אליהו רבא כד
אל תתן ה׳ מאויי רשע וגו׳ (תהילים קמ פס׳ ט). מה בין כחן של יוצאי מצרים לזרעו של עשו הרשע? יוצאי מצרים מצוה אחת היתה בידן והרבו ממנה מאה מצוות. נתקבצו כולם וישבו באגודה אחת וכרתו ברית שיעשו גמילות חסדים זה עם זה. וישמרו מילה בבשרם ברית אברהם יצחק ויעקב. שלא יניחו בית יעקב וילכו וילמדו לשון מצרים מפני דרכי עבודה זרה. אבל זרעו של עשו הרשע אינו כן, אלא כל זמן שיצחק קיים קיימו את המילה בבשרם כיון שמת יצחק ביטלו את המילה מבשרם, שנאמר: בית גאים יחס ה׳ ויצב גבול אלמנה (משלי טו-כה).
בית גאים יסח ה׳ - זה ביתו של עשו.
ויצב גבול אלמנה - זה ביתו של עובדיה.
משלו משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שנתן כתרו לאוהבו. אמר לו: יהא מונח בראשך ובראשי בניך לעולם, הניחו אוהבו בראשו עד שנכנס לבית עולמו. כיון שנכנס לבית עולמו, אמר המלך: אלך ואראה את בן אהובי מה אם יהא מונח הכתר בראשו - הלך ומצאו שמוטל לאחריו הלך לאחריו בקצף גדול שנאמר: ה׳ בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום וגו׳ הרים נזלו מפני ה׳ וגו׳ (שופטים ה ד-ה).
למה נדמה עשו הרשע ואליפז התימני ועמלק בנו וירבעם בן נבט ונבוכדנצר מלך בבל והמן האגגי?
לאחד שמצא כסות בדרך סמוכה לעיר, תפסה בידו והכניסה לתוך העיר והיה מכריז ואומר: של מי אבידה זו?
נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו ואומרים זה לזה: ראיתם פלוני זה כמה הוא צדיק, כמה הוא חסיד, כמה הוא כשר - מיד עמדו בני העיר ועשאוהו ראש וקצין של העיר עליהם.
לאחר שתיים ושלוש שנה עמד והחריב כל המדינות וכל הארץ.
וכן לכך נדמה עשו ואליפז עם בנו עמלק ומרודך עם נבוכדנצר וירבעם בן נבט ואגג עם המן.
בשכר שתי דמעות שהוריד עשו לפני אביו - נתנו לו הר שעיר שאין גשמי ברכה פוסקים ממנו לעולם.
אליפז בשכר שנהג כבוד באביו - יצא ממנו עמלק לעולם.
ירבעם בשכר (שהוכיח) שהשיב דבר לפני המלך שלמה - נתנו בידו עשרת השבטים.
שכרו של מרודך שנהג כבוד באבינו שבשמים - יצא ממנו נבוכדנצר לעולם.
שכרו של אגג שהיה בוכה ומתאנח על עצמו כשהיה חבוש בבית האסורין היה בוכה ומתאנח ואומר אוי לי שמא יאבד זרעי מן העולם - יצא ממנו המן לעולם.
ומה יהא סופו של עמלק?
גנבים יבואו עליו ויפשטו עליו גדודים מן החוץ כמו שניבא עליו עובדיה הנביא, שנאמר: אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה וגו׳ (עובדיה א-ה).
ולמה זכה עובדיה לנבואה?
א״ר יצחק: מפני שהחביא מאה נביאים, שנאמר: ויקח עבדיהו מאה נבאים ויחביאם חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים (מלכים א יח-ד).
מאי שנא חמישים חמישים?
א״ר אלעזר: מיעקב אבינו למד, שנאמר: והיה המחנה הנשאר לפליטה (בראשית לב-ט).
רבי אבהו אמר: מפני שלא היתה המערה מחזקת יותר מחמישים איש.
הרי הוא אומר בעובדיהו: ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיהו היה ירא את ה׳ מאוד (מ״א יח-ג)
מאי אמר לו?
א״ר יצחק הכי אמר לו: שמא אין מעשיך כמעשה החסידים? יעקב נתברך ביתו של לבן בגללו, שנאמר: נחשתי ויברכני ה׳ בגללך (בראשית ל-כז) ואומר: ויברך ה׳ אותך לרגלי (שם שם-ל).
יוסף נתברך ביתו של פוטיפר בשבילו, שנאמר: ויברך ה׳ את בית המצרי בגלל יוסף וגו׳ (שם לט-ה).
ולמה לא נתברך ביתו בשבילך - שמא אין מעשיך כמעשה חסידים הראשונים?
לכך נאמר: ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית, יצתה בת קול ואמרה: ועובדיהו היה ירא את ה׳ מאוד, וביתו של אחאב אינו מזומן לברכה.
אליפז עם עמלק מאי הוא?
עמלק היה אומר אל אליפז אביו: מי הוא שיורש העולם הזה והעולם הבא?
א״ל אליפז אל עמלק: בני ישראל יורשים העולם הזה והעולם הבא, לכן לך עכשיו חפור להם בורות שיחין ומערות של מים לשתות הם ומקניהם והכן להם דרכים. אם תעשה כן תזכה ותנחל ותירוש ותבוא לעולם הבא.
אבל הוא לא עשה כן, אלא כיון שאמר לו רישומו של דבר - שתק.
מיד יצא עמלק להחריב את העולם, שנאמר: ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים (שמות יז-ח).
ולמה נקרא שמה רפידים?
משום שריפו ידיהם מן המצוות.
והקב״ה בוחן לבות וכליות הוא ואומר לו: שוטה שבעולם לא יצרתיך לאחר שבעים לשונות?
לכן עכשיו, אתה הוא שתהיה ראשית ואחרית לכל יורדי גיהנום. שנאמר: וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד(במדבר כד-כ). ואומר: והיה בהניח ה׳ אלוקיך לך וגו׳ תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח (דברים כה-יט). ואומר: כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים (שמות יז-יד). ואומר: כי יד על כס י-ה מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור (שם שם-טז).
וזהו משל הדיוט שבני אדם מושלים אותו ״אפילו האבן שנכשלים בו בני אדם או שמסקלים בו ויתד מן התלויים על העצים הם עתידים ליתן דין את הדין״
ולא זו בלבד, אלא זרעו של עשו שביטלו ברית המילה מבשרם ועברו על מצות שבת ועל כל המצוות האמורות בתורה ונתנו את נבלת עבדיו הצדיקים והחסידים מאכל לעוף השמים ולחיות הארץ, שנאמר: נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ (תהילים עט-ב).
לכן, הקב״ה שהוא בוחן לבות וכליות אמר לו, אילו היתה ברית מילה בבשרך לא הייתי דן אותך על כל מחשב ומחשבה כמעשה ועל מה שאתה עתיד לעשות כאילו כבר נעשה אע״פ שלא נעשה עדיין, שנאמר: לכן חי אני נאום ה׳ אלוקים כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך (יחזקאל לה-ו). כי לדם מילה ולדם קורבנות, ודם שיש לאדם בגופו ולבו שנאת. (כשהדם בגופו בחיים שנאת רק ממהר לשפוך דמו, י״י).
מה כתיב בתריה?
יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה וה׳ שם היה (שם שם-י).
מי גלה את הסתרים?
הוי אומר הקב״ה, לכך נאמר: וה׳ שם היה.
ואומר: כי הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם תפלצתך השיא אותך וגו׳ כי תגביה כנשר קנך משם אורידך וגו׳ (ירמיהו מט טו-טז).
מאי תפלצתך?
תפל וליצן.
א״ל ליצנות שהיתה בך היא שגרמה לך להעבירך מן העולם, לכך נאמר: תפלצתך השיא אותך וגו׳.
מאי אם תגביה כנשר וגו׳?
פי׳ מה שנאמר בירמיה ובעובדיה בנבואה אחת רק כל אחד אמר בסגנון בפני עצמו כנזכר למעלה, זיקוקין דנורא)
ברוך המקום ברוך הוא שהוא נפרע משונאיהם של ישראל מידה כנגד מידה. שכשם שהיתה בדעתו כך הקב״ה עוקר אותו ואת זרעו מן העולם, שנאמר: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו וגו׳ (עובדיה א-יח).
ואומר: כי תאמר אדום רוששנו ונשוב ונבנה חרבות וגו׳ המה יבנו ואני אהרוס וגו׳ (מלאכי א-ד).
ואומר: מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם (עובדיה א-י).
אמר הקב״ה אל עשו: אתה רצית לחמוס את יעקב אחיך, לכן תכסך בושה ונכרת לעולם.
ומהו החמס שחמס את יעקב עד שבשביל כך תכסך בושה?
משום שלא רצית להניח ספר תורה בידו, תכסך בושה ונכרת לעולם.
ולא זו בלבד, אלא שם הגדול בן נח שנתנבא ארבע מאות שנה על כל אומות העולם ולא קיבלו ממנו.
וכך אמר להם שם הגדול: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, ולא תחמוד.
אמרו לו כל אלו הדברים יפים הם, ואפילו הכי לא קבלו מלכותך עליהם. אבל אנחנו בני ישראל עמך בני בריתך בני אברהם יצחק ויעקב אהוביך שעשו רצונך בעולם קבלנו תורתך, לכן תעשה לנו גם כן קורת רוח ותהא מקיים מה שהבטחתנו ואמרת לבניך להתקנא ולהתנקם מן אויבינו, שנאמר: כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וגו׳ (דברים לב-מג).
וכן דוד היה אומר: קומה ה׳ באפך הנשא בעברות צוררי וגו׳ (תהילים ז-ז). וכשיצאו ישראל ממצרים נתקבצו כל ישראל ומשה עמהם, ואמרו לפני הקב״ה: רבש״ע אין בינינו לבין אומות העולם כלום. שנאמר: ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, ויאמר ה׳ אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם (שמות לג טז-יז).
באותה שעה נשבע הקב״ה בשמו הגדול שתנתן תורה תמימה על ידיהם. הכל מסודר ומתוקן לפניהם כגביעים וכוסות מלאים מים ויין ושולחנות מלאות מכל מעדני עולם, שנאמר: שררך אגן הסהר אל יחסר המזג (שה״ש ז-ג). לפיכך נשבע הקב״ה לעמו שלא יחליפו באומה אחרת ולא ישנם ולא ימירם בעם אחר ולא יכלה אותם, שנאמר: לא אעשה חרון אפי וגו׳ (הושע יא-ט).