מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק ד
ראה, הביט, חזה
דע, כי "ראה" "הביט" ו"חזה", שלושת המלות האלה נופלות על ראיית העין. והושאלו שלושתן להשגת השכל.
אמנם זה ב"ראה" מפורסם אצל ההמון,
- אמר: (בראשית כט ב): "וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה" - וזה ראות עין.
- ואמר: (קהלת א טז): "וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה, חָכְמָה וָדָעַת" - וזה השגה שכלית.
ולפי זאת ההשאלה הוא כל לשון ראיה שבאה בבורא יתברך. באמרו:
- (מלכים א כב יט): "רָאִיתִי אֶת-יְהוָה"
- (בראשית יח א): "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה"
- (בראשית א י): "וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב"
- (שמות לג יח): "הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ"
- (שמות כד י): "וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"
כל זה השגה שכלית. לא ראות עין ממש בשום פנים, כי לא ישיגוהו העיניים רק גוף, ובצדו קצת מקריו גם כן, כלומר מראה הגוף ותארו, וכיוצא בהם. וכן הוא יתברך לא ישיג בכלי, כמו שיתבאר.
וכן "הביט" -
נופל על ההבטה בעין לדבר :
- (בראשית יט יז): "אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ,"
- (בראשית יט כו): "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו"
- (ישעיהו ה ל): "וְנִבַּט לָאָרֶץ"
והושאל אל הבטת השכל והשקפתו, על התבוננות הדבר עד שישיגהו. והוא אמרו:
- (במדבר כג כא): "לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב" - כי האון לא יראה בעין.
וכן אמרו:
- (שמות לג ח): "וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה" - אמרו חכמים ז"ל שבו עוד זה העניין, ושהוא הגדה על היותם מדקדקים אחר פעולותיו ומאמריו ומסתכלים בהם.
ומזה העניין אמרו:
- (בראשית טו ה): "הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה" - כי זה במראה הנבואה.
ועל זאת ההשאלה הוא כל לשון "הבטה" שבאה בשם יתברך,
- (שמות ג ו): "מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים"
- (במדבר יב ה): "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט"
- (חבקוק א יג): "וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל"
וכן "חזה" -
נופל על ראות העין:
- (מיכה ד יא): "וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ"
והושאל להשגת הלב:
- (ישעיהו א א): "אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם"
- (בראשית טו א): "דְבַר-יְהוָה אֶל-אַבְרָם, בַּמַּחֲזֶה"
ועל זאת ההשאלה נאמר:
- (שמות כד יא): "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים" ודעהו.