מאור ושמש/בהעלותך

וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות פרש"י ז"ל למה נסמכה פ' המנורה לפ' הנשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו בשלא הי' עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות בהעלתך על שם שהלהב עולה כתוב בהדלקתן לשין עלי' שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. להבין זאת וגם מאי ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותי' וכו' כאשר צוה והול"ל ויעש כן אהרן כאשר צוה וכו' ואל מול פני המנורה העלה וכו' ותו האיך שייך לכאן הפסוק וזה מעשה המנורה מקשה עד ירכה עד פרכה מקשה היא ונראה ע"ד קנאת סופרים תרבה חכמה ובוודאי למצוה גדולה לקנאות במעשי צדיקים ולהשתוקק לעשות כמעשיהם ולילך בנתיבות' וזה יכול כל האדם לקנאות במעשי הצדיקים ולעשות כמעשיהם אבל זה הוא מתנה מהש"י שיש צדיק שיכול לקרב נשמת ישראל להש"י ולהלהיב אותם עד שיוכלו לדבר דברים בלהבי אש הן בתורה והן בתפלה ודיבור כזו שהוא בלהבי אש ובדו"ר עולה למעלה תיכף וצדיק כזה לאו כל אחד יוכל לבוא לזה לעשות כזה רק הוא מתנה מהש"י ולאו כל מוחא סביל דא אין יוכל לבוא לזה אלא צדיק שהוא כאפס ואין בעיני עצמו והוא כולו מוקשה אצל עצמו ונבזה בעיניו זה יוכל לבוא לזה וזהו בהעלתך פירש"י על שם שהלהב עולה פי' שלהב הוא אותיות הב"ל דהיינו ה' מוצאות הפה ול"ב דהיינו התורה שמתחלת בב' ומסיימת בל' וזה הבל עד שתהא עולה מאלי' דהיינו שיהי' ההבל עולה מיד למעלה וא"ל הש"י לאהרן חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות כו' שהוא מתנה גדולה ופי' הכתוב ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה דהיינו נשמות ישראל העלה אל מול פני המנורה העליונה כאשר צוה ה' את משה ולא להנאתו כלל אלא מחמת ציוו הש"ית אליו מפרש הפסוק אחריו וזה מעשה המנורה פי' מי יכול לגרום זאת מקשה כו' עד ירכה עד פרחה מקשה היא פי' שהוא בעיניו כולו מוקשה מקטן ועד גדול אינו מוצא בעצמו שום לחלוחית חשיבות רק מוקשה בעיניו והוא נבזה בעיניו זהו הצדיק יכול לגרום כנ"ל או נוכל לפרש מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא פי' שיהי' חביבין בעיניו כל ישראל מקטן ועד גדול יאהב אותם אהבה גמורה וזה עד ירכה עד פרחה מקשה היא לשון עשת אחד ר"ל שיתיחד עם כל ישראל באהבה ואחדות גמור. או יאמר בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. קושיות רש"י למה נסמכה וכו' וקושי' שני למה לא נאמר בהדלקתך. ואף לפי תירוץ רש"י ז"ל נצרכנו להבין למה צריך כל כך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה ונבוא לביאור הדברים כי הצדיק מכונה בשם כהן שמעלה נשמתן של בני ישראל להדביקם בא"ס ב"ה וב"ש ובזמן שבני ישראל נתאספו יחד באגודה שלימה לבוא אל הצדיק הוא מלהיב לבבותם לעבודת הש"ית אך אחר פרידתם מהצדיק נכבה ההתלהבות שהי' להם לזה תירץ רש"י שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות הם נשמת בני ישראל להש"ית והיא גדולה מכל קרבנות הנשיאים והכתוב מלמד להצדיק הוא הכהן המעלה נשמתן של בני ישראל שצריך כ"כ להלהיב לבבות בני אדם לעבודת הש"ית באף שיהי' אל מול דהיינו מנגד מרחוק מפני המנורה הוא הצדיק המאיר לכל העולם בצדקתו יאירו שבעת הנרות היינו נשמת בני ישראל שיהי' להם התלהבות אף אחר פרידתם מהצדיק ויהי' ההתלהבות שלהם עולה מאליה באף שלא יהיו תמיד אצל הצדיק הוא הכהן אעפי"כ ילהיב לבבם. ונאמר אח"כ ויעש כן אהרן וכו'. ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' כו' ובנוחה יאמר שובה ה' וכו'. וכירש"י ז"ל עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו וכו' כדי להפסיק בין פורענות לפורענות ע"כ יש לדקדק מה זה פורענות ראשון שמביא רש"י ועוד קשה מפני מה דווקא עשה סימניות נוני"ן והלא גם אחד משאר אותיות התורה הי' הפסק וביותר קושיות הזו"הק מפני מה הנוני"ן הפוכין וכדי להבין הענין נבאר כי כשברא הקב"ה את עולמו הי' רצונו הפשוט להטיב לברואיו וברא את עולמו בשביל ישראל שנקראו ראשית שישיגו אלהותו ואחדותו ית"ש וזה הי' ראשית השעשועים לפניו ית"ש שיכירו כח מלכותו אך עצמות אלהותו ית"ש א"א להשיג כי הוא א"ס ב"ה וצימצם שכינתו בתוכינו שע"י הצימצם נוכל להשיג מציאותו שהוא א"ס ב"ה. והנה הצימצומים מורים על גבורות והתפשטות מורה על חסד וכך הי' רצונו הפשוט להתנהג את הכנ"י בחסד אבל הצימצומים המורים על הגבורות הוא רק לעוברי רצונו כי אלקים עשה שייראו מלפניו ויחזרו בתשובה ואז ינהג אותם בחסד וכדומה לזה פי' הרב הקדוש מו"ה יעקב יצחק זצוק"ל מפשיסחא על הפסוק משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה ר"ל משמים השמעת דין דהיינו כשיש ח"ו התעוררות הגבורות על הכנ"י ואו"ה גוזרין גזירות זה אינו רק להשמיע כדי שיעשו תשובה וכשהארץ יראה ר"ל שחוזרין בתשובה תיכף ושקטה והגבורות אינם עושים שום רושם כלל על כנ"י ואף אם גזרו גזירות ח"ו על כנ"י הם בטלין ומבוטלין ועליהם נאמר עוצו עצה ותופר כו' ומטיב לכנ"י ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים כמו שעלה ברצונו קודם בריאות העולמות והנה איתא בסכר יצירה בשלשים ושתים נתיבות פליאות החכמה וביאורו של"ב נתיבות הם כ"ב אותיות התורה ועשר קדושות וכשעלה ברצונו לבראות עולמו באו לפניו כ"ב אותיות התורה בהיפוך אתוון בסדר תשרק וזה מורה על גבורות ודא הוא סליק ולא נחית כי רצון הש"ית שימתקו הגבורות בשרשם ולא ברא את העולם עד שבאה לפניו הבי"ת וזה הוא כסדר א"ב כי הא' נכללת בב' עלאה ומורה על חסד ודא הוא סליק ונחית מתתא לעילא ומעילא לתתא להמשיך על כנ"י חסדים טובים כרצונו הטוב וברא את עולמו והנה בסדר הא"ב הנו"ן מרמזת על השכינה כידוע ליו"ח כי נ' מרמז על ה' חסדים ונו"ן שערי בינה גם הי' במלואו ה' פעמים יו"ד עולה נו"ן ונו"ן במלואו היא ג"כ ן' בסוד נאמן כפוף נאמן פשוט כשם שיש לעילא נו"ן שערי בינה כמובן יש לתתא נו"ן שערי תשובה ועל דא הנו"ן מרמזת על ה' עלאה וה' תתאה כי נעץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן ועל זה הנו"ן רומזת על שכינה הקדושה שהיא עמנו בגלות כמש"ה ונתתי משכני בתוככם. והגם שלא נאמר נו"ן באשרי יושבי כו' אעפי"כ חזר דוד וסמכה ברו"הק שנאמר סומך ה' לכל הנופלים כדאיתא בגמרא נמצא שהנו"ן היא סמיכה לכנ"י בסדר הא"ב הרומז על חסד וגם הנו"ן היא חרב נוקמת נקם ברית כשהוא בהיכוך אתווין בסדר תשרק שהיא גבורה כנ"ל ועד"ז יבואר הכתוב ויסע מלאך אלהים כו' ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם ר"ל הענן רומז להב' נונין דהיינו הנו"ן שהיא סמיכה לכנ"י נסע מפניהם ור"ל כסדר הא"ב שהוא חסד והנו"ן השני' שהיא חרב נוקמת הלך לאחוריהם ור"ל בסדר תשרק שהוא גבורה לעשות נקמה במצרים ועפי"ז יבואו אלו הפסוקים על נכון כי כתיב בכרשה הקודמת בסופה וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה פי' וענן ה' היא הנו"ן שהיא סמיכה לכנ"י עליהם יומם שהוא חסד אבל כשהיו ח"ו התעוררות הגבורות היתה הנו"ן הפוכה בסדר תשרק שהוא חרב נוקמת והנה כבר ביארנו זה שבני ישראל לא היו נוסעים ממקום חניתן עד שראו התעוררות הגבורה ח"ו וזה הי' כוונתם במסעות לקבל עליהם עול גלות ממקום למקום ולזה אמר הכתוב בנסעם מן המחנה ר"ל שהיו התעוררת הדינים ועל זה עשה תיכף סימן דהיינו נו"ן הפוכה הרומזת על זה וזש"ה ויהי בנסוע הארון דהיינו שנתחייבו גלות וכיון שקבלו עליהם תיכף נתגלו הרחמים והחסדים והגבורות נהפכים על שונאי ישראל ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך ולא כנ"י וינוסו משנאיך מפניך שלא יתקיימו עצתם על זרע ישראל ובנוחה יאמר ר"ל כשנחו דהיינו שהי' כולו חסד והי' הנו"ן שהיא סמיכה לכנ"י דהיינו כסדר הא"ב אמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ר"ל אלפ"י דהיינו בסדר הא"ב שהוא כולו חסד והגבורות ימתקו בשרשן אמן. א"י ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך כו' פרש"י עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו כו' להבין קצת הנונין הפוכו' למה הנון הפוכה כזה ׆ דהיינו הרחב למעלה והקצר למטה דהוא כדמות יו"ד למטה הוה לה להיות הפוכה כדרכה כזה ׆ דהיינו הקצר כדמות יו"ד למעלה והרחב למטה יע"ד הידוע מספרי קודש דשם הוי' הקדוש כסדר הוא רחמים גמורים וה' האחרונה יונקת מהוי"ו והוי"ו מה' הראשונה וה' ראשונה מהיו"ד של השם הקדוש ובאם חלילה כשנתהפך ע"י מעשה התחתונים אז חלילה השפעה אינה יורדה להה' תתאה אז חלילה כביכול פגם והריסה בקומה העליונה כמבואר שם כל מקים שהוי' מהופכת מרמז לדין כמבואר בכוונת המן שאמר כל "זה "אינינו "שוה "לי שהפך השם שיהיה היו"ד למטה ח"ו לגרום דין על ישראל וזה מרמז כאן בנו"ן הפוכה שמורה שנתהפך חלילה הוי' ביויד למטה כמו שהנו"ן הפוכה ביו"ד למטה מרומז על זה שנתהפך הוי' ביו"ד למטה והתפלל משה שיתהפך הוי' ויהיה היו"ד למעלה וזה ויהי בנסוע הארון שמורה חלילה על דין ויאמר משה קומה ה' פי' שע"י תפילתו היה הקימה העליונה כסדר וזהו קומה ה' פי' שיקום השם הוי' כסדר ביו"ד למעלה ונתקנת הקומה שיהיה השם הוי' כסדר כנ"ל ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך שלא יהיה שליטת החיצונים חלילה רק רחמים גמורים. א"י ויהי בנסוע הארון וכו' עשה לו סימניות כו' וקשה כנ"ל מפני מה הנונין הפוכים ובזו"הק תירץ מפני מה פני' של הנו"ן הפוכה לצד הימין אך זאת הקושי' במקומה עומדת מפני מה ראשה של הנו"ן היינו יו"ד שהוא הראש של הנו"ן הפוכה למטה כנ"ל ולהבין הענין כך הוא שכך דרכה של התשובה שצריכים אנחנו להשיב להשי"ת לעלות במעלות מעלות מתתא לעילא עד העולמות עליונים ומתחילה לבא בשער הראשון עד שער החמישים של שערי בינה אך אם ח"ו יש קטרוג רב מסט"א ובני ישראל צריכים לשוב במהרה אזי אי אפשר לעלות במדריגת מתתא לעילא כי בעולמות התחתונים יש צימצומים ולבושים רבים ויש אחיזה לסט"א ויבלבלו ח"ו תשובתם מלבוא לעילא לעילא והקב"ה ברחמיו הגדולים על כנ"י מגלה את בהירתו משערים עליונים ומעולמות עליונים שאין בהם צימצומים ומשפיע מהם על עם בני ישראל ועי"ז בני ישראל שבים בתשובה שלימה ואין לסט"א אחיזה בהם וזאת מרמז הפיכת הנו"ן למטה להפסיק בין פורענות לפורענות דהיינו בעת כשיהיה קטרוג רב ח"ו הקב"ה משפיע למטה מבהירות עליון ומעולמות עליונים בכדי שלא יהיה אחיזה לסט"א כלל ובני ישראל ישובו בתשובה שלימה ויפסק הפורענות ויתגלה חסדיו וטובותיו על בריותיו. ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' וגומר ותבער בם אש ה' וגומר ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש כו' והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וגומ' וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר כו' ויאמר משה אל ה' למה הרעת לעבדך וגומ' לשום את משא כל העם הזה עלי האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך וגומ' ואם ככה אתה עושה לי הרגני נא הרג כו' ואל אראה ברעתי כו' ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגומ' ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר וגומ' עד חודש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא כו' ויאמר משה שש מאות אלף כו' הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם וגומ' ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר וגומ' ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים כו' ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות כו' צריך להבין כתיב ויהיה העם כמתאוננים ולא פירש על מה היתה התאונה והיה לו לפרש כמו שפירש הכתוב אח"כ בענין התאוה שאמרו מי יאכלנו בשר גם צריך להבין טענות משה במה שאמר הצאן ובקר ישחט להם הגם שרש"י כתב לפי שלא אמר ברבים חיסך לו הכתו' מ"מ אין הדעת סובלת מי שכתוב בו בכל ביתי נאמן הוא יאמר אין המקום מספיק אך הענין הוא דהנה יסוד גדול בעבדות ה' להרחיק עצמו מעצבות ומרה שחורה רח"ל בכל האפשרות שמצינו בזו"הק שעצבות הוא שמץ ע"ז עיי"ש והמופת לזה דמי שהוא עצבון משוטט במוחו מחשבות ע"ז ע"כ צריך להתרחק מהעצבות מאד ומאד כי הוא מביא את האדם לכל מיני עבירות והעצבון תחילתו הוא שמתגבר בקרבו תאוות אכילה כאשר עינינו רואות האיש אשר הוא שרוי במר"ש רח"ל אוכל בתאוה ורעבתנות ובמהירות ומתאוות אכילה נמשך אחר תאות אחרים כגון משגל ודומיהן ולתת עצות לנפשו להתגבר על יצרו לשבר תאות היצר אי אפשר כי אם שידבק עצמו לצדיקים ומהן ילמוד אורחת חיים אך הצדיק אשר כבר הוא מזוכך מכל וכל ממנו אינו יכול ללמוד האיש אשר הוא משוקע בתאות כי הצדיק הזה הביא הכל אל הקדושה על כן הוא אוכל ושותה משמנים ויין ולובש בגדים נאים ויפים ויושב בדירות נאות ובכל אלה הוא עובד עבודתו הגבוה שמעלה נצוצין קדושים ומכניס הכל אל הקדושה ואיך יוכל השפל ערך ללמוד ממנו שאינו רואה ממנו שום עבדות מענינים אלו שהוא צריך אלא צריך להתדבק עצמו לצדיק אשר לא הגיע עדיין למעלות הצדיק הנ"ל רק הוא בתוך העבודה דהיינו בתוך ההזדככות דהיינו שלא הזדכך עדיין לגמרי רק שהוא עסוק בה עדיין ולפעמים הוא נתפס באיזה דקה מן הדקה וצדיק זה הוא עושה גדרים וסייגים לעצמו ושומר עצמו גם מן המותר לו כדי לזכך עצמו כראוי ויוכל השפל ערך ללמוד ממנו איך לעשות גדרים לעצמו להתגבר על יצרו וזהו שאמרו חז"ל אין ממנין פרנס על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים תלוי' לו מאחוריו ר"ל שיש לו עדיין מה לתקן וע"י שהוא מתקן עצמו בתשובה הוא ממשיך תשובה גם על הציבור כיון שיש לו חלק מה עמהם בעניני עוה"ז אבל מי שמתקן עצמו מכל וכל אין עבודתו על דרך זה כלל איך יוכל להמשיך עליהם שיעשו תשובה מכיון שאינם רואים ממנו שום דבר כנ"ל ולכך נבחר אהרן לכהן מפני שהי' בו שמץ מה מניהם כנ"ל והיה יכול להביאם אל תשובה ועפ"י דברי אלה יתבאר פרשה זו ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' פי' שנפלו לעצבות והוא מגזירת אונן ותבער בם אש ה' כי מרה שחורה הוא שנוי ומשוקץ שהוא שמץ ע"ז כנ"ל ע"כ נענשו ויתפלל משה ותשקע האש אך נמשך להם ע"י העצבות שהתאוו תאוה ויאמרו מי יאכלנו בשר כמאמרינו לעיל שתאות אכילה נמשך ממרה שחורה ע"כ כתיב ובעיני משה רע שמשה היה יודע בעצמו שהוא מזוכך מכל וכל מהגשמיות א"כ איפו יוכל לתקן אותם כיון שאין בו שום שמץ מניהם ע"כ אמר לפני הקב"ה למה הרעת לעבדך וכו' לשום את משא כל העם הזה עלי וכי אפשר שיבואו על ידי לידי תיקון האנכי הריתי לעם הזה אם אנכי ילדתיהו פי' כי הריון מורה על המחשבה שהוא בהעלם והלידה מורה על המעשה והנה הולד ע"י שהי' בבטן אמו וילדתו בחיקה יש בו מטבע האם וזהו שטען משה האנכי הריתי וכו' כלומר אילו הריתי אותם ואם ילדתיהם וכהולד יש בו מטבע האם היה ביכולתי לתקן אותם אבל הואיל שאין מחשבותי מחשבותיהם ואין מעשי מעשיהם שאין בו אפילו שמץ מה מהם א"כ איך אוכל לתקן אותם ואם ככה את עושה לי ר"ל לשאת אותם עלי הרגני נא הרג ר"ל הורידני ממדרגתי שנפילה ממדריגה היא בחי' הריגה כדי שיהיה לי אחיזה מה עמהם ועי"ז אוכל לתקן אותם ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ר"ל זאת אי אפשר להוריד איתך ממדריגתך רק תאסוף לי שבעים איש והן בערך זה שיש להם אחיזה מה עמהם ומהם יכולים ללמוד מה שהם צריכים כנ"ל וגם השבעים איש מחמת שהן צדיקים גדולים הן יכולים להיות דבוקים בך א"כ באמצעותיהם יהיו הפשוטי עם דבוקים אליך ועי"ז יבואו לידי תיקון ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא פי' כי מטבע האדם אמרי שמילא תאותו כל צרכו ואכל אכילתו גסה נמאס בעיניו לאכול עוד אבל קודם שמילא כריסו הוא מתאווה להמאכל למלאות תאוותו אבל הקב"ה אמר שיתן להם מין בשר אשר תיכף כשיתחילו לאכול יתמאס בעיניהם וזהו ואכלתם בשר וגומ' עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא ר"ל תיכף בהתחלתם לאכול יהיה להם לזרא וימאס בעיניהם ומשה לא הבין כוונתו של הקב"ה במה שאמר והיה לכם לזרא וסבר שכוונת הקב"ה היא שיתן להם די שיאכלו וימלאו כריסם עד שאח"כ יהיה להם לזרא וימאס בעיניהם לכן טען לפניו הצאן ובקר ישחט להם ר"ל הן אמת שתוכל להספיק להם די תאותם אבל זאת יגרום להם שיתמשכו אחר תאוות אחרות שע"י תאות המאכל נמשך תאות אחרות כגון משגל ודומיהן וזה דבר שאין לו שיעור וא"כ מה יהיה בסיפם ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר וכו' ר"ל וכי קצרה ידי מליתן להם די תאותם ואעפי"כ תיכף כשיתחילו לאכול ישובר תאותם וימאסו אותה מלאכול והפסוק מעיד שכן היה שכן כתיב והבשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת ואף ה' וגו' ר"ל כשהי' הבשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת בשיניהם לאכול ואף ה' חרה בהם וגו' ע"כ קרא למקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים ר"ל כי שם נקבר תאותם שטרם אכלם נמאס לפניהם כנ"ל ולא נמשכו עוד לתאות אחרים אך אעפי"כ זאת נשאר ע"י התאוום לאכול בשר לש"הר שהוא נמשך ע"י תאות אכילה כמאמר חז"ל גדולה לגימה כו' וכן איכל קורצא בי' מלכא ואפי' אהרן ומרים שהיו צדיקים גדולים ע"י שלא נזדככו א"ע כמשה והי' להם אחיזה מה עמהם כנ"ל נתפסו בעון לש"הר על ידי העם המתאוים הגם שכוונת מרים ואהרן הי' לש"ש הי' בו קצת לשון הרע כמאמר רש"י והמרגלים הוציאו דבת הארץ לכך נסמך לכאן ותדבר מרים ואהרן במשה ואח"כ פ' מרגלים והבן. והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח פי' ע"ד גד הוא מזל כדאיתא בגמרא גד גדי וסנוק לא וידוע כי אין מזל לישראל פי' האין הוא מקור העליון משם מזל לישראל מי"ג ת"ד ממקור העליון שם שלשה שמות הוי' גימט' מזל"א וזה והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח דהנה בזו"הק באדרא הקשה כתיב עין ה' וכו' וכתיב עוני ה' וכו' עיי"ש ותירץ כי באריך כתיב עין כי נכלל כולה בימין ובז"א כתיב עיני כי שם יש ימין ושמאל וכתיב שם כי בעין ארוך מרמז לכולה לבן כי שם נקרא עינא חוורתא לגמרי כי שם אין תערובות דין כלל אבל בז"א אית לפעמים איזה אדמימות בעינים ח"ו עיי"ש. וזהו שמרמז כאן והמן כזרע גד ר"ל שהמן בא ממזלא עלאה דהיינו מן ארוך ושם נקרא עין אחד והיינו ועינו לשון יחיד כעין הבדולח כי שם כולא חיוורתא ולית בי' שום אדמימות כי נכלל כולה בימין ולית שום תערובות דין שם כלל וכלל כנ"ל. א"י והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח לכאורה אינו מובן מאי ועינו שמשמע ריאת העין וביאר הדברים הוא שאמרו חז"ל מפנימה מיהדר אפי' דדל"ת מגימ"ל שהוא גומל דלים שהמקבל בוש להסתכל בפניו של הנותן בכדי שלא יבוש המקבל והש"י הוא גומל דלים לב"י בהמן אך לא צריך למיהדר אפי' כי המן הי' רק לזכך נשמתן ולבוא להזדככות גדול בכדי להשרו' שכינתו ביניהם וע"י המן נזדככו עד לבוא במ"ע שערי קדושה לזה אמר הכתוב והמן כזרע ג"ד שהוא גומל דלים אך לא כשאר גומלי דלים שצריך למיהדר אפי' כי עינו כעין הבדל"ח בגימ' מ"ט שערי הקדושה שבאו למ"ט שערי קדושה ואדרבה הראה להם פנים שוחקות ועין טובה להמשיכם לשכינתו.