ביאור:הבחירה החופשית של פרעה - 8 דעות
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- "... ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים..." (שמות ז ג), כך אומר הקב"ה למשה לפני תחילת המכות.
השאלה הנשאלת : אם ה' הכביד את לב פרעה, מדוע הוא קיבל מכות, הלא אין מדובר כאן בעקרון "הבחירה החופשית" שהוא מאבני היסוד של התורה. אכן הכבדת לב פרעה המפורשת בפרשה מעוררת תמיהות רבות, שהרי כל הענין של שכר ועונש מבוסס על "הבחירה החופשית" של כל אדם.
ננסה להביא מספר תשובות לנושא זה.
א. הרמב"ן - בחמש המכות הראשונות נענש פרעה רק עבור פשעו, והיה עוד יכול לשוב, אבל פרעה הכביד את לבו מרצונו הוא, כפי שנאמר במכת הדם: "... ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה'..." (שמות ז כב)
וכן במכת הצפרדעים : "...וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שמע אלהם ..." (שמות ז יא) וכן במכות כינים, ערוב ודבר, לכן אומר הרמב"ן, בחירתו החופשית הייתה – לרעה וזאת גם לאחר שהבין היטב את תוצאות מעשיו, לכן רק בחמש המכות האחרונות ה' הכביד את לבו בכדי שייענש על החלטתו!
ב. רש"י - גם רש"י אומר כרמב"ן "...מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי וידוע לפני שאין נחת רוח באומות עובדי האלילים לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו, למען הרבה אותותי...", כלומר ה' יודע כי פרעה לא יתרכך בבחירתו לעשות רע, גם אחרי המכות הראשונות לכן הקשה אח"כ את לבו והרבה לו חמש מכות נוספותלמען החדר האמונה בישראל ובעולם, כלומר עקרון הבחירה החופשית נדחה לדעת רש"י (באופן חלקי) למען מטרה נעלה וחשובה יותר – החדרת האמונה בעם ישראל.
ג. המשך חכמה – הולך בדרך הרמב"ן ורש"י, אלא שהוא מוסיף פן נוסף: הוא מביא את הרמב"ם הפוסק שאפשר לכוף (להכריח) יהודי ללכת בדרכי ה', מאחר שלבו טוב והוא שואף לטוב – אלא שיצרו הרע מתגבר עליו, לכן אם כופים אותו נושרת הקליפה המפריעה להתגלות מהותו האמיתית. מה שאין כן בפרעה שהרי חמש המכות הראשונות הראו שבמהותו הוא היה רע לב, מהותו הפנימית היא מרושעת ואין לו תקנה, לכן חישדל הקב"ה את גופו שיוכל לעמוד בייסורים ויביא בסופו של דבר לקידוש ה'.
ד. הרמב"ם – בהלכות תשובה (פרק ו', הלכה ג') מביא חידוש גדול, לרשעים גדולים, אין נותנים לשוב בתשובה, כלומר רשע גמור אין לו כבר דרך חזרה, דרכי התשובה ננעלו לפניהם ! הראיה שלו היא מפרעה, רשעים שחטאו חטאים כבדים, חייבים מיתה ואין תרופה לעוונם. אם כך לשם מה הלך משה להתרות בו? תשובת הרמב"ם היא שאכן הליכה זו הייתה "פורמאלית" בלבד, ללמד שלא מכל אחד מקבלים תשובה מכל אחד! כלומר מחוטא ופשע גדול לא מקבלים תשובה.
סברה זו של הרמב"ם נתקלת בתמיהה מצד פרשנים רבים, שהרי הנביא יחזקאל קובע "כי לא אחפוץ במות המת, כי אם בשובן מדרכו וחיה" וזה נאמר על כל רשע, ללא הבדלה ?
ה. בעל העקדה מביא דוגמאות מאחאב ומנשה שהרשיעו מכל אשר לפניהם כנאמר בספר מלכים: "...ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו ..." (מלכים א טז לג) . ובכל זאת נענתה ונתקבלה תשובתם, כפי המובא בספר מלכים (מלכים א כא כט) "...ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר : הראית כי נכנע אחאב מלפני, יען כי נכנע מלפני לא אביא הרעה בימיו, בימי בנו אביא הרעה אל ביתו ..." (אין מלחמה בין ארם לישראל). לכן אומר בעל העקידה אין רשע בעולם שנועלים לו את דרכי התשובה, אולם הכבדת לב פרעה היתה רק בכדי לחשלו ולחזקו בכדי שיוכל לעמוד בעונשים הרבים שהגיעו לו בדין על רשעותיו הרבים. הסבר נוסף שלו "שההכבדה" משמעותה שלא פתחו לו משמים פתח של חרטה, כנאמר "בדרך שאדם רוצה ללכת, בדרך זו מוליכין אותו..."
ו. האברבנאל – גם הוא נוקש בשיטה "שאין חוטא שלא תועיל לו תשובה", אלא פרעה חטא בחטא שיש עליו תשלום אישי, כמו גזלן שאין תשובתו שלמה עד שיחזיר את הגזלה. ולכן מי ששפך דם חברו, חייב בתשובתו לשלם בנפשו. ההכבדה אם כן לא היתה למנעם מהתשובה, אלא אדרבה, היא הובילה את פרעה ועמו בדרך של קבלת ענשם המלא, למען יהיה להם מקום לכפרה אמיתית. האברבנאל מחדש – שתשובה קיימת רק בעם ישראל, היות ותשובה היא לא ממידת הדין אלא ממידת הרחמים, חסד הוא שחנן ה' את ישראל לא להשפט כמעשיהם, אבל לא שייך תשובה באומות העולם (לאנשי נינוה הייתה תכלית מיוחדת, כדי שאשור יוכלו אחרי כן למלא השליחות של "שבט אפי". יונה הנביא לא הבין זאת ולא ידע מחשבות ה', ועל כן ברח כשנקרא להחזיר אומות העולם בתשובה).
ז. המהר"ל - גם הוא טוען שהתשובה לא נתנה לאדם מסוגו של פרעה. שהרי אמר "...מי ה' אשר אשמע בקולו ..." לכן קבל מידה כנגד מידה, כדי שיתקדש שם שמים על ידו בעונשים שהוא מקבל על הכבדת לבו.
שתי התשובות הבאות הן על פי איתן פינקלשטיין בעלון שבתון, פרשת בא, תשס"ח
ח. ההכבדה היתה כדי שפרעה יאסור על ישראל לצאת אפילו לשלושה ימים.
משה ביקש מפרעה לצאת ממצריים רק לשלושה ימים, לעבוד את ה', ולחזור. מותר להניח, שאילו היתה מוצגת הדרישה האמיתית לפני פרעה – לשחרר את עבדיו לחלוטין, לא היה כל צורך להכביד את ליבו, שכן פרעה לא היה מסכים לזאת לעולם. אם נעיין בפסוקים נראה שבכל פעם שהתעורר חשד בליבו של פרעה שישראל לא מתכוונים לחזור – הוא סירב לשלחם מבחירתו החופשית. אם כן, הכבדת ליבו נועדה לוודא שיקבל את עונשו המלא שהיה מגיע אליו בבחירתו החופשית, במידה והדרישה האמיתית והצודקת של חרות מלאה לישראל היתה מוצגת בפניו בצורה ישירה.
(ולמה נאמר לפרעה שהתכנון הוא לחזור לאחר שלושה ימים? רק זאת היתה הדרך לגרום למצרים לרדוף אחרי ישראל לאחר שיצאו והמצרים הבינו שהם לא מתכוונים לחזור. באופן זאת טבעו המצרים בים ונענשו מידה כנגד מידה, ונתקיים "כי גדול ה' מכל האלוהים, כי בדבר אשר זדו עליהם...".)
ט. הכבדת הלב היא היא הרמיזה לפרעה שישראל מתכוונים ללכת ליותר מלשלושה ימים.
אפשרות נוספת היא שעצם המינוח המקראי 'הכבדת הלב' לא מתכוון כלל לשלילת חופש הבחירה, אלא להיות ליבו של פרעה 'כבד' ומלא חששות שמא העם מתכוון לברוח ולא לשוב. כלומר, כמו שנאמר בפיסקה הקודמת, פרעה לא היה משלח את ישראל ממצריים אם היה יודע שהם לא מתכוונים לחזור. 'הכבדת הלב' לא היתה על ידי התערבות חיצונית במחשבותיו של פרעה, אלא נעשתה באמצעות רמיזה לפרעה על כוונותיהם האמיתיות של העם.
כאשר פרעה נשבר בעקבות המכות הראשונות והיה נכון לתת חופשה קצרה לעבדיו, מיד כאשר הבין בעקבות תגובת משה שאולי כוונתו הנסתרת היא לבריחה – פרעה חזר לסורו והחליט בבחירתו החופשית שלא לשחררם.
אם כן, ייתכן שגם בפעמים שבהם נאמר שה' הכביד את ליבו של פרעה, הכוונה היא שה' חיזק בליבו את הספק שמא ישראל מרמים אותו, ומתכוונים בעצם לברוח – ובעקבות כך פרעה סירב לשחרר את ישראל.
הסבר נוסף לפי הספורנו[עריכה]
ספורנו (בפירושו לשמות ז ג) סובר שעיקר הכבדת הלב לא נועדה לכפות על פרעה רצון חיצוני לו, אלא לאפשר לו להכריע בצורה הגיונית ושקולה, מכח מניעים פנימיים בלבד, לשחרר את ישראל.
במילים אחרות - הכבדת הלב נועדה לתקן את ההשפעה הבעייתית של המכות, שעלולות לגרום לפרעה לשחרר את ישראל מסיבה לא נכונה: מפחד הנזקים, ולא מהבנה שזוהי הדרך הנכונה.
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-19.
קיצור דרך: tnk1/sofrim/zuckm/paro