שער המצוות/פרשת אמור

לחם הפנים. כתיב ולקחת סולת ואפית וגו'. ענין היותו י"ב לחמים, וענין היותו תמיד חם ביום הלקחו. הטעם הוא, כמו שכתבנו בענין כמה זווגים שיש למעלה, הנקרא בשם אכילה. כמו שכתוב אִכלו רֵעים. ונודע, כי זווג או"א, נעשה על ידי מזלא קדישא דדיקנא דא"א, ונודע שיש בו שלשה הויו"ת, (שבהם י"ב אותיות, כנגד כללות כל שאר י"ב תקוני דיקנא. והנה שלשה הויו"ת בגימטריא מזלא), ובגימטריא לחם, וכנגד י"ב אותיותיהם הם י"ב חלות. וגם כי המזל ההוא הוא סוד ו"ו כפולה, שמספרה י"ב, ו' בצד זה ו' בצד זה. והם עצמם סוד הֵ"א הֵ"א שהם גימטריא ו"ו. ולפי שזווג או"א הזה נקרא אכילה, אינו נפסק לעולם, לכן הלחם הזה שהוא המזל העליון, המעוררן אל הזווג הנקרא אכילה, היה על השלחן תמיד, כמו שכתוב לחם הפנים לפני תמיד. ולכן היה חם תמיד, שכתוב לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ, לרמוז אל התעוררות החום של הזווג בלי הפסק. וכבר נודע, כי הכהן הגדול הוא באבא, ושם הוא התחלת כהנא רבא שבכל הַיוּד ספירות, ולכן לחם הפנים היה מאכל של כהנים מצד אבא.