אליהו זוטא ה

דל שבישראל שנדלדל מנכסיו, למה הדבר דומה?

למלך בשר ודם שגזר על בנו שלא יכנס לתוך סעודתו, והמלך יודע בבנו שהוא רעב. ואמר המלך: אשריו למי שיכניס את בני בתוך ביתו ויתן לו פת לחם וקיתון של מים כדי שיאכל וישתה, שהרי כל שיש לי שלי הרי הוא של בני. שנאמר: מלוה ה׳ חונן דל וגמולו ישלם לו (משלי יט;יז).

ואם בא רשע בן עני בן אביון בן דל ועשה תשובה, הוא נקרא צדיק ורע לו. ואם לא עשה תשובה, נקרא רשע ורע לו.

ואם יאמר אדם: אם יהיו כולם כשרים מה הוא?

אמור לו: עליהם נאמר, העניים והאביונים מבקשים מים (ישעיהו מא;יז). ואומר: ויספו ענוים בה׳ שמחה (שם כט;יט). ואומר: הנה צרפתיך ולא בכסף (שם מח;י). מלמד שחזר הקב״ה על כל מידות טובות שבעולם, ולא מצא מידה טובה לישראל אלא עניות. שמתוך עניותיהם של ישראל הם יראים את ה׳, שאם אין להם לחם לאכול ובגד ללבוש ושמן לסוך הם מבקשים רחמים מן הממציא כל המציאות. כי ע״י העניות הם יראים את ה׳.

ואין צדקות באות אלא מתוך עניות, ואין גמילות חסדים באה אלא מתוך עניות, ואין אדם לומד דברי תורה אלא מתוך עניות שנאמר: מקים מעפר דל וגו׳ כי לה׳ מצוקי ארץ וגו׳ (ש״א ב;ח). ולא נאמר מקים מעפר עשיר, ואין מצוקים אלא תלמידי חכמים, שנאמר: ויתקבצו אליו כל איש מצוק (שם כב;ב).

בכל יום ויום יוצאים מלאכי חבלה מלפני הקב״ה לחבל את כל העולם כולו, שאלמלא בתי כנסיות ובתי מדרשות שהיו תלמידי חכמים יושבים בהם ועוסקים בדברי תורה, היו מחבלים את כל העולם כולו מיד, שנאמר: מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה וגו׳ (ישעיהו נ;ב).

צא ולמד מן דרך ארץ, כלום אדם נוטע כרם אלא על מנת שיאכל ממנו ענבים או לשתות ממנו יין, או שמא למלא אותו עשבים. ואם נתמלא עשבים, אמר להם לעבדיו: לכו ועבדו את הכרם שלא יכלה הכרם וחפרוהו והשקוהו מים בשביל הגפנים, לפי שכבר נשרפו העשבים.

וכן כל הצדיקים כשהם עומדים בעולם הזה הם דומים לכם ים שעומדים בתוך הכרם וכל העולם נשען עליהם, לכך נאמר: כי לה׳ מצוקי ארץ וישת עליהם תבל.