אורות התשובה ג

<< · אורות התשובה · ג · >>

תשובה פרטית מפורשת ותשובה סתמית כללית

יש תשובה מכוונת נגד חטא מיוחד או חטאים רבים. והאדם שם חטאו נוכח פניו אל מול פניו, מכיר בו ואינו מתעלם מחומרתו, ומתחרט עליו ומצטער על אשר נוקש בפח נתפס במלכודת החטא. ונפשו מטפסת ועולה, עד שהוא משתחרר מהעבדות החטאית מהשעבוד לחטא, ומרגיש בקרבו את החרות הקדושה, הנעימה מאד לנפשו הנהלאה העיפה (ראה מיכה ד ז), והוא הולך ומתרפא. וזהרי אורה של שמש החסד, חסד עליון, שולחים אליו את קויהם, והוא הולך ומתאשר, הולך ומתמלא עונג ודשן פנימי, יחד עם לב נשבר ונפש שחה כפופה מדוכאה, שהוא מרגיש בקרבו, שגם רגש זה עצמו, הנאה לו לפי מצבו, מוסיף לו עונג רוחני פנימי ושלמות אמתית. הולך הוא ומרגיש שהוא מתקרב למקור החיים, לאל חי אשר זה לא כבר היה כל כך רחוק ממנו. נפשו הכמהה זוכרת בששון לב את עניה ומרודה ונחיתותה הפנימיים, והיא מתמלאת רגשי תודה, בהלל וזמר היא נושאת קול: "ברכי נפשי את ד', ואל תשכחי כל גמוליו, הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי, עושה צדקות ד' ומשפטים לכל עשוקים". (תהילים קג א-ו)

הוי! כמה עשוקה היתה הנפש, בעוד משא החטא, קדרותו, גסותו וסבלו האיום מונח עליה! כמה היתה ירודה וסחופה, גם אם עושר וכבוד חיצוני נפל לה לחבל בחלקה (ראה תהלים טז ו)! מה יועיל כל הון, אם התוך הפנימי, תוך החיים, הוא מדולדל ויבש? ומה מאושרה היא כעת בהרגישה בקרבה כי כבר נרצה עונה נתפייס עונה, ה' סלח לה (ראה ישעיהו מ ב), כי קרבת אלהים חיה ומאירה בקרבה, כי הוקל משאה הפנימי, כי היא כבר שלמה נשיה שילמה את חובה, ואינה עוד מעושקה בעושק וטרוף פנימי, מלאה היא מנוחה ושלוה כשרה: "שובי נפשי למנוחיכי כי ד' גמל עליכי". (תהלים קטז ז)

וישנה עוד הרגשת תשובה, סתמית כללית. אין חטא או חטאים של עבר עולים על לבו, אבל ככלל הוא מרגיש בקרבו שהוא מדוכא מאד, שהוא מלא עון, שאין אור ד' מאיר עליו. אין רוח נדיבה בקרבו, לבו אטום, מדותיו ותכונות נפשו אינן הולכות בדרך הישרה והרצויה, הראויה למלאת חיים הגונים לנפש טהורה. השכלתו היא גסה, רגשותיו מעורבבים בקדרות וצמאון שמעורר לו געול רוחני. מתביש הוא מעצמו, יודע הוא כי אין אלוה בקרבו. וזאת היא לו הצרה היותר גדולה, החטא היותר איום, מתמרמר הוא על עצמו, אינו מוצא מנוס מפח מוקשים שלו, שאין לו תוכן מיוחד הוא לא מרגיש משהו ספציפי שמעיק עליו, רק הוא כולו כמו נתון בסד אלא הוא מרגיש כאילו הוא כולו נמצא בכלא.

מתוך מרירות נפשית זו באה התשובה כרטיה תחבושת של רופא אמן. הרגשת התשובה ועומק ידיעתה, סמיכותה הגדולה העובדה שהיא נשענת, מיוצבת על - בעומק הנפש, בסתר הטבע, ובכל חדרי התורה, האמונה והמסורת, בכל כחה היא באה וזורמת בתוך נפשו. בטחון עוז ברפואה. בתחיה הכוללת, שהתשובה מושיטה לכל הדבקים בה, מעביר עליו רוח חן ותחנונים, "כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם" (ישעיהו סו יג). מרגיש הוא ובכל יום ויום שעובר עליו, בהסכמת תשובה עילאה עליונה וכללית זו. הרגשתו נעשית יותר בטוחה, יותר מחוורת ברורה, יותר מוארה באור השכל, ויותר מתבארת על פי יסודי תורה. והנה הוא הולך ונוהר, פני הזעם חלפו, אור רצון בא וזורח, הוא מתמלא עוז, עיניו מתמלאות אש קדש. לבבו כולו נטבל בנחלי עדנים, קדושה וטהרה חופפות סוככות ומגינות (ראה דברים לג יב) עליו. אהבה אין קץ מלא כל רוחו, נפשו צמאה לד', וכמו חלב ודשן תשבע כמו מאכילת ושתיית דברים טעימים (על פי תהלים סג ו) תשבע מצמאונה זה גופא מעצם הרגשת הצמאון הזה בעצמו, היא מרגישה סיפוק, רוח הקדש מקשקשת לפניו כזוג כפעמון (ראה סוטה ט ב), והכוונה היא שכשאדם נמצא בתהליך של תשובה, יש לו סייעתא דשמיא, שהיא כעין דרגא נמוכה של רוה"ק והוא מבושר שנמחו כל פשעיו, הידועים ושאינם ידועים, שהוא נברא מחדש בריה חדשה, שכל העולם כולו וכל העולמים התחדשו עמו, והכל אומר שירה, חדות ד' מלא כל. "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, ואפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולעולם כולו" (יומא פו א).

סיכום

1. תשובה פרטית, מפורשת - האדם מצטער על חטא או חטאים ספציפיים, ובכך יוצא לחירות (משעבודו לחטאים). להרגשה הנעימה של השתחררות מהשעבוד, מצטרפת התחושה שה' סולח לו על פשעיו. ולמרות שנפשו עצובה עדיין על החטא שעשה בעבר, ככל שרב צערו, כך גדולה שמחתו ביודעו שבכך התשובה מתקבלת יותר.

2. תשובה סתמית, כללית - אין האדם מכיר בחטאו, אך בכל זאת הוא מדוכא. הוא מרגיש שמידותיו אינן שלמות, וידיעותיו חסירות, ולכן מתבייש בעצמו. כנגד כך באה תשובה אשר ממלאת אותו בקדושה וצמאון לה'. בכל יום הוא מרגיש התעלות ובכך גדל בטחונו בהצלחה, בטל דיכאונו, נימחים כל פשעיו וכל העולם מתחדש.