המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"הן אמת חפצת בטחות" - והריני מודה על האמת כי חטאתי
"בטוחות" - אלו כליות שהן חלקות ומנחם חברו עם כמטחוי קשת (בראשית כ"א) וכן מי שת בטוחות חכמה (איוב ל"ח) פתרונו לשון משך כי כאשר יש לקשת משך כן יש משך לדעת (סא"א)
"ובסתום חכמה תודיעני" - ובלב שהוא סתום הודעתני חכמה להתודות
הן אמת - הטעם אע"פ שחטאתי, אמונת לבי באלהותך לא השתבשה וזה הוא אשר תחפוץ ותרצה מן האדם.
בטוחות - המקומות הנעלמים שהם מכוני הלב.
וקדמונינו ז"ל אמרו: אלו כליות שהם מכוסות בחלב, כמו: מי שת בטוחות חכמה.
ובסתום - תוריני ותודיעני הדבר הנעלם ממני.
ולפי דעתי: כי הטעם כפול, ותי"ו תודיעני שבה אל אמת, כי עקרו אמנת והתי"ו לשון נקבה אמת מארץ תצמח, כדרך בת והנה בתו הוא בנתו, וככה אמתו ולשון רבות אמנות לא אמתים, כאשר לא יאמר מן בת בתים כי אם בנות.
"הן אמת", שהגם שה' נטע באדם כחות שעל ידם ינצל בין מן העון בין מן החטא, כי נגד עוות השכל נטע בו כח התבונה שבו יגיע אל האמת בדברים העיונים, ונגד תגבורת התאוה נטע בנפש כחות נושאי החכמה, שכבר בארנו בספר משלי שהחכמה היא ההנהגה בדברים שיפול עליהם טוב ורע, ונגדו הוא החטא, והבינה הוא בדברים שיפול עליהם שם אמת ושקר ונגדו הוא העון, וכל נפש היא מוכנת לקבל ציורי החכמה שעי"ז ינצל מחטא, ע"ז משיב שכח הבינה שבו ישיג האמת בדברים העיונים הוא נצפן מאד וטוח עליו טיח החומר עד שלא בקל יתגלה אל האדם ויתראה אליו, וז"ש "הן אמת" אשר "חפצת" שנשיג את האמת בעיון, הוא טח "בטוחות" החומר, ומכוסה סביב בטיט עב מאד, וכן החכמה שזה לא יושג אל האדם מעצמו רק ע"י הודעה מה' (כמ"ש בס' הנ"ל), ועז"א "חכמה תודיעני", החכמה הזאת היא "בסתום", סתומה בעומק הנפש, ולא בקל ידלה האדם מימיה העמוקים וע"כ יכשל בקל בחטא:
ביאור המילות
(ח-ט) "אמת, חכמה". כבר התבאר בפי' משלי באורך ששם חכמה נופל על כל הדברים שיפול עליהם טוב ורע, ובינה נופל על הדברים שיפול עליהם שם אמת ושקר, ושהחכמה היא נתונה מאלהים ומקובלת, והבינה יוציא האדם מדעתו, גם התבאר שם שחטא הוא הנלוזה מחקי החכמה והעון הוא המעוה נגד הבינה:
