קטגוריה:אסתר ח ד

אסתר כרעה לרגלי המלך "וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו" (ביאור:אסתר ח ג) ללמדנו שאין איסור ליהודי להשתחוות למלך. לטענה שלאשה מותר אבל לגבר אסור אין סימוכין בתורה. לאחר שהמלך קיבל אותה בשרביט הזהב "וַתָּקָם אֶסְתֵּר". מקרה זה אינו דומה ואינו כפוף לחוק הריגה לאדם המופיע לא קרוא (ביאור:אסתר ד יא), מכיוון שאסתר כבר התקדמה והגיע עד רגלי המלך ללא סכנת מוות וללא צורך שהמלך יושיט לה את שרביט הזהב. המלך פשוט משתמש בשרביטו כמנצח על תזמורת והשרביט הראה לאסתר שהמלך מוכן להקשיב לבקשתה.

מכאן אנו למדים שאחרי שאסתר הצילה את המלך מהמן שהתחיל לארגן כוח לעצמו בעזרת טבעת המלך, ואחרי שהיא קיבלה את בית המן והיתה חופשיה להסתובב מחוץ לבית הנשים, המלך גם העניק לה זכות להופיע לפניו כאחד משריו.

אסתר כבר עמדה פעם אחת "וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר" (ביאור:אסתר ה ב) ועמידה זו, מרחוק, היתה עמידה לפני שליט בבקשת תחנונים. גם המן עמד לפני המלך כדי לקבל זכות לדבר עם המלך. המן עמד בכבוד וכניעה "וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו, הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר" (ביאור:אסתר ו ה). היא עומדת לא כנועה ומתחננת כמו ש"הָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה" ואין כאן "עמידה" אלא נפילה על המיטה ובקשת תחנונים.

אולם כאן אסתר עומדת לפני המלך, ישר מול פניו. כשם שהמן שעמד לפני המלך, ישב לפני המלך ונסוג מלפני המלך (ביאור:אסתר ז ו). היא עומדת כסנגור לפני שופט, כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה" (שמות ח טז) (התיצב כמו עומד) ומוכנה להתווכח למען עמה.

אסתר הועלתה לדרגת שר המדבר לפני המלך. ואכן בהמשך המלך מרשה לאסתר ומרדכי לכתוב פקודות בשמו (ביאור:אסתר ח ח).