אוהב ישראל/פרשת נח
פרשת נח[עריכה]
אלה תולדות נח גו' בדורותיו [ו, ט]: ופירש רש"י ז"ל יש מרבותינו דורשין אותו לשבח ויש דורשין אותו לגנאי כו'. ולכאורה יפלא למה ידרשו לגנאי מאחר שאפשר לדורשו לשבח לאיש צדיק תמים כזה. אכן י"ל דשניהם אמת וכל אחד ואחד דורש טובו ושבחו של נח הצדיק. ודרשה ראשונה הוא כפשוטו דמכל שכן אילו היה בדורו של אברהם היה צדיק ביתר שאת. והיש דורשין לגנאי ר"ל שעיקר השבח שהעידה התורה עליו הוא זה שלא היה נחשב בעיניו לכלום. וכל עבודתו וצדקתו וזכיות אשר עשה לא היה כל כך נחשב בעיניו. כי אמר בלבו בדור הזה שהם רשעים אז אני נחשב לצדיק נגד אנשי דורי. כי השי"ת רואה מעשיהם הרעים ולכך מחשב אותי לצדיק נגדיהם אבל אילו הייתי בדור של צדיקים כמו אברהם וכדומה לא היו מעשיי וצדקותי נחשב לכלום ולמאומה נגד מעשיהם וצדקותיהם של אותם הצדיקים כי עדיין לא עשיתי כלום וזהו עיקר השבח שהעידה עליו תורתנו הקדושה. צדיק תמים היה בדורותיו. ר"ל שנח היה סובר כן במחשבתו שהוא רק צדיק נגד אנשי דורו מחמת שהיה שפל נבזה בעיניו למאוד. ונמצא ששני הפירושים דורשין שבחו וטובתו ושניהם צדקו יחדיו והבן:
בשם הרב מ' י"מ מ"מ מזלאטשוב
ויבוא נח וגו' מפני מי המבול [ז, ז]. ופירש רש"י ז"ל אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול עד שדחקוהו המים עכ"ל. והלא פלא גדול לחשוד את נח הצדיק שהיה מקטני אמנה בהשי"ת ח"ו. ונראה לי דהנה תיבת אמונה יש לו שני פירושים. א', כפשוטו האמנת הדבר שבודאי יהיה כך. עוד יש לומר אמונה מלשון ויהי אומן את הדסה (אסתר ב, ז) והוא לשון המשכה וגידול כי באמונה יש כח זה שעל ידי האמונה יומשך הדבר הזה ממקורו ויבוא. היינו על ידי שהוא מאמין בהש"י ובוטח בו באמונה שלימה על שום איזה דבר אז נמשך הדבר ההוא ובא בשלימות. והנה נח הצדיק בוודאי האמין בשלימות בכל אשר דיבר אליו השי"ת בכל לבבו ובכל נפשו בתמימות כדרכו הטוב מאז ומקדם. אך בדבר זה היה ירא להאמין באמונה שלימה בכל לבבו כי אולי יהיה הוא הגורם להבאת המבול היינו על ידי שלימות אמונתו יומשך בוודאי מזה הבאת המבול. ולא היה יודע איך ליתן עצות בנפשו מה לעשות. וזהו שפירש רש"י ז"ל מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין. ר"ל באמת היה מאמין רק שירא להאמין בשלימות שהשי"ת יביא המבול כי אולי יהיה הוא הגורם לזה וכנ"ל. עד שדחקוהו המים כו' והבן היטב. ודברי פי חכם חן. עד כאן בשם הרב ז"ל:
ולשם יולד גם הוא גו' [י, כא]. הנה לכאורה יפלא מאוד לשון גם הוא כאילו ח"ו תולדותיו של שם הצדיק הם טפלים להתולדות של חם ויפת שהם המה העיקר. והלא ידוע מתורתינו הקדושה שכל עיקר בריאת העולמות וכל הנבראים אשר בהם, לא היה רק עבור שם הצדיק ותולדותיו כיוצא בו, צדיקים כמוהו. ומה גם השתלשלות הקדושה הנפלאה שיצא ממנו היינו אברהם ידיד ה' וזרעיו הקדושים שהם המה באמת קיום כל העולמות וכל אשר בהם. ואיך יתכן לומר עליהם גם הוא שמשמעותו לשון טפל להקודם לו. גם צריך לדעת ולהבין לשון אבי כל בני עבר והוא אך למותר לכאורה. גם צריך לדעת למה מייחסו כאן אחר אחיו באמרו אחי יפת הגדול. אכן בהעיר לב ושום שכל י"ל דהנה יש שני מיני הולדות א' הולדה הגשמי מעשה החומר. ועוד ישנו הולדת רוחני אשר הצדיקים מולידים בעולמות העליונים הקדושים יחוד וקישור והשפעת שפע רב וכל (חידו) [יחוד] על ידי טהרת וקדושת מחשבתם בעת הזיווג, והולדה זו הוא בחינת נסתר שהיא הולדת השפעה רבה לכל העולמות כולם על ידי טהרתם וקדושתם בעת ההוא. והנה חם ויפת הולידו תולדות גשמיות לבד מעשי חומר וגויות. אבל ולשם יולד גם הוא ר"ל' הוא' נקרא עולם הנסתר עלמא סתימאה דעתיקא קדישא סתימא דכולא. והיינו על ידי טהרתו וקדושתו וזכות מחשבתו בעת ההוא הוליד גם כן יחוד וקישור והשפעה רבה לכל העולמות עליונים ותחתונים. ומפרש והולך אבי כל בני עבר ר"ל הוא אב לכל העברים שצריכים לעשות כן בעת זיווגם לזכך ולטהר רעיוניהם ולייחד ולקשר כנ"ל. אחי לשון דביקות וחיבור, יפת הגדול יפ"ת הוא ראשי תיבות תפארת ישראל. הגדול הוא סוד גדולה וחסד והמשכיל יבין כל זה:
בפרשה הנ"ל בפסוק אבי כל בני עבר [י, כא]. י"ל על דרך רמז כי אז היו בני דורו מכחישים באמונה והיו אומרים על העולם שהוא קדמון ואין עולם אלא זו. אבל' שם' היה המאמין בהש"י והיה' אבי כל בני עבר'. ר"ל שהוא היה אב לכל בנים המאמינים בהש"י ויודעים שהעולם הזה הוא עולם עובר.' אחי יפת הגדול', על ידי שנתדבק בתענוג ויופי הגדול העליון סוד תפארת ישראל. וזהו שמכנה בכאן שם הוליד את ארפכשד. ויש שם אותיות פ"ר וש"ך וא' בראש וד' בסוף והוא מספר ה'. והנה יש עולם עליון הקדוש הנקרא עולם הבינה והוא כולו רחמים אך הדינין מתערין מינה כי שם יש ה' אותיות מנצפ"ך שהם ה' שערים כוללים ומאחר שיש שם כביכול בחינת שערים היא בחינת צמצום כביכול ודינין מינה מתערין וחמשה אותיות מנצפ"ך מספרם פ"ר והמתקתם הוא על ידי ה"א. והיינו להמשיך ה"א אלופו של עולם לכל שער, ונעשה פרה ועל ידי זה נמתקו הפ"ר דינין. ועוד איתא בספר יצירה בשלשים ושתים נתיבות וכו'. והן הם הל"ב' אלהים' הכתובים במעשה בראשית והנה בודאי כשנקרא בשם נתיבות מן הסתם הם בבחינת צמצום כביכול וכל אחד כלול מעשר נמצא מספרם ש"ך והמתקתן הוא גם כן על ידי אות ה' וזהו המתקת הדינין בשורשן. וזהו שם הוליד את ארפכשד, היינו על ידי קדושתו וטהרתו הוליד הולדה קדושה כזו להמתיק הפ"ר וש"ך דינים באות ה'. כנ"ל:
או י"ל שם הוליד את אפרכשד כי עיקר תולדתו של שם הוא אותו שיצא ממנו השתלשלות הקדושה אברהם וזרעו וזהו שם הוליד את ארפכשד דהיינו שהוליד הולדה קדושה שניצל מארץ כשדים וזהו ארפכשד אותיות אפ"ר כש"ד והוא אברהם אבינו ע"ה. ועל ידו נתפרסם אלהותו יתברך לכל באי עולם, וארפכשד הוליד את שלח היינו כי ארפכשד הצדיק הוליד הולדה קדושה שיוכל לבוא לידי התפשטות הגשמיות כי של"ח הוא מלשון הפשטה. ושלח הוליד את עבר היינו שהוליד הולדה כזו שיוכל לבוא לידי עבר השני הוא עולם הבא כמו שכתוב [ישעיהו כו, ד] כי ביה ה' צור עולמים וכמו שאמרו חז"ל [מנחות כט ב] ביו"ד עולם הבא ובה' העולם הזה והבן:
ולעבר יולד שני בנים כו' [י, כה]. הנה יש לפרש גם כאן כנ"ל על דרך הסוד כי עבר הצדיק על ידי טהרתו וקדושתו אז בעת זווגו הוליד נשמה קדושה והוא יקט"ן היינו יו"ד קט"ן ר"ל הגם שאות יו"ד הוא קטן בתמידות בכתיבתו כי היא רק נקודה קטנה אך בכאן היה יו"ד קט"ן היינו שהקטין את עצמו עד מאוד והמשיך שפע רבה עילאה מעולם העליון בחי' יו"ד סתימאה על כל העולמות התחתונים וכפירוש רש"י ז"ל על ידי שהיה עניו ומקטין את עצמו זכה לכל המשפחות הללו עד כאן. ויקטן ילד כו'. והם י"ג משפחות. היינו שיהיה התנהגות העולמות על ידי י"ג מכילין דרחמי.
ויהי מושבם ממשא גו' [י, ל]. איתא בספר יצירה ג' אמות הם אמ"ש היינו נוטריקון אויר מים אש והם בחינת ג' מדות של אברהם יצחק ויעקב. אברהם, מדתו חסד שהוא מי"ם יצחק מדתו גבורה ופחד שהיא בחינת א"ש יעקב הוא קו האמצע מדת רחמים הוא סוד האוי"ר. ויש כמה צירופים בסוד אמ"ש לדכורא ולנוקבא ועיקר סוד צירוף של הרחמים והמתקת הדינין היא מש"א ר"ל בחינת מי"ם בתחלה ובחינת אוי"ר קו הרחמים בסוף ובחינת אש באמצע כדי להמתיקו ויהיה כולו רחמים. ועוד איתא בספר יצירה בל"ב נתיבות פליאות חכמה חקק וברא כו' בסופ"ר וספ"ר וסיפו"ר. וזהו ויהי מושבם ר"ל של הי"ג מכילין דרחמי והנהגתן. מש"א כנ"ל בסוד הרחמים והמתקת הדינין. בואכה ספרה. היינו עד בחינת ספ"ר. הר הקדם. אין הרים אלא אבות והיינו להמשיך לבחינת ספ"ר מבחינת ה"ר שהוא אבות. הקדם היא מבחינת ימי קדם בסוד אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם [מיכה ז, יב]. והמשכיל יבין כל זה כי קצרתי:
ליקוטים[עריכה]
ותבא אליו היונה וגו'. פרש"י טרף לשון מאמר אמרה יהיו מזונותי וכו'. ביאור דברי רש"י ז"ל ר"ל כי הקב"ה לא נתן בעופות כח הדבור זולת שהעלה זית שלקחה היונה לפיה היה מליץ המשמיע כי כן עלה ברעיונה ממה שבחרה עשב המר מכל העשבים וזהו אמרה ר"ל כאלו אמרה בפועל ויש להסמיך ע"ז מה דאמרי אינשי על האדם פשוט הבלתי שומר פיו מלדבר הרבה זה אינו צריך עלה לפני פיו ר"ל שמוציא רעיוניו ומחשבותיו מכח אל הפועל בפיו ואינו צריך לרמז בעלה כמו שעשתה היונה ודוק והבן:
בילקוט את האלהים התהלך נח. ר' יהודא אומר למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן ואמר לקטן הלוך עמי ולגדול אמר הלוך לפני כך אברהם שהי' כחו יפה. התהלך לפני והיה תמים. אבל נח שהי' כחו רע את האלהים התהלך ר' נחמיה אומר לאוהבו של מלך שהי' משתקע בטיט הציץ המלך וראה אותו אמר לו עד שאתה משתקע בוא והלוך עמי הה"ד את האלקים התהלך נח. ולמה אברהם דומה לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות האפילות והתחיל מאיר לו דרך החלון אמר לו עד שאתה מאיר לי דרך החלון בוא והאיר לפני עכ"ל והנה מן המדרש הזה יכול אדם להבין גודל מעלת אאע"ה שהיה כחו יפה וגם לר"נ שמשלו עליו את המשל הזה. והענין הוא כי הנה נזכר חמשה פעמים אור במעב"ר והוא נגד ה' חסדים. ועד אברהם לא היה אדם שיתגלה ע"י החסד בעולם ומשבא אברהם ואחז במדת חסד התחיל מאיר להקב"ה דרך החלון באור החסד אמר לו הקב"ה עד שאתה מאיר לי דרך החלון בוא והאיר לפני והכוונה שעשה אותו מרכבה שיתגלה ע"י החסד בעולם:
ותוכחת מוסר שיצא לנו מזה המדרש הוא כי צריך אדם להתדמות לאבותיו והנה בפ' זו מתחלת התורה לספר גודל מעלת אאע"ה וכן בכל פרשה שמדברת מן מעלת האבות הקדושים חייב אדם לומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב. כי הענף חייב להתדמות לשורשו ובהיות האבות הקדושים המה השורש והתחלה לנשמות ישראל אשר המה הענפים המסתעפים מן השורש הזה לכן חייבים הם להתדמות לשורשן בכל דרכם וענינם כי כל מה שיש בכלל יש בפרט ולכן יתבונן האדם בפרשה כשרואה מעשה אבות הקדושים איך שהם עבדו השי"ת בשכל עליון וקדוש לומר מתי אעשה כן גם אני וישתוקק מאוד לזה ואז יהיה מתחיל לעבוד את השי"ת באהבה עזה ויראה שזה היה מדת האבות הק' ובפרט בש"ק כי שבת מורה שכנ"י המה דבוקים בהאבות וכן אי' בתקוני זוה"ק שבת דא ש' ב"ת. והענין הוא כי שבת מורה על המשכת ברכאין לכנס"י כי השין של שבת יש לה שלשה ראשין הם בחי' שלשה אבות וב"ת רומז לכנס"י כמ"ש חז"ל על פ' וה' ברך את אברהם בכל בת היה לאברהם אבינו ובכל שמה ובתו של אברהם אבינו הוא כנס"י כנודע. וכ"ז היא כי בשבת נעשה הכנס"י מדובק ומיוחד בהאבות והנה האבות הק' הם מקבלים ממקורות עליונים מקור האבות חכמה ובינה ודעת. וזהו פי' וקראת לשבת עונג כמ"ש בתזוה"ק כי ענ"ג היא ר"ת עדן נהר גן. והענין הוא כי נהר יוצא מעדן היינו ממקורות עליונים שהנהר הזה היינו האבות מקבלים משם. והנהר הוא יוצא ומשקה את הגן ששם נטועים כל נשמות ישראל. והנה כשאנחנו אומרים מתי יגיע מעשי למעשי אבותינו בהשתוקקת גדול להשוות את עצמנו בכל מדות טובות כהאבות הק' והם המה המקבלין ממקורין עילאין סוד צירוף עונג וכנ"ל. ובזה אנו מעוררין את צירוף עונג בשבת וכנ"ל וזהו אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה. בסוד הוא לשון יחוד ודיבוק והיינו שאנו מייחדים את האבות שנקראים ישרים כמ"ש רש"י ז"ל ע"פ משרים אהבוך ועדה הוא כנ"י. וכיה"ר שנתייחד ונתדבק באמת בשרשינו ונהיו דבוקים באבותינו אמן: