ארי נוהם פרק שני
פרק ב'[עריכה]
יתן טעם למה כל ימיו עמד מנגד לידיעה זאת
לא מסכלות ולא ממעוט זוך הנפש.
- ולמען לא אהיה בעיניך ובעיני השומע כמתעתע, מה זו הרחקה יקרה אשר הצבתי לי בהסכמה כראי מוצק מן העיון הלז,
- לאמר, מה זאת עשה האלהים לאיש הזה, אשר סוף סוף עמל כל ימיו בתורתו אומנתו
- ולא חדל להשכיל להיטב בכל חכמה ומדע מעט, ליסוג אחור מחכמה אלהית ומפוארת [לדעתם],
- המשמחת אלהים ואנשים כזאת, ואף כי להשיב עליה:
- בטרם אקרב לכתוב בידי לקרב, ובאצבעותי למלחמה נגדה, אזכירך אשר שמעת ממני פעמים רבות.
- כי מימי נעורי ועד בן ששים ושמונה שנים אנכי היום[1] .
- נתתי אל לבי לדרוש ולתור בכל חכמה, וכל אשר שאלו עיני שכלי הקצר להבין בכל, לא מנעתי מהם,
- ואם לא עלה בלבי ככלב המלקק בים,
- וקראתי תגר תמיד על דבר הרא"ש בתשובה כלל נ"ה באומרו:
- אעפ"י שאיני יודע מחכמה החיצונית שלכם בריך רחמנא דשיזבן מינה,
- כי בא האות והמופת להדיח האדם (העם) מיראת השם ותורתו וכו'.
- כי אני אומר: מי יתן שאוכל לשבח לרומם ולקלס לאל, שיהיה עוזר לי לדעת כל מושכל שבעולם,
- כאשר לא לבד בחכמת אנושיות אחר התורה שתתעלה בידי,
- בדקתי לאור החמה והאבוקה לדעת גם ספרי מינים ואפיקורסות מהאמונות אחרות, משום דע מה שתשיב,
- וספרי קסם וכשוף וחרטום וכשדאי, לא לעשות ח"ו רק להבין ולהורות ולהבדיל ולהשמר,
- כ"ש וכ"ש, שנכספה וגם כלתה נפשי לכנוס חדר בחדר בפנימיות של זה הלמוד המלהבת ומבהלת בשמה,
- הקוראים לה חכמת הקבלה וחכמת האמת, המתפארת בידיעת סודות אלהיות, וסתרי תורה,
- ובלימוד כשרון המעשה, צדק ומשפט ומישרים,
- ומה גם מפני טובה ויפיה, לשלמות מלאכתי הפרטית מלאכת הדרוש במקהלות עם,
- אשר להשיב רבים מעון ולחקוק בלבם אהבתו ויראתו יתברך,
- צריך הדורש להיותי נוגע ואינו נוגע בכל חכמה ומוסר,
- למען תהיה כפי רבות הבדלי דעות השומעים, ויכנסו דבריו באזני כל אחד, אשר לא ראי זה כראי זה:
- האמנם ־ כל פעם ופעם אשר לקחתי בידי איזה ספר מספרי הקבלה ההיא,
- ורציתי להעמיק בו בדעת ותבונה, לא נתקררה דעתי, אף כי עמדו לפני הרים הגבוהים, סגרו לפני לכנס לפנים,
- וגם אנכי סגרתי הספר ההוא, ופניתי לספר התורה והמצוה.
- ויהי כי ארכו לי הימים, וקרה לי כזה פעמים אין מספר הביאוני רעיוני הלאה למדה זו לחשוב ולהסכים,
- כי לא לבד אין זו לא חכמה ולא קבלה, ולא ידיעה אמתית, אלא אבן נגף וצור מכשול לכל בעל־שכל שעיין בה,
- אם לא יהיה מאותם הנשמרים.
- הן מחמת יסודותיה, הן מבנינה, הן מהמלות וכנוים שבאו בספרים,
- כאשר תשמע בפרקים מחלק שני ושלישי מלתא בטעמא,
- כי אז ידעתי תבהל ברוחך לכעוס לדברים האלה.
- הנני שומע דברי בעלי הכת הזאת, ישיבו כי לא עלה בדעתי, מפני מאמרם השגור בפיהם,
- דלאו כל מוחא ומוחא סביל דא, אשר הפירוש ממנו יהיה ודאי אחד משנים
- [או שאין כל מוח ומוח כל כך זך וישר, להבין המושכלות ההמה לגודל עמקם ודקדוקם[2]]
- או שאין כל אדם ראוי מצד נשמתו, שלא יצאה ממקור כל כך מעולה וטהור, ולא זכך אותה במפעליו וצדקתו,
- להיות זוכה להבין סודות של קדושה וטהרה כמוהם, ועל כן לא רבים יחכמו:
- ולי יאמרו: גם אתה כאחד מהם, או כי קצר שכלך מהשתרע, או אין זה כי אם רוע לב ונשמה.
- אך לא אגן בעדי, כי ליודעי ומכירי קאמינא,
- אלא בכלל אומר: שכל אחד מהפרושים האלו, הסברא והנסיון יוכיחו כי לא כן הוא.
- אם מסברא היות צריך שכל דק וזך לענינים האלה,
- ידוע ומפורסם כי אינן צריכין לא לעיון ולא לחריפות, כי באמרם כך מקובל, כך צריך להאמין, די והותר,
- ומאי שקלא וטריא תהוי להון,כמו שאמרו עוד לפנים,
- ומה שמקשה ומתרץ לפעמים הרב קורדווירו ז"ל ותלמדו בעל ראשית חכמה על איזה מאמר מהזוהר, פלפול דק וקל מאד הוא,
- הקטן מן הדרשנים ישא ויתן יותר מזה על מדרש או מאמר מהגמרא, וכ"ש המעיינים,
- כי כל אחד ואחד אשר נמנה עמהם להקרא בעצם ידיעתו 'מקובל', שתהיה זאת לו למלאכה פרטית אשר הכירו אבותינו ואבות אבותינו,
- לא היה בהם בעל גמרא חריף ועוקר הרים, כי אם שכלים נבדלים מזוך המוח,
- וחומר מקבל כל צורה ופשט, המשל בין קדמונינו: הקבלה מְעִיל הפתאים.
- וכמו כן החכם מה"ו יש"ר מקנדיא, בספרו מצרף להכמה, ובשאר ספריו שנדפסו עמו,
- אומר שראה חכמים גדולים בחכמה הזאת לא היה להם יד ושם בתלמוד ובשאר חכמות.
- ובפרט בדף כ"א כתב שהקבלה מיעוטה יפה, ומקשטת האדם, ורובה קשה, שהכרוך אחריה תבטלהו משאר החכמות היקרות,
- כאשר קרה לכמה גדולים בה, שלא היתה ידם תקיפה בגמרא.
- [והוסיף, ואיני מגלה ח"ו, וד"ל]. עכ״ל:
- ואם נמצאו מעיינים גדולים אשר רצו לידע גם כן ממנה לא ייסדו בה מבוכות עיונים[3] (לא מצד עיונם ולא מצד סברא).
- ואם מסברא היות צריך זכות, או מחצב נשמה זכה לשיטהו לבו להגות בה,
- אין ספק שלכל לימוד התורה אנו מתפללים, תן בלבנו בינה להבין ולהשכיל את דברי תורתך באהבה,
- אבל מתופסי התורה אשר חננו אלהים פשט, רמז, דרש, מקרא, משנה, וגמרא.
- למה יחדל האביון מקרב לבו גם את המדע הזה.
- כ"ש שהם אומרים, כי אדרבה זה המביא לידי טהרה קדושה ויראת חטא.
- אם מהנסיון - ידוע שלא לבד החכימו בעומק ידיעה זו אחד מן הכלל,
- כמשה בוטריל מפרש ספר יצירה שהיה גם כן פועל בשמות ועולה לו, וזולתו[4] מה שאבותינו ספרו לנו,
- כי גם כמה וכמה מן האומות בלתי נמולים, כידוע מן יָאאַן פיקוס שר המיראנדולא, אשר בין תת"ק כללים מחכמות שהקים וסעד ברומה,
- היו ביניהם קי"ו מהקבלה הזאת, מ"ה משאר מחברים, וע"א משלו, וכמו שאומר עוד בפרק אחרון מחלק שלישי בע"ה.
- וראיתי זה שנה ביד גוי צרפתי י"ב ספרי קבלה בלשון הקודש כתובי יד, מהמובחרים והראשיים מהשר הנזכר,
- [שודאי רובם לא זכה לראותם הגאון החסיד הרמ"ע ז"ל אדוני וקרוב למשפחתי ואשר מל אותי, איש נורא מאד[5]] יואני הקליפו שהדפיס ספריו בידיעה זו,
- וזולתם לרוב, ידועים לי חבוריהם,
- ואחרים המעיינים ספר (זהר) בהיר יצירה ופרדס, לא ידעתי אם ימחול ה׳ לאשר הדפיס אותם,
- כמו שאכתוב עוד בפרק י"ז בע"ה.
- אם כן לא ידענו מאי קאמרי לבני ברית ומקשיבי תורה, לאו כל מוחא ומוחא סביל דא, לא מקוצר הנפש או מעוט זכות.
- ^ ריא״ם נולד כ"ח ניסן של"א, הוסף ס"ח שנה, ויעלה המספר שנת שצ"ט, ומסכים עם הרשום בסוף הספר: ״היתה השלמת הספר הזה חודש כסליו שנת ה' שצ"ט לפ"ג.
- ^ בכתב יד חסר מה שמוקף כאן, כי הכותב דלג במלות הדומות, השמיט 'או שאין' הראשון, והתחיל 'או שאין' האחרון. החסר השלמתי מהנדפס.
- ^ בכתב יד: ואם נמצאו מענינים וכו׳ הדברים המוקפים אינם שם, והבאתים עפ"י הנדפס.
- ^ ובנדפס: נכנסו בה קצת מרשעי ישראל, שסוף יצאו מן הכלל כמו לדעת קצת ניקאלויס לירא, ויוחנן ריטאנגל שהמירו, מפרשי ס׳ היצירה, והיו גם כן פועלים בשמות ועולה להם וזולתם.
- ^ מה שמל אותו הרמ"ע מפאנו היה אצלו מאורע חשוב והזכירו גם כן בחיי יהודה שלו.