קטגוריה:שמות כא יז

<< | ספר שמות • פרק כ"א • פסוק י"ז | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

ומקלל אביו ואמו מות יומת

המהדורה המנוקדת:

וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת.

המהדורה המוטעמת:

וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃

המהדורה הדקדוקית:

וּ/מְקַלֵּ֥ל אָבִ֛י/ו וְ/אִמּ֖/וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְדִילוּט לַאֲבוּהִי וְאִמֵּיהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטִיל׃
ירושלמי (יונתן):	וּדְיֵילוּט לְאָבוּי וּלְאִימֵיהּ בִּשְׁמָא מְפַרְשָׁא אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵיל בְּאַטְלוּת אַבְנִין:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ומקלל אביו ואמו" - למה נאמר לפי שהוא אומר (ויקרא כ) איש איש אשר יקלל את אביו אין לי אלא איש שקלל את אביו אשה שקללה את אביה מנין ת"ל ומקלל אביו ואמו סתם בין איש ובין אשה א"כ למה נאמר איש אשר יקלל להוציא את הקטן

"מות יומת" - בסקילה וכ"מ שנאמר דמיו בו בסקילה ובנין אב לכולם (ויקרא כ) באבן ירגמו אותם דמיהם בם ובמקלל אביו ואמו נאמר דמיו בו (ת"כ קידושין ל)

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[נב] כל מקום שנאמר דמיו בו בסקילה ובנין אב לכולם וכו'. בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סו.) ובמכילתא. והקשה הרא"ם דהוי ליה לומר דיליף בגזירה שוה, נאמר כאן (ויקרא כ', י"ט) "דמיו בו", דלא שייך כאן בנין אב. ודע, כי דעת רש"י בזה דודאי "דמיו בו" שייך אצל סקילה, ואין זה רק בנין אב, דאנו לומדין מאוב וידעוני פירוש לשון "דמיו", דאחר שכתב (ויקרא כ', כ"ז) "באבן ירגמו אותם דמיהם בם", ולא כתיב 'דמיהם בם באבן ירגמו אותם', משמע בפירוש ד"דמיהם בם" קאי על "באבן ירגמו אותם", ש"דמיהם בם" שייך אצל סקילה דווקא, דלשון "דמיו" שייך בסקילה, מפני שבסקילה נאמר (דברים י"ז, י"ז) "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו", ואין כן בשאר מיתות, ועולה על הדעת דכיון דהעדים ממיתים אותו הם גרמו לו, כי הם העידו והם ממיתים אותו, לכך כתב "דמיו בו" ואין לעדים חיוב. ועוד, כי לכך נאמר "דמיו בו" בחיוב סקילה, שלא תמצא במומתים אחרים "יד העדים תהיה בו בראשונה ויד כל העם באחרונה" (שם), שצווה על מיתתו את הכל, יותר מכל המיתה, זהו "דמיו בו", שכל כך הוא בן מיתה ודמיו בו - עד שהכל חייבים עליו להמיתו:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ – לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר "אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו" (ויקרא כ,ט), אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ שֶׁקִּלֵּל אֶת אָבִיו. אִשָּׁה שֶׁקִלְּלָה אֶת אָבִיהָ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ", סְתָם, בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה (סנהדרין פ"ה ע"ב). אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל"? לְהוֹצִיא אֶת הַקָּטָן.
מוֹת יוּמָת – בִּסְקִילָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "דָּמָיו בּוֹ" – בִּסְקִילָה. וּבִנְיָן אָב לְכֻלָּם: "בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אוֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא כ,כז), וּבִמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ נֶאֱמַר (ויקרא כ,ט): "דָּמָיו בּוֹ" (סנהדרין ס"ו ע"א).

מדרש מכילתא

עריכה

• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •

סו. ומקלל אביו ואמו וגו' למה נאמר. לפי שהוא אומר *) איש איש אשר יקלל את אביו וגו' (אין לי אלא איש, אשה מנין ת"ל ומקלל אביו ואמו. ומקלל אביו ואמו) אין לי אלא אביו ואמו, אביו שלא אמו אמו שלא אביו מנין- תלמוד לומר אביו ואמו קלל מכל מקום, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר, משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו, עד שיפרוט לך הכתוב (אחד.) ומה ת"ל ומקלל אביו ואמו, לפי שנאמר איש, אין לי אלא איש, אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין- תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו. (אין לי אלא בחיים במתים מנין- תלמוד לומר (ומקלל) אביו ואמו ([קלל] מכל מקום).

הגהות הגאון מלבי"ם. איש איש אשר יקלל את אביו ואמו. אין לי אלא איש, אשה מנין- תלמוד לומר איש איש. אין לי אלא אביו ואמו כו' תלמוד לומר אביו ואמו קלל מכל מקום. אין לי אלא בחיים, במתים מנין- תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר, כו' טומטום ואדרוגינוס מנין- תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו. אין לי אלא בחיים, במתים מנין -תלמוד לומר אביו ואמו קלל מכל מקום

סז. ומקלל אביו ואמו בשם המפורש. או אינו. אלא בכנוי , שאין תלמוד לומר בנקבו שם יומת להביא המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם המפורש דברי ר' אחאי . רבי חנינא בן אידי אומר, הואיל ואמרה תורה השבע אל תשבע, קלל ואל תקלל. מה השבע בשם, אף אל תשבע. בשם מה קלל בהשם אף אל תקלל בשם.

מות יומת בסקילה. אתה אומר בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה. הרי אתה דן, נאמר כאן דמיו בו ונאמר להלן דמיהם בם, מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה. עונש שמענו, אזהרה מנין - תלמוד לומר אלהים לא תקלל (שמות כב ) אם דיין הוא אביך, הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל, ואם נשיא הוא הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור . אינו לא דיין ולא נשיא (אלא בור), הרי אתה דן בנין אב משניהם. לא הרי דיין כהרי נשיא ולא הרי נשיא כהרי דיין, הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם, אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו. אי, מה הצד השוה שבהן שהם גדולים (ובעמך) וגדולתך גרם להם, לפיכך אתה מוזהר עליהם על קללתם. תאמר באביך- תלמוד לומר לא תקלל חרש (ויקרא יט ). דבר הכתוב באמללים שבאדם. הרי אתה דן בנין אב מבין שלשתן, לא הרי דיין כהרי נשיא ולא הרי נשיא כהרי דין ולא הרי זה וזה כהרי חרש ולא הרי חרש כהרי זה וזה, הצד השוה שבהן, שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו

מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מלבי"ם - התורה והמצוה

עריכה

סו. ומקלל אביו ואמו הגרסא שבמכלתא נדפסת בטעות. והגר"א הגיה ואנכי הוספתי על הגהתו. ועולה מכאן שמה שאמר בספרא קדושים ( קדושים קא ) ובגמרא דסנהדרין (דף פ"ה ע"ב) דלר' יאשיה ידעינן לרבות אשה וטומטום ואדרוגינוס מכפל איש איש. ומקלל אביו ואמו בא לחייב לאחר מיתה. ואביו ואמו קלל בא לחלק. ולר' יונתן, אין צריך קרא לחלק, ומקלל אביו ואמו בא לרבות אשא וטומטום ואדרוגינוס. דס"ל דכפל איש דברה תורה בלשון בני אדם. ואביו ואמו קלל, בא לחייב אחר מיתה.

ולפי מה שנאמר בספרא קדושים ( קדושים צח ) שסתמא דספרא ר' יהודא וכן ר"ע דרשי אביו ואמו קלל, לדרשות אחרות, צ"ל דסבירא ליה דאשה מרבינן מן איש איש דלא דברה כלשון בני אדם. וכן סבירא ליה כרבי יונתן דמכה אביו ואמו משמע כל אחד בפני עצמו. ואייתר ומקלל אביו ואמו למקלל לאחר מיתה.

וכבר הוכיח המ"ל (פ"ו מהלכות דעות) מכריתות (דף י"א) דר"ע סבירא ליה דלא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם. ומתמורה (דף ב') הוכיח דכן סבירא ליה לר' יהודה, וכן מצינו באמת בספרא דסתמא ר"י שדריש תמיד כפל המקור עם הפעל כמו שבארתי באיילת השחר( כלל לח ). ובענין פלוגתת רי"א ורי"ו במכה אביו ואמו, עיין מה שאמרנו בפ קדושים ( קדושים קא ).

סז. ומקלל אביו ואמו. היינו בשם המפורש. ומימרא זו מובא בסנהדרין (דף סו) ושבועות (דף לו) ומקורו בספרא קדושים ( קדושים קב ) ושם פרשתי ע"ש. ומה שאמרו מות יומת בסקילה, נמצא בספרא שם ( קדושים קג ) ושם פרשתי. ומה שאמר עונש שמענו אזהרה לא שמענו עד סוף הפסקא , נמצא בספרא ( קדושים קד ) ושם פרשתי. ויש שם חסרון ויתרון בדפוס, וצריך לתקן כנוסח שבכאן. ושם סים מה להצד השוה שבהן שהם משונים, אם כן נכתוב קרא אלהים וחרש או נשיא וחרש, אלהים למה לי, אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו וכן יש להגיה כאן.