אלא בשתים אלו דבשתים אלו משכחת בין שלא קיים בין שלט בטלי אי קיטליה קם ליה בדרבה מיניה. ומכאן משמע בהדיא דלמאן דתני בטלו חיוב המלקות בשעת בטולה עשה הוא נגמר ובא עליו לאו שיהא נדון למפרע על שעת עברת הלאו דא"כ היכי אמרינן לקים ליה בדרבה מיניה דהא אין המלקו' והמיתה באין כאח' דחיוב מיתה על שעת קטלא וחיוב מלקות על שעת נטילה ואי אפשר להריגה בלא נטילה ולנטילה בלא הריגה וכל שאין באין כאחת ואפשר לזו בלא זו לא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה כמוכח בפ' אלו נערות אלא ודאי שזו ראיה לפירש שפירשנו לעיל כפי גרסת הספרים ולא כפי' רש"י ז"ל:
אי דשותיה שליח איהי קא מבטלא ליה: פי' כי אע"פ שהוא מסייע על ידה מכל מקום עיקר הביטול בדידה הוא:
כגון דאדרה על דעת רבים ואמר אמימר הלכתא וכו' על דעת רבים אין לו הפרה: פי' רבינו מאיר הלוי ז"ל כגון נודר לרבי' ואמר על דעתכם אני נודר וכן כתב רש"י ז"ל במס' גיטין:
כגון שמדיר על דעת רבי' ואמרו הם על דעתינו אנו מדירין אותך: וכת' הרמב"ן ז"ל משמע מדבריו ז"ל שאין נדר על דעת רבים עד שיהא על דעת רבים וברבים אבל אם אינם שם רבים אין כלום וכן כתב רבינו האי ז"ל בתשובה וכן נראה דעת הריא"ף ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל וטעם הדבר שאין לו התרה שהרי הוא תלה בדעתם והם לא תלו את הנדר בדבר שיש לו התרה ולקמן אסיקנא דלדבר מצוה יש לו הפרה דהא ודאי תולים הם בדבר שיש לו התרה שלא תהא דעתם מסכמת לביטול מצוה. אבל יש מרבותינו ז"ל שהחמירו דכל שנדר על דעת רבים אף שלא בפניה' אין לו התרה לדבר רשות וזה חומר הוא בנדר ושבועה כל שנתלית בדעת רבים לא משתלפא בהתרה כי אם לדבר מצוה לפום מסקנא והשתא סברינן דאפילו לדבר מצוה. ומורי הרא"ה ז"ל היה חושש לפי' זה להחמיר אבל רוב רבותינו ז"ל אומרים כפי' הראשון והוא הנראה עיקר. והא דאמרינן הכא על דעת רבים פי' רש"י ז"ל כגון שהדירה על דעת רבים לפי שמצא בה עון. וא"ת אם מצא בה עון היכי אמרי' לקמן אמסקנא דלדבר מצוה יש לו הפרה אדרבה עבירה היא להתירו. וי"ל כי מתחלה הדרה לפי שמצא בה דבר ערוה לפי דעתו ולכך גירשה ולאח"כ נמצא שלא היה לה שם רע אמת ויש מצוה להחזירה ולהתירה. ומ"מ למדנו מתוך פי' זה של רש"י ז"ל שהוא סובר כדעת ר"ת ז"ל שכתב לקמן דכי אמרינן דעל דעת רבים יש לו הפרה כי ההיא מיקרי דרדקי דדוקא כי ההיא שהיה בנדר טעות דסברי דאיכא אחריני דדייק כוותיה או טפי מיניה ואשתכח דליכא דדייק כוותיה וכיון דאיכא מצוה יש לו התרה אבל כל שאין טעות בעיקר הנדר אין לו הפרה אפילו לדבר מצוה. וכבר כתבנו במס' גיטין פ' השולח שאין זה דעת רבי' הרמב"ן ז"ל ודעת רבותינו ז"ל אלא כל דבר מצוה יש לו התרה ע"י פתח כהתר נדרים דעלמא ואעפ"י שלא היה טעות בנדר ושם הארכתי בזה בס"ד:
כיון דמחייב בתשלומין אינו לוקה ומשלם: פי' הר"ם הלוי ז"ל כיון דגברא בר תשלמין הוא אפילו בטלו אינו לוקה שאין אדם לוקה ומשלם. ונצטרך לפרש דבריו דחיוב תשלומין משעת חבלה דיינינן ליה בחיוב תשלומין ואעפ"י שנשרף מאליו או נאבד דאי לא למאן דתני קיימו ולא קיימו למה אינו לוקה ומשלם דהא חיוב המלקות על שעת הגזילה ותשלמין על שעה שנשרף או נאב' אלא ודאי דכיון דחיי' בתשלומין דחבל שלא כדין הוה ליה מאותה שעה כגזלן שמשלם כשעת הגזילה כל היכא דאיתבר ממילא. ואין צורך לפי' זה אלא ה"ק דכיון דחיי' בתשלומין כששורפו לא חשיב בטול עשה להלקותו ותשלומין כמותו לענין זה וכן פי' רבינן ז"ל ובתוספות ומיהו לא תקשי לפי' רבי' מאיר ז"ל הא דאמר ר' יוחנן גופיה בפ' אלו נערו' דכל היכא דאיכא ממון ומלקות לוקה ואינו משל' דשאני הכא שהכתוב נתקו לעשה דתשלומין:
והא איכא משכנות של גר: פי' ומת הגר ואין לו יורשין ומשכחת לה בלא קיימו שמת הגר קודם שיחזיר לו ומשכחת לה בבטלו כגון ששרפו או זרקו לים בחיי הגר ואח"כ מת הגר שאין לו למי ישלם כלום ונמצא שהוא לוקה ופרקינן דהת' נמי גברא בר תשלומין הוא ושעבודא דגר פקע וכששרפו בחיי הגר נתחיי' בממון ופטור ממלקות:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה