יוסף תהלות/טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מזמור ט״ו[עריכה]

פסוק ב[עריכה]

הולך תמים ופועל צדק וכו׳. אפשר פועל צדק, שהוא מתקן השכינה כמשז״ל כמו שאמרו ז"ל ליחד הדודים, וזהו ודובר, לשון ראוה מדבר׳ מדברת[1] אמ׳ אמת ת״ת תפארת, בלבבו מ׳ מלכות:

פסוק ג[עריכה]

לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה. אפשר במה שפירשו הראשונים "לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך אני ה׳" (ויקרא יט, טז) דהכונה: לא תלך רכיל, אבל אם אומר להרוג חבירו וכיוצא צריך להגיד, וז״ש וזהו שאמר "לא תעמוד על דם רעך". "אני ה׳" עשיתי זה, שהגדתי לרבקה שעשו רוצה להרוג את יעקב, כמשז״ל כמו שאמרו ז"ל ע״פ על פסוק "ויוגד לרבקה" ברוח הקודש. וכן אתה בדבר סכנה צריך להגיד, ולא שייך "לא תלך רכיל", עכ״ד עד כאן דבריהם. וז״ש וזהו שאמר לא רגיל על לשונו, אמנם אי רעה תבא צריך להגיד, וז״ש וזהו שאמר לא עשה לרעהו רעה ומגיד לו, כמו שעשה השי״ת השם יתברך כביכול:

פסוק ד[עריכה]

נבזה בעיניו נמאס. הוא תכלית הענוה שהוא נבזה שעיניו[2] וכך הוא קבוע בלבו לאמת. ועוד יחשוב שהוא נמאס מאחרים, וע״י ועל ידי כן אם אחד ידבר אליו קשות או יבזהו לא יקפיד. והיה ס״ד סלקא דעתך דמאחר דידע איניש בנפשיה שהוא יראה[3] ה׳ ועוסק בתורה והוא נבז׳ נבזה בעיניו, א״כ אם כן למי שלא יהי׳ יהיה בגדר הענוה כמוהו לא יכבדנו, לז״א לזה אמר ואת יראי ה׳ יכבד. ואומרו נשבע להרע, פי׳ פירשו המפ׳ המפרשים שישתענה[4] וכן אמרו בסוף מכות. וכפ״ז וכפי זה ולא ימיר היינו שנזהר שלא ילוה תעניתו לפרוע ביום אחר, ואינו מחליף:

פסוק ה[עריכה]

כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח. אפילו ליקח מראובן כדי שילוה לשמעון, וזה מותר ע״פ על פי הדין, לא לקח, ונמשך לכספו לא נתן בנשך.

אי נמי כפשטו, ושחד על נקי אפילו לזכות את הת[5] הזכאי לא לקח, וכמשז״ל וכמו שאמרו ז"ל דאסור:

ויען תכלית המדות המשובחות דכלא בה היא מדת הענוה, שאמר נבזה בעיניו נמאס וכו׳, ומי שהוא גאה פוגם בשם י״ה, כל קבל דנא מי שהוא עניו, שם י״ה שומרו כשמז״ל[6] ובזה פירשנו בעניותנו מ״ש מה שכתב בתרגום יונתן: "וכד חזא משה ענותנותיה קרא ליה יהושע", כי העניו שם י״ה שומרו, ולכן יהושע שהיה עניו קראו רבו יהושע, כי שם "יה" בראשו והוא ישמרנו. זאת היתה לדוד הע״ה המלך עליו השלום לקבוע מזמור זה במספר ט״ו שהוא גימט׳ גימטריא י״ה, כי העניו שם יה שומרו. וזה על דרך מ״ש מה שכתב הרב עיר וקדיש מהר״א הלוי ברוכים ז״ל, שקבע במזמור קל״א: "לא גבה לבי", לרמוז דהעניו אין יגער[7] שולט בו. וגם אני בעניותיו[8] נאמר, דזריז קדים דוד הע״ה המלך עליו השלום לרמוז מה רב טוב לעניו, כי שם יה בעזרו והיה אדירו ועליו יציץ נזרו. ורמז בעיניו נמאס ר״ת ראשי תיבות ב״ן[9] וס״ת וסופי תיבות גימט׳ גימטריא אדנ״י עם הכולל[10], כי בזה נעשה העניו מרכבה לשכינה כביכול:

הערות ויקיעורך[עריכה]

  1. ^ ראו משנה כתובות א ח; כתובות יג א.
  2. ^ צ"ל בעיניו.
  3. ^ אולי צ"ל: ירא
  4. ^ צ"ל שיתענה, היינו נשבע שיתענה.
  5. ^ תיבה זו נמחקת.
  6. ^ צ"ל כמשז"ל, כמו שאמרו ז"ל.
  7. ^ כנראה צ"ל: יצה"ר, יצר הרע
  8. ^ צ"ל בעניותין
  9. ^ שם הוי"ה במילוי יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה
  10. ^ סופי תיבות בעיניו נמאס ס"ו, גימטריא 65 + 1 = 66.