משנה ברכות ג ג
מתוך ויקיטקסט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ג · משנה ג | >>
נשים ועבדים ה וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפלין, וחיבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון.
תוכן עניינים |
נוסח הרמב"ם
נשים ועבדים וקטנים פטורין מקרית שמע ומן התפילין וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע - אע"פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, סד"א לחייבן הואיל ואית בה מלכות שמים, קמ"ל. ותפילין מצות עשה שהזמן גרמא הן, דלילה ושבת לאו זמן תפילין נינהו, וסד"א דואיל ואתקש תפילין למזוזה, נשים נחייבו, קמ"ל ו:
קטנים - אפילו קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע, לפי שאינו מצוי תמיד אצלו בעונת ק"ש. ולא בתפילין, משום דסתם קטן אינו יודע לשמור תפיליו שלא יפיח בהן:
וחייבין בתפלה - דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים ולחנך בה הקטנים:
ובמזוזה - דמהו דתימא הואיל ואתקש לתלמוד תורה, כי היכי דנשים פטורות מתלמוד תורה דכתיב (דברים יא) ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם הכי נמי נפטרו ממזוזה אע"פ שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא קא משמע לן ז:
ובברכת המזון - מיבעיא לן אי חייבות בברכת המזון מדאורייתא כיון דכתיב (שם ח) ואכלת ושבעת וברכת הויא ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא, או שמא אין חייבות מדאורייתא משום דכתיב (שם) על הארץ הטובה אשר נתן לך והארץ לא נתנה לנקבות ולא אפשיטא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על המשנה) ועבדים. בגמ' חגיגה ד"ד גמרינן לה לה, ופרש"י דבאשה כתיב וכתב לה. ובשפחה כתיב או חפשה לא ניתן. לה:
(ו) (על הברטנורא) וטעמא, דתפלין אתקשו בפרשה ראשונה לת"ת דכתיב ושננתם וקשרתם, וכן בשניה והיו לטוטפות ולמדתם. ואלו למזוזה הפסיק ביניהם בשנייה בת"ת. קדושין דף ל"ד:
(ז) (על הברטנורא) דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי. גמ' שם:
 |
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).
יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו. |
משנה פתוחה
- נשים ועבדים וקטנים –
- פטורין מקריאת שמע ומן התפילין,
- וחייבין בתפילה, ובמזוזה, ובברכת המזון.
משנה מנוקדת
- נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים –
- פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין,
- וְחַיָּבִין בַּתְּפִלָּה, וּבַמְּזוּזָה, וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן.
נוסחאות ופירושים
נוסח הרמב"ם
- נשים ועבדים וקטנים – פטורין מקרית שמע ומן התפילין,
- וחייבין בתפילה, ובמזוזה, ובברכת המזון.
פירוש הרמב"ם
נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין כו' – כל זה מבואר, ועוד יתבאר זה העניין במקומו במסכת קידושין, במצוות שאין הנשים חייבות בהן, ומה טעם לא יתחייבו:
פירוש הרע"ב
נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע – אף על פי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא – נשים פטורות, סלקא דעתך אמינא לחייבן, הואיל ואית בה מלכות שמים; קא משמע לן. ותפילין – מצות עשה שהזמן גרמא הם, דלילה ושבת לאו זמן תפילין נינהו, וסלקא דעתך אמינא: הואיל ואתקוש תפילין למזוזה נשים נחייבו; קא משמע לן.
קטנים – אפילו קטן שהגיע לחינוך – לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שנע, לפי שאינו מצוי תמיד אצלו בעונת קריאת שמע; ולא בתפילין, משום דסתם קטן – אינו יודע לשמור תפילין, שלא יפיח בהן.
וחייבין בתפילה – דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים, ולחנך בה הקטנים.
ובמזוזה – דמהו דתימא: הואיל ואתקש לתלמוד תורה, כי היכי דנשים פטורות מתלמוד תורה, דכתיב: "ולמדתם אותם את בניכם" – ולא בנותיכם, הכי נמי נפטרו ממזוזה, אף על פי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא; קא משמע לן.
ובברכת המזון – מיבעיא לן: אי חייבות בברכת המזון מדאורייתא, כיון דכתיב: "ואכלת ושבעת וברכת" – הויא ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא; או שמא אין חייבות מדאורייתא, משום דכתיב: "על הארץ הטובה אשר נתן לך" – והארץ לא נתנה לנקיבות. ולא אפשיטא.
עיקר תוי"ט
ועבדים – בגמרא חגיגה גמרינן "לה" "לה", ופירש רש"י, דבאשה כתיב: "וכתב לה" (דברים כד, א), ובשפחה כתיב: "או חופשה לא ניתן לה" (ויקרא יט, כ):
ומן התפילין. פירש הר"ב, קא משמע לן (דנשים פטורות) – וטעמא, דתפילין אתקשו בפרשה ראשונה לתלמוד תורה, דכתיב: "ושננתם" וגו' "וקשרתם" (דברים ו, ז-ח), וכן בשניה: "והיו לטוטפות" וגו' "ולמדתם" (שם יא, יח-יט). ואילו למזוזה הפסיק ביניהם בשנייה בתלמוד תורה. קידושין לד ב:
ובמזוזה. פירש הר"ב, קא משמע לן (דנשים חייבות) – דכתיב: "למען ירבו ימיכם" (שם, פס' כא); גברי בעי חיי, נשי לא בעי חיי? גמרא שם:
קיצור שנות אליהו
וקטנים פטורים מקריאת שמע – רש"י מפרש אפילו בשהגיע לחינוך. אבל רבינו תם מוכיח, דדווקא שלא הגיעו לחינוך; אבל קטן היודע לדבר, אמרו בברייתא סוכה מב א שאביו מלמדו "תורה ציווה לנו משה" ופסוק ראשון של קריאת שמע.
ודחה הגר"א ראייה זו, דאינו משום מצוות קריאת שמע, אלא משום חיוב האב ללמד לבנו תורה הוא, ואינו חיוב על הבן. וזמנו כל היום.
וחייבין... בברכת המזון – הגמרא מסתפקת אם נשים וקטנים חייבים מדאורייתא או מדרבנן. ונפקא מינה אם יכולים להוציא ידי חובה. ורצו לפשוט מהא דתני, "אבל אמרו, אשה מברכת לבעלה" וכו'. ומשני, שלא אכל הבעל שיעור דאורייתא, דהוו שניהם דרבנן. ובירושלמי תרצו דמיירי בעונה אחריהם. פירוש, שיאמר עמהם מילה במילה. ומכאן משמע שיכולים לומר ברכת המזון עם קטן שהגיע לחינוך בהזכרת השם, אף על פי שאין הגדול חייב בברכת המזון.
