אור החיים על בראשית לב

(ב) ויפגעו בו מלאכי וגו'. צריך לדעת כוונת אומרו ויפגעו בו. גם אומרו ״ויאמר יעקב״ וגו', מה חידוש מודיע הכתוב שאמר יעקב כן? גם יעקב, מה חידש בדבריו? גם אין ידוע כוונת אומרו ״מחנים״. ורז"ל (ב"ר פ' ע"ד) דרשו, יעויין שם דבריהם שהוא דרש. ופשט הכתוב, הוא, להיות כי שלח ה' מלאכים בדמות אנשים, להדמות לפני עשו, כאשר הוכיח סוף המעשה, לזה הקדים להודיע המעשה שממנו הרגיש יעקב היותם מלאכים, ואמר שלא בא המחנה כדרך האנשים שקודם יהיו נראים הלוך וקרב עד שיגיעו אצל הבאים אצלו, אלא תיכף ומיד צמחו לפניו, והוא אומרו ״ויפגעו בו״, פירוש, ראיה ראשונה היתה הפגיעה ״בו״ - אצלו, ויאמר יעקב כאשר ראם בדרך זה מחנה אלהים, אין אלה אנשים אלא מלאכים, ״ויקרא שם המקום מחנים״, פירוש, ב' מחנות: אחד של אנשיו שהיו עמו לערוך מלחמה, והב' של מלאכים בדמות אנשים כי באו לעזרת ה' לידידו יעקב בחיר ה':

חסלת פרשת ויצא

פרשת וישלח

(ד) וישלח. צל"ד אומרו ״לפניו״ ללא צורך. גם למה הוצרך לומר תיבת ״אחיו״, כי ידוע הוא שעשו הוא אחיו, גם למה הוצרך להזכיר ״ארצה שעיר שדה״ וגו', כי השליחות לא ישתנה אם יהיה שם או במקום אחר, ועוד דקדק לומר ״ארצה״ ולא אמר לארץ, והגם שאמרו ז"ל (יבמות דף יג.) ״כל מקום שצריך למ"ד״ וכו', אף על פי כן הלא דבר הוא שגורם שינוי:

אכן כוונת הכתוב היא, לתת טעם לאומרו ״וישלח מלאכים״, למה ישתמש במשרתי עליון ללא צורך, כי יכול עשות הדבר על ידי משרתי אדם גם בני איש, לזה אמר: ״לפניו״, פירוש, לצד היותם ״לפניו״ דן כי הורשה להשתמש בהם לאשר יצטרך להם בדבר שאין יכול עשות על ידי בני אדם. ואמר, כי הוצרך להם לצד שהשליחות הוא ״אל עשו״ והוא אדם גדול, כידוע לפי דבריהם ז"ל (ב"ר פ' ע"ה), ושליחות אחרים אפשר שלא יחשיב אותם להשיבם, או אפשר שיקדים להכותם מבלי השב ויבא על יעקב כאשר ידאה הנשר, מה שאין כן המלאכים. גם באמצעות שליחותם יפחד, ורהב לבבו בראותו צבא השמים, וכאומרם ז"ל (שם): ״מהם לבושי אש ורוכבי סוסים״ וכו'. עד כאן. שבזה ירא לבל עשות רע. ואומרו ״אל אחיו״, פירוש, טעם השתדלותו בשליחות זה בדרך שלום ורבנות, לצד היותו ״אחיו״, והיה חש שלא יכנס עמו במלחמה, שמא יעמדו לו זכות אבותיו:

או ירצה על זה הדרך ״אל עשו״ - שהוא שונא, ״אל אחיו״ - שאינו שונא. פירוש, שיעשו השליחות לערך אשר ימצאוהו: אם ימצאוהו שהוא שונא - תהיה השליחות באופן א', ואם יראו כי הוא אחיו - תהיה השליחות באופן אחר, ודבר זה לא יוכלו הבין זולת המלאכים כי האנשים יכול להטעותם:

או ירצה, שנתכוון להקדים לשלוח הוא שלוחיו קודם שידע עשו מהזולת כי בא יעקב, על דרך אומרם ז"ל (שם): ״קדמהו לרשע״ וכו', אשר על כן בחר לשלוח המלאכים שלא יצטרכו להליכה ובמקום שהם שמה יעשו שליחותם, כי כל העולם כארבע אמותם, והוא אומרו: ״וישלח מלאכים״ הטעם ״לפניו אל עשו״ וגו', פירוש, הם עודם עומדים ״לפניו״ והם עושים שליחותם אל ״עשו אחיו״ - הגם שהוא במקום רחוק והוא אומרו ״ארצה שעיר״, ולזה לא אמר לארץ, כי לא יצטרכו ללכת אלא יחזרו פניהם וידברו עם עשו, ובמעמדם יעמודו ויחזרו לו התשובה, והבן. ואומרו ״שדה אדום״: פירוש, קודם שיצא ממקומו עשו יגיעוהו בשליחות, כי מקום מושבו יקרא 'שדה אדום':

ובדרך רמז יכוון הכתוב לרמוז ג' זמנים שישתנו בהם בני עשו: הא', יהיו יעקב ועשו במדת האחוה, והוא אומרו ״עשו אחיו״, וזה היה עד עת החורבן, והגם שהיה זמן שהיה אדום תחת יד ישראל זה היה זמן מועט. והב', מזמן שנחרב הבית עד עת קץ שעשו במעלה גדולה ואין מעלת ישראל נכרת לפניו, והוא שרמז באומרו ״ארצה שעיר״ בפת"ח תחת האל"ף להראות מדרגה עליונה. והג', בימים המקווים לנו שתהיה אדום ירשה, והוא אומרו ״שדה אדום״ כשדה תחרש:

(ה) ״ויצו אותם לאמר״. צריך לדעת למה הוצרך לומר ״לאמר״ אחר שאמר ״כה תאמרון לעשו״. ואולי שיכוין לומר שיאמרו אליו שהוא צוה לומר אליו בסדר הזה, שזולת זה יחשוב כי השלוחים הם האומרים בנוסח זה לחושבם כי הוא הבכור בבכורתו, ומן המוסר לדבר כן ולא יצאו הדברים מפי יעקב, לזה צוה אליהם שיאמרו כי הוא אמר כדברים האלה, וקראו אדון עליו, שבזה יסיר קנאה ושנאה. ובזה נחה דעתי למה יזכיר יעקב עשו בשם אדון שלא בפניו יגדיל עליו חלק הרע ח"ו, ולפי מה שכתבתי הם דברים הנאמרים לעשו, החניף לרשע כדי שלא יכנס עמו במלחמה:

״עם לבן גרתי״ וגו'. צריך לדעת מה מודיע בזה? גם מה מודיע בכל מאמר השליחות? ואולי, כי מדרך ב' אחים אשר נאמנים הם באהבתם להודיע האח לאחיו את כל אשר יעבור עליו, מהטובות גם מהרעות, כי זה יגיד קורבת הלבבות, ולזה ספר יעקב כל מוצאותיו - טובות ורעות, למצוא חן בעיניו, כשידע כי מאמין בו ונאמן אחוותו:

עוד נתחכם בשליחות זה להודיעו כי אין ראוי להרחיקו, וצא ולמד ״עם לבן גרתי״, וידוע היה לבן בהפלגת הרשע והרמאות, ואין אדם דר עם נחש, ואף על פי כן גר עמו יעקב, וזה לך האות הפלגת מעשיו הנכונים וראוי ונכון לקרבו ולאהבו ולחבבו. ולא תאמר שזה היה בזמן מועט, אלא ״ואחר עד עתה״, ולא תאמר שהיה פחות עבד לו, שלא היה שוה נהום כריסיה, לזה אמר ״ויהי לי שור״ וגו', ואף על פי כן הנני מזמין עצמי לעבד לך וקנייני קנייניך, ודברים אלו יתיכו לב אבן:

(ז) ״וישובו המלאכים״, פירוש, השיבוהו תשובה ואמרו לו ״באנו אל אחיך״, פירוש, הוא מראה פנים היות אחיך, וכפי האמת הוא עשו הרשום בשנאה, וגם ״הולך לקראתך״ וגו', פירוש, הולך לקראתך בדרך אחוה וד' מאות איש עמו למחשבה רעה:

עוד ירצה: ״באנו אל אחיך״ בהוראת פנים צהובות והראינו לו גם כן פנים של זעם לצד היותו כפי האמת עשו בלא אחוה, והוא על דרך אומרם ז"ל (ב"ר פ' ע"ה), שהראהו מחנות רוכבי אש וכו' להפחידו אם לא יתנהג במדת האחוה. וטעם שלא החליטו השליחות באופן אחד, לצד שהיה מראה בפניו אחוה ולבבו לא כן, ידמה לזה עשו ב' אופני שליחות אם לטוב אם וכו':

(ח) ״ויירא יעקב ויאמר״ וגו'. פירוש, נכנס בגדר להרוג או ליהרג, לזה כנגד ליהרג - ירא מאוד, וכנגד להרוג - ״וייצר לו״, ולזה לא אמר הכתוב ״מאוד״ אחר ״וייצר״:

עוד ירצה, כי לצד שהודיעוהו כי עשו מערים להראות אחוה והוא שונא, ירא יעקב שלא להכין עצמו למלחמה. שמא עשו יהרגהו, ואין בידו של יעקב כלי קרב, ולהכין עצמו בכלי קרב - ״וייצר לו״, כי אפשר שלא יעשה עשו רעה, וכשיראהו מוכן בכלי קרב יאמר עשו: הלא יעקב הוא דורש רעה, ובזה יחדש שנאתו, ולזה נתחכם ״ויחץ״ וגו', פירוש, חיצה העם: חצי הראשון מראים פני אהבה וחיבה כאח לאחיו, וחצי מחנהו מוכן ומזויין:

(ט) ״ויאמר אם יבא״ וגו'. פירוש, אם יבא עשו במלחמה והכה מחנה הראשון, יהיה מחנה ב' שהכין למלחמה - ״לפליטה״ כשיתחיל הוא ויראה כי הוא שונא יהיה ודאי מחנה הפליט שהכין בכלי זיין ויפלט עצמו. ואולי שגם מחנה הראשון ימלט לבל יכלהו, והכל עשה יעקב בהתבוננות לבל יצטרך לנס, וה' יגמור בעדו:

(יא) ״קטנתי״ וגו'. אומרו ״מכל החסדים״ ואחר כך ״מכל האמת״, ומן הראוי היה לו להקדים האמת, ואחר כך החסד שהוא לפנים משורת הדין. נתכוון לומר שחסד אל אין כח באדם לשלם לאל עליון, ואליו יקרא ״אמת״ כי אין לו תשלום מאדם, כאומרו (איוב, לה): ״אם צדקת מה תתן לו״, וכפי זה - יקרא חסד של אמת על דרך אומרם ז"ל (ב"ר פ' צ"ו): ״חסד העשוי עם המתים קרוי של אמת״:

עוד יכוין לומר ב' פרטי הטבה, האחד: החסד שנתחסד עמו ה' ברוב טוב, והב': שהעמידו בידו, ולא נתנו ללבן לגוזלו ולחומסו, ושמר לו האמת, פירוש, שהעמיד בידו את החסד. ויש לך לדעת כי לפעמים יתחסד ה' עם אדם ויהיה נגזל מהזולת להיות בחירי וה' ישוב ירחמהו תמורת הנחסר, והנה מציאות זה הוא חצי נחמה לנגזל ולא נחמה שלימה, כי תמיד חושב בחסרונו אשר גזלו הגזלן לב' סיבות: האחד, שיחשוב כי אם לא היה גוזלו היה לו לתוספת הגזול והנוסף. והב', על כל פנים יכאב לבו על הגזלן אשר עשה והצליח, מה שאין כן אם יעשה ה' השלמת הגזילה מהגזלן עצמו שיוציא בולעו מפיו, נחמה זו - נחמה, והוא מה שעשה ליעקב, שהיה משלם לו מנכסי גזלן עצמו הוא לבן, דכתיב (לעיל ל"א ט'): ״ויצל ה' את מקנה אביכם ויתן לי״, שהיה מוציא בולעו של לבן מפיו ומחזיר ממונו של יעקב, והוא אומרו ״ומכל האמת״, ונכון:

(יב) ״הצילני נא״. אומרו ״נא״ - לשון בקשה, גם לשון ״עתה״, פירוש, לבל יפרוץ בו עשו, ויאמר ה' כי הוא ישיב כל אשר לו למשנה, לזה התפלל לפני ה' שיצילהו ויעמיד בידו את אשר הגיעו ״עתה״ ולא תעשנה ידיו של עשו תושיה הגם שישוב ה' שבותו אחרי כן:

״מיד אחי״ וגו'. רש"י ז"ל פירש: ״אחי״ - שאינו נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע. ולדבריו ז"ל לא היה לו לומר אלא ״מיד אחי עשו״ ומובן הדבר מיתור אומרו ״עשו״ כי אין לו אח זולתו:

אכן נתכוין להתפלל, להיות שהיו לעשו ב' בחינות התוקף: האחד, לצד זכות יצחק. והב', לצד גודל תוקפו ומעלתו, וצריך חוזק גדול להנצל ממנו, לזה התפלל שלא תעמוד לו זכות אבות. והוא אומרו ״הצילני נא מיד אחי״ הגם שאח עשו ליעקב ואף על פי כן, אני מתפלל, וכנגד בחינת גודל תוקפו אמר ״מיד עשו״ וידוע הוא בנשֹא ורם:

עוד יכוין לומר על זה הדרך: ״הצילני נא מיד אחי״ - אם יתחכם עליו להרע ברמאות אחוה, שהוא דרך שאין יעקב יכול להנצל ממנו, ״מיד עשו״ - אם יפרסם רשעו להרע, גם לזה הוצרך לתפלה להצילו מידו:

עוד יכוין להזכיר רשעותו של עשו: הא', ״מיד אחי״, והוא מבקש להרוג את אחיו האם יש רשע כזה, ויש בדין להשפילו לפני יעקב. ועוד, ״מיד עשו״ שמפורסם ברשע לבד מעון זה, ולא ימוט צדיק לפני רשע:

(טו) ״עזים מאתים״ וגו'. שמעתי ממורי זקיני זצוק"ל, שנתכוין יעקב בחשבון ששלח מבעלי חיים כחשבון ״שעיר״ שעולה בו תק"ף, ולזה שלח בחשבון עזים ורחלים ת"מ וגמלים שלשים עם בניהם״ - הם ששים, הרי ת"ק פרות ופרים חמשים אתונות ועירים שלשים״ הרי תק"ף לשבר תוקפו:

(יח) ״ויצו את״ וגו' ״לאמר״. אומרו ״לאמר״ ללא צורך, פירוש, הגם שלא ישאל בנוסח זה, אלא שיאמר השאלה בלשון שיהיה מובן ממנו ששואל כן:

או יאמר, שיתחייבו להשיב הגם שלא תהיה השאלה מפה אל פה אליהם, אלא שישאל הוא לזולת והזולת ישאל אותם, והוא אומרו ושאלך הוא או שיאמר לשאול אותך. או על זה הדרך: ״ושאלך״ ותהיה השאלה לזולת ״לאמר לך״:

(יט) ״ואמרת לעבדך״ וגו'. פירוש, כנגד אומרו ״למי אתה״ תשובה של עבדך יעקב, כנגד ״ואנה תלך להוליך מנחה״ והוא אומרו ״מנחה שלוחה״, וכנגד ״ולמי״ - ״לאדוני לעשו״:

(כא) ״ואמרתם״ וגו'. פירוש, טעם שהנה הוא אחרינו, ולא קודם ולא עמנו, כי אמר ״אכפרה״ וגו' קודם ואחר כך אראה פניו:

(כז) ״לא אשלחך״ וגו'. זה הוא שאמר: ״כי שרית״ וגו' ״ותוכל״, כי משל בו, ולא היה המלאך יכול הלוך זולת רצונו, ואומרו ״כי אם ברכתני״: פירוש, שלא יוזק מתקיעת ירכו. או לצד שהכיר בו היותו מלאך, השתדל שיברכהו:

(ל) ״הגידה נא שמך״. להיות שיעקב יודע הוא שאין שם קבוע למלאך, ושאל למלאך שמו. ופירש, כי שואלו על שמו אז, באותה שעה, והוא אומרו: ״הגידה נא שמך״, פירוש, עתה מה שמך:

״למה זה תשאל״ וגו'. פירוש, בשלמא מה ששאל המלאך שמו של יעקב הוא לטעם מה שאמר לו: ״לא יעקב״ וגו' ״כי אם ישראל״, מה שאין כן שאלה זו של יעקב: ״למה״, אם לומר לו דבר - יאמר אליו, ובלא סיבת שאלת ענין זה. או ירצה ״למה״, פירוש, לאיזה ענין אתה שואל דבר זה - שאודיעך שמי שאני נקרא בו עתה, כיון שאין זה שם קבוע, ובעת אחר יצטרך לשאל לשמי:

(לא) ״פנים אל פנים״ וגו'. טעם התמיה: לא שראה מלאך, והלא נגלה אליו קודם האלהים אלא שלחם עם המלאך, והוא אומרו: ״פנים אל פנים״, לשון מלחמה על דרך אומרו (מ"ב, יד): ״נתראה פנים״:

(לב) ״כאשר עבר את פנואל״. אולי כי לא יקְרא שם המקום פניאל אלא יעקב לבד, אבל כל חוץ ממנו ואפילו דבר תורה תקראהו ״פנואל״, וכן נקרא בשופטים (שופטים, ח):

(לג) ״על כן לא יאכלו״ וגו'. פירוש, לצד שנזדעזע הַגִיד ממקור הקדושה ושלט בו הקליפה, בחינה זו - בכל מקום שהיא - נטמאה ואסרה הבורא, כי הוא היודע, ותמצא סוד בזה, כי גיד זה אין בו טעם, והוא סימן לבחינת הקליפה כי אין בה טעם כיון שנעקרה קדושה ממנו. ויש בזה פשטים לומר אלא שהעיקר כמו שכתבתי: