ברטנורא על התורה/בראשית/ל
א[עריכה]
ותקנא רחל באחותה קנאה במעשיה הטובים הוצרך לפ' כן שלא בא הכתוב לספר בגנותה של צדקת והקנאה היא מן המדות המגונות שכך שנו חכמים הקנאה והתאוה והכבו' מוציאין את האדם מן העולם. לכך פי' שקנאה במעשיה הטובים דשבח הוא כדכתיב כי אם ביראת ה' וכו':
ח[עריכה]
נפתלתי נתעקשתי וגם יכולתי הסכימו ע"י. צריך לישב היאך היתה יודעת רחל שמתוך כך היו לה בנים ונראה שמתחלה היתה סבורה שכל הבנים שיולדו יהיו מלאה ועכשיו שראתה ששפחה גם היא ילדה אז עלה על לבה והאמינה שגם לה יהיו בנים. מהר"ר:
יא[עריכה]
בא גד בא מזל וכו' ואגדה שנולד מהול. קשה מנא לו י"ל דגד לשון קציצה וכריתה הוא כמו גודו אילנא ופי' בא חתוך כלומ' שנולד מהול:
טז[עריכה]
בלילה הוא הקב"ה סייע בו וכו'. קשה מנא לו מדלא כתי' בלילה ההוא אלא הוא בחסרון הה"א משמע ששרה עמם הוא בלילה והיינו הקב"ה שהוא שם אח' של הקב"ה כדאמ' אני והו הושיעה נא ומצאתי כתו' שנכתב יששכר בשני שינין לפי שהיו בו שני שכרים שכר נתינת השפחה ושכר הדודאים ואינו נקרא אלא באחד לפי ששכר הדודאים אינו מתפרסם לו שגנאי הוא לצדקת לומ' ששכרתו בדודאים:
לג[עריכה]
וענתה בי צדקתי ביום מחר וכו' כל אשר איננו נקוד וטלוא בעזים וחום בכשבים. צריך לישב מה טעם לא אמ' וכל שה אשר איננו נקד וטלוא כאשר אמר בתחלה כל שה נקוד וטלוא. ונראה דכשאמ' כל אשר איננו נקוד וטלוא בעזים ר"ל בגדי העזים דבעזים ממש לא יוכל לומר שהרי היה משאיר העזים שלא היו נקודות וטלואות אמנם לא הזכיר כל שה אשר איננו נקד וטלוא שלכך הפך הכתו' והזכיר נקוד וטלוא בעזים קודם חום בכשבים ובפסוק הראשון הזכיר וחום בכשבים קודם להורות כי נקוד וטלוא קאי על העזים והכשבים. מהר"ר:
לה[עריכה]
ויתן לבן ביד בניו קשה מנא ליה דבלבן משתעי קרא י"ל לפי שכל הפרשה מדברת בלבן שאמ' לעיל ויאמר לבן הן לו יהי כדבריך ואח"כ כתי' ויסר ביום ההוא ויתן ביד בניו ולא פי' מי הנותן דסמך על הכתו' והוא לבן:
מג[עריכה]
צאן רבות פרות ורבות משאר הצאן קשה מנא לו שר"ל לשון פריה ורביה י"ל מדלא כתיב צאן ועבדים ושפחות רבים כלם כאחד אלא צאן לבד ועבדים לבד למדנו הצאן אינו דומה לעבדים ושפחות וכו' ומלת רבות אינה נמשכת אלא לצאן בלבד והיינו שפרש"י פרות ורבות: