תולדות תנאים ואמוראים/ח/רב חנן בר אבא – רבא – רבה
רב חנן בר אבא – רבא – רבה[עריכה]
בדבר האמורא הזה יש מבוכה גדולה, בסה"ד בערך רב חנן בר רבא תפס את היוחסין ששכח זכרו. ובאמת הצדק עם היוחסין כי רב חנא בר אבא הוא בר רבא, ולפעמים נשתבש לרבה. וכן מובא ביוחסין השלם רב חנן בר אבא חתניה דרב – נ"א ר"ח בר רבא והכל אחד. וכידוע שרבא ורבה היה שמותיהן אבא. ואחרי העיון נראה בבירור שרב חנן בר אבא היה ירושלמי כי כבר בארנו בערך רב שבא לא"י לר' חייא דודו בימי נעורתו והיה שם כל ימי רבי (מלבד מה שהלך כפעם בפעם לבבל לזמן קצר), וגם היה בימי בנו ר"נ בא"י ואך בימי ר' יהודה נשיאה בשנת תק"ל לשטרות לעת זקנותו התיישב בבבל וקבע ישיבתו הגדולה בסורא, ולכן אי אפשר לומר שאשתו ובניו לא היו עמו בא"י, ובפרט רב שהיה קדוש עליון וכאשר יסופר ביומא יח: כשאיקלע לדרשיש הכריז מאן הויא ליומא, וגם כשהיה בא"י היו לו תלמידים הרבה, ואחד מהן היה רב חנן בר אבא או כאשר נקרא בירושלמי חנן בר בא, וכמעט לכ קבלותיו היו אך מרב כדמצינו רב חנן בר רבא אמר רב כעירובין ה: ט. (ושם רב חנין בר רבא), ר"ה כב. לא., (סוכה ב: ושם בר רבה), יבמות סג: ג"פ, גיטין לא:, כתובות טו., ב"ב צא. ה"פ, ע"ז יא: מז., חולין סג., ונשאר שמו גם בבבלי בשם רב חנן בר אבא כשבת קיב: כי אתא רבין אמר רב חנן בר אבא אמר רב (יען כי ההלכה הזאת נשארה בפי אמוראי א"י כשלמד רב עם תלמידיו שם ורבין הביאה לבבל), וכן ב"ב כה. נזכר בשם בר רבא והמאמר הזה בגיטין לא: בשם בר רבא.
וירושלמי פסחים פ"ד סה"ג ר' ביסנא חנין בר בא בשם רב חיה גסה כבהמה דקה. וכן נזכר ברכות רפ"ד בשם חנן בר אבא.
ורב מסר לו את חייא בנו ללמוד אתו כשבת סו., חולין סג., ומצא כ"כ חן בעיניו עד שנתן לו את בתו לאשה, וכשירד רב לבבל לקח את כל ב"ב אתו, וזה שאמרו חולין צה: רב הוה קאזלי לבי רב חנן [בר רבא כן הוא בפי' ר"ג ודק"ס] וחתניה.
ושם קיבל גם משמואל כברכות פ"א ה"ה י: אמר רב חנן בר בא ראיתי לרב עביד ואמריתא קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי. ובכתובות כא. שהיה חתים על שטרא דנפק מבי דינא דמר שמואל עם רב ענן בר חייא, ובפסחים לו: פליג על שמואל.
ר"ה היה חבירו כעירובין ו. שא"ל ר"ה לא תפלוג עלי, ובר"ה כב. א"ל ר"ה, ר' יוסי ומעשה, ואת אמרת הלכה כר"ש? א"ל והא זמנין סגיאין אמרת קמיה דרב וכו'.
וכן רב יהודה ורב ירמיה בר אבא היו חבריו כשבת קכא. שכולם איקלעו לבי אבין דמן נשיקיא והביא מטות לרב יהודה וריב"א ולא לרב חנן בר רבא, אשכחיה מתני ליה לבריה – א"ל אבין שטיא מתני שטותא לבניה וכו'.
ומה שמצינו ברכות נח. אמר רב חנן בר רבא א"ר יוחנן אפילו ריש גרגותא מן שמיא מני ליה, הוא ט"ס כי המאמר הזה מובא בב"ב צא. בין המאמרים שאמר בשם רב. ובירושלמי שבת ספ"ד רב חנה בר אבא ור' יוחנן ור' יונתן כולהו בחדא שיטתא, שם צ"ל ר' אבא בר חנה. ומה שמצינו ביצה ל. א"ל רב חנן בר רבא לרב אשי, ורצה בסה"ד לומר שהוא רב אשי הקדמון, לא ראה שהוא ט"ס וצ"ל רבא בר רב חנן לאביי כשבת קמח.
ובין תלמידיו הצעירים דרב מצא את רב חסדא (כשנפטר רב תקנח לשטרות היה אז רב חסדא בן שלשים שרב חסדא נפטר תרך והיה צב שנה) ונתן לו את בתו לאשה כע"ז יא: אמר רב חנן בר רבא אמר רב ה' בתי עכו"ם קבועין הן א"ל רב חנן בר רב חסדא לרב חסדא מאי קבועין הן א"ל הכי אמר אבוה דאמך וכו'. וכן חולין סג. א"ל רב חסדא לרב חנן בריה הכי אמר אבוה דאמך משמיה דרב. ובקידושין פא: רב חנן בר רבא [כצ"ל ובגמרא רב אחא בר אבא] חתנה שקליה לבת ברתיה אותבוה בכנפיה א"ל רב חסדא לא סבר לה מר דמקדשיה א"ל עברת לך אדרב וכו'. ובסנהדרין ח. א"ל ר"נ בר יעקב לר"נ בר רב חסדא הכי אמר אבוה דאבוך משמיה דרב צ"ל אבוה דאמך.
וכן קיבל רב חסדא ממנו כחולין סג. אמר רב חסדא א"ר חנן בריה דרבא אמר רב. ובפסחים קיז. א"ר חסדא חזינא לתילי (ספר תהלים) דבי רב חנן בר רב (וצ"ל בר רבא, דק"ס).
ובמו"ק כב: יסופר שנשיאה שכיב א"ל רב חסדא לרב חנן בר רבא כפי אסיתא וקום עלה ואחוי קריעה לעלמא, ויש מוחקין שם תיבת רב חנן בר רבא וגורסין רב נחמן בר אמי וכן הוא בערוך ערך אסיתא. אבן אין אנו צריכין למחוק, יען כמו שאמרנו לעיל שרב חנן בר רבא היה מא"י ולכן כשמת הנשיא שזה היה לפי השערה ר' גמליאל בנו של ר' יהודה נשיאה השני לכן א"ל חתנו רב חסדא שצריך להצטער עליו בפני רבים אבל רב חסדא שהיה בבלי לא היה צריך לזה ולא שרב חסדא פסק לו הדין, וכן כתבתי בערך ר"ג החמישי. ועדיין צ"ע כי לפי סדרי הדורות קרוב יותר לומר שהוא ר"ג הרביעי.
ומלבד רב חסדא מצינו שגניבא אמר בשמו כגיטין לא:.
ר' ביסנא בשמו בפסחים פ"ד סה"ג.
הלכותיו לא מצינו אך מה שאמר בשם רב, אבל באגדה מצינו כברכות מה. שאמר מנין לעונה שלא יגביה קולו יותר מן המברך. ושבת לג. אמר הכל יודעין כלמה למה נכנסה לחופה וכו', ופסחים לו: אמר אשפר, אחד מששה באיפה. שם קיז. אמר הכל מודים בקתלת וכו'. וב"מ פו: אמר כדי להאכילן ג' לשונות כחרדל. וע"ז ו. אמר קלנדא ח' ימים אחר התקופה. ובחולין ס: אמר השסועה בריה בפ"ע הוא.
וכפי הנראה שרב חסדא קרא לבנו חנן ע"ש חותנו לאחר פטירתו כי לא מצינו שנכדו חנן ידבר עם אבי אמו.
ובע"ז ס: מצינו אבא בר חנן בזמן רב חסדא ואפשר שהוא בנו של רב חנן בר אבא וקראו ע"ש אביו.