שמות רבה לא ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ה.    [ עריכה ]
דבר אחר "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" כיון שבנה שלמה את הבית אמר להקב"ה בתפלתו רבון העולם אם יש אדם שיתפלל לפניך שתתן לו ממון ואתה יודע שרע לו אל תתן לו ואם ראית אדם נאה בעשרו תן לו שנאמר (דה"ב ו, ל): "ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו" לפי שבעולם הזה היו הרשעים עשירים ונתונים בשלוה והשקט והצדיקים עניים אבל לעתיד לבא כשיפתח הקב"ה לצדיקים אוצרות גן עדן הרשעים שאכלו נשך ותרבית עתידין להיות נושכין בשיניהם את בשרם שנאמר (קהלת ד, ה): "הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו" והם אומרים ולואי היינו פועלים והיינו טוענין בכתפנו ולואי שהיינו עבדים ויהיה לנו כך שנאמר (שם, ו) "טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח" לכך נאמר "אם כסף תלוה את עמי" אמרו ישראל לפני הקב"ה ומי הם עמך אמר להם העניים שנאמר (ישעיה מט, יג): "כי נחם ה' עמו וענייו ירחם" מדת ב"ו אם היו לו עניים קרובים והוא עשיר אינו מודה בהם שנאמר (משלי יט, ז): "כל אחי רש שנאוהו" והקב"ה אינו כן שנאמר (דה"א כט, יב): "והעושר והכבוד מלפניך" ואינו מחופף אלא על העניים שנאמר (ישעיה יד, לב): "כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו" לכך נאמר אם כסף תלוה את עמי אמר דוד רבון העולם ישב עולמך שנאמר (תהלים סא, ח): "ישב עולם לפני אלהים" א"ל הקב"ה אם אעשה את עולמי שוה "חסד ואמת מן ינצרוהו":